בשבוע שעבר סיפרנו לכם על קליבר 135 האגדי של זניט ובעיקר על התקופה וההיסטוריה שמאחורי שעוני הכרונומטר ותחרויות הכרונומטר. אם באמצע המאה הקודמת המונח כרונומטר הפך להיות חלק בלתי נפרד ממצפי הכוכבים השונים ברחבי אירופה, הרי שההתחלה שלו מגיעה דווקא מעולם הניווט הימי. כדי לעזור לכם להכיר קצת יותר טוב את המונח כרונומטר, האסון הימי שהוליד אותו ובעיקר את החשיבות ההיסטורית שלו, אתם צריכים להכיר את ג׳ון הריסון. הריסון היה מי שבנה את הכרונומטר הימי המדויק הראשון בעולם, והכרונומטר שלו פתר בעיה קריטית והשפיע על העולם כולו לאורך מאות שנים. מוזמנים להכיר ביחד איתנו את ג׳ון הריסון – ממציא הכרונומטר הימי.

מי צריך בכלל כרונומטר ימי?

בעולם שבו כל סמארטפון מציג את השעה בצורה מדויקת הרבה יותר מכל שעון שוויצרי, יקר ככל שיהיה, שלא לדבר על שעוני קוורץ פשוטים בעלות של 50 שקלים (או פחות …), המונח כרונומטר יכול להישמע לנו כמו משהו ארכאי. אבל במאה השמונה עשרה, כרונומטר יכול היה פעמים רבות להיות ההבדל בין חיים ומוות. אם המשפט הקודם נשמע לכם מוגזם, תרשו לנו להכיר לכם את אותה תקופה, כך תוכלו להבין למה המונח כרונומטר או למעשה, המצאת הכרונומטר הייתה חשובה כל כך.

במאה השמונה עשרה, אמצעי התחבורה היחיד בין יבשות היה כלי שיט למיניהם (אוניות, ספינות, סירות וכו׳). הבעיה הגדולה עם ספינות, שהייתה קשה הרבה יותר אפילו מסערות והתנאים בלב ים, הייתה בעיית הניווט הימי.

כדי לקבוע את המיקום של כלי שיט בים הפתוח, הקבריניטים של אותם כלי שיט וקציני הניווט שעל סיפונם היו צריכים לדעת את קו הרוחב וקו האורך שבו נמצא כלי השיט. את קו הרוחב קל יחסית לחשב, על פי מיקומם של גרמי שמים שונים. לעומת זאת, את קו האורך, קשה הרבה יותר לחשב, שלא לומר בלתי אפשרי כמעט באותן שנים. מציאת קו האורך הצריכה מכשיר – שעון מדויק, שלא היה קיים במשך שנים רבות.

עד להמצאת הכרונומטר הימי, ימאים היו מוכרחים להשתמש בשיטת הניווט העיוור (Dead Reckoning). שיטת הניווט העיוור היא למעשה חישוב רציף של מיקום, כיוון ומהירות, ללא כל צורך במידע חיצוני. למעשה, משתמשים במיקום שנקבע קודם לכן ומחשבים את ההתקדמות על סמך מהירות ידועה או משוערת, הדרך והזמן שעבר.

הבעיה הגדולה הייתה שהשיטה היתה לא מדויקת וטעות קטנה בחישוב יכלה להסתיים בסטייה משמעותית בניווט, שתוביל את כלי השיט הרחק מהנתיב הרצוי. באותן שנים, טעות ניווט שכזאת יכלה להסתיים בקלות במוות של כל צוות הספינה, בין אם בגלל תנאי ים קשים או מחסור במזון.

ההשפעה ההיסטורית של הכרונומטר הימי

לפני שנכיר את ג׳ון הריסון, תרשו לנו לקפוץ להמצאה החשובה ביותר שלו – הכרונומטר הימי. לאחר שהריסון המציא את הכרונומטר הימי, שהיה מכשיר מדויק הרבה יותר, ניתן היה לחשב את קווי האורך בצורה מדויקת הרבה יותר, כך למעשה ניתן היה לנווט בצורה מדויקת הרבה יותר במגוון רחב של כלי שיט.

