אורוורק – הכי רחוק מהסטנדרט

מה עושה צעיר שנולד בשפהואזן כבן ונכד לשענים אומנים? ניחשתם נכון, נרשם בגיל 17 לבית הספר השוויצרי לשענים, ובגיל 20 יוצא עם תעודת שען מוסמך. אלא שפליקס באומגרטנר הוא הכל חוץ משען נורמלי. ראשית, הוא חולק שם עם איש האקסטרים האוסטרי פליקס באומגרטנר, האדם היחיד שקפץ מהסטרטוספירה.  אם תהיתם, לשניים אין שום קשר, אז, תשכחו מהעניין הזה. שנית, הוא גדל יחד עם אביו, אחיו וסבו בעולם של שענות מסורתית, ועשה כל מאמץ ללכת הכי רחוק שהוא יכול מהעולם הזה. הוא לעולם לא שכח את הרגע בו אביו הגיע הביתה מחנות השעונים שניהל, והודיע לו ש״נמאס לו משענות מסורתית״, והוא סוגר את החנות ועובר לתקן שעונים ישנים. בקיצור, רוח מרדנית תמיד הייתה במשפחה.

מנגד מרטין פריי, שנולד לא רחוק משם בוינטרטור, כשמו כן הוא (פריי=חופשי). מבוגר בתשע שנים מבאומגרנטר, בן של מהנדס, אשר הלך ללמוד עיצוב. הוא התנסה בכל אומנות אפשרית, ציור, פיסול, תעשייתית ועוד, עד שפגש בשנת 1995 בציריך את באומגרטנר (להלן מעתה פליקס) ואת אחיו תומאס, שני שענים מוכשרים ששאלו את עצמם מה הם יכולים לעשות אחרת בעולם השענות. 

החברה נוסדה תחת השם אורוורק (Urwerk), המורכב למעשה משני מושגים. אור, העיר העתיקה ששכנה בשומר, עיר שתושביה התמחו במדידת זמן דרך שעוני שמש ענקיים. אגב, השעונים המדויקים בעולם, רק קצת בעייתיים בימים מעוננים ובלילה… ו-וורק, המושג הגרמני לעבודה, עבודת צוות, או יצירה. הם סיכמו ביניהם שיציגו שענות בדרך הכי שונה ממה שהם הכירו וגדלו עליו. היה ברור להם שמחוגים יהיו מחוץ לתחום, חוגות עגולות רגילות יהיו מוקצות מחמת מיאוס, ומנגנונים גנריים יהיו מילה שאסור להזכיר בין כותלי הסדנאות שפתחו בג׳נבה ובציריך (טוב בכל זאת צריך היה לשמור על מסורת אחת, שעונים כדאי לעשות באזור ג׳נבה). כך, ישבו ימים, לילות וגם שנים, ויצרו את ה-UR101, שעון האבטיפוס של החברה:

מספיק מבט חטוף באבטיפוס הזה, בכדי להגיד שמדובר בגרסה כמעט תמימה, של מה שאורוורק מפיקים מעצמם עשרים שנה וקצת אחרי שהוציאו את השעון הראשון. מדובר בשעון בעל גוף די עגלגל, כיסוי מתכתי לכל מה שאנחנו רגילים לראות בתור הלוח של השעון, ובראש הלוח מעין קשת עגולה עליה נע מספר מ-1-12. המספר נע על גבי הקשת שמהווה מעין חצי עיגול המחולק ל-4 רבעים. ככל שהמספר מתקדם הוא מייצג את התקדמות הדקות. כלומר, אם הספרה 6 נמצאת בדיוק בראש חצי העיגול, השעה תהיה 6:30 וכן הלאה. השעון בעל גוף של 38 מ״מ צנועים, וכתר אמיתי וסטנדרטי בשעה 3, מהווה אבטיפוס למה שחברי הקבוצה הפיקו מעצמם בהמשך הדרך.

מהר מאוד הפך האבטיפוס לשעון קצת יותר מתקדם, שהוצג בבאזלוורלד וכבש את השווקים בחדשנות שבו. על הדרך נשר האח תומאס לעסקיו, ונשארו פליקס ומרטין עם חזונם הבלתי מתפשר לעשות שעונים אחרים, שונים, שלא דומים לשום דבר שראיתם בעבר. ואכן, בהמשך, הוצג שעון הלוויינים, בו מספר מחוגים המציגים את השעה בספרות, ומסתובבים סביב עצמם וסביב הלוח. שעון ה-T8 הלוקח את הקונספט הזה קדימה, ומציג סדרות נוספות שכולן ביחד עונות על אותו צורך, הצגת השעה בצורה לא מסורתית. זאת באמצעות שימוש במנגנונים מכניים מתקדמים, חומרים מתקדמים וקייסים שנראים כמו מפלצת קדמונית יותר מאשר הקייסים המוכרים לנו בשענות. החברה הפכה לאהובה במיוחד על סלבריטאים, ולשיאם הגיעו השותפים כשמצאו את השעון שלהם ענוד על פרק ידו של לא אחר מאשר מייקל ג׳ורדן, מי שאם הוא לא גדול ספורטאי תבל בכל הזמנים, הוא לכל הפחות גדול כדורסלני תבל, ועד היום אחד האנשים המפורסמים ביותר בעולם. ובצדק. גם ג׳ורדן, כמו החברים מאורוורק, הראה לעולם שאפשר לעשות כדורסל לגמרי אחרת ממה שחשבנו עד כה.

אגב, שעון ה-T8 הוא דוגמה נהדרת לשעונים של אורוורק. יש בו למעשה שלוש דסקיות, שבכל אחת מהן ארבע דסקיות קטנות יותר ועליהן ספרה. בקצה כל ספרה, חץ. בחלק התחתון של השעון חצי קשת, ועליה הדקות מאפס ועד לשישים. הדסקיות מסתובבות סביב עצמן וסביב השעון, וכשמגיעה השעה הנכונה, מגיעה הדסקית הנכונה לסקאלת הדקות. כך, כשמגיעה השעה 5 למשל, מגיעה הדסקית עם השעה חמש לסקאלה התחתונה, ומתחילה לזוז בחלקו התחתון של השעון, עד לסימון 60 הדקות. כמה דקות לפני כן, כבר אפשר לראות את הספרה הבאה מתחממת על הקווים, ומגיעה לסקאלה. הכתר של השעון אגב נמצא בשעה 12.

ולסיום, מחיר. לא אנשי בשורות אנחנו בווטש גורו. את הדגמים הפחות מבוקשים אפשר למצוא במזל, במחירים של 25 אלף דולר. רוב הדגמים ממריאים לכיוון 100,000 הדולרים וגם צפונה משם, ובלאו הכי לא קל למצוא בדיוק את מה שמחפשים. אבל, שווה להתאמץ, כי מדובר ביצירות מופת, שעושות מאמץ לעשות משהו אחר בעידן בו אנחנו מכירים כבר את הכל.