גם אם אתם לא חובבי שעונים, סביר להניח שנחשפתם בשבוע החולף לדיווחים השונים על המכירה הפומבית במסגרתה נמכר שעון היד של אדולף היטלר. גם בקבוצת הפייסבוק שלנו – שעוני יוקרה ישראל, נפתח דיון ובו ראינו דעות שונות בעד ונגד המכירה הפומבית. אנחנו לא רוצים להיכנס לוויכוח על המכירה של השעון עצמו, אבל בתור חובבי שעונים, אנחנו כן רוצים לנסות ולהבין מי עומד מאחורי השעון הזה. מוזמנים להכיר ביחד איתנו את הביוגרפיה של אנדראס הובר.

אנדראס הובר 

השם אנדראס הובר (Andreas Huber) מופיע לראשונה בעולם שעוני היוקרה בתאריך ה-13 לאוקטובר 1856. זמן קצר לפני כן, קיבל הובר ירושה בסך 3,000 גילדן. בכסף הזה משתמש הובר כדי לפתוח חנות שעונים במינכן. המיקום שהובר בחר הוא בית רוקל, בכיכר קאלרספלאץ מספר 4.

חודש אוקטובר 1856 היה חודש חגיגי ומשמעותי במיוחד בחייו של הובר, שכן ארבעה ימים לפני פתיחת החנות שלו, הובר מתחתן עם אהובת נעוריו – קסביירה (Xaviera). בשנים שלאחר מכן, קסביירה אשתו תהפוך לעובדת מן המניין ולעובדת חשובה במיוחד בחברה של בעלה.

קסביירה מצליחה ליצור במיומנות רבה קשרים עסקיים עם קהל הלקוחות החשוב ביותר באותה תקופה -המעמד הבינוני הגבוה ואנשי האצולה. הודות לקשרים שטיפחה ורקמה קסביירה, משפחת המלוכה הבווארית מתוודעת לחברת הובר ולשעונים של אנדראס הובר ובני המשפחה הופכים ללקוחות של החברה.

המלך לודוויג השני מזמין שעונים טקסיים יקרי ערך מהובר, כשהאחרון מספק לו את השעונים במארזי ברונזה צרפתיים כבדים במיוחד.

עד לשנת 1888, החנות הקטנה הפכה לחברה – ״חברת אנדראס הובר״, כשהיא שוכנת בלב מינכן. בשל המוניטין הרב שצברה החברה בתקני ייצור איכותיים ומתקדמים, החברה מוזמנת להשתתף בתחרויות לייצור ציוד כרונומטרי עבור מצפי הכוכבים בהמבורג ובמינכן.

מודעה של החברה לשעונים צבאיים. מקור - Watch Wiki.
מודעה של החברה לשעונים צבאיים. מקור – Watch Wiki.

בשנת 1912 התואר “Hofuhrenfabrik” (בתרגום מילולי – יצרן השעונים הרשמי של חצר המלוכה), מוענק לחברה של אנדראס הובר על ידי יורש העצר הבווארי. הודות לעובדה הזאת, עד לימים אלו אפשר לקרוא לחברה בשם ״Ehem. Königlich Bayerischer Hofuhrmacher״ – בתרגום מילולי – לשעבר, יצרן שעונים מלכותי של חצר המלוכה הבווארית.

חנות של אנדראס הובר בתמונה משנת 1912 של מינכן. מקור - Picuki.
חנות של אנדראס הובר בתמונה משנת 1912 של מינכן. מקור – Picuki.

אנדראס הובר הפך לשם מפורסם כל כך בבוואריה, שצירוף המילים ״Uhren Huber” – שעוני הובר, הופך לצירוף מילים מוכר ונפוץ במינכן והסביבה.

הדור השני של משפחת הובר 

ג׳וזף הובר, בנו של אנדראס הובר מצטרף לחברה לקראת סוף המאה התשע עשרה. בדור השני של משפחת הובר, ג׳וזף הובר הופך למנהל של החברה. הובר הבן מגיע עם רוח חדשה של יזמות, כשהוא מציג תוכניות פיתוח עסקיות נרחבות עבור החברה, במינכן, בגרמניה ואפילו מחוץ למדינה.