ההמצאה של הריסון הייתה אחד מההישגים הטכנולוגיים בעלי ההשפעה החשובה ביותר על ההיסטוריה העולמית. עם המצאת הכרונומטר הימי, הריסון, שהיה בריטי, אפשר למעשה לספינות הצי הבריטיות לנווט בצורה מדויקת יותר מספינות של מדינות אחרות וכך למעשה השיגה בריטניה עליונית ימית, שהפכה אותה לכוח השולט בנתיבי המסחר הימיים.

כתוצאה מכך, הפכה בריטניה לאימפריה גלובלית ראשונה במעלה, החל מהמאה השמונה עשרה, במשך כמעט ל-200 שנים, עד לעלייתה של ארצות הברית לגדולה במהלך המאה העשרים.

ג׳ון הריסון – ממציא הכרונומטר הימי

ג׳ון הריסון נולד ב-24 למרץ 1693 (בצירוף מקרים מעניין, הריסון נפטר באותו תאריך, בשנת 1776) בפולבי, עיירה ליד ווקיפילד, במערב יורקשייר. הריסון היה הבכור מבין חמישה ילדים במשפחתו. אביו של הריסון עבד כנגר באחוזת נוסטל פריורי הסמוכה, כשעל הקיר באחד מבתי האחוזה, הנחשב לביתו של הריסון, ניתן למצוא עד היום שלט המציין את עובדה זו.

מתישהו בסביבות שנת 1700 עברה משפחת הריסון אל הכפר בארו, ששכן על נהר ההמבר בצפון לינקולנשייר. ממש כמו אביו, ג׳ון הריסון הופך לנגר ועוסק בנגרות לפרנסתו,  כשבשעות הפנאי שלו הוא בונה שעונים ומתקן שעונים להנאתו. אחת האגדות מספרת כי כשהיה בן שש לערך חלה באבעבועות רוח. כשהריסון הילד היה חולה ומרותק למיטתו, הוא קיבל שעון כדי שיוכל לשחק ולהשתעשע איתו. הריסון האזין לו במשך שעות וחקר את חלקיו הנעים, מה שכביכול תרם להפיכתו ליצרן שעונים.

ג׳ון הריסון. מקור - ויקיפדיה.
ג׳ון הריסון. מקור – ויקיפדיה.

בשנת 1713, כשהוא בן עשרים, בונה הריסון את שעון התיבה (שעון סבא) הראשון שלו. זה אולי נשמע לנו מוזר היום, אבל מנגנון השעון כולו היה עשוי מעץ. עבור הריסון מדובר היה בבחירה טבעית, בתור מישהו שעוסק בנגרות לפרנסתו.

למעשה, הריסון בנה מספר גדול של שעוני עץ, כששלושה מהשעונים הראשונים שלו שרדו עד לימים אלו. השעון הראשון, אותו שעון משנת 1713, נמצא באוסף ״האגודה הנכבדת של בוני השעונים״ בגילדהול שבלונדון ומשנת 2015 מוצג במוזאון המדע שבלונדון. השעון השני, משנת 1715, מוצג גם הוא במוזאון המדע בלונדון. השעון השלישי, משנת 1717, נמצא בנוסטל פריורי שביורקשייר, כשהוא נושא עליו את הכיתוב ״ג׳ון הריסון בארו״. לשעון המוצג בנוסטל יש מארז חיצוני בסגנון ויקטוריאני, המכיל חלונות זכוכית קטנים בכל צד של המנגנון, כך שניתן יהיה לבדוק את מנגנון העץ בפעולה.

ב-30 לאוגוסט 1718, ג׳ון הריסון נישא לאליזבת בארט בכנסיית בארו-אפון-האמבר. בארט לא האריכה ימים ונפטרה כעבור כשמונה שנים. לאחר מותה, הריסון מתחתן עם אליזבת סקוט, ב-23 לנובמבר 1726, באותה כנסייה.

