אומגה ספידמאסטר “מון ווטש” האגדי בסקירת וידאו נרחבת

רוצים לדעת עוד אודות האגדה שנקראת ספידמאסטר? – הגורו הכין לכם מאמר שלם שאסור לכם לפספס – חלק א’ ו חלק ב’

תמליל הסרטון:

היי חברים, תודה שהצטרפתם.

היום אנחנו מדברים על שעון אייקוני, אחד מעשרת השעונים החשובים ביותר שנוצרו אי פעם, ואחד מהשעונים האהובים עליי באופן אישי – האומגה ספידמאסטר פרופשנל מון וואטש 3570.50.

אז ככה, אם אני הייתי צריך לתאר במשפט אחד את השעון ההיסטורי שביד שלי, הייתי בוחר ביופי פרקטי. כמו שאתם רואים, בזמן שהעיצוב האסתטי של הספידמאסטר מבטא אלגנטיות על זמנית, המפרט הטכני של השעון הזה חושף שמדובר במכונת עבודה קשוחה ויעילה.

אם אתם לא מכירים את ההיסטוריה של הספידמאסטר, אז כדאי שתקשיבו טוב למה שאני הולך לספר לכם עכשיו, כי האגדה של השעון הזה מתחילה כבר ב-1965, כאשר נאס”א מכריזה עליו לראשונה כשעון הרשמי, והיחידי, שמורשה למשימות החלל של ארה”ב. אגב, מאז ועד היום, השעון הזה הוא עדיין השעון היחיד שמשמש את נאס”א במסעות שלה בחלל. אנחנו תכף נגיע למפרט הטכני ולמבחנים המפרכים והכמעט בלתי אפשריים שהספידמאסטר עמד בהם, כדי לקבל את הכינוי המפורסם – המון-ווטש.

אבל קודם אני הייתי רוצה לדבר על ההיסטוריה של השעון, ולנסות להבין ביחד אתכם מדוע הספידמאסטר הוא דגם כל כך חשוב. הספידמאסטר הראשון התחיל את הדרך שלו ב 1956 כפרוטוטייפ לשעון מירוצים לבקשתם של מספר נהגי מירוץ באזור איטליה, הם היו זקוקים ליכולת תזמון של כרונוגרף טוב, ופנו לאומגה. אומגה בתגובה הוציאו את הספידמאסטר הראשון, והנהגים היו כל כך מרוצים, שב-1957 השעון יצא לשוק המסחרי, ומאז ועד היום השעון הזה הציב את הסטנדרט לכלל שעוני הכרונוגרף שבאו אחריו.

בתחילת שנות ה-60 נאס”א החלה לבחון שעונים בהם היא תוכל לצייד את האסטרונאוטים שלה. יצרנים רבים התחרו על התואר, ולמבחנים הסופיים הגיעו רק שלושה – רולקס, כולכם מכירים, לונג’ין, רובכם מכירים, ואומגה – נעים מאוד. המבחנים שהשעונים עברו היו מטורפים – אני אתן לכם כמה דוגמאות: 4 שעות בטמפרטורה של מינוס 18 מעלות, או הנעת מעלות בין 20 ל-71 מעלות תחת 95% לחות, האצה מכוח ג’י אחד ל-7 בפחות מ 5 דקות, עמידות ברעשים אקוסטיים, בוויברציות, במחסור בחמצן וכוליי וכוליי. ולמרות ההתעללות הבלתי נתפסת הזאת שהספידמאסטר עבר, הוא חרג בממוצע – שימו לב – רק ב-5 שניות ביממה. זהו זמן חריגה מצויין, נכון – גם להיום, וגם תחת שימוש בתנאים רגילים או אפילו תנאי מעבדה.

תנו לי להזכיר לכם שהסמכת COSC, שהיא אולי תו התקן הנפוץ ביותר בעולם השענות, מאשרת סטייה של  פלוס שש שניות עד מינוס ארבע שניות ליממה, ומגדירה את זה כחריגה תקנית לשעוני כרונומטר.  עוד על הסמכות מענף השענות – תוכלו לקרוא כאן.

אז כמו שראינו עם הספידמאסטר, ולמרות ההתעללות הקיצונית הזאת, אומגה הגיעה לתוצאה פשוט מדהימה, מה שלבסוף גרם לנאס”א במרץ של 65 להכריז על הספידמאסטר כמנצח הגדול, וכבר באותה השנה הספידמאסטר הזה נענד בחלל על ידו של האסטרונאוט אד ווייט, בזמן שהוא עשה את הליכת החלל הראשונה אי פעם של נאס”א. בהמשך נאס”א ציידה גם את האסטרונאוטים של תוכנית החלל אפולו, בשעוני ספידמאסטר. מטרת התוכנית, כמו שרובכם יודעים, הייתה להגיע לירח, ואכן בשנת 1969 אפולו 11 השיגה את היעד הזה והאסטרונאוט באז אולדרין צעד על הירח כשעל זרועו שעון ספידמאסטר – חברים, השעון הראשון על הירח.

