משבר וירוס הקורונה המאיים על העולם כולו יהפוך ככל הנראה אולי למשבר החמור ביותר בתולדות האנושות, כשנדמה כי אין כמעט מדינה בעולם שלא תיפגע בצורה כזאת או אחרת מהווירוס, שמעבר לפגיעה והאיום הבריאותי, כבר משנה סדרי עולם כלכליים ומכניס את העולם לאחד המשברים הכלכליים החמורים ביותר בהיסטוריה של האנושות. השבוע דיווחנו על סגירת המפעלים של רולקס והובלו בשוויץ על רקע מצב החירום שהוכרז במספר קנטונים בשוויץ, כחלק מהניסיון לצמצם את התפשטות הווירוס, כשלפני כשבועיים דיווחנו כי משבר וירוס הקורונה צפוי להיות חמור אולי יותר ממשבר הקוורץ בעולם השעונים. אם לפני שבועיים חשבנו כי אולי אנחנו מפריזים בהערכות שלנו, היום כבר מתברר כי אולי היינו אופטימיים מדי, כאשר העולם עומד ככל הנראה בפני מיתון קשה שלא ברור מתי יסתיים. לאור המצב, החלטנו במערכת הגורו לנסות לשפר לכם קצת את מצב הרוח ולהיזכר דווקא בתקופה הקשה ביותר של עולם השעונים, המשבר הגדול שאיים כמעט למחוק את תעשיית השעונים כולה – משבר הקוורץ. אם אתם חושבים שהשתגענו, אז לא, אנחנו רוצים להראות לכם כיצד בסופו של יום, תעשיית השעונים הצליחה לצלוח את אותו משבר איום ולהתגבר עליו, כדי שנוכל לשאוב קצת אופטימיות מסיפור ההתאוששות של תעשיית השעונים ולקוות שגם בסופו של משבר הקורונה, העולם כולו, החל מהכלכלה העולמית, תעשיית השעונים, כלכלת ישראל וכמובן כל אחד ואחד מקוראינו ייצא מהמשבר הזה לעתיד טוב יותר. קריאה נעימה, בריאות ורק זמנים טובים לכל קוראינו.

תור הזהב של עולם השעונים

הימים הם ימי טרום מלחמת העולם השנייה. תעשיית השעונים תופסת מקום של כבוד בהיסטוריה ובתרבות של מרכז אירופה. יצרניות שעונים רבות אמנם שגשגו ברחבי העולם, אבל מרכז אירופה הייתה המרכז לתעשיית שעונים איכותית ויוצאת דופן. אנחנו מדברים על יצרניות שעונים עם שורשים עמוקים במאה הקודמת, כשחלק ניכר מהן קיים עד היום. עם פרוץ המלחמה וההצטרפות של כמעט כל מדינה באירופה לקונפליקט, מרכזי הייצור והמשאבים ששימשו בעבר לייצור שעונים הועברו לייצור רכיבים למלחמה, החל מתחמושת ונשקים ועד למדים וציוד כזה או אחר לחיילים. חלק מיצרניות השעונים ברחבי העולם המשיכו לייצר שעונים, אם כי השעונים הללו יועדו לאנשי צבא ובאופן טבעי ייצרו שעונים צבאיים בלבד. מלבד שוויץ.

הניטרליות של שוויץ בסכסוך הצבאי אפשרה את המשך הייצור של שעונים לציבור הרחב וכמובן שעוני יוקרה. כשהייצור במדינות רבות ברחבי העולם עבר לשעוני יד צבאיים וזולים יותר, בשוויץ המשיכו לייצר שעונים איכותיים ויוקרתיים, שהמשיכו להימכר ברחבי העולם.