העבודות של ג׳ון הריסון – ממציא הכרונומטר הימי

בתחילת שנות העשרים של המאה השמונה עשרה, הריסון מוזמן לייצר שעון צריח חדש בפארק ברוקלסבי בצפון לינקשייר. כמו השעונים הקודמים של הריסון, גם השעון הזה עדיין עובד וגם הוא מגיע עם מנגנון הבנוי מעץ וליגנום ויטה.

בניגוד לשעונים מוקדמים של הריסון, השעון הזה משלב מספר מאפיינים מקוריים, שאמורים לסייע בשמירת הזמן, כמו מחגר חרגול (Grasshoper Escapement – מנגנון בריחה חרגול).

Grasshoper Escapement של ג׳ון הריסון. מקור - ויקיפדיה.
Grasshoper Escapement של ג׳ון הריסון. מקור – ויקיפדיה.

בין השנים 1725 ל-1728, ג׳ון, ביחד עם אחיו ג׳יימס, גם הוא שען מיומן, יצרו לפחות שלושה שעונים ארוכים מדויקים, שוב פעם עם אותו מנגנון עשוי מעץ אלון וליגנום ויטה. השעונים הללו, נחשבו באותה תקופה לשעונים המדויקים ביותר בעולם ונחשבים במידה רבה לחוליה המקשרת הישירה עם השעונים הימיים המאוחרים יותר של הריסון.

באותה תקופה הריסון מפתח את המטוטלת הדו-מתכתית (Gridiron Pendulum), מטוטלת שהייתה בנויה משני מוטות, אחד מפליז ואחד מברזל. המוטות הורכבו בצורה כזאת ששיעורי ההתפשטות וההתכווצות שלהם, בשל העובדה שמדובר בסגסוגות עם תכונות שונות, ביטלו אחד את השני. ביטול שיעורי ההתפשטות שמר על דיוק גבוה יותר של השעון, גם בתנאי טמפרטורה משתנים.

שעון מספר 1 של הריסון מבין אותם שלושת שעונים הוצג במוזיאון הזמן בניו יורק וכיום נמצא בידיו של אספן פרטי. שעון מספר 2 נמצא באוסף המוזיאונים והגלריות של לידס והשעון השלישי, שעון מספר 3, נמצא באוסף ״האגודה הנכבדת של בוני השעונים״.

האסון הימי של סילי – הרקע 

תרשו לנו לחזור מעט אחורה בזמן. בשנת 1707, במהלך מלחמת הירושה הספרדית, כוח משולב בריטי-אוסטרי-הולנדי, בפיקודו של הנסיך אויגן מסבויה, ניסה לכבוש את הנמל המבוצר של טולון, בסיס הצי הראשי של צרפת.

תוך כדי הקרב, שנערך מה-29 ליולי עד ה-21 לאוגוסט, שלחה בריטניה צי אוניות מלחמה, כדי לספק סיוע לצבא שנלחם ביבשה, סיוע ימי. בראש הכוח הימי ששלחה בריטניה עמד סר קלאודסלי שובל, אדמירל הצי הבריטי. האוניות הבריטיות תקפון את הנמל של טולון ואף הצליחו להסב נזק משמעותי לצי הצרפתי שנותר לכוד בנמל, אך בסופו של דבר המבצע כולו נכשל, כשצבא הברית הבריטי-אוסטרי-הולנדי נחל כישלון אל מול כוח משולב צרפתי-ספרדי. במצב העניינים שנוצר, נצטווה הצי הבריטי לשוב לנמלי הבית שלו, כשהוא יוצא לדרכו מגיברלטר אל פורטסמות׳ ב-29 לספטמבר 1707.

הצי בפיקודו של אדמירל שובל מונה לא פחות מ-21 כלי שיט. חמש עשרה אוניות קו (האסוסיאיישן, הרויאל אן, הטורביי, הסיינט ג׳ורג׳, הקרויזר, האיגל, הלינוקס, המונמאות, האורפורד, הפנתר, הרומני, הריי, הסמרסט, הספוויפטשור והואלר), ארבע ספינות הבערה (הפייברברנד, הגריפין, הפניקס והוולקן), סלופ אחד (הוויזל – ספינת מפרשים נושאת תותחים) ויאכטה אחת (האיזבלה).

