יש כתבות שבוע על היד שכדאי פשוט לפתוח בהתנצלות ואז להתקדם בחיים. כמו בויכוח עם אישה, אתה יודע שאין לך סיכוי לפני שהתנצלת, אז תרשו לי להתנצל. עוויתי, חטאתי, פשעתי. הייתי בטוח ששעוני בולגרי (Bvlgari) הם… שעוני אופנה. כן, אני יודע, זה בערך כמו לחשוב שהשיער של ששי קשת הוא טבעי או שבית לחם הגלילית היא ליד בית לחם. בורות לשמה – ואני מתנצל על כך.

שעוני אופנה הם למעשה שעונים שחברות אופנה מוציאות, כחלק מליין האקססוריז שלהם, במקביל למאות מוצרים אחרים, כשלרוב הם מתהדרים בעיצוב מרשים ואופנתי, במנגנון גנרי ובאיכות שנעה בין גרוע לבינוני. בולגרי, חברת אופנה סופר מצליחה, עונה על רוב הקריטריונים, אבל בניגוד לרוב חברות האופנה, חטיבת השעונים שלה היא חטיבה ותיקה, סופר רצינית, שחתומה על כמה שעונים מרשימים במיוחד ועל מנגנון בית המצויד בטורביון, שהיא קומפליקציה שמוגדרת כגביע הקדוש של עולם השענות. אם עשית טורביון, אתה חברה רצינית (למרות שבשנים האחרונות הסינים מאתגרים גם את ההנחה הזאת, אבל זה כבר לטור אחר לגמרי).

בולגרי אוקטו

אבל נחזור לשעון. חברת בולגרי היא חברת אופנה סופר ותיקה. שמה, תאמינו או לא, נגזר משמו של תכשיטן יווני, שככל הנראה הגיע במקור מבולגריה ויש גם רינונים על מוצאו היהודי. ה-V לאחר האות B נמצא שם כחלק מפירוש לטיני של השם ובאופן כללי לא משנה את ההגיה. בולגרי, כמו בולגרי, למשל מוני מושונוב, רק עם חולם מעל הו׳. וכן, כמו שאמרנו, זה נובע מכך שהמייסד הגיע במקור מבולגריה. סטוריס וולגריוס שמו, או באיטלקית, סטוריו בולגרי, עם V או עם U, אתם תבחרו. אבל עכשיו הסיפור מסתבך, כיוון שיש לנו חברה איטלקית מפורסמת, עם חנות דגל ברומא, עם מייסד בולגרי-יווני, שמחליטה בשנת 1980 לפתוח חטיבת שעונים. ואיפה פותחים את החטיבה? ניחשתם נכון. בנוישטל אשר בשוויץ. בירת השענות העולמית. החלטה נכונה שמאפשרת לשעונים היוונו-רומנו-בולגריים להתהדר בשתי מילים קטנות בתחתית הלוח – Swiss Made. בשביל רבים, וגם בשבילי, שתי המילים האלה שוות הרבה. כנראה שגם הבולגרים, כלומר הרומאים, חשבו כך.

בולגרי אוקטו

היות שבולגרי היא חברה רצינית, החליטו ללכת בגדול ולפתוח חטיבת שעונים רצינית שתייצר מנגנוני אין-האוס ותהיה חתומה על עיצובים ייחודיים ושעונים איכותיים. אחת מהסדרות היפות של החברה, היא סדרת האוקטו, עוד סדרה של שעונים ששואבת עיצוב אוקטגונלי (אך שונה משמעותית מהאודמר פיגה רויאל אוק למשל) מיסודו של ג’רלד ג’נטה. אם יש חברה שיש לה לגיטימציה לעשות את זה, זו דווקא בולגרי, שהיתה זו שרכשה את החברה שהקים ג׳נטה עצמו.

הפרשנות של בולגרי לעיצוב האוקטגונלי היא מעניינת מאוד. הקייס של השעון הוא למעשה קייס מרובע. עיצוב שמזכיר יותר שעוני סייקו ישנים שלאחרונה קיבלו רה אישיו, למשל סדרת ה-SNK, מאשר את הרויאל אוק ודומיו. הלוח העגול מונח על הקייס המרובע, אם כי משופע בצדדיו כדי להמשיך את המוטיב המתומן, ואת המתומן עצמו אנחנו פוגשים דווקא בטבעת הפנימית. מעין מתומן קטן שמסתתר בתוך העיגול ומעניק למסגרת יופי מיוחד. בכלל, האוקטו 38 מילימטר השחור, סולוטיאמפו (כלומר רק זמן, למרות שיש בו גם תאריך) הוא מהשעונים המרשימים והמיוחדים שפגשתי לאחרונה – ופגשתי הרבה. הוא נהנה, כאמור, מקייס מיוחד, מלוח שחור בציפוי לקה, מרשים ועמוק, ומשימוש במרקרים כסופים, בולטים ומרשימים לשעות 6 ו-12. בשילוב המחוגים, מתקבל מראה של שעון מרשים ביותר. גם הגב לא מאכזב, וחושף תצוגה של המנגנון, אם כי ראיתי כבר מנגנונים מעוטרים ומרשימים ממנו.