חשוב להכיר את הרקע של אותה תקופה – תקופת ה-Gründerzeit – גרונדרזייט – “תקופת המייסדים״, בתרגום מילולי, היא השלב הכלכלי בגרמניה ואוסטריה של המאה התשע עשרה, לפני המפולת הגדולה בבורסה בשנת 1873.

כרונומטר ימי של החברה. מקור - Watch Wiki.
כרונומטר ימי של החברה. מקור – Watch Wiki.

כתוצאה מזרם ההון הגדול שמגיע לגרמניה כתוצאה מפיצויי מלחמה צרפתיים ממלחמת צרפת-פרוסיה (כן, אנחנו מודעים לאירוניה שבמשפט הזה) בשנים 1870-1871 והאיחד של גרמניה שלאחר מכן, פריחה כלכלית משמעותית הובילה לתיאור של אותן השנים כ-״entrepreneurs’ years״ – שנות היזמות.

הובר הבן מציג באותן שנים את שעון הכיס הראשון בגרמניה עם קומפליקציית שעון מעורר. בנוסף, הוא ממציא מערכת הפצה ומכירה חדשה של שעונים, עם דגש על מכירה של שעונים לקצינים ואנשי צבא. תוך זמן קצר, שעוני Huber הופכים להיות השעונים הנלבשים ביותר בקרב אנשי צבא בגרמניה.

הדור השלישי בחברת אנדראס הובר

בין השנים 1913 ל-1920, נפתחות חנויות של המותג HUBER בברלין, דיסלדורף ונירנברג. ג׳וזף הובר חולם על תוכניות התרחבות גדולות נוספות עבור המותג המשפחתי. עם זאת, כשהוא מעביר את החברה לידיו של בנו, אנדראס הובר השני ב-1920, האב והבן נחשפים למציאות המרה והכואבת שהחברה ממונפת כמעט במלואה וחייבת להחזיר הלוואות רבות שהאב ג׳וזף הובר לווה במהלך השנים.

הבן הצעיר, הדור השלישי למשפחת הובר, הוא טיפוס שונה לחלוטין מאביו וכנראה גם מהסבא שעל שמו הוא נקרא. הבן ג׳וזף הוא בעל רוח אומנותית, כשהוא מתעניין הרבה יותר בתרבות מאשר בעסקים. הוא יוצר קשרים עם אמנים, סופרים ומוזיקאים והופך לחבר קבוע במעגלים החברתיים של אנשי התרבות באותה תקופה. למרות הרוח האומנותית שלו, אנדראס הובר השני מצליח לשקם את החברה ומחזיר אותה למסלול ההצלחה.

באותה תקופה, הובר הנכד רושם מותג נוסף תחת החברה – Urania, כששעוני החברה משווקים גם תחת השם הזה. חברת הובר הופכת להיות יצרנית השעונים עבור הרכבות החשמליות והאוטובוסים בגרמניה בשנת 1921. הובר הופכת להיות החברה שמציגה את הכרזת הזמן (הקראת השעה) הראשונה ברדיו בהיסטוריה של גרמניה. החברה הופכת למומחית לשעוני עצר ומכשירי מדידה למירוצי מכוניות. בנוסף, החברה הופכת להיות יצרנית קבועה של מכשירי מדידה מסובכים עבור משלחות בינלאומיות. בשנת 1936 חברת הובר מקבלת הזמנה רשמית להפוך למודדת הזמן הרשמית במשחקי החורף האולימפיים בגרמיש-פרטנקירכן (Garmisch-Partenkirchen).

מודעה לשעון URANIA של חברת הובר. מקור - Watch Wiki.
מודעה לשעון URANIA של חברת הובר. מקור – Watch Wiki.

אבל לפני שנגיע לשעון של היטלר ומלחמת העולם השניה, תרשו לנו לחזור מעט בזמן. אמנם במהלך מלחמת העולם הראשונה כל הפעילות העסקית של החברה הושבתה לחלוטין, אך בשנת 1924 החברה מצליחה לחזור לפעילות מלאה. את אחת העדויות להתאוששות של החברה אפשר למצוא בעובדה שאחת מספינות האוויר – הצפלין – צוידה בכרונומטרים ובמכשור שיוצר על ידי החברה.