אוניית המלחמה האסוסיאיישן שימשה כאוניית הדגל של אדמירל שובל, אוניית המלחמה הרויאל אן הייתה אוניית הדגל של אדמירל-משנה השייטת הכחולה, סר ג׳ורג׳ בינג ואוניית המלחמה טורביי הייתה אוניית הדגל של סגן אדמירל השייטת הכחולה, סר ג׳ון נוריס.

האסון הימי של סילי 

עם הפלגתו של הצי הבריטי, מזג אוויר סוער מתחיל ללוות את האוניות במשך כל ההפלגה. המצב החמיר עוד יותר כאשר הצי יצא אל האוקיינוס האטלנטי ושט דרך מפרץ ביסקאיה, בדרכו אל אנגליה. בשל תנאי מזג האוויר הקשים, רק כעבור כמעט חודש, ב-21 לאוקטובר, מצליח שובל לבצע תצפית אסטרונומית, כדי למקם את הצי במרחב הימי. יום למחרת, מזג האוויר הסוער מחמיר והצי נקלע פעם נוספת לסערה. לאחר שמדידות עומק הראו עומק של 90 פאתום, שובל מכנס את החובלים הראשיים של האוניות שלו על סיפון האסוסיאיישן. הוא מתייעץ עימם ומנסה לקבוע את מיקומו האמיתי של הצי. ככל הידוע, כולם היו בדעה אחת והיא כי הם נמצאים מערבית לאושנט, אי ששכן בסמוך לחופי ברטאן בצפון-מערב צרפת. היחיד שהחזיק בדעה שונה היה רב החובל של אוניית המלחמה לנוקס, שסבר כי הצי נמצא קרוב יותר אל איי סילי וכי תוך שלוש שעות הפלגה נוספות האיים יתגלו לעיניהם של אנשי הצי הבריטי על סיפון האוניות השונות.

שובל מאמץ את דעת הרוב ושולח את הלנוקס, הואלור, והפניקס אל נמל פלמות׳ שבקורנוול. מה ששובל ורבי החובלים שתחת פיקודו לא ידעו, היה כי הרוחות העזות הסיטו את האוניות מרחק ניכר מהמסלול שלהן וכי הן נמצאים קרובים עד כדי סכנה לאיי סילי …

עוד בטרם הצליחו לעמוד על טעותם, פגעו אוניות הצי בסלעים של איי סילי וארבע מהן טבעו. האסוסיאיישן, אוניית מלחמה מדרגה שניה, שנשאה 90 תותחים, תחת פיקודו של קפטן אדמונד לודס, פגעה בשעה שמונה בבוקר בסלע ג׳ילסטון החיצוני ליד הסלעים המערביים של סילי. המלחים על סיפונה של אוניית המלחמה סיינט ג׳ורג׳, שהפליגה בעקבות האסוסיאיישן, ראו כיצד אוניית הדגל יורדת למצולות בתוך כשלוש עד ארבע דקות!

הסיינט ג׳ורג׳ עצמה פגעה גם היא בסלעים וניזוקה, אבל הצליחה למרות זאת להיחלץ ולהתרחק מהסלעים. אוניית המלחמה הפניקס נפגעה גם היא קשות מהסלעים. כדי להציל את האוניה והצוות מטביעה ומוות כמעט ודאי, העלה אותה הקפטן שלה על החוף, בין טרסקו לסיינט מרטין.

האסון הימי של סילי. מקור - ויקיפדיה.
האסון הימי של סילי. מקור – ויקיפדיה.

