תחילת שנות ה-70 בשוויץ הייתה תקופה סוערת. השעונים היפניים מונעי הקוורץ כובשים את השווקים העולמיים, במחירים זעומים יחסית, ומביאים כמעט את כל תעשיית השעונים השווייצרית לצניחה פיננסית חופשית. חברות מסוימות, כמו זניט, מתאימות את עצמן למצב ומצליחות, איכשהו, להשאיר את הראש מעל למים, ואחרות – כמו ברייטלינג, הגיעו לסף פשיטת רגל ונקנו על ידי גורמים חיצוניים.

כשיורד גשם, כולם נרטבים, וכלל זה לא פסח גם על אודמר פיגה. החברה, שהוקמה קצת פחות מ-100 שנים קודם למשבר הקוורץ (1875), עסקה נואשות במציאת פתרון למצב הנוראי של עמידה-על-סף-תהום פיננסי, ובראייה היסטורית, הם הצליחו, ובגדול.

כמו היצרנים האחרים שציינו, גם באודמר פיגה הבינו כי קריסה כלכלית נמצאת מעבר לפינה, וב-1971, לאחר קבלת חוות דעת מהדילר האיטלקי של החברה – אחד הגדולים באירופה, החליטו בהנהלה להכניס לייצור שעון שטרם נראה. שעון ספורטיבי, אלגנטי, וברמת גימור כמו שרק אודמר פיגה יודעים לייצר. מי שנבחר לעצב את השעון היה ג’ראלד ג’נטה, מעצב שעונים מוכר בשווייץ שנולד בשנת 1931. ג’ראלד ג’נטה עמד מאחורי כמה מהשעונים האייקונים של אמצע המאה ה-20, כמו האומגה קונסטליישן, ה-Golden Ellipse של פאטק פיליפ, הרולקס קינג מידאס הנדיר ועוד מספר שעונים של Universal Geneve.

מעט לפני תערוכת השעונים בבאזל, בשנת 1971, הנהלת החברה זימנה את ג’ראלד ג’נטה והודיעה לו כי בשוק האיטלקי ישנה דרישה ל”שעון פלדה ספורטיבי שטרם נראה”, שעון שאותו עיצב ג’נטה כבר למחרת בבוקר, וקיבל את השם רויאל אוק (Royal Oak) – על שם משחתות ששרתו בצי הימי הבריטי, שאת שמן הן קיבלו מעץ אנגלי עתיק שבו המלך צ’ארלס השני התחבא לאחר קרב וורסטר בשנת 1651. כאשר הוא התחבא בעץ – חיילי הפרלמנט האנגלי לא ראו אותו. סיפור זה צבר פופולריות לאחר הכינון המחודש של המלוכה האנגלית ב1660, וכפי שנראה בהמשך, ה-Royal Oak לא הציל רק את צ’ארלס השני…

אודמר פיגה רויאל אוק
אודמר פיגה רויאל אוק

השעון אותו עיצב ג’נטה, היה בעל קייס מתומן, אותו החזיקו שמונה ברגים שטוחים. ג’נטה עיצב את השעון בהשראת קסדות הצלילה של אותן השנים, בעובי של 7 מ”מ בלבד, אך בקוטר שנחשב גדול בזמנו – 39 מ”מ, ולשעון הוצמדה רצועת פלדה מורכבת. קייס השעון גם כן יוצר מפלדת אל חלד. דווקא אבות הטיפוס הראשונים שיוצרו באודמר פיגה, יוצרו מזהב לבן. אבות טיפוס אלו יוצרו מזהב לבן היות וייצור מפלדת אל חלד היה מורכב מאוד, מעבר לרמת היכולת של המפעל באותה עת, ונשלחו ליצרן חיצוני שייצר בשביל אודמר פיגה את הקייסים.

את השעון הניע מנגנון קליבר 2121 של אודמר פיגה – שנקרא גם JLC920 (המנגנון יוצר על ידי המפעל של ייגר לה קוטור, שהיה שייך לאודמר פיגה). מנגנון אוטומטי דקיק, שהתבסס על הקליבר 2120 של החברה. המנגנון האוטומטי מכיל יחד עם השעות פונקציית תאריכון קטן בשעה 3. ה-2121 נמצא למעשה בשימוש עד היום, ב-Royal Oak Jumbo, רפרנס 15202. ה-2120, אבי המנגנון שהניע את הRoyal Oak הראשון, היה שיתוף פעולה בין מספר יצרני שעונים שווייצרים מובחרים ביותר – פאטק פיליפ, אודמר פיגה ו-וושרון קונסטנטין, ושימש בין השאר גם את ה-222 של וושרון קונסטנטין (אחד ממתחריו הראשיים של הרויאל אוק באותן שנים). גובהו של מנגנון ה-2121 היה 3.5 מ”מ בלבד, ובזכות בלימת זעזועים מצוינת הוא התאים להניע שעון ספורט.

