בשבוע שעבר הבאנו לכם את סיפורה של למניה, יצרנית השעונים האגדית שנעלמה בדפי ההיסטוריה של תעשיית השעונים. סיפרנו לכם כי למניה הייתה אחראית לאחד ממנגנוני השעונים החשובים בהיסטוריה, למניה 2310. המנגנון שיהפוך מאוחר יותר לקליבר 321 של אומגה ויגיע לחלל עם האסטרונאוטים של נאס”א. מנגנון שיהפוך למנגנון הכרונוגרף המוביל אצל מגוון רחב של יצרניות שעונים. ביניהן כמה מהשמות הגדולים בתעשיה – ברגה, פטק פיליפ, ושרון קונסטנטין ועוד. על פרויקט פיתוח המנגנון הזה היה אחראי יצרן שעונים שוויצרי, שנחשב על ידי רבים לאחד מיצרני השעונים החשובים ביותר בהיסטוריה. אלברט גוסטב פיגה. מוזמנים להכיר את הביוגרפיה וכמה מהיצירות של יצרן השעונים הגאון הזה. 

אלברט גוסטב פיגה

אלברט גוסטב פיגה נולד למשפחה של שענים. אפשר להגיד שהורולוגיה זרמה בדמו. כפי שאפשר להבין משם משפחתו, הוא נצר למשפחת פיגה השוויצרית, המשפחה שהקימה ומחזיקה עד היום בבעלות על אודמר פיגה. למעשה, אלברט גוסטב פיגה היה בן דוד רחוק של אדוארד-אוגוסט פיגה, מייסד אודמר פיגה. אביו, הנרי אוגוסט, כיהן כדירקטור בזניט. 

פיגה, שנולד בשנת 1914, מצטרף ל-École d’Horlogerie – בית הספר להורולוגיה של לה סנטייה שבעמק הג’וקס (Vallée de Joux) שבשוויץ. לאחר שסיים את לימודיו בבית הספר להורולוגיה של לה סנטייה, הוא עובר לבית הספר הבכיר לייצור שעונים (The Premiere Watchmaking School) של עמק הג’וקס. 

קצת על עמק הג’וקס

עמק הג’וקס הוא אולי ערש תעשיית השעונים באיכות גבוהה בשוויץ. העמק, שהביטוי הנכון של שמו הוא עמק הז’ו, הוא עמק של הרי הג’ורה. חלקו המרכזי של העמק נמצא בקנטון ואוד של שוויץ. העמק ממשיך גם אל תוך צרפת, בקצה הדרום-מערבי שלו, הגבוה יותר. הוא ממוקם כ-50 ק”מ צפונית לז’נבה וגובהו הממוצע הוא כ-1000 מטרים. 

המסורת ארוכת השנים של ייצור שעונים בעמק הג’וקס מגיעה מתעשיית הברזל. נוכחותה של תעשיית הברזל באזור זה אפשרה ייצור שעונים החל מהמחצית הראשונה של המאה ה-18. בתחילה, ייצרו בעמק בעיקר שעונים גדולים (שעוני קיר). המצאת או ליתר דיוק, פיתוחם של שעוני הכיס, דחף את יצרני השעונים מהאזור להתאמן ולשפר את הכשרתם באזור אגם ז’נבה. עם חזרתם לעמק, הם החלו להכשיר איכרים מהסביבה, שהחלו לחלק את זמנם ועיסוקם לפני עונות השנה. בקיץ הם עסקו בחקלאות ובחורפים השוויצריים הארוכים הם עסקו בייצור שעונים. כך נולדה מסורת ייצור השעונים באזור. יצרני השעונים של העמק התפרסמו ברחבי העולם הודות למורכבות הגבוהה של תעשיית ייצור השעונים באזור. כיום ניתן למצוא בו את ה-l’Ecole Technique of the Vallée de Joux – בית הספר הטכני של עמק הג’וקס, מוסד שמכשיר את יצרני השעונים של מחר. 