שעון הובר תחת המותג SECURA. מקור - Picuki.
שעון הובר תחת המותג SECURA. מקור – Picuki.

באותה תקופה (לאחר מלחמת העולם הראשונה), החברה רושמת מותג נוסף בשם Anker והיא מתחילה לשווק שעונים גם תחת המותג הזה. החל משנות השלושים של המאה העשרים, החברה מפתחת מותגים נוספים כמו Secura, Urania ואפילו Nautica (שום קשר ליצרנית האופנה).

השעון של היטלר 

בשנת 1933 הופך אדולף היטלר לקנצלר ולפיהרר של גרמניה הנאצית, תפקיד בו יחזיק עד להתאבדותו בשנת 1945. ב-30 לינואר 1933 אדולף היטלר הופך לקנצלר של גרמניה. ביום ההולדת ה-44 שלו, ב-20 לאפריל 1933, היטלר, ביחד עם הקנצלר לשעבר פול פון הינדנבורג, מקבלים את תואר ״אזרחי כבוד של בוואריה״, כשאין מתאים יותר מיצרן השעונים המפורסם ביותר בבוואריה לספק את השעון שיוענק במתנה להיטלר באותו מעמד. מאחורי הזמנת השעון עומדת ה-N.S.D.A.P – Nationalsozialistische Deutsche Arbeiterparteiאו שכמו שאנחנו מכירים אותה, המפלגה הנאצית. את השעון מזמינים כאמור מחברת הובר.

לוח השעון מגיע עם הכיתוב HUBER, כשעל הצד המסתובב של השעון אנו מוצאים את הנשר הנאצי, מעל לסמל צלב קרס, כשאת צלב הקרס, המוקף בזר, עוטפים התאריכים 20.4.89 (תאריך הלידה של היטלר) וה-30.1.33 (תאריך עלייתו לשלטון של היטלר). מתחת לצלב הקרס אפשר לראות את האותיות AH – ראשי התיבות אדולף היטלר.

כפי שכל חובב שעונים יכול לראות, השעון הוא שעון ״רברסו״ – שעון עם גוף מסתובב. מי שמזוהה עם השעון הזה וכמובן, רבים באופן אוטומטי העריכו כי השעון הוא בעצם שעון שלה, הוא חברת יגר לה קולטרה. הבעיה היחידה היא כי באותה תקופה, חברת יגר לה קולטרה לא הייתה קיימת. כלומר, לפחות לא כמו שאנחנו מכירים אותה כיום. באותה תקופה, יגר לה קולטרה עדיין נקראה לה קולטרה, כשרק כעבור 4 שנים החברה הזאת תהפוך ליגר לה קולטרה.

עם זאת, השעון הוא כמובן שעון של יגר לה קולטרה, אבל חשוב להסביר מאיפה מגיע השעון הזה. בשנות השלושים של המאה הקודמת, ישנו תיעוד כי יצרניות שעונים, מנגנונים ורכיבים מפורסמות כמו Universal Geneva, Cyma, Movado ו-IWC סיפקו מנגנונים מתקדמים (מנגנוני היי-אנד) להובר. במקרים מסוימים, הובר קיבלה מהחברות הללו שעונים שלמים מורכבים, כשעל השעונים הללו הופיע שם החברה HUBER. במקרים בהם החברה קיבלה רכיבי שעונים, היא הרכיבה אותם בעצמה בגרמניה והפכה אותם לשעוני HUBER – הכל כמובן תחת הסכמים מסחריים עם אותן חברות.

במקרה של השעון של אדולף היטלר, המנגנון מגיע בוודאות מלה-קולטרה, גוף השעון מגיע מקבלן שוויצרי שממנו הזמינה הובר גופי שעונים. הובר השתמשה ברכיבים נוספים מיצרנים בשוויץ בשעון הזה, כשלא ברור האם החברה קיבלה את השעון מראש עם לוח שעון שעליו נכתב HUBER או שמא החברה קיבלה לוח ״ריק״ ועליו היא הטביעה את השם שלה בגרמניה.

