קבוצת סווטש אחראית לאחת הטלטלות הגדולות ביותר בעולם השעונים בשנתיים האחרונות. הקבוצה, שמרכזת תחתיה מותגי שעונים רבים כמו אומגה, בלנפיין, גלאסהוטה אוריגינל, סווטש, המילטון, טיסו, סרטינה ראדו ועוד, הודיעה בשנה שעברה כי לא תופיע בתערוכת באזלוורלד 2019, מה שהחל גל נטישות מצידן של יצרניות שעונים נוספות את תערוכות השעונים השונות, בין אם מדובר בתערוכת באזלוורלד או ה-SIHH בג’נבה.

מי שביקר בתערוכת באזלוורלד השנה, התרשם מהשטח הענק שהוקצה לטובת עיתונאים מרחבי העולם, שבעצם היה השטח שעבורו שילמה מראש קבוצת סווטש, אך החליטה שלא להשתמש בו ולא להופיע לתערוכה בסופו של דבר.

במקום השתתפות בתערוכת באזלוורלד, החליטה קבוצת סווטש לערוך אירוע פרטי משלה, בו תציג את השעונים החדשים שלה לשנה הנוכחית. האירוע הזה התרחש בשבוע שעבר, אירוע שנקרא Time To Move, בו הציגה קבוצת סווטש שעונים חדשים מבית אומגה, בלנפיין, גלאסהוטה אוריגינל, ז’אק דרוז והארי ווינסטון. לאחר שסיקרנו בימים האחרונים את המותגים השונים וההשקות השונות של קבוצת סווטש, הגיע הזמן לבחון את האירוע כולו ולנסות לענות על השאלה – האם מדובר בהצלחה או פספוס מצדה של קבוצת סווטש ועל מה היה כל הרעש בסופו של דבר.

כפי שניתן היה לצפות, את עיקר העניין ריכזו ההכרזות השונות של אומגה, במיוחד היות ומדובר בשנת היובל לנחיתה על הירח וכמעט כל חובב שעונים ברחבי העולם ידע כי אומגה צפויה להשיק מהדורה מוגבלת כזאת או אחרת (או יותר מאחת …) לציון המאורע. אומגה כמובן לא פספסה את ההזדמנות והשיקה את הספידמאסטר לציון 50 שנים לנחיתה על הירח, שהגיע כצפוי במהדורה מוגבלת. הפעם נדמה כי אומגה לקחה את המושג “מהדורה מוגבלת” לקצה, כשהחברה הודיעה כי תייצר 6969 שעונים כאלו, כלומר קרוב ל-7,000 שעונים, כמות שאצל לא מעט יצרניות שעונים אחרות נחשבת לליין סדרתי מלא.

שעון אומגה סימסטר 300 לוח ירוק מלכיט. מקור - Fratello Watches.
שעון אומגה סימסטר 300 לוח ירוק מלכיט. מקור – Fratello Watches.

הציניקנים יכולים להמשיך לצקצק בלשון ולעקם פרצוף, אבל בסופו של יום, הגורו מוכן להמר כי כבר עכשיו כ-70-80 אחוזים מהשעונים הללו כבר נמכרו לחובבי המותג וחובבי סדרת הספידמסטר, אספני שעונים כאלו ואחרים וסוחרים ש”יגלגלו” את השעונים הללו בשוק היד השניה בעוד מספר שנים. גם הכמות הקטנה שנותרה סביר להניח שתמכר כמו לחמניות חמות בשוק תוך זמן קצר והמהדורה המוגבלת הזאת תהפוך לעוד פריט לאספנים, כמו לא מעט שעוני ספידמסטר מהשנים האחרונות.

שאר הליין של אומגה לא עבר שינויים משמעותיים, אלא אם אתם מחשיבים פטנט על גוון קרמי כתום לחידוש מהפכני או עוד כרונוגרף כזה או אחר שנראה כמו אותה גברת בשינוי אדרת.

המותג הבא שתפס לא מעט כותרות באירוע Time To Move היה בלנפיין. כאן קיבלנו שני שעונים “חדשים”, אה סליחה, לא בדיוק חדשים, סוג של מחודשים או באנגלית צחה “Re-Issue”. שני שעונים נוסטלגיים של החברה שהגיעו אלינו במהדורות חדשות ועדכניות, עם מנגנונים מודרניים ועיצוב וינטאג’י, אבל גם כאן לגורו זה מרגיש פשוט לא מספיק חדש ומרענן ודי מזכיר את כל המהדורות המיוחדות השונות של הפיפטי פטומס.

