הנה הגיע הרגע שבו אני כותב את הכתבה האחרונה לשנת 2019 בסדרה של ״רגש ושעונים”, וכמו כל כתבה גם פה אתחיל בסיפור קצר (ארוך).

לא פעם בחיי שמעתי את המשפט ״אתה לא יודע לאהוב״ ועוד נגזרות שלו, אף פעם לא באמת הבנתי את “כוונות המשוררות”. כשחליתי בסוף שנת 2017, ישבתי בבית קרוב לחצי שנה. זה היה זמן מצוין עבורי לערוך התבוננות עצמית, לנסות להבין את התנהגותי כאדם, כבן זוג וכן בן לאמי. בעולם הזוגי הבנתי שאני, אפעס, לא הבן זוג האידיאלי ומתוך בחינה של מערכות היחסים הארוכות והקצרות כאחת, הצטיירה לי תמונה שלא ממש אהבתי להביט בה: של אדם יהיר, שחצן, מרוכז בעצמו ושבטוח שהוא מתנת האל למין האנושי (זה עדיין נכון, פשוט אני לא אומר את זה יותר בקול רם). הבטחתי לעצמי שבמערכת היחסים הבאה שלי אתנהג אחרת. 

כשהכרתי אותה אחרי דייט אחד הייתי בטוח שמצאתי את אשר ביקשה נפשי. היכרנו במעין סיפור דיסני של כל חובב שעונים. נכנסתי לחנות שעונים כשעיניי נישאו אל עבר שעון רולקס שלימים קראתי לו ״אישתי״, רולקס אקספלורר 214270. ראיתי אותה עומדת מאחורי הדלפק, עדינה ויפה, עם מבט מעט עצוב בעיניים, אך למרות השיחה הקצרה שניהלנו בעת שהותי בחנות הייתי ממוקד מטרה לרכוש את השעון, כך שכל דבר אחר הרגיש לי כהסחת דעת.

לפני שנחזור לסיפור, בוא נדבר קצת על השעון, הרי בכל זאת אנחנו מגזין שעונים. השעון הינו רולקס (Rolex) אקספלורר 1 כפי שהוזכר לעיל. מדובר בשעון בעל פרופורציות מושלמות בעיניי ונוכחות מרשימה על היד. 39 מ”מ, עם הקייס הנוכחי של רולקס המכונה גם Maxi Case, בזל חלק שמוסיף למראה החלק והנקי של השעון וצמיד אויסטר. השעון “נקי” מכל קומפליקציה מה שהופך אותו בעיניי ל-Do it all watch””, אפשר ללכת איתו עם חליפה או חולצה מכופתרת ובאותה קלות אפשר ללכת איתו עם טישרט. אם חשקה נפשכם להיכנס עימו לבריכה או לים אין בעיה, השעון עמיד עד ל-100 מטרים.  המהדורה הנוכחית מכונה MK2. זוהי הגרסה העדכנית יותר של הרפרנס 214270, בו שונו המחוגים והוספו זרחנים לספרות 3, 6 ו 9. רולקס ציידו את השעון במנגנון בית (InHouse) קליבר (Calibre) 3132, שפועם בתדר עבודה של 28,800 פעימות בשעה ומספק לנו רזרבה של 48 שעות. השעון, כמו כל שעוני רולקס הוא בעל