אבל ההיסטוריה המשותפת של אומגה ונאס”א לא מסתיימת פה. ב-1970 התרחש פיצוץ גדול במעבורת החלל של משימת אפולו 13. המעבורת הייתה בדרכה לירח והאסטרונאוטים נאלצו להשתמש ברכב הנחיתה שלהם כסירת הצלה. אחד מהם השתמש בספידמאסטר האישי שלו כדי לתזמן טווח פעולה קריטי בו נכנס הרכב בחזרה אל האטמוספירה של כדור הארץ. הצוות בסוף נחת בשלום, ולאחר התקרית הזאת אומגה קיבלה מנאס”א אות הוקרה על תרומתה לתוכנית הנחיתה על הירח. אות ההוקרה הזה נקרא ה-Silver Snoopy award, והאמת שלימים גם הוא הפך למהדורה מוגבלת מאוד מאוד מבוקשת של האומגה ספידמאסטר.

אז חברים, אחרי שאנחנו עברנו על ההיסטוריה של השעון, בואו נעבור על המפרט הטכני שלו, זה הדבר שבאמת יעניין אתכם. קודם כל, כמו שאתם רואים, השעון מגיע בעיצוב על זמני. הצבעים הם צבעים של שחור ולבן מאוד פרקטי ומאוד פונקציונלי, מה שמאפשר קריאה מאוד מאוד קלה של השעון, הקייס עשוי מפלדת על חלד, והיא לדעתי האופציה הטובה ביותר בהתמודדות מול נזקי לחות או מים.

בצד הקייס אנחנו יכולים לראות כפתור עצירה בשעה 2, כפתור איפוס בשעה 4. הלחיצה מרגישה איתנה, מרגישה מדוייקת, ממש אפשר להרגיש שמדובר בtool watch, בשעון עבודה. הקייס מלוטש בצדדים בגימור מט, בחלק העליון של מוטות הרגליים, כמו שאתם רואים, הוא מלוטש בפוליש גבוה, או מבריק. מרגל לרגל אנחנו מודדים 48 מ”מ, או 53.9 אם מחשיבים את החוליות הסופיות של הצמיד, מה שלדעתי מאפשר לענוד את השעון גם על זרועה בהיקף של עד 14.5 ס”מ בביטחון ובסטייל. לקייס יש מוטות רגליים בסגנון בומביי, כלומר – מעוקלות פנימה, מעט אמורפיות. העיצוב של הרגליים הוא כמעט עתידני – כמעט מסתורי.

מהפרופיל של הקייס, הוא נראה כמעט כמו צלחת מעופפת, מה שהופך את השעון החללי-ספורטיבי הזה, גם למתוחכם ואלגנטי. הלוח בעיצוב קריא, בגוונים נצחיים של שחור ולבן, הוא מציג עליו עוד 3 לוחות משניים, יש 30 דקות בשעה 3, 12 שעות בשעה 6 ולוח שניות בשעה 9. בעיצוב הזה של הלוח, תומכים גם סמני שעה נקיים וישרים, הם זוהרים בחושך, מה שמאפשר לקרוא את השעות בקלות כמעט בכל עת, במצב של תאורה נמוכה או בלי תאורה בכלל.

המחוגים, כמו שאנחנו רואים פה, הם מחוגי שרביט קלאסיים. גם הם זוהרים בחושך, וכמובן גם מחוג הכרונוגרף האופייני של אומגה, גם הוא זוהר בחודש. אני אפעיל את הכרונוגרף כדי שתוכלו לראות, תהיה גם תמונת לום בסוף הסרטון, אז שווה לחכות. חשוב לציין שראיתי במשך השנים עשרות ספידמאסטרים, חלקם בני מעל ל-40 או 50 שנה, והם עדיין זוהרים בחושך כאילו הם יוצרו רק לפני שנים בודדות.

נמשיך, ונראה שלקייס יש בזל טכימטרי שגם הוא באותו קו עיצובי פרקטי בשחור ולבן, כמו שאנחנו יכולים לראות. הוא זוהר כולו בחושך, והוא נועד למדוד מהירות של חפץ זז באמצעות הכרונוגרף, ככה שהמהירות יכולה להקרא בשעון הזה על ידי קמ”ש על בסיס מרחק של 1000 מטרים.