עם תום המלחמה, שעון היד הפך לפריט חיוני עבור כל איש עסקים, יוצא צבא או עקרת בית שרצתה לפנק את עצמה או שבן הזוג שלה החליט לרכוש עבורה שעון במתנה. במהלך שני העשורים שלאחר מלחמת העולם השנייה, צמחה תעשיית השעונים השוויצריים לנתח שוק של כ-50 אחוזים משוק השעונים העולמי. יצרניות השעונים הפכו לחלק בלתי נפרד מהתרבות והכלכלה השוויצרית, עובדי מפעלי השעונים נהנו מתנאי העסקה מפנקים, חלק מיצרניות השעונים אפילו הקימו שכונות מגורים עבור הפועלים שלהן והעתיד היה נראה בעיקר ורוד. ואז בא הגונג …

המירוץ אל הקוורץ – משבר הקוורץ

בעצם, רגע, בואו נחכה קצת עם הגונג. האמת, שאם ננסה להקביל את הגונג למשבר וירוס הקורונה, גם כאן הגונג התחיל הרבה לפני כן (אם תרצו, התפרצות הווירוס בסין והמחשבה שהוא לא ייצא מגבולות סין …). כבר בסוף שנות החמישים ותחילת שנות השישים של המאה הקודמת, התנהלה תחרות עזרה בין סייקו היפנית מצד אחד ובין קונסורציום שוויצרי, שהכיל, עד כמה שזה קשה להאמין היום, את יצרניות השעונים השוויצריות המובילות, ביניהן אומגה, פיאג’ה ואפילו פטק פיליפ, בניסיון לייצר את שעון הקוורץ הראשון. בשנת 1962 הוקם בנוישטל שבשוויץ ה-Central Electronique Horloger, ה-CEH, קונסורציום שהכיל כ-20 יצרניות שעונים שוויצריות מובילות, כשהמטרה שלו הייתה ייצור שעון קוורץ שוויצרי.

סייקו רשמה מספר הישגים בדרך, בדמותם של שעונים כמו ה-Seiko Crystal Chronomter QC-951, שעון נייד ששימש כמכשיר גיבוי למדידת זמן למירוץ המרתון באולימפיאדת טוקיו ב-1964. בשנת 1966 הציגו סייקו ולונג’ין את שעוני הכיס הראשונים בעולם עם מנגנון קוורץ, במסגרת תחרות מצפה הכוכבים של נוישטל בשנת 1966, כששנה לאחר מכן גם סייקו וגם ה-CEH הציגו אבות טיפוס של שעוני יד עם מנגנון קוורץ באותה תחרות.

ואז בא הגונג …

ביום חג המולד, ה-25 לדצמבר 1969, הציגה סייקו את שעון הסייקו אסטרון, שעון היד הראשון בעולם עם מנגנון קוורץ, שסימן את תחילתה של מהפכת הקוורץ בעולם השעונים. זמן קצר לאחר מכן, בתערוכת באזלוורלד 1970, הגיע שעון היד השוויצרי הראשון בעולם עם מנגנון קוורץ, ה-Ebauches SA Beta 21. ב-6 למאי 1970 הציגה המילטון את ה-Pulsar, שעון היד הדיגיטלי הראשון בעולם. בשנת 1974, אומגה הציגה את האומגה מרין כרונומטר, שעון הקוורץ הראשון בעולם שקיבל את הסמכת ה-Marine Chronometer המכובדת, עם דיוק של עד ל-12 שניות לשעה. השעון הכיל מנגנון קוורץ שייצר 2,400,000 ויברציות בשנייה.

שעון ה-REISSUE לסייקו אסטרון, שעון הקוורץ הראשון בעולם וזה שהתחיל את משבר הקוורץ.  מקור - Professional Watches.
שעון ה-REISSUE לסייקו אסטרון, שעון הקוורץ הראשון בעולם וזה שהתחיל את משבר הקוורץ. מקור – Professional Watches.

למרות ההתפתחות של שעוני הקוורץ, השוויצרים סירבו להפנים את המשבר העתיד לבוא והמשיכו לדבוק בשעונים המכאניים. השעונים הללו שלטו ללא עוררין בשווקים השונים ברחבי העולם. המצוינות בייצור שעונים נחשבה למרכיב מרכזי בזהות הלאומית השוויצרית ותעשיית השעונים הייתה מאורגנת באופן רחב ועמוק על פני רבדים שונים במדינה – תרבותית, כלכלית וחברתית.