נחזור לאלברט גוסטב פיגה

כפי שאתם מבינים, כשאתה נולד למשפחה של שענים ואתה גר באזור שבו נמצאים יצרני השעונים הטובים בעולם, אתה ככל הנראה לא יכול להתחמק מהגורל שלך להפוך ליצרן שעונים בעצמך. פיגה נרשם כאמור ללימודים ב-École d’Horlogerie. תוכנית הלימודים שם היא בת ארבע שנים. פיגה מצליח לסיים אותה תוך שלוש שנים בלבד. לאחר מכן הוא עובר כאמור לבית הספר הבכיר לייצור שעונים של עמק הג’וקס, אבל תרשו לנו להתעכב מעט על התקופה שלו ב-École d’Horlogerie.

מנגנון התהודה הכפולה של אלברט גוסטב פיגה. מקור - Watchesbysjx.
מנגנון התהודה הכפולה של אלברט גוסטב פיגה. מקור – Watchesbysjx.

קצת לפני שהוא מסיים את לימודיו ב-École d’Horlogerie, פיגה מייצר שעון כיס. ככל הנראה מדובר בפרויקט שהיה חלק מלימודיו בבית הספר. שעון הכיס שלו הוא אחד מששה שעונים בלבד שיוצרו בין השנים 1932 ל-1934, על ידי תלמידים בבית הספר. בראש בית הספר באותן שנים עמד המנהל הראשי של בית הספר – מרסל בוילומייר (Marcel Builleumier). תלמידי בית הספר ייצרו ששה שעוני כיס כאלו בלבד כאמור. השעונים הגיעו עם מנגנונים בגודל של 38 מ”מ, 43 מ”מ ו-48 מ”מ. שני שעונים בלבד יוצרו מכל קוטר של מנגנון. פיגה ייצר את אחד השעונים הקטנים ביותר, זה בקוטר של 38 מ”מ. 

מנגנון תהודה כפולה

בתוך שעון הכיס הזה פועל מנגנון עם מנגנון תהודה כפולה. הפעם האחרונה שבה הזכרנו מנגנון כזה כאן במגזין הייתה באוסף השעונים של דיוויד ליונל סלומונס. אוסף שעוני הברגה הנדיר שחלקים ממנו כמעט ונמכרו על ידי מוזאון האיסלאם בשנה שעברה, בעקבות קשיים פיננסיים אליהם נקלע המוזיאון בעקבות וירוס הקורונה. 

מדובר באחד המנגנונים המרשימים ביותר בעולם השעונים, שבו שני מתנדים (Balance Wheels) פועלים במקביל זה לזה ובתהודה זהה. כך משיגים קצב יציב יותר ומכאן גם דיוק רב יותר למנגנון. המנגנון הזה נחשב לנדיר מאוד וכיום ניתן למצוא אותו ביצירות מופת של אודמר פיגה, פיליפ דופור או פרנסואה-פול ז’ורן (F.P Journe). למעשה, פיליפ דופור האגדי בעצמו סיפר כי מדובר במנגנון שסיפק עבורו את ההשראה לשעון ה-Duality שלו. חשוב להדגיש כי דופור מתכוון כמובן לעיקרון התהודה הכפולה ולאו דווקא למנגנון הספציפי שהרכיב פיגה. 

בואו נחזור שוב לפיגה … 

כאמור, פיגה מייצר את המנגנון הזה כשהוא בן 19. קצת לפני שהוא מסיים את לימודיו בבית הספר להורולוגיה. ככל הנראה מדובר בפרויקט הגמר שלו בבית הספר. דגם קצת יותר גדול של השעון הזה הוצג במוזיאון הזמן (The Time Museum) שהוקם על ידי התעשיין האמריקאי סת אטווד. בשנת 2004, כשהמוזאון פיזר את האוסף שלו, הדגם ההוא נמכר. 

במקור, המנגנון של פיגה שולב בשעון כיס בגוף העשוי מניקל. למה ניקל? כי להזכירכם, מדובר בשעון שיוצר במסגרת פרויקט בית הספר. הרעיון היה ככל הנראה להשתמש בחומרים פשוטים יחסית ולכן פיגה לא השתמש בגוף שעון העשוי מזהב. בשנת 1978, פיגה מוכר את השעון הזה בעצמו ל-Galerie d’Horlogerie Ancienne. ה-Galerie d’Horlogerie Ancienne תהפוך מאוחר יותר לאנטיקורום (Antiquorum) – בית מכירות פומביות הממוקם בג’נבה ונחשב לאחד החשובים בעולם בעולם שעוני היוקרה. כשפיגה מוכר את השעון, המנגנון עובר לתוך גוף העשוי מזהב צהוב 18 קראט. 