המחלוקת סביב השעון

מי שמתכחשת לשעון הזה היא יגר לה קולטרה. החברה פרסמה הצהרה לפיה היא לא מכירה באותנטיות של השעון – ״כל מסקנה או טענה כי מדובר בשעון יגר לה קולטרה אותנטי תהיה שקר והחברה תנקוט פעולה בהתאם. החברה מחויבת להגנה על הקניין הרוחני שלה ומוכנה לנקוט בכל הפעולות המשפטיות הנדרשות כדי למנוע מכירה של שעונים מזויפים והונאות״.

הסיבה שאין תיעוד לשעון היא, בסוג של אירוניה, הבעלים של השעון – אדולף היטלר ומלחמת העולם השנייה, מלחמה שפרצה לאחר הפלישה הגרמנית לפולין. הובר המשיכה לפעול במהלך המלחמה, כמו עסקים רבים בגרמניה, אבל ככל שהמלחמה הלכה והתארכה וגרמניה ספגה פגיעות כבדות יותר ויותר מכוחות הברית, כך גם נפגעו אותם עסקים וחברות בכל רחבי גרמניה. כך גם המפעל של הובר, כמו גם כל החנויות של החברה, נהרסו כליל במהלך שנת 1944.

מה שמעניין הוא כי היסטוריונים ובעיקר מומחים לאומנות שבדקו את השעון, אמרו כי החריטות על השעון בוצעו על ידי אומן שככל הנראה כבר ביצע בעבר חריטות הקשורות לסמלים של המפלגה הנאצית, שכן רמת הביצוע שלהן גבוהה במיוחד. על פי ההערכות, עבודת החריטה בוצעה על ידי עובד חיצוני-קבלן ולא על ידי עובד של הובר עצמה.

מי החזיק בשעון עד היום?

ב-4 למאי 1945 הסתערו כשלושים חיילים צרפתיים שהשתייכו ל-Regiment de Marche du Tchad – בתרגום מילולי ולא מדויק – גדוד חיל הרגלים של טצ׳אד, יחידה של דיוויזיית השיריון השנייה, שהייתה תחת פיקודו של הגנרל המבריק פיליפ לקלרק, על הברגהוף. הברגהוף (Berghof) הוא הכינוי לבית הפרטי של היטלר, שהיה ממוקם במתחם הנופש, האירוח והשליטה הנאצי באוברזלצברג, בקרבת העיירה ברכטסגאדן שבחבל בוואריה. החיילים הצרפתיים הספיקו להקדים בקושי את החיילים האמריקאיים מהדיוויזיה המשוריינת השלישית. בין החיילים הצרפתיים היה סמל רוברט מינו (Robert Mignot). מינו, ביחד עם חבריו ליחידה, הצליחו להשיג גישה במהירות למעון המשני של היטלר ולקן הנשרים, מתחמים שננטשו כליל על ידי דיירי המתחמים והשומרים. במתחם הזה הם מוצאים מערכת עצומה של מנהרות ובונקרים תת-קרקעיים. על פי ההערכות, באותה מערכת בונקרים ומנהרות הם מצאו חפצים אישיים של היטלר וחפצי ערך אחרים, שנלקחו כשלל מלחמה. דיווחים שנכתבו אז ומסמכים ויומנים בני זמננו, מאשרים כי לחיילים הצרפתיים הללו היה זמן רב להסתובב במתחם ולתפוס כל שלל מלחמה שרק יכלו למצוא. למעשה, הדבר היחיד שיכול היה להפריע להם הוא כמות הציוד שהם היו מסוגלים לשאת בתרמילים שלהם. אותם חיילים השכילו להבין מהר מאוד כי הפריטים שסומנו עם השם של היטלר הם  בעלי הערך הרב ביותר, כשרבים מהשרידים ההיסטוריים הללו הגיעו למכירה בשנים שחלפו מאז. מינו, שמצא את השעון, החזיק בו וחזר איתו לצרפת. עם חזרתו לצרפת, הוא מוכר את השעון לבן הדוד שלו. בן הדוד של מינו הוא למעשה הסבא של מי שהחליט להעמיד את השעון למכירה בימים אלו. 