אבל בניגוד לשוויץ, ברחבי העולם אימצו דווקא בחום את הטכנולוגיה החדשה והמשיכו לפתח אותה עוד ועוד. תוך מספר קצר של שנים, בשנת 1978 ליתר דיוק, עקפו שעוני הקוורץ את השעונים המכאניים בפופולריות ובעצם הכניסו את תעשיית השעונים השוויצרית למשבר המפורסם ביותר בתולדותיה, משבר הקוורץ. במקביל למשבר בשוויץ, תעשיות השעונים בארה”ב ובעיקר ביפן התחזקו באופן משמעותי והיוו איום של ממש על תעשיית השעונים השוויצרית.

הירידה בפופולריות של השעונים המכאניים גרמה לירידה במכירות שלהם. הירידה במכירות גרמה ליצרניות שעונים רבות שהיו רווחיות ומפורסמות להגיע למצב של חדלות פירעון ואפילו להיעלם לחלוטין. מלבד ההשפעה הכלכלית על תעשיית השעונים בשוויץ, למשבר הזה היו גם השלכות פסיכולוגיות על אנשי התעשייה במדינה, שסירבו להכיר בחומרת המצב. בין השנים 1970 ל-1983 ירד מספר יצרניות השעונים השוויצריות מ-1,600 ל-600 – במילים – כ-1,000 יצרניות שעונים בסדרי גודל שונים פשוט נעלמו מהמפה. בין השנים 1970 ל-1988, מספר המועסקים בתעשיית השעונים בשוויץ ירד מ-90,000 ל-28,000, כלומר פיטורים של מעל ל-65 אחוזים ממספר המועסקים בתעשייה כולה.

ואז נפל לשוויצרים האסימון …

שני אנשים שהקימו לתחייה את תעשיית השעונים כולה

בתחילת שנות השמונים, גם השוויצריים או יצרניות השעונים השוויצריות הבינו כי יש צורך בשינויים. משימת ההתאוששות של תעשיית השעונים השוויצרית הוטלה על שני אנשים – ארנסט תומקה (Ernst Thomke) ושם שרובכם בוודאי מכירים, ניקולס הייק (Nicolas Hayek). תומקה התקבל לעבודה בשנת 1978 על ידי ASUAG, ר”ת של Allgemeine Schweizerische Uhrenindustrie AG, קונגלומרט השעונים השני בגודלו באותם ימים אחרי SSIH (ר”ת Société Suisse pour l’Industrie Horlogère). התפקיד שהוטל על תומקה היה לארגן מחדש את תהליך ייצור מנגנוני השעונים. תומקה החליט לפשט את תהליך הייצור ואסף את כל הספקים השונים כדי ליצור חברה חדשה, ETA SA. כן, מדובר באותה יצרנית מנגנונים שמהווה עד היום את ליבה של תעשיית השעונים השוויצרית. תומקה הוזיל את עלויות הייצור ואת מספר העובדים והחל לזרז את המעבר למנגנוני קוורץ בתעשייה ובהצלחה רבה, כפי שהתברר תוך זמן קצר.