אוניית המלחמה איגל, אוניה מדרגה שלישית, הנושאת 70 תותחים, תחת פיקודו של קפטן רוברט הנקוק, פגעה בסלעי קרים ואבדה ביחד עם כל הצוות שלה, ליד טירינג לדג׳. אוניית המלחמה רוני, אוניה מדרגה רביעית, שנשאה 50 תותחים, תחת פיקודו של קפטן ויליאם קוני, פגעה בסלע בישופ וירדה למצולות ביחד עם כל הצוות שלה, מלבד ניצול אחד בר מזל. למעשה, הניצול היחיד מבין שלושת האוניות הגדולות שטבעו היה ג׳ורג׳ לורנס, מלח בכיר שעבד לפני כן כקצב, לפני שהצטרף לצוות הרומני. אוניית המלחמה פיירברנד, ספינת הבערה בפיקידו של קפטן פרנסיס פרסי, פגעה גם היא בסלע ג׳ילסטון, אך גל חזק במיוחד הצליח להרים אותה. אותו גל סייע לפרסי להתאושש ולהשיט את הפיירברנד הניזוקה לאורך הצד הדרומי של הסלעים המערביים, בין סיינט אגנס לאנט. עם זאת, הספינה התמלאה מים וטבעה בסופו של דבר לא רחוק מסלע מנגלו, כשעל פי ההערכות, בין 28 ל-40 מאנשי הצוות שלה טבעו.

המספר המדויק של קצינים, מלחים וחיילי צי שקיפחו את חייהם בטביעה של ארבעת האוניות הגדולות לא ידוע עד היום. הערכות שונות מדברות על מספר שנע בין 1,400 ל-2,000 ימאים ואולי אפילו יותר מכך. האסון הזה נחשב לאחד האסונות הימיים הגדולים ביותר בתולדות בריטניה, כשימים רבים לאחר האסון נשטפו גופות מלחים, שברי אוניות וחפצים אל חופי האיים. מרבית המלחים שטבעו נקברו באיי סיינט אגנס, כשגופותיהם של אדמירל שובל, שני בניו החורגים וקפטן אוניית הדגל שלו, אדמונס לודס, נשטפו למחרת האסון אל החופים של מפרצון פורת׳ליק בסיינט מרי, הנמצא במרחק של שבעה מיילים ממקום טביעתה של האסוסיאיישן.

ועדת קו האורך

האסון בסילי היכה בתדהמה את הציבור באנגליה באותם ימים. ועדת חקירה שנערכה לאחר האסון קבעה כי האסון נגרם בשל חוסר היכולת של הנווטים לחשב במדויק את קו האורך שבו נמצאו האוניות ולמעשה סיפקה הוכחה נוספת לבעייתיות בשיטת הניווט העיוור. התגברות ההפלגות הטרנס-אוקיינות באותה תקופה, לצד לחץ מצד סוחרים ובעלי אוניות על הפרלמנט הבריטי למצוא צורת ניווט מדויקת ואמינה יותר, הוביל בסופו של דבר לאישור חוק ״קו האורך״ בשנת 1714. החוק הורה על הקמתה של ועדת קו האורך, כשהוא מציע פרס כספי גבוה למי שימציא שיטה מדויקת לחישוב קו האורך בים. הפרס עמד על 20,000 לירות סטרלינג, סכום השווה ערך לכ-3.35 מיליון לירות סטרלינג בשנת 2022!

עם זאת, חשוב לציין כי אין כל בטחון כי האסון בסילי נגרם בשל שגיאת ניווט הקשורה ישירות לקו האורך. חלק מהעיתונים מאותה תקופה דיווחו כי האסון נגרם בשל טעות דווקא בקביעת קו הרוחב ולא בקביעת קו האורך!

בספרו על תולדות הנווטות הימית, ציין ויליאם מיי כי האורך והרוחב הגאוגרפי של איי סילי לא היו ידועים במדויק. מיי כותב כי לאחר שחקר 40 יומנים של 21 אוניות הצי, הוא מצא כי השגיאה בחישוב קו האורך לא היתה משמעותית יותר מהשגיאה בקביעת קו הרוחב ….