אלברט גוסטב פיגה. מקור - VWCWEB.
אלברט גוסטב פיגה. מקור – VWCWEB.

הפעם הבאה שהשעון הזה נמכר, הייתה על ידי אנטיקורום בשנת 1998. במכירה פומבית שנערכה בז’נבה, רוכש אספן שעוני כיס גרמני את השעון הזה. הוא משלם עבורו כ-130 אלף פרנקים שוויצריים. סכום השווה לכ-144 אלף פרנקים שוויצריים כיום. בתרגום לשקלים – קצת מעל לחצי מיליון שקלים. אנחנו מזכירים לכם כי מדובר בפרויקט הגמר של פיגה בבית הספר הראשון להורולוגיה. עכשיו רוצו לשאול את ההורים שלכם איפה נמצאות עבודות הגמר שלכם משיעורי מלאכה בבית הספר … 

היצירה של אלברט גוסטב פיגה נמכרת פעם נוספת 

לאחר פטירתו של אותו אספן גרמני, היצירה של פיגה נמסרת על ידי מנהלי העזבון שלו לבית המכירות הפומביות סות’ביס, שמציע אותו למכירה בסוף שנת 2012. 

באופן די מוזר, בסות’ביס ככל הנראה לא מבינים מה הם מחזיקים ביד. ההערכה הראשונית של מומחי השעונים של סות’ביס הייתה כי השעון יימכר במחיר שבין 7,000 ל-10,000 פרנקים שוויצריים בלבד. חובבי שעונים ומומחי שעונים מבינים מיד כי מדובר בפנינה הורולוגית נדירה. 

יצירת מופת שסות'ביס כמעט ופספסו. מקור - Watchesbysjx.
יצירת מופת שסות’ביס כמעט ופספסו. מקור – Watchesbysjx.

ההערכה הצנועה של סות’ביס ככל הנראה גרמה לחובבי שעונים שונים ברחבי העולם לחשוב כי אף אחד מלבדם לא הבין באיזה שעון מדובר. אך תוך זמן קצר מתחילת המכירה הפומבית, התברר עד כמה כולם טעו. מגוון רחב של אספני שעונים נחשבים מרחבי העולם התקבצו, כשרובם הגיעו בשביל השעון הזה. 

בסות’ביס עדכנו את המחיר הראשוני והמכירה הפומבית נפתחה בסכום של 20,000 פרנקים שוויצריים. תוך זמן קצר, ההצעות החלו לטפס למעלה במהירות גבוהה. מי שהקפיץ את המחיר כל הזמן היה קונה סיני, שנחשב למקורב של פיליפ דופור. מנהל סלון פטק פיליפ בז’נבה, פטריק קרמרס, השתתף גם הוא במכרז. קרמרס ככל הנראה ייצג קונה אנונימי במכירה הפומבית. 

פרנסואה-פול זו’רן, מי שהקים את יצרנית השעונים F.P Journe וישיק כעבור 8 שנים, בשנת 2020, מנגנון תהודה כפולה משלו, נכח במקום גם הוא. אם כי על פי הדיווחים, הוא נכח בחדר האוכל ועזב זמן קצר לפני המכירה. האם הוא קיבל את ההשראה למנגנון שלו מהשעון של פיגה? בהחלט יכול להיות …

המכרז מתחמם

הצעה טלפונית שהתקבלה על ידי סם היינס מסות’ביס, העלתה את המחיר של השעון לסכום של 100 אלף פרנקים שוויצריים. סכום קצת יותר הגיוני עבור השעון הזה. ההצעה הזאת גרמה לחלק גדול מהמשתתפים במכרז עד אז להבין שהם כבר לא יוכלו לקנות את יצירת המופת ההורולוגית הזאת בסכום מצחיק. רובם מוותרים ומפסיקים להשתתף במכרז. היחיד שהמשיך להשתתף במכירה הפומבית היה ג’נטלמן סיני נוסף שישב בחדר. עד אז הוא לא הציע הצעה כלשהי על השעון, אבל הוא נחשב למשתתף קבוע במכירות פומביות ואספן נחשב של שעוני כיס. 

שעון היד של אלברט גוסטב פיגה. מקור - Watchesbysjx.
שעון היד של אלברט גוסטב פיגה. מקור – Watchesbysjx.