עם זאת, למרות השינוי הגדול שתומקה הצליח לחולל, תעשיית השעונים השוויצרית המשיכה לאבד מנתח השוק שלה ונזקקה לסיוע של בנקים שוויצריים. תעשיית השעונים פנתה לניקולס הייק, הבעלים של חברת הייעוץ המוכרת ביותר בשוויץ באותם ימים, כדי לתכנן תוכנית שתציל את התעשייה. הפתרון של הייק היה לאחד את SSIH ואת ASUAG, שסבלו שתיהן מבעיות כלכליות קשות, לקבוצה אחת ולהוציא למיקור חוץ את ייצור מנגנוני השעונים ל-ETA. המותגים עצמם היו אחראיים לקונספט, לעיצוב ולשיווק של השעונים, כש-ETA סיפקה להם את “המנועים”, אם תרצו. באופן מפתיע, או שבעצם, מתוך הבנה שאחרת שתיהן יחדלו להתקיים, SSIH ו-ASUAG הסכימו למהלך ובשנת 1983 האיחוד יצא אל הפועל. שתי החברות התאחדו אל תוך קונגלומרט שהפך לגדול ביותר בעולם השעונים – קבוצת Swatch, או בשמה הרשמי – Swatch Group SA (למען הדיוק, באותם ימים נקראה החברה SMH, אך לאחר מספר מיזוגים ורכישות, הייק שינה את שמה בשנת 1988 לשם שאותו כולנו מכירים עד היום).

קבוצת Swatch ו-Swatch יוצאים לדרך

תומקה והייק נפגשו תחת הכובע של הקונגלומרט החדש ועכשיו יכלו לשתף פעולה. לתומקה הייתה תוכנית לדגם, אותו פיתח תחת שם הקוד Delirium Vulgare. בשנת 1978 הציגה ETA את ה-Delirium, אחד השעונים הדקים ביותר שיוצרו אי פעם. תומקה תכנן להשקיע את הידע ההנדסי שצבר בייצור שעון בעלות נמוכה, עם ייצור מהיר שיוכל להניב רווחים גבוהים. במקום המעגל המודפס, הוא תכנן להרכיב את המנגנון ישירות על גב השעון. גוף השעון עצמו יהיה עשוי מפלסטיק. נשמע טוב? כמעט. הבעיה הייתה שתומקה היה זקוק למשקיעים ליישום התוכנית השאפתנית שלו, אך הבנקים סירבו להעניק לו את המימון. תומקה הציג את הרעיון שלו בפני הייק, שנהנה אז (כמו גם היום) למעמד מיוחד בשוויץ וכבוד רב שרחשו לו בשכבות הפיננסיות במדינה, כשהוא עזר לתומקה להשיג את המימון הנדרש. התוצאה? שעון שהושק בשם 1983 ואתם מכירים בשם Swatch. שעון ה-Swatch צבר פופולריות תוך זמן קצר, ביחד עם תאגיד Swatch כולו, בזכות מחיר סביר, מגוון רחב של עיצובים ורצועות בצבעים בולטים ובוהקים, שהפכו לסימן ההיכר שלו והיו חלק מהאסטרטגיה השיווקית שלו. זו הייתה ההצלחה ששוויץ הייתה כל כך זקוקה לה.

המשמעות של השם Swatch הגיעה מהלחם בסיסים של המילים באנגלית “Second Watch” – שעון שני. השם נבחר כחלק מהאסטרטגיה השיווקית שנלוותה להשקת השעון, שהוצג בהתחלה כשעון חליפי או שעון יום-יומי לשעון היוקרתי הקבוע וכסוג של קונספט לשעונים יומיומיים פשוטים.

השעון היה חדשני לא רק כתוצר של מערכת ייצור הגיונית יותר לעומת תעשיית השעונים המסורתית, עם עלויות ייצור נמוכות יותר, מספר נמוך יותר של חלקים אלא גם כאביזר אופנתי. השעון נמכר כפריט עונתי ושווק ברחבי העולם ללא הגבלות אזוריות. חנויות של Swatch החלו להופיע במרכזי ערים בינלאומיות ברחבי העולם, בדגש על מרכזי האופנה הנחשבים. מסע קידום מכירות מאסיבי ואפקטיבי תרם לקידום המכירות והמכירות של שעוני Swatch הרקיעו שחקים. עד לשנת 1986 נמכרו 23 מיליון שעוני Swatch ברחבי העולם, כששש שנים לאחר מכן, בשנת 1992, המספר קפץ ל-100 מיליון. המכירות השנתיות חצו את רף ה-30 מיליון בשנת 1993.