ניסיונות פתרון הבעיה

מי שמצא את הפתרון והמציא למעשה את הכרונומטר הימי הראשון, המכשיר שאפשר קביעה מדויקת הרבה יותר של קו אורך היה כאמור ג׳ון הריסון. עוד טרם האסון ובמיוחד אחריו, הוצעו רעיונות רבים כיצד לקבוע את קו האורך במהלך ניווט ימי. שיטות שונות ניסו להשוות את הזמן המקומי לזמן הידוע בנקודת ייחוס כמו גריניץ׳ או פריז, בהתבסס על תיאוריה פשוטה שהוצעה לראשונה על ידי ג׳מה פריסיוס. השיטות הללו הסתמכו על תצפיות אסטרונומיות, שנשענו בעצמן על האופי הצפוי של תנועות של גופים שמימיים שונים. השיטות הללו היו בעייתיות בגלל הקושי להעריך במדויק את הזמן בנקודת ההתייחסות.

הגישה של הריסון הייתה שונה. הוא מחליט לנסות לפתור את הבעיה באופן ישיר, על ידי ייצור שעון אמין, שיוכל לשמור על הזמן של נקודת ההתייחסות. הקושי של הריסון היה ליצור שעון שלא יושפע משינויים בטמפרטורה, לחץ או לחות. שעון שיישאר מדויק לאורך מרווחי זמן ארוכים, כזה שיתנגד לקורוזיה באוויר המלוח ויהיה מסוגל לתפקד על סיפונה של ספינה שנעה כל הזמן.

באותה תקופה, מדענים רבים דוגמת כריסטיאן הויגנס ואפילו אייזיק ניוטון, הטילו ספק בכך אי פעם ניתן יהיה לבנות שעון כזה והעדיפו גישות שונות לחישוב קו אורך, למשל שיטת מרחקי הירח. הויגנס ערך ניסויים באמצעות מטוטלת ושעון קפיץ ספירלי כשיטות לקביעת קו אורך, כששני סוגי השעונים הניבו תוצאות לא עקביות. ניוטון ציין כי ״שעון טוב עשוי לשמש לקביעת מעקב בים למשך ימים ולדעת את המועד של תצפיות שמימיות. לשם כך, עשוי להספיק להספיק תכשיט טוב עד שניתן יהיה למצוא סוג טוב יותר של שעון. עם זאת, כאשר קו האורך בים אבד, לא ניתן למצוא אותו שוב בשום שעון …

הכרונומטרים הימיים הראשונים 

ב-1730 מכין הריסון הצעה ושרטוטים של שלושה כרונומטרים ימיים, שיתחרו על הפרס של ועדת קו האורך. הריסון יוצא ללונדון במטרה להשיג עזרה כספית. הוא מציג את הרעיונות שלו בפני אדמונד היילי, האסטרונום המלכותי. היילי מפנה אותו אל ג׳ורג׳ גרייהם, בונה השעונים הראשון במעלה באנגליה באותה תקופה. גרייהם התרשם לטובה מהריסון עד כדי כך שהלווה לו כסף מכיסו הפרטי למימון הבנייה של השעון הימי שהריסון הציג בפניו.

הבניה של שעון מספר 1 (H1) נמשכה חמש שנים. זו הייתה ההצעה הראשונה שהוגשה לועדה ונמצאה ראויה לבדיקה בלב ים. בשנת 1736 מפליג הריסון ביחד עם השעון שלו לליסבון, על סיפונה של אוניית המלחמה סנטוריון, כשהוא חוזר לאנגליה על סיפונה של אונית המלחמה אורפורד. הריסון זוכה לשבחים על הכרונומטר מרב החובל הראשי של האורפורד והקפטן שלה. רב החובל אפילו מספר כי לפי החישובים שלו, נמצאה האוניה כ-60 מייל מזרחית מהמקום אליו הגיעה בפועל, כשהריסון לעומת זאת הצליח לחשב את המיקום במדויק באמצעות הכרונומטר שבנה!