הרוכש הסיני מקפיץ את ההצעה ב-10,000 פרנקים שוויצריים. הרוכש הטלפוני מגיב מיד ומעלה גם הוא ב-10,000 פרנקים שוויצריים. הפינג פונג הזה נמשך, כששני הצדדים לא מהססים ומקפיצים את המחיר מיד לאחר שהצד השני משפר את ההצעה שלו. כשהרוכש הטלפוני מגיע להצעה של 200,000 פרנקים שוויצריים, הרוכש הסיני נעצר. הפטיש מכה והשעון נמכר בסכום של 200 אלף פרנקים שוויצריים. בתוספת עמלות המכירה, הרוכש הטלפוני האנונימי שילם כ-250 אלף פרנקים שוויצריים על השעון. כמעט כפול מהסכום שבו השעון נמכר בשנת 1998 על ידי אנטיקורום. זוכרים שסיפנו לכם על הדגם הגדול יותר של השעון הזה, שהיה חלק מהאוסף של מוזאון הזמן? הוא נמכר בשנת 2004 בסכום של 125,600 דולרים. 

שעון הכיס לאחר שהועבר לגוף העשוי מזהב צהוב 18 קראט. מקור - Watchesbysjx.
שעון הכיס לאחר שהועבר לגוף העשוי מזהב צהוב 18 קראט. מקור – Watchesbysjx.

באותו שבוע שבו נמכר שעון הכיס של פיגה, נמכרו שעונים רבים במכירות פומביות בז’נבה. עד היום, הוא נחשב על ידי רבים לשעון הטוב ביותר שנמכר באותו שבוע ולרכישה מוצלחת ביותר, למרות המחיר הגבוה שבו הוא נמכר.

אלברט גוסטב פיגה מצטרף ללמניה

עם סיום לימודיו, פיגה מוצא את עצמו בלמניה, באחת מנקודות הזמן החשובות ביותר בהיסטוריה של עולם השעונים. הקריסה המוחלטת שהגיעה לאחר השפל הגדול, מצאה את תעשיית השעונים השוויצרית סוערת. מותגים שהיו יריבים גדולים עד אתמול, כמו אומגה וטיסו, מתאחדים ויוצרים בשנת 1930 את ה-Société Suisse pour l’Industrie Horlogère, ה-SSIH. שנתיים לאחר מכן מצטרפת אל ה-SSIH גם למניה. 

כשפיגה מצטרף ללמניה, הוא הופך מיד ליושב ראש החטיבה הטכנית שלה. הוא מוצא את החברה במצב ייחודי. אומגה הזרימה לא מעט כסף באותן שנים ללמניה, כדי שלמניה תעביר אותם למחלקת המחקר והפיתוח שלה. פיגה מקבל קארט בלאנש. הוא יכול להוכיח את ערכו והיכולות הגבוהות שלו, ללא שום אילוצים כספיים. הוא בהחלט עושה זאת בצורה מרשימה … 

בשנת 1941 פיגה מקבל עמלה מאומגה כדי ליצור מנגנון כרונוגרף חדש. בדרך כלל, פיגה היה מעביר פרויקט שכזה אל אחד מיצרני השעונים המוכשרים שעבדו תחתיו. אבל הפעם, פיגה, שכבר הבנתם שהיה יצרן שעונים מוכשר מאוד בפני עצמו, לוקח על עצמו את הפרויקט הזה. 

הפרויקט הזה הוא כמובן פרויקט 27CHROC12, מנגנון הכרונוגרף שהוזמן על ידי אומגה לפי מפרט טכני מדוקדק.

המפרט הטכני של ה-27CHROC12

כפי שציינו בשבוע שעבר, הפרויקט יוצא לדרך בשנת 1941 עם מפרט טכני שהוכתב מראש. המנגנון אמור להיות מנגנון כרונוגרף, בקוטר של 27 מ”מ ועם יכולת מדידת זמן של עד ל-12 שעות. חשוב להדגיש כי מדובר היה במנגנון הכרונוגרף הקטן ביותר שיוצר עד אז. 