השעון שהציל את תעשיית השעונים השוויצרית

ההצלחה של שעון ה-Swatch הצילה בעצם את תעשיית השעונים השוויצרית. הרווחים ממכירות שעוני ה-Swatch שימשו להתנעה מחדש של המפעלים ולגיוס נרחב של כוח אדם. הבסיס של תעשיית השעונים השוויצרית עבר החייאה של ממש וחזר לחיים.

רפורמציה נוספת הייתה ארגון מחדש, הגיוני ויעיל יותר של הקבוצה כולה. ראשית, כפי שכבר ציינו, כל המותגים שייצרו והרכיבו מנגנונים בעבר בעצמם, העבירו את הייצור ל-ETA, שסיפקה את המנגנונים לקבוצת Swatch כולה. ETA הפכה מספר מנגנונים לסטנדרט לשימוש בכמעט כל המותגים של הקבוצה, קידמה מכירות ליצרני שעונים נוספים בשוויץ ומחוץ למדינה ולקבוצה, במטרה להעצים את הייצור ובכך להפחית עלויות ייצור ולהרחיב את המכירות בצורה יעילה.

עוד מהלך שבוצע, היה מתן תשומת לב לכפילויות במיצוב המותגים בקבוצה. בקבוצת סווטש החליטו לחדד את ההבדלים בין המותגים השונים באמצעות בחירה וריכוזיות. באמצעות צמצום מספר הדגמים ומיקום שלהם בצורה משלימה, הצליחו בקבוצה לייעל הן את הייצור והן את השיווק.  אומגה, למשל, אימצה אסטרטגיות שיווק מותג עולמיות עבור קבוצת סווטש, תוך צמצום דרסטי של מספר הדגמים, הדגשת האינדיבידואליות והערך המוסף של המותג, תוך ייצור מודל קידום אוניברסלי שיבטא דימוי אחיד.

כמותג ליבה בתוך הקבוצה, אומגה קיבלה את עיקר המשאבים. הקבוצה התמקדה במנגנונים מכאניים בעלי ערך מוסף גבוה ועיצובים חיצוניים ייחודיים, תוך ביצוע מהלכי שיווק בצורה מיומנת, תוך התמקדות בהיסטוריה ובמורשת של המותג ושימוש בשגרירי מותג מפורסמים ומוכרים. אסטרטגיית הבחירה והריכוזיות של הקבוצה, ביחד עם מערך הייצור והשיווק המיומנים, זכו לאמון של הבנקים בשוויץ, שהביאו זרם עצום של הלוואות חדשות ובסופו של דבר עזרה להחיות את הענף כולו.

בשלב הבא, רכשה קבוצת סווטש ובנתה שרשרת ייצור המורכבת מקבלני משנה לחלקים, תוך הקמת מערכת ייצור הגיונית יותר ברחבי העולם, כשהיא מעבירה חלק מהייצור למדינות בהן השכר השעתי לעובדים נמוך משמעותית מזה שבשוויץ, דוגמת תאילנד או סין (באמת שניסינו שלא להזכיר את סין בכתבה, אבל כנראה שאי אפשר להתעלם ממנה …).

מהלך נוסף שבוצע היה איחוד מפיצים וערוצים שהיו מחולקים למותגים שונים ברחבי העולם, לסוכנים יחידים/חברות בנות מקומיות בכל מדינה ומדינה. החברות הבנות הללו טיפלו בכל פונקציות השיווק, הפרסום, ה-IT, הכספים, הלוגיסטיקה והשירות לאחר מכירה עבור מספר רב של מותגים של הקבוצה, תוך קידום אסטרטגיות מותג עולמיות.

הסכם פלאזה, שנחתם בשנת 1985, סייע גם הוא לתעשיית השעונים השוויצרית. היצרנים היפניים איבדו במהירות את יכולת התחרות שלהם בגלל היחלשותו של היין והתחזקות הדולר. הפרנק השוויצרי התחזק גם הוא, כך שיתרון שער החליפין עבור היצרנים השוויצריים שיחק גם הוא תפקיד משמעותי בקידום השיקום של התעשייה כולה.