ואז זה קרה – תערוכת באזל, שנת 1972, אודמר פיגה חשפה את השעון לציבור. השעון, רפרנס 5402, שנמכר אז במחיר של 3300 פרנק שוויצרי, גרם למספר הרמות גבה בתחילה – הוא היה יקר יותר משעוני זהב של פאטק פיליפ, יקר ביותר מפי 10 (!) מרולקס סאבמרינר (שבינתיים גם קיבל תפקידי משנה בסדרת סרטי ג’יימס בונד), ועיצובו חסר התקדים גם לא ‘שיחק’ לטובתו בשלב מוקדם זה. אודמר פיגה הסתכלה לתעשיית השעונים ולמשבר הקוורץ בלבן של העיניים, וזה לא עבר לה בשקט – היצרן ספג מטחי ביקורות בלתי פוסקים על המראה הלא שגרתי, הברגים הנראים לעין בבזל, הצמיד, המחיר! מבקרי השעון היו בטוחים – משבר הקוורץ פגע בצורה קשה ביותר באודמר פיגה, וה-Royal Oak יהיה זה שידפוק את המסמר האחרון בארון הקבורה של החברה.

למרות מתחי הביקורת, השוק אמר את דברו – השעון צבר פופולריות ומהר מאוד הפך להצלחה מסחררת. בתחילה, אודמר פיגה ייצרה כ-1000 יחידות מרפרנס 5402, יחידות שמכונות A Series. לקח לחברה קצת יותר משנה למכור את כול 1000 היחידות, אך לאחר מכן המכירות החלו לצבור תאוצה. אודמר ייצרה עוד כ-1000 שעונים תחת ה-A Series, ובהמשך ייצרה סדרה נוספת – B Series, לאחר מכן C Series. שעוני ה-A Series מהאלפייה הראשונה מבוקשים ביותר על ידי אספנים, וקל לזהותם על ידי מיקום ראשי התיבות AP מעל לשעה 6, במקום מתחת לשעה 12 כמו בשעונים שבאו בהמשך הדרך.

בהמשך השנים, השעון המשיך לצבור ביקושים, ויחד איתם הגיעו הגרסאות השונות – פלדת אל חלד, זהב, זהב לבן, רצועות עור וגומי, ומגוון קומפליקציות שלא היו קיימות ברפרנס 5402 הראשון. בשנת 1981, הציגה אודמר פיגה את ה- Royal Oak Perpetual Calendar, שהונע ע”י הקליבר 2120/2800 – מנגנון אין האוס של אודמר פיגה. שעון זה הציג תאריכון יומי, חודשי, ושנתי, Moonphase, וגם חישוב של שנה מעוברת. שעון זה, לטענת אודמר, לא מצריך כיוונים עד שנת 2100.

מעל 40 שנה עברו מאז הוצג ה-Royal Oak הראשון, ואם בזמנו המבקרים קטלו אותו והיה נראה שלאודמר פיגה ישנה רק דרך אחת, והיא פשיטת רגל – הרי שבראיה לאחור, ברור לכל כי הדגם הזה היה אחד הגורמים שמנעו מהחברה קריסה כלכלית וסגירה בעיצומו של משבר הקוורץ. יתרה מזאת, אודמר פיגה היא אחת מיצרני השעונים השווייצרים הבודדים שנמצאת עדיין בבעלות משפחתית, קצת מתחת ל-150 שנה מיום הקמתה. גם ג’ראלד ג’נטה, המעצב של השעון, ציין לימים כי ה-Royal Oak הוא פסגת הקריירה שלו. בזמן שיצרנים אחרים היו עסוקים בניסיונות להביא את השעון שלהם לירח (כדוגמת הספידמאסטר של אומגה), או לעטר את פרק כף ידו של סוכן חשאי מפורסם כלשהו, אודמר פיגה בחרה להביט לעולם השעונים בלבן של העיניים, להציג דבר שטרם נראה בעולם.

ההימור השתלם להם, ובענק.

לאתר אודמר פיגה העולמי