פיגה מייצר את המנגנון שמגיע עם רזרבת כוח של 46 שעות, נתון בולט ויוצא דופן באותה תקופה. למניה מציגה כאמור את המנגנון הזה כקליבר 2310. למרות זאת, פיגה ממשיך לעבוד ולשכלל את המנגנון. בשלוש השנים הבאות הוא מוסיף למגנון הגנה מפני זעזועים בדמות Incabloc והוא מחליף את קפיץ גלגל האיזון לקפיץ אנטי-מגנטי. ב-1946 הוא מציג את המנגנון המשופר לאומגה, שתשווק אותו כקליבר 321. 

פיגה בתמונה משנת 1942, לצידו של ג'ון האסלר שעבד ביחד איתו על קליבר 2310. מקור - VWCWEB.
פיגה בתמונה משנת 1942, לצידו של ג’ון האסלר שעבד ביחד איתו על קליבר 2310. מקור – VWCWEB.

“מריוס מיילן (מנכ”ל אומגה דאז) הגיע אליי יום אחד. הוא אמר לי שיום לפני כן הוא היה בבייל (מטה אומגה). שם נתנו לו את המשימה להכין מנגנון כרונוגרף בקוטר Ø27 mm. המנגנון צריך להיות שטוח ככל האפשר. הוא צריך להגיע עם לוחות קטנים (רג’יסטרים) נפרדים ל-30 דקות ו-12 שעות”. במילים הללו סיפר פיגה על התחלת הפרויקט שיוליד את אחד ממנגנוני השעונים החשובים בעולם. 

פיגה נשא בתפקידים שונים בלמניה ולאחר מכן באומגה במשך קרוב ל-50 שנה. אם תרצו, הוא היה בשירותן של למניה ואומגה במשך כ-50 שנה. פיגה נחשב ל”איש של המערכת” ולסוג של “סמל” (סרג’נט) – אדם כנה, תמציתי וקפדן. יכול להיות שכשאתה דור רביעי ליצרני שעונים (אבא, סבא וסבא-רבא), התכונות הללו פשוט מוטבעות ב-DNA שלך … 

ייצור בשיטות של פעם … 

על פרויקט CHRO27C12 הוא מתחיל לעבוד בהתחלה בעבודת יד. למרות המשאבים הרבים יחסית שזרמו אליו מאומגה, פיגה נתקל בלא מעט קשיים באותן שנים. מלחמת העולם השנייה שהתחוללה באירופה באותן שנים, השפיעה אפילו על שוויץ הנייטרלית. מכונות רבות הועברו למצב “ייצור מלחמה”, ביניהן פסי ייצור של יצרניות שעונים. בנוסף, הצבא גייס לשירות מספר רב של חיילי מילואים, מה שגרם בנוסף למחסור גם בכוח אדם. במקום להתלונן או להתייאש, הוא פשוט מתחיל לעבוד על המנגנון “בשיטות של פעם” כאמור – בעבודת יד. 

מה זה אומר? שהוא לא רק ייצר את המנגנון, אלא אפילו את הכלים שישמשו אותו להרכבת המנגנון. המנגנון הזה יוכיח את עצמו מאוחר יותר במבחנים המפרכים של נאס”א כאמור ונחשב עד היום לאחד ממנגנוני השעונים החשובים ביותר בהיסטוריה של עולם השעונים. הוא נשאר ללא שינויים מהותיים בתכנון שלו עד לסוף שנות הששים, אז הוא עובר שינוי בודד. קצב העבודה של המנגנון שונה מ-18,000 ויברציות לשעה ל-21,600 ויברציות לשעה. בנוסף, השליטה בפונוקציות הכרונוגרף שלו הופשטה. 

הנחיתה על הירח

כאמור, קליבר 321 של אומגה היה חלק משעוני הספימאסטר של האסטרונאוטים במשימת אפולו 11 לירח. בעוד העולם כולו עקב בעניין רב אחר המשימה, פיגה, שייצר כאמור את המנגנון לשעונים של האסטרונאוטים, התרגש קצת פחות ככל הנראה. בראיון שהעניק שנים לאחר מכן הוא אמר, במעט גאווה אפילו – “השעון שלי היה שם, אבל אני לא התרשמתי במיוחד (מהטיסה לירח …)”. 

יכול להיות שעבור מי שבגיל 19 מייצר שעון שיימכר עשרות שנים מאוחר יותר בסכום של כ-250 אלף פרנקים שוויצריים, הנחיתה על הירח היא באמת לא אירוע כל כך מרגש …