• “סבא, תראה איזה אלפיניסט כחול יפה קיבלתי!”
  • “יופי חמוד. תחזור אלי כשיהיה לך לבן. ותגיד לאבא שלך שיימצא כבר רצועה נורמלית לירוק שלו”.

(שיחה דמיונית שלא התרחשה, אבל יכולה הייתה להתרחש בבתים רבים בעולם – או לפחות בארה”ב, שם ניתן היה להשיג אלפיניסט כחול למשך זמן ארוך, כמעט כמו הזמן שבו ניתן היה להשיג כרטיסים לאירוויזיון במשרדי “לאן”).

אז מה הסיפור של השעון הזה (לא משנה באיזה צבע…)?

חברת סייקו (Seiko) עשתה לראשונה שימוש בשם Alpinist בשנת 1961 תחת השם Laurel Alpinist. כאשר Laurel היו לרוב שעונים דרסיים שנקראו על שם המותג המקורי של החברה (עוד לפני שהחלה לרשום את השם Seiko על שעוניה). האלפיניסט היה ספורטיבי יחסית לשעוני “לורל”, עם קייס עמיד לרטיבות ולוח מאוד קריא.

seiko alpinist white

שנתיים מאוחר יותר, השם אלפיניסט עבר לסדרה ספורטיבית יותר, Champion. ה”צ’מפיון” אלפיניסט יצא במספר גרסאות בין השנים 1963-1965, ואז נעלם מבלי להותיר זכר – כביכול. מסתבר, למעשה, שהיו מי שזכרו לטובה את דמות ההר ה”אלפיני”, שנחרטה על גב הגרסה האחרונה של השעון, ואת הלוגו הייחודי של השם Alpinist, ושלושים שנה בדיוק לאחר היעלמותם– הם חזרו, בגדול.

בשנות ה-90 החלו גלי ההדף של מפץ הקוורץ הגדול להתפוגג, וגם סייקו, כחברות רבות אחרות, ביקשה לשחזר את תהילת המנגנון המכאני האיכותי. את דגל המהפכה נשאה משפחת מנגנוני ה-4S, שהתבססה למעשה על קליבר 52 המהולל של “קינג סייקו” משנות ה-70. קליבר זה ניתן היה לכיול ברמת כרונומטר, ובגרסתו המעוטרת יותר שימש בהמשך בשעונים היקרים (מאוד) מסדרת Seiko Credor. משפחת 4S כללה מספר רב של מנגנוני היי-ביט בעלי קומפליקציות שונות.

ב-1995 נבחר מנגנון ה-4S15 לשמש כמנוע של האלפיניסט החדש. השעון התהדר בעיטור ההר על גבו, לוגו אלפיניסט אדום התנוסס בגאון על הלוח, והעניק לדגם את הכינוי Red Alpinist. הוא יצא לאור בשלוש גרסאות: SCVF005 עם הלוח השחור, SCVF007 עם לוח לבן, ו-SCVF009 עם לוח בצבע לא צפוי – מין ירוק כהה וקצת משונה. סדרת SCVF יוצרה במשך תקופה קצרה, ובכמויות לא גדולות (כמו כל דגם שהתבסס על מנגנוני 4S, אשר היו יקרים למדי לייצור).

seiko alpinist white

ב-2003 יצאה סדרה חדשה לחלוטין של אלפיניסטים יפים, אבל קוורץ. סבבה והכלאבל אני מדלג על זה (סנוב של שעונים מכאניים, מה לעשות), ועובר ישר לשנת 2006, שבה יוצאת סדרת שעוני האלפיניסט המכאניים האחרונה נכון להיום. בקיצור, סייקו הוציאה את ה-4S המהולל, והכניסה במקומו את מנגנון 6R הידוע בחוגים המקצועיים כ”נו, בסדר כזה”; שחררה שוב דגמים בגווני לבן, שחור וירוק משונה; הפסיקה מהר לייצר את הלבן והשחור היפים – מה שהפך אותם לסופר-נדירים – והמשיכה, במשך מעל לעשור, לספק לשוק את החומר הירוק, עד שאנשים לא רק התרגלו אלא התחילו ממש לאהוב אותו, כאשר רבים מבעלי האלפיניסט הירוק SARB017 מוכנים להישבע באימא שלהם שהם מאז ומתמיד היו חולים על לוח ירוק. בסדר, שמענו עליכם.