מיתוג מחדש של התעשייה כולה

בסופו של דבר, גם השעון המכאני המדויק ביותר, לא יכול להתחרות בדיוק של שעוני קוורץ. השוויצריים הבינו זאת היטב ויישמו זאת במערך השיווק המחודש של תעשיית השעונים כולה. שעוני היוקרה הוערכו מחדש כפריטים יוקרתיים עם איכויות ייחודיות משלהם. המותגים יכלו להצליח אך ורק עם איכויות ייחודיות משלהן. יצרניות השעונים הבינו כי הן יכולות להצליח בעיקר באמצעות קידום אפקטיבי של תדמית המותג, המבוססת על ההיסטוריה הארוכה של יצרנית השעונים, המסורות, האומנות והיצירתיות של האומנים שמשתתפים בתהליך הייצור של השעון, כאלו שחצבו, עיצבו, ביצעו תהליכי פוליש ייחודיים או צבעו, קישטו או עיטרו באבני חן את השעונים – בצורה ידנית. יצרניות השעונים בחרו להדגיש עיצובים מתקדמים ומורכבים, פונקציות ייחודיות למנגנונים המכאניים, מנגנונים מכאניים חדשים וחומרים חדשניים בהם נעשה שימוש במנגנונים.

המכירות של שעונים מכאניים עם ערך מוסף גבוה (שעוני יוקרה), גדלו משנה לשנה ברחבי העולם, עם השגשוג המתמיד של כלכלות ברחבי העולם (בואו נקווה ונאמין שזה יחזור לקרות גם אצלנו בקרוב) וביקוש גבוה במדינות מתפתחות. ב-20 השנים בין 1991 ל-2011, ערך הייצוא הכולל של שעונים שוויצריים עלה בכמעט פי 4.

השינויים הללו, שהחלו כאמור בקבוצת סווטש, השפיעו על ענף השעונים השוויצרי כולו. אחד הלקחים העיקריים שהפיקו יצרניות השעונים השונות, היה כי לבד הן לא יוכלו להסתדר. בדומה ל-SSIH ו-ASUAG, שעמדו על סף חדלות פירעון לפני שהתאחדו, מספר יצרניות שעונים ביצעו מהלכים דומים. קבוצת Vendome, שכללה מותגים כמו קרטייה, מון בלאן ויצרניות שונות מתעשיית הטבק העולמית, אורגנה מחדש תחת קבוצת ריצ’מונט בשנת 1988. קבוצת ריצ’מונט ביצעה מאז מספר רב של רכישות של מותגי שעונים ותכשיטים כמו פיאג’ה, ושרון קונסטנטין, פנריי, IWC, ייגר לה-קולרה ועוד.

קבוצת מוצרי היוקרה הגדולה בעולם, LVMH, החלה גם היא להשקיע בייצור שעונים. הקבוצה רכשה את זניט, טאג הויר, בולגרי, הובלו ועוד וארגנה אותם מחדש תחת הכובע שלה.

הקיבוץ של מותגי היוקרה המובילים הללו לתוך קורת גג אחת עודדה ארגון מחדש ושילוב אנכי של רשתות הפצה של שעונים בשנות האלפיים. מותגי השעונים רצו לשפר את איכות נקודות המכירה שלהם, את המרחב בו הן פוגשות את הלקוחות ומתחברים אליהם. הן הפכו להיות קמעונאיות בעצמן, כדי להשיג רווח גדול יותר ממכירת המוצרים שלהן.