הכתר היפה משלים את הקייס, וכיוון שמדובר בשעון מיוחד, כפי שכבר ציינו – במקום חריטה של המותג על הכתר, יש אבן שחורה שמשלימה את הלוח השחור ומזכירה קצת את האבנים המקובלות בחלק מדגמי קרטיה. החבילה כולה, עם הקייס שנהנה משלוש ״קומות״ של צורת שונות, היא נדירה וייחודית. זהו לא עוד שעון, זהו שעון של חברת אופנה, שעיצוב, קווים זורמים וניקיון, הם דרך חיים אצלה. במקרה הזה, דווקא החותמת של בולגרי מוסיפה הרבה, כיוון שהיא מבהירה את החשיבות של העיצוב במותג.

כלל אצבע, כמעט גורף – אמרנו גוף אוקטגונלי, אמרנו צמיד אינטרגלי. כך גם אצל האוקטו שלנו. צמיד חוליות שונה, יפהפה, לא אויסטר, לא פרזידנט ולא ג׳ובילי. צמיד שמורכב מחוליות מלבניות, טרפזיות שהולך ונהיה צר לקראת האבזם, אם כי במתינות. האבזם עצמו מרשים, מדויק וכמובן מעוטר בשם המותג. הוא נסגר, כנהוג בשעונים כאלה, לא בסגירה כפולה, אלא בסגירת צמיד בודדת. אם יש טענה לרצועה הנוחה והיפהפיה, היא בכך שהצמיד מגיע ללא אפשרות להתאים אותו, וכדי להוסיף חטא על פשע – החוליות, שהן הדרך היחידה להקטין ולהגדיל את הצמיד – לא מתברגות, אלא יוצאות בשיטה הישנה, כלומר עם פטישון והרבה רצון טוב.

הבולגרי שלפנינו הוא בעצם שעון ספורט יומיומי, עם עמידות למים בעומק של 100 מטר, ובעל זכוכית ספיר כנהוג. הוא הזכיר לי יותר מכל את הרולקס אקספלורר, ונוגע במובנים רבים בשלמות העיצובית של אחד השעונים היפים מבית רולקס. במובנים מסויימים, הוא אפילו עולה עליו. כמו אלפא רומיאו איכותית, כך גם הבולגרי בעל השורשים האיטלקים, מגלה עיצוב שקשה להתחרות איתו. וכמו אלפא, כשהיא עומדת ליד אאודי, השעון לוקה בתחום הנדסת האנוש. על הרצועה הבעייתית להתאמה כבר דיברנו, תוסיפו לכך את העובדה שלשעון אין לום בכלל. דבר אופייני לשעוני דרס מלאים, אך מוזר כשמדובר על שעון ספורט. וכאילו שזה לא מספיק – מנגנון הבית הוא בעל רזרבת כוח של כ-42 שעות בלבד, ולטעמי – מעט מידי לשעון שעולה כשלושים אלף שקלים (או חצי, בערך, כיד שנייה).

בולגרי אוקטו

אז מה פסק הדין שלנו? קודם כל התאהבנו בביצוע. בולגרי באמת מציגים מוצר מרשים, אמירה אופנתית חזקה, פרשנות של מספר שעונים והרבה הרבה סטייל שקט. החוגה השחורה, המבנה של הקייס, הצמיד האינטרגלי והאבן בכתר, כולם משתלבים לשעון שעושה עבודה מרשימה בשקט. הבעיה היא בדברים הקטנים, הצמיד, המנגנון שלא מבטיח גדולות ונצורות ולא מוסמך לתקן COSC והחוסר בלומינציה. אלה דברים קטנים מצד אחד, אבל מצד שני – מדובר על שעון במחיר של מכונית בת 6, וכששמים כאלה סכומים מצפים לשלמות גדולה יותר.

האם הייתי רוכש אותו במקום האקספלורר? שאלה טובה. מצד אחד כן, כיוון שהוא מרשים הרבה יותר והוא שונה וזול יותר. מצד שני, בסוף בעוד שהרולקס יהיה סוס עבודה גם עוד 15 שנה, אני בספק לגבי הבולגרי. יכול להיות שכן, אבל יתכן שהשורשים האיטלקים יגרמו לו לתקלות ולמחלות האופייניות למוצרים איטלקיים (גם אם כתוב עליו סוויס מייד). כך או אחרת, יש פה מוצר אחר, מוצר שונה ומוצר שקל להתאהב בעיצוב שלו. זוהי פיסת שענות מרשימה, שתעמוד בלי ספק במבחן הזמן (בגלל שילוב הצורות והיופי השקט והלא צועק) ובהחלט תתאים למנהל צעיר, למשל, שרוצה ללכת עם משהו אחר על היד ולא עם השילוב ברייטלינג, רולקס, אומגה שכל כך נפוץ בארצנו. ב-16 אלף שקל לשעון יד שנייה, יכול להיות שזה שווה בדיקה. אנחנו מהשבוע על היד מאוד נהנינו, למרות שבלילה נאלצנו להדליק מנורה בשביל להמשיך ולהנות לאורך כל הדרך.