היות ואין תיעוד רשמי לכך שמדובר אכן בשעון של היטלר, משפחת מינו, שכאמור החזיקה בשעון עד ליום זה, סיפקה ביחד עם השעון את היסטוריית השירות של סמל רוברט מינו בדיוויזיה המשוריינת השניה, עם רישומים, מסמכים וצילומים שונים שמתעדים את תקופת השירות שלו. בנוסף, המשפחה סיפקה הצהרה כתובה של חייל ששירת ביחד עם מינו שמצהיר כי מינו והחיילים מהיחידה שלו הגיעו לקן הנשרים ולקחו משם שלל מלחמה. המשפחה הציעה עותקים של היסטוריית השירות של מינו ושל המכתב לכל רוכש פוטנציאלי של השעון. בנוסף, המשפחה צירפה הצהרה שנכתבה על ידי בתו של מינו.

אנדראס הובר לאחר המלחמה 

ברשותכם, אנחנו מעדיפים לדלג על מכירת השעון, הסכום שבו נמכר ומי רכש אותו ולחזור לחברת אנדראס הובר. כאמור, בשנת 1944 כל המחלקות בחברה של משפחת הובר, כמו גם החנויות של החברה נהרסות. עם זאת, מיד לאחר סיום מלחמת העולם השנייה, בשנת 1946, שלוש חנויות שונות נפתחות במרכז מינכן תחת השם אנדראס הובר. המשרד הראשי החדש של החברה ב-Residenzstraße נפתח בשנת 1950.

שעון של החברה. מקור - Very Important Lot.
שעון של החברה. מקור – Very Important Lot.
שעון של החברה. מקור - Very Important Lot.
שעון של החברה. מקור – Very Important Lot.

בשנת 1966 נפטר אנדראס הובר השני. מי שלוקח את הנהגת החברה, בגיל 25 בלבד ועם תמיכה משמעותית מאמו, היה מרטין הובר. הוא מצליח לשמור את החברה בחיים ולהוביל אותה אל סף המילניום. מרטין הובר נשאר נאמן תמיד למסורת המשפחתית כשהוא מחליט כי ״חייב להיות תמיד לפחות שעון הובר אחד למכירה״. מרטין הובר בונה לעצמו מוניטין מרשים בעולם השעונים גם כמחבר של ספרות שעונים, כשהוא מפרסם ספרים חשובים על פטק פיליפ ו-A. Lange & Söhne.

כיום החברה מחזיקה בשלושה סניפים, כולם באזורי הקניות של מרכז העיר מינכן. בספטמבר 2002 החברה נמכרה ליצרנית השעונים ומשווקת השעונים השוויצרית בוכרר.

הלוגו של חברת אנדראס הובר. מקור - Watch Wiki.
הלוגו של חברת אנדראס הובר. מקור – Watch Wiki.

גם אם באופן רשמי הדם של משפחת הובר לא זורם בעורקיו, בנה של אשתו הראשונה של מרטין הובר מנישואיה הקודמים, אשלי פייס (Ashley Pace), ממשיך את המסורת המשפחתית של משפחת הובר ועוסק בשעונים עד היום. לאחר שעבד כמנהל באנדראס הובר במשך שנים, הוא פותח את חנות השעונים היוקרתית Ashleys, גם היא בעיר מינכן, שממוקמת בין הופברהאוס (Hofbräuhaus) למקסימיליאנשטראסה (Maximilianstraße).

לסיכום

כפי שציינו בתחילת הכתבה, אנחנו לא רוצים להיכנס לוויכוח האם נכון היה למכור את השעון הזה או לא, האם זה סמלי או ״צודק״ שדווקא יהודי רכש את השעון הזה והאם בכלל היה נכון לשמור את השעון הזה לאורך כל אותן שנים. בתור חובבי שעונים, רצינו להתעמק יותר בהיסטוריה של משפחת הובר וחברת אנדראס הובר ובעיקר להבין מה הסיפור מאחורי השעון הזה, מי הזמין אותו ומי ייצר אותו. את הויכוחים אתם יכולים להמשיך על גבי קבוצת הפייסבוק שלנו או ברחבי הרשת.