הבזל (Bezel) הינה טבעת היקפית בחזית השעון שתפקידה להחזיק את הזכוכית במקום, היא מתחברת לקופסת השעון בהיקפו ושומרת על הזכוכית במקומה. לרוב יש גם אטם כלשהו שדואג שלא יחדרו מים. אולם, במחצית המאה הקודמת יצרניות השעונים הבינו שניתן להעביר כל מיני פרטים מלוח השעון, לבזל. יש מי שעשה זאת בפשטות יתרה כמו בולגרי, שכמעט בכל שעון שלהם יש בזל עליו רשום שם החברה והפך למותג בפני עצמו, או למשל אומגה בסדרת הקונסטליישן איגל בה ממקמים את הספרות הרומיות על הבזל ולא על לוח השעון.

יחד עם זאת, היו מי שהבינו שניתן לעשות את הטבעת הזו מסתובבת ולא רק מקובעת במקומה. כך נולד בעצם שעון הצלילה המוכר לכולנו, בעל טבעת מסתובבת וממוספרת עד 60 דקות.

הראשונים לעלות על העיצוב הזה היו בלנקפיין ואחריהם רולקס ואומגה, באופן שעיצב את מראה שעון הצלילה עד זמננו אנו. עם השנים מצאו גם דרכים לבנות את הטבעת המסתובבת הזו גם בתוך השעון, מתחת לזכוכית. מה שנהוג לכנות בזל פנימי.

ישנם סוגים שונים של בזלים עם מידע. בזל חיצוני או פנימי, בעל יכולת תנועה או קבוע. המידע הרשום על הבזלים הוא משתנה, יכול להיות דקות, מעלות, שעות ועוד, לרוב מידע זה שימושי וניתן לפענח אותו ביחס עם אחד המחוגים של השעון או כמה מהם. 

בואו ונכיר ביחד כמה מהבזלים הנפוצים ביותר בעולם השעונים ונלמד לקרוא אותם ולהבין אותם כמו שצריך.

בזל צלילה

מדובר בבזל הנפוץ והמוכר ביותר. לרוב בצבע כהה עם כיתוב בצבע בהיר, בעל סימנים המראים את השנתות ל-60 הדקות של הלוח, עם סימנים בולטים כל 15 דקות, לפחות. הבזל מסתובב, לרוב בשעוני צלילה רציניים יותר הבזל יסתובב רק כנגד כיוון השעון. הבזל מתקשר עם מחוג הדקות, ומתזמן את זמן הצלילה הכולל בדקות. בתחילת הצלילה אנו מכוונים את המשולש או נקודת האפס של הבזל יחד עם מחוג הדקות, ובאופן הזה אנו יכולים לראות במהירות את זמן הצלילה שלנו במים. מדובר בשעון עצר בסיסי. כפי שציינו, הבזל מסתובב אך ורק כנגד כיוון השעון, למה? נגיד ואנו מקבלים מכה מתחת למים והבזל זז, הוא יכול רק לקצר את הצלילה וכך תמיד ישאר לנו מספיק אוויר לצלילה במיכל. אם הבזל היה יכול להסתובב לכיוון השני יתכן והיינו נשארים ללא אוויר לפני שהספקנו לעלות לפני המים.


תפקיד נוסף של הבזל הינו תזמון זמני העצירה בתחנות הדקומפרסיה בדרך לפני המים. בפועל הבזלים החיצוניים הם הפשוטים ביותר לתפעול, במיוחד עם כפפות. אך יש גם שעוני צלילה עם בזל פנימי שאין בו סכנה שיזוז שלא בכוונה. אך לכוון אותם קשה קצת יותר עם כל מנגנוני הביטחון ששמים בכתרים המיועדים להם.

יש מספר מועט של שעונים עם בזל הפוך, שסופר את הזמן אחורנית, משישים דקות ועד אפס, בסגנון טיימר. אלה נדירים יותר, אך מעניינים לא פחות.

בזל של כרונוגרף

בשעוני הכרונוגרף יש שלושה סוגים שונים של בזלים עם סקאלות שונות שנראה לעיתים קרובות. שלושתם עובדים עם מחוג השניות של הכרונוגרף. הראשון שבהם והנפוץ ביותר, כמעט בכל שעון כרונוגרף בשוק, הוא הטכומטר.

מדובר על מד מהירות פשוט. בהדגמה הפשוטה, אנו מודדים את הזמן שלוקח לרכב כלשהו לעבור מרחק ידוע מראש. כאשר ידוע לנו המרחק, נגיד קילומטר אחד, וידוע לנו הזמן, אנו יכולים להסיק את המהירות. למשל רכב שלוקח לו 30 שניות להשלים את המרחק, הרי נוסע במהירות של 120 קמ”ש. מפעילים את השעון בתחילת המקטע, ועוצרים אותו עם הגעה למרחק המיועד. מחוג השניות ייעצר על המהירות הממוצעת שבה נסענו.