לקייס יש זכוכית הסלהייט, כיפתית ועגולה. הסלהייט הוא בעצם פלסטיק, והאמת שבעולם שבו שעוני יוקרה מודרניים עברו כבר כמעט לחלוטין בשימוש בזכוכית ספיר, עולה השאלה למה דווקא פלסטיק ? התשובה נעוצה בהיסטוריה של הספידמאסטר, ועכשיו כשאתם מבינים טיפה מההיסטוריה הזאת, אני יכול להסביר לכם שמכיוון שמדובר בשעון עבודה של נאס”א, זכוכית-פלסטיק היא הבחירה הבטוחה יותר, זאת שתמנע מצב בו הזכוכית נשברת בתוך מעבורת חלל ואלפי חתיכות זכוכית קטנות מרחפות להן בפנים. אז הבחירה, כמו שאתם רואים, לא מגיעה ממקום של חיסכון אלא ממקום של פרקטיות, הצמדות למסורת של השעון, ובהשוואה אל ספיר קריסטל – ההסלהייט היא כמעט בלתי שבירה, היא אומנם נשרטת בקלות, אבל לעומת זאת קל וזול ללטש אותה, או אפילו להחליף אותה, אם צריך. ניתן לראות שההסלהייט מקנה לשעון מראה וינטג’י – שימו לב איך הלוח משתקף ממנה.

האמת היא שאני מכיר הרבה מאוד אנשים שהגיעו לעולם השענות מתוך איזו שהיא תחושה של נוסטלגיה למראה של פונקציונלי שהם ראו על אבא שלהם או על סבא שלהם, זהו בדיוק המראה שהם מחפשים וזהו בדיוק המראה שהספידמאסטר נותן.

עכשיו נעבור לצמיד. הצמיד עשוי פלדת אל חלד, כולו בגימור מט. שוב, אני רוצה להזכיר שמדובר בשעון עבודה. גימור מט הרבה פחות רגיש לשריטות מאשר גימור מבריק, האמת היא שגימור מט מיוצר על ידי מברשת ששורטת את המתכת, גם זה בהיותו של הספידמאסטר שעון עבודה. לדעתי ולדעת רבים אחרים, הצמיד הזה הוא אחד הטובים ביותר בתעשייה בכל מה שקשור לביטחון, בכל מה שקשור לנוחות על היד.

אם אנחנו נמשיך ונדבר על הצמיד אנחנו נראה שיש מרווחים קטנים בין החוליות, המרווחים האלו מאפשרים אוורור של היד ביום חם, הם גם מונעים צביטות או משיכת שיער, הצמיד הזה הוא כמעט ולא מורגש, והסוגר שלו הוא בעל מנגנון לחיצה בטיחותי, נוח ואינסטנקטיבי.

נהפוך את השעון, ומאחור נוכל למצוא את ההיפוקומפוס, המספר לנו שהשעון עמיד במים לעומק של עד 50 מטרים. אנחנו יכולים למצוא גם את הכיתובים ששום שעון אחר לא יכול לטעון אליהם: “מאושר על ידי נאס”א למשימות חלל מאויישות”, ו-“השעון הראשון על הירח”. בתוך הקייס אנחנו יכולים למצוא את הקליבר הידני 1861, שהוא בעצם היורש של ה-861 המפורסם. המנגנון הזה הוא מנגנון מבוסס לה-מאניה, שהיום לא נקראת לה-מאניה אלא מניופקשר בלאנקפאן, אפשר למצוא את המנגנון הזה בדגמים רבים של כל מיני חברות של שענות עילית כמו בריגה או ז’אק דורו. המנגנון הוא ידני, ושוב אנחנו חוזרים לעובדה שמדובר בשעון שמיועד לחלל, שעון עבודה, ובהעדר כוח משיכה מנגנון אוטומטי הוא פשוט לא רלוונטי. למנגנון זה 18 אבנים, והוא פועם במהירות של 21,600 פעימות בשעה. הוא בעל בנק כוח של 51 שעות, הרבה מעל לממוצע של התעשייה הסטנדרטית של 38 או 42 שעות. המנגנון הזה מדייק ברמת כרונומטר, הוא נחשב לסוס עבודה ולקל לתיקון או לטיפול, וזהו באמת באמת שעון חובה לכל אספן מתחיל ומתקדם כאחד.

כמו שאתם ראיתם בסרטון, השעון הזה מחזיק במפרט טכני מרשים, וגם ערך השוק שלו רק עולה ועולה, כך שמדובר גם בהשקעה כלכלית מצויינת – סביר להניח שגם בעוד עשרות שנים אנחנו נמצא את אותו העיצוב, את אותו השעון, מיוצר באופן סדרתי. שעונים מהסוג הזה הם שעונים נצחיים, ולכן עם כול הרצון להתחדשות או לדגמים חדשים, הרצון למסורת תמיד גובר. העמידות, העיצוב, והיכולות הטכניות של השעון לא דורשות שינוי כלשהו.

אני תמיד אומר, מה שהיה מספיק טוב לבאז אולדרין ב-1969, כנראה מספיק טוב גם לנו במסעות שלנו בכדור הארץ, או בקניון הקרוב בביתנו. האמת, כנראה שזה גם יהיה מספיק טוב לנכדים שלנו, בעוד 60 שנה מהיום, וזה דבר שלא ניתן לומר על הרבה שעונים.

אומגה ספידמאסטר מדגם 3570.50 מוצג למכירה באתר “שניידר” בקישור הבא: sjw.co.il

לאתר אומגה העולמי