הקבוצות הגדולות הללו גם הטילו תנאים קפדניים במיוחד על קמעונאים מסורתיים, אפילו גדולים במיוחד כמו טיפאני או הרודס. הן הכריחו אותם להתחייב לנורמות רכישה ומכירה לפי הסטנדרטים שלהם, קבעו להם מפרטים לחללי תצוגה וקבעו להם את השיטות לטיפול בכל מותג ומותג. הן צמצמו את המיקוד שלהם לקמעונאים ששיתפו פעולה והתאימו לתדמית של המותג, כשהן מגדילות במקביל את מספר הבוטיקים הישירים שלהן.

בצורה זו הפכה תעשיית שעוני היוקרה לענף תחרותי שנשלט בקפדנות על ידי הקונגלומרטים הגדולים בכל רגע נתון, תוך הקפדה על רשתות הערך בכל שלב – החל מהייצור וכלה בחיבור עם הלקוח בחנות.

הצעדים הללו הם שסייעו לתעשיית השעונים כולה להתאושש ולהתגבר על משבר הקוורץ בסופו של דבר ולהגיע לרנסאנס שכולנו מכירים, או שלפחות הכרנו עד לשבועות האחרונים.

אז מה אנחנו יכולים ללמוד מהסיפור הזה?

אם תרצו להסתכל על הסיפור הזה בהקשר הצר של עולם השעונים בלבד, אז תוכלו לראות שאם תעשיית השעונים השוויצרית הצליחה להגיע לרנסאנס המפואר שבו היא הייתה בשני העשורים האחרונים, כפי שכולנו הכרנו אותו עד לא מזמן, לאחר המשבר החמור בתולדותיה, משבר הקוורץ, סביר מאוד להניח שבסופו של דבר היא תצליח להתגבר גם על משבר הקורונה. יודעים מה? אפשר אפילו להמר שהפעם היא תצליח לצאת ממנו בצורה מהירה יותר, שכן היא כבר עברה משבר משמעותי והיא יודעת איך להתגבר עליו. מושגים כמו הוזלה של עלויות ייצור, מיקור חוץ, בניית שרשרת אספקה במדינות שונות ברחבי העולם, מערך שיווק מרכזי עם אסטרטגיה ברורה וכזאת שמופעלת בכל רחבי העולם באופן גורף, שיפור תהליכי המכירה וקביעת סטנדרטים למכירה ושירות לאחר המכירה, עזרו כולם לתעשייה הזאת להתאושש ולפרוח מחדש. סביר להניח שנראה יצרניות שעונים שלא יצליחו לשרוד את המשבר הזה, כפי שקרה במשבר הקוורץ וייעלמו מהמפה, אבל מי שתשרוד אותו תצא ממנו מחוזקת יותר ועם יכולת להתמודד עם אתגרים עתידיים בצורה טובה יותר.

אם אתם רוצים להסתכל על הסיפור הזה בפרספקטיבה רחבה יותר, אז אפשר לראות שכמו לא מעט משברים שעוברים על האדם בפרט במהלך החיים שלו ועל האנושות כולה, האדם מצליח פעם אחר פעם להתגבר עליהם ולהתאושש מהם. תשאלו כל אדם שאיבד בן משפחה יקר, האם בימים הראשונים שלאחר האובדן חשבת שתצליח להתגבר? האמנת שתצליח להתאושש? לקום מחדש ולהתחיל את החיים מחדש? סביר להניח שהוא יגיד לכם כי בימים הראשונים הוא הרגיש שהעולם נגמר ושהחיים לא ייראו אותו דבר לעולם. אבל, למרבה השמחה, לזמן יש יכולת נפלאה לרפא ולהעלים כמעט כל בעיה, כך שסביר מאוד להניח שכמו שכרגע נדמה כי אנחנו ניצבים בפני עתיד לא ברור ולא ידוע, בסופו של דבר נצא מהמשבר הזה מחוזקים יותר, כפרט אבל גם כחברה ומדינה, נפיק את הלקחים, נצליח להתאושש – גם כאן, בצורה פרטית ולאומית ונמצא את כוחות הנפש להגבר, להתאושש, להתנער ולצאת לדרך חדשה.

שנזכה כולנו לראות רק שעות טובות, מוצלחות ובריאות !