הדבר היה יעיל במיוחד במסלולי מרוצים, לפני שהטכנולוגיה השתלטה. על המסלול היו נקודות מרחק קבועות וידועות מראש, מוגדרות לצורך מדידת זמן. באופן זה המכונאים או מנהל הקבוצה יכלו לדעת בקלות מה מהירות הרכב שלהם לעומת הרכבים המתחרים. הדבר הפך את שעון הכרונוגרף לפופולארי מאוד בעולם מרוצי המכוניות ככלי שאפשר לעקוב אחרי תפקוד המכונית מבלי חיבורי מחשב וטלמטריה מורכבת.

הסקאלה השניה בחשיבותה היא זו שמודדת את קצב הלב. בדרך כלל מכוילת ל 15 או 30 פעימות לב. הרופא מפעיל את שעון העצר, סופר 30 פעימות ועוצר את השעון. בדרך זו מחוג השניות עוצר על מספר הפעימות לדקה של המטופל. מדובר בכלי קצת נוסטלגי ושימושי בו זמנית וללא ספק אלגנטי ביותר. שעוני רופאים למעשה היו מהשעונים הראשונים עם מחוגי שנית מרכזיות ולא המחוגים הקטנים בתחתית הלוח.

הבזל השלישי שנמצא, כיום איננו כל כך רלוונטי לכאורה. מדובר על הטלמטר (מד מרחק), זהו בזל שהפך פופולארי סביב מלחמת העולם השנייה סביב השימוש בארטילריה ובטיסה, נמצא אותו בהרבה מהכרונוגרפים של התקופה. בעזרתו ניתן למדוד מרחק בשל הפער בין מהירות האור (כ-300,000 קילומטר לשנייה), למהירות הקול (1234.8 קילומטר לשעה).

מה זה אומר בפועל? אם ניקח את דוגמת הארטילריה בשדה הקרב, כאשר רואים מרחוק את האש של יריית, ומפעילים את שעון העצר, מפסיקים אותו כאשר שומעים את הירייה עצמה של אותו תותח. לפי הזמן שעובר בין אירוע אחד לשני ניתן לחשב את מרחק התותח שירה לכיווננו ולכייל את התותח שלנו ובהתאם להגיב באש. מחוג השניות יעצר על המרחק המתאים.

כיום השימוש הוא פחות צבאי ושימושי בעיקר לחובלים בים או טייסים במטוסים קלים, בכדי לחשב מרחק של סערה מאיתנו. כאשר רואים את הברק, מפעילים את שעון העצר וכששומעים את הרעם המתאים לו, עוצרים. כך ניתן לקבל מדידה מדויקת של מרחק הסערה מאיתנו. במדידות חוזרות ניתן גם לחשב האם הסערה מתקרבת או מתרחקת ובאיזה מהירות.

בזל אזורי זמן

השימוש השלישי בשכיחותו של בזל השעונים הוא החישוב של אזורי זמן שונים. בשעונים עם מורכבות של GMT, ישנו מחוג רביעי על הלוח העושה מחזור שלם כל 24 שעות. בשילוב הבזל שממוספר עד 24 שעות, והמחוג ניתן לכוון את השעון לשני אזורי זמן שונים.

יש שני סוגים עיקריים של שעונים עם מחוג  GMT. כאלה שמחוג ה-GMT מחובר למחוג השעות, רק שבמחצית הקצב, כך שאת איזור הזמן השני מכוונים בעזרת הבזל. אחרים עם מחוגים עצמאיים שבהם ניתן לכוון כל אחד בנפרד ובעצם מאפשר לעקוב אחרי 3 אזורי זמן במקביל.

הצורך בשעונים אלה התפתח יחד עם עולם התעופה המסחרית, מטוסי הסילון אפשרו לעבור איזורי זמן רבים במספר שעות מצומצם יחסית ועל ידי שעוני GMT התאפשר להם לעקוב אחר הלו”ז שלהם במקום היעד ומקום המוצא. חברת רולקס מפורסמת בזכות השותפות עם חברת פאן אם ליצירת שעון היד GMT הראשון עבור טייסי החברה. כיום נמכרים שעונים אלו במחירים אסטרונומיים בשוק האספנות.


סוג שונה של בזל לניהול זמנים בין לאומי הוא בזל הזמן העולמי. ישנן מספר רמות ביחס למורכבות הזמן העולמי בשוק, הפשוטה ביותר הינה בזל חיצוני פשוט עם 12 אזורי זמן שונים וערים שמודפסות מסביב ללוח. מסובבים את הבזל לעיר המתאימה שאנו נמצאים בה, ואז ניתן לראות את השעות בשאר הערים בעולם, על פי מיקומן בבזל.

ברמה אחת יותר גבוהה, הבזל הוא פנימי ומחולק לשניים. טבעת היקפית עם שמות ערים ב-24 אזורי הזמן שבעולם, יחד עם טבעת פנימית יותר בה מספרים מ-0 עד 24 המיצגים את אזורי הזמן עצמם, כשהיא ניתנת להזזה מול טבעת הערים ולנעול אותן יחד. כשמכוונים את השעה בשילוב העיר בה נמצאים זה מאפשר לנו להניע את טבעת אזורי הזמן בהתאמה וכך אנו יכולים לראות 24 אזורי זמן במבט מהיר. ברמתה המורכבת יותר, ישנו כפתור שבעת לחיצתו מחוג השעה קופץ יחד עם הטבעת ומשנה את השעה המקומית ואת הבזל הכפול.