חברי ועדת קו האורך מתרשמים מההמצאה ומעניקים להריסון 500 ליש״ט להמשך הפיתוח שלו. הריסון יוצא לדרך ומתחיל לבנות את הכרונומטר השני, שיהיה קומפקטי ועמיד יותר. לאחר שלוש שנות עבודה, בשנת 1741 וניסיונות ביבשה, כרונומטר מספר 2 היה מוכן, אבל אז צצה בעיה חדשה שמנעה בדיקה שלו בלב ים.

בריטניה הייתה מצויה במלחמת הירושה האוסטרית עם ספרד ואיש בממלכה לא רצה להסתכן בנפילת השעון יקר הערך לידי האויב. מי שגנז סופית את הכרונומטר השני היה דווקא הריסון, לאחר שגילה פגם רציני ברעיון המתנד בעל מוטות האיזון, במקום מטוטלת רגילה.

בזמן שהריסון ובריטניה כולה ממתינים לסיום המלחמה, מחליטה הועדה להעניק להריסון 500 ליש״ט נוספות, לטובת בניית הכרונומטר השלישי, H3. הריסון משקיע לא פחות משבע עשרה שנות עבודה בשעון השלישי, אך למרות המאמצים הרבים, השעון לא עומד בציפיות של הריסון.

הכרונומטר הרביעי

עם כישלון הרעיון של הכרונומטר השלישי, מציע הריסון לנסות ולבנות שני דגמים חדשים. כרונומטר מספר 4 וכרונומטר מספר 5. כרונומטר מספר 4 יהיה גולת הכותרת של השעונים של הריסון. לעומת כל הדגמים הקודמים של הריסון, שהיו מכשירים כבדים שהיה צריך לתלות מקורת הסיפון באוניה, כרונומטר מספר 4 היה מכשיר יפהפה, שצורתו הייתה כצורתו של שעון כיס גדול!

עקרונות הכרונומטר הרביעי כפי שצייר אותם ג׳ון הריסון. מקור - ויקיפדיה.
עקרונות הכרונומטר הרביעי כפי שצייר אותם ג׳ון הריסון. מקור – ויקיפדיה.

הריסון עובד על כרונומטר מספר 4 במשך כשלוש עשרה שנים והוא מסיים את בנייתו כשהוא בן 68. בשנת 1761 הוא שולח את השעון להפלגה טרנס אטלנטית בהשגחת בנו, ויליאם. כשהאוניה מגיעה לג׳מייקה, נמצא כי הוא שגה בשני מייל בלבד. עם חזרתה של האוניה לאנגליה, ציפה הריסון לקבלת הפרס בגובה 20,000 ליש״ט. לאכזבתו, הוא מגלה כי ועדת קו האורך מסרבת להעניק לו את הפרס וטוענת כי הדיוק של הכרונומטר היה עניין של מזל בעיקר והיא דורשת מהריסון לערוך ניסוי נוסף. הריסון ובנו זעמו ותבעו בתוקף לקבל את הפרס. הויכוח בין הריסון לועדת קו האורך הגיע עד לפרלמנט, שם הציעו להריסון להסתפק בפרס בגובה של 5,000 ליש״ט בלבד, הצעה לה הריסון מסרב. כדי ליישב את המחלוקת, הריסון מציע לקיים הפלגה נוספת, הפעם אל נמל ברידג׳טאון, באי ברבדוס שבקבוצת האיים הקריביים.

ה-H4 של ג׳ון הריסון. מקור - ויקיפדיה.
ה-H4 של ג׳ון הריסון. מקור – ויקיפדיה.

שיטת המרחקים הלונאריים

במקביל להשתלשלות האירועים בין הריסון וועדת קו האורך, פותחה באותה תקופה שיטה אחרת למציאת קו האורך בים – שיטת המרחקים הלונאריים. השיטה גרסה כי היות והירח נע במהירות מספיק גדולה, כמעט 15 מעלות ביממה, כך שאפשר למדוד בקלות את התנועה שלו מיום אחד למשנהו. באמצעות השוואת הזווית בין הירח והשמש ביום עריכת המדידה בים, לבין הזווית שנמדדה ביום הציאה של האוניה מהנמל, ניתן לחשב את ״המיקום האמיתי״ של הירח. לאחר מכן מחשבים את קו האורך על ידי השוואה בין ״המיקום האמיתי״ לזווית הירח מעל האופק.