האלפיניסט, בתצורתו זו, זכה ממש באחרונה בעדנה מחודשת, כאשר אלופי השיווק הבלתי מעורערים מהאתר הודינקי הוציאו לשוק מהדורה מוגבלת של כמעט 2,000 שעונים עם לוח כחול, ב-600 דולר החתיכה, ואלה נחטפו כלחמניות טריות על ידי שני סוגי אנשים – אלה שמוכנים להישבע באימא שלהם שהם שונאים ירוק, ומאז ומתמיד היו חולים על לוח כחול, ואלה שנחפזו למכור את השעון ב-1,800 דולר באיביי.

מיותר לציין שכסנוב מוצהר, לבי הלך אחרי האלפיניסט האדום של שנות ה-90, אותו אלפיניסט מהולל, עם מנגנון היי-ביט, שהגיע אפילו עם צמיד מקורי ולא הכריח את בעליו להסביר לכולם ש”הרצועה שלו קצת קשה אבל היי! עוד רגע זה מתרכך ונהיה ממש סבבה” (תירוץ שאפילו מוכרי אבוקדו כבר הפסיקו להשתמש בו).

seiko alpinist white

כמובן שאלפיניסט אדום במצב טוב זה לא דבר שצץ לו ככה סתם אצל השען השכונתי וגם לא באי-ביי, הגם שלאחרונה צצים שם לא מעט אלפיניסטים 4S במצב בינוני ומטה. אבל לפעמים בא המזל. מלווה בכמה חברים.

לפני כמה שנים, קיבלתי מייל מסוחר אוסטרלי ששמע דרך מכר משותף שאני “מתעניין” בסייקואים מיוחדים, והוא סיפר שבדרך אליו שלישיה של אלפיניסטים 4S בטריקולור. הוא תכנן לשמור את השחור לעצמו ולמכור את הלבן והירוק. “הלבן שלי” הבהרתי לו. הוא אמר שהשעונים יגיעו אליו תוך כמה שבועות, הוא יבדוק אותם ויחזור אלי.

seiko alpinist white

קרוב לשנה עברה וכמעט שכחתי מהעניין הזה, כאשר בוקר אחד קפץ לי לפתע מייל מאותו סוחר. “מצטער” הוא רשם, “שכחתי ממך! העמדתי את השעון למכירה, ופתאום נזכרתי במה שסיכמנו, אני יכול עוד לעצור את המכירה. המחיר עומד כרגע על ככה וככה, מעוניין?” למייל היתה מצורפת תמונה. ואללה, מצב מינט. שעון כמו חדש. ברור שהייתי מעוניין.

מה לגבי המחיר? נגיד ככה – עד אז טרם נתקלתי במודעת מכירה של SCVF007 כך שהמחיר נראה מעט גבוה, אבל בגבול הסביר. בשנה האחרונה כאשר החלו לצוץ מודעות מכירה של הדגם הזה ומקביליו הירוקים והשחורים, ובחלקן פריטים שחוקים ומרוטים מוצעים בפי שתיים ויותר, המחיר ששילמתי עבור האלפיניסט הלבן נראה לפתע משתלם להפליא. לא שיש כאן עניין של סחירות או רווח אפשרי, כי – כפי שחברי חובבי הסייקו הבינו כבר לצערם – השעון הזה איננו למכירה.

זאת בעיקר כי מדובר ביצירה. כזו שבאמת, מי שזכה להכיר אותה רק כ”שעון עם הלוח הירוק” – פיספס. השעון דרסי, ספורטיבי, רציני ומקסים בו זמנית, בנוי נהדר ובתוכו כאמור אחד המנגנונים המוצלחים ביותר של סייקו. הוא יושב נהדר על צמיד אבל אוכל בכיף גם רצועות במגוון סגנונות. זה, אשכרה, רולקס יפני.

ומה המסקנה מכל הסיפור הזה? קודם כל, סייקו זה לא רק שעוני צלילה וקוקטייל-טיים. שנית, כדאי לשמור על קשר טוב עם סוחרים אוסטרלים. ושלישית, הכי חשוב: ילדים, תקשיבו לסבא.

seiko alpinist white

כתב וצילם: ערן ראובני