ניווט

פונקציה נוספת, נפוצה מאוד בשעוני מטיילים היא הבזל עם חריטות מצפן עליו. על הבזל נראה את שושנת הרוחות ובנוסף חריטה של 360 מעלות מסביב לטבעת. מטרת המידע היא לעזור למטיילים בניווט בשטח במידה והמצפן הלך לאיבוד או התקלקל.

אנו יכולים להיעזר בבזל זה לצורך מציאת הצפון. בכדי לעשות זאת אנחנו צריכים להתחשב בשני נתונים בסיסיים. באיזה חצי של כדור הארץ אנו נמצאים(צפוני או דרומי), והאם אנחנו בשעות שלפני הצהרים או אחרי הצהריים. הפרוצדורה היא פשוטה למדי. אנו מחזיקים את השעון כך שהוא מקביל לקרקע, ומיישרים על ידי סיבוב השעון את מחוג השעות עם כיוון השמש. במידה וקשה לקבוע את כיוון השמש, מקלון מאונך לרצפה יטיל צל בכיוון הנגדי וניתן לישר את המחוג עם הצל של המקל.

לאחר שעשינו זאת, קיימת זווית בין מחוג השעות לבין סמן שעה 12, של השעון. נקודת האמצע בקשת שנוצרה מסמנת את כיוון דרום. אנו מסובבים את טבעת הבזל וממקמים את האות S שמסמלת דרום באמצע הדרך שבין המחוג וסמן שעה 12. כך יש לנו באופן מהיר ופשוט מקראה של הכיוונים בכדי לנווט. במידה ואנו בשעון קיץ יש להתחשב בקשת שבין סמן ה-12 למחוג השעה, יש שעה אחת פחות ממה שמורה מחוג השעות.

בשעות הבוקר הקשת נמתחת כנגד כיוון השעון ובשעות אחר הצהרים הקשת נמתחת עם כיוון השעון. ז”א שישנה זווית קטנה מ-180 מעלות בין המחוג לבין סימן השעה 12. בחצי כדור הארץ הדרומי, אותו תהליך עוזר לנו למצוא את הצפון במקום את הדרום.

בזל מורכב יותר לצורך ניווט נמצא בשעון אחד בלבד, לונג’ין לינדברג Hour Angle . מדובר על שעון שהטייס לינדברג עיצב יחד עם לונג’ין, שנה לאחר טיסתו ההיסטורית (והרבה בזכותה) בכדי ליצור כלי ניווט לטייס. השעון מתבסס על רעיון ה-Hour Angle, המשתמש בנקודה שמקרין גוף שמימי על פני כדור הארץ, והזווית שהוא יוצר.

כיום יש לנו GPS ושירותים טכנולוגיים רבים, אך בשנות ה 20-30 של המאה הקודמת השימוש בהמצאה הזו שיפר באופן משמעותי את הניווט בים ובאוויר. העיצוב של לינדברג הופך את החישוב ליחסית פשוט והרבה יותר מדוייק לעומת השיטות שהיו קיימות אז. מבלי להיכנס לעובי הקורה, מדובר על חישוב של זווית גובה העצם השמימי (לרוב השמש) ביחס לקו אורך ידוע, כמו גריניץ’. זאת בכדי למקם את העצם השמימי על פני כדור הארץ בעזרת לוח שנה הממפה את מיקומו לאורך השנה. השיטה מורכבת למי שלא עבר הכשרת ניווט, אך למעשה הופך את תהליך הניווט להרבה יותר מדויק משהיה עד שהחל השימוש בשיטה זו.

סרגל החישוב

סרגלי החישוב היו פופולאריים מאוד לפני שהמחשבון השתלט על עולם המדעים. בעזרתם היה ניתן לבצע חישובים מורכבים מאוד באופן מדויק להפליא. כמובן שנדרשה מיומנות והבנה בסיסית של מה אתה מחשב בכדי לא לטעות בממדים ולקבל תוצאה הגיונית.

חברת ברייטלינג מזה שנים רבות ממותגת כחברת שעונים הידועה בקשרי התעופה שלה. הכרונומט הראשון משנת 1942 מוכר כשעון המיועד לטייסים, והחידוש המשמעותי שלו, שהפך לסימן היכר של המותג הוא סרגל חישוב מעגלי הממוקם בבזל השעון ומאפשר לעשות המרות וחישובים שונים.

בין החישובים החשובים לטייסים ישנה ההמרה מליטרים לגלונים, קילומטרים למיילים, ניווט, מעלות צלסיוס למעלות פרנהייט וכו’. סרגל החישוב המצורף להרבה משעוני החברה מהווה כלי שימושי של ממש, זאת כמובן למי שיודע להשתמש בו. השימוש בו הוא לא מורכב, אך דורש תהליך למידה.