אל הפלגת הניסוי השנייה של כרונומטר מספר 4 מתבקש להצטרף הכומר נוויל מסקליין, כדי לבדוק את שיטת המרחקים הלונאריים. גם בפעם הזאת, כרונומטר מספר 4 מוכיח את הדיוק המדהים שלו, כשהוא מצליח למדוד את המרחק של האוניה מברידג׳טאון בסטייה של 10 מייל בלבד. מסקליין מצליח להגיע לדיוק טוב למדי, עם שגיאה של 30 מיילים בלבד, אבל השיטה שלו הצריכה חישובים רבים ועמל רב.

הריסון מגיע אל הועדה פעם נוספת, בשנת 1765. באופן מדהים, חברי הועדה מסרבים פעם נוספת להאמין כי התוצאות שאליהן הגיע הריסון לא היו רק עניין של מזל. גם בפעם הזאת הויכוח בין הריסון לחברי הועדה מגיע עד לפרלמנט, שמנסה להציע שוב פעם פשרה, הפעם – שהריסון יסתפק בפרס בגובה של 10,000 ליש״ט, כשאת המחצית השניה של הפרס יקבל לאחר שימסור את התוכניות שלו כדי שניתן יהיה להשתמש בהן לבניית העתקים נוספים של הכרונומטר הרביעי, על ידי יצרני שעונים נוספים. בינתיים מחליטה הועדה והפרלמנט להעביר את הכרונומטר לידיו של האסטרונום המלכותי, כדי שזה יערוך לו בדיקה ממושכת ביבשה.

המלך עוזר להריסון  

מי שהתמנה לאסטרונום המלכותי היה לא אחר מהכומר נוויל מסקליין, מיד עם שובו מברבדוס. מתוקף תפקידו, מסקליין עמד גם בראש ועדת קו האורך. מסקליין מגיש דו״ח שלילי לועדה על כרונומטר מספר 4, כשהטענות העיקריות שלו הן כי ״גודל השגיאה״ של השעון, נובע למעשה מחוסר דיוק והוא גם מסרב להוספת מקדם השגיאה בעת חישוב קו האורך. כך למעשה, למרות שהוכיח את עצמו פעמיים, כרונומטר מספר 4 לא מצליח לעמוד בדרישות של הועדה.

הבדיקות של הכרונומטר הרביעי ממשיכות, כשהוא נשלח להפלגה סביב העולם, בין היתר לאוקיינוס הארקטי, כשהריסון מתחיל בינתיים לעבוד על כרונומטר מספר 5.

הכרונומטר החמישי של ג׳ון הריסון. מקור - ויקיפדיה.
הכרונומטר החמישי של ג׳ון הריסון. מקור – ויקיפדיה.

בינתיים, הועדה ממשיכה לסרב לאשר את הכרונומטר הרביעי בסאגה שנמשכת שלוש שנים. הריסון, שמרגיש מתוסכל מהמצב, מחליט לבקש את עזרת המלך ג׳ורג׳ השלישי. הריסון מבקש ומצליח לקבל פגישה עם המלך בכבודו ובעצמו. הריסון מספר למלך על השתלשלות האירועים, מה שגורם למלך להתמלא בכעס רב. המלך ג׳ורג׳ בעצמו בודק בארמון את כרונומטר מספר 5. לאחר שהוא מוצא כי הוא פיגר בארבע וחצי שניות בלבד בעשרה ימים, המלך מתפרץ בזעם ואומר – ״חי שמיים, הריסון,  אני רואה שצדקת!״.

המלך מורה להריסון לתבוע מן הפרלמנט את מלוא הפרס כשהוא מאיים להופיע אישית בפני הפרלמנט ולנזוף בו אם יסרבו לעשות זאת. בעקבות התערבות המלך, בשנת 1733 הריסון מקבל לבסוף את הפרס …