המותג הבא היה גלאסהוטה אוריגינל. כאן ניסתה קבוצת סווטש משהו מעניין. לקחת יצרן שמזוהה באופן מובהק עם שעוני דרס ושעונים אלגנטיים ולהשיק תחת המותג ליין שעוני צלילה איקוניים של המותג. רגע, לא היינו כבר בסרט הזה בפסקה הקודמת עם בלנפיין? יכול להיות. כשהגורו ניגש לידיעה הזאת הוא היה קצת פחות ציני, אבל כשהוא נחשף למחירים של השעונים הללו, הוא חשב שהוא נקלע לבעיה קשה בתרגום. עם תג מחיר של 8-12 אלף יורו לדגמים השונים בסדרה, הגורו יכול לחשוב על לפחות 2-3 שעוני צלילה ממותגים אחרים שתוכלו לרכוש ושיישאר לכם עודף (או אפילו יודעים מה, תוכלו לקנות את כולם ביחד ועדיין להישאר עם עודף), כך שבאמת לא כל כך ברור מי ישלם כל כך הרבה על שעוני צלילה מבית גלאסהוטה, בין אם הם מהדורה מוגבלת או לא.

במותגים האקזוטיים יותר בקבוצה, ראינו מספר השקות קצת יותר “סקסיות” מבית הארי ווינסטון או ז’ק דרוז, אבל גם כאן, הגורו לא חושב ששעון עם 4 מנגנוני טורבילון מבית הארי ווינסטון באמת שווה 800 אלף פרנקים שוויצרים והוא יכול לחשוב על לפחות 3-4 מותגים שהוא היה מעדיף לבזבז עליהם קרוב ל-3 מיליון שקלים. נכון שמדובר ביצירה הורולוגית, אבל לפחות מהתמונות שהסתובבו ברחבי הרשת, נראה כי מדובר בשעון שרחוק מאוד מרמות הגימור של מותגי על כמו אודמר פיגה, וושרון קונסטנטין או פטק פיליפ, כך שבאמת לא ברור על מה קבוצת סווטש החליטה לגבות סכום כל כך הזוי על שעון כזה.

בסופו של דבר, לדעת הגורו כמובן ואתם מוזמנים להסכים או לא להסכים – נשמח לשמוע את דעתכם בתגובות, הגורו לא התרשם בכלל מהאירוע ומהשעונים החדשים של קבוצת סווטש. אם ניקח לדוגמה שעונים חדשים שראינו בתערוכת באזלוורלד ומנסים להשוות אותם או לקחת מקרי מבחן כאלו ואחרים ולנסות להשוות אותם לקבוצת סווטש, הרושם הופך להיות חיוור הרבה יותר.

בואו ניקח למשל את שעון הטודור P01, שעון שהגורו השתמש בו למתיחת 1 באפריל שלו, זה לא משנה אם אתם אוהבים אותו או שונאים אותו, לפחות אפשר להעריך את טודור על העובדה שהיא ניסתה, שהיא מעזה לנסות משהו חדש ולא מפחדת מהביקורות. קחו למשל חברה כמו ברייטלינג, שמרעננת בשנים האחרונות את כל סדרות השעונים שלה תחת המנכ”ל החדש ומשנה את פני החברה והקולקציות שלה מהקצה אל הקצה.

תנסו להגיד כי אומגה למשל עושה מה שרולקס עושה – אם זה עובד וזה לא שבור, אל תגע, אבל תרשו לגורו לקבוע שמה שמותר לרולקס לעשות, לא כל יצרנית שעונים יכולה להרשות לעצמה.

בסופו של דבר, מדובר באירוע די יבש, שנראה שמלבד עוד סיבוב של חליבת פרת המזומנים של קבוצת סווטש – אומגה, אין בו בשורה של ממש לעולם השעונים ולחובבי השעונים. במחשבה נוספת, הגורו היה רוצה להיות קצת יותר קיצוני ולהגיד – כנראה שקבוצת סווטש ידעה טוב מאוד למה היא לא מגיעה לבאזלוורלד …

לאתר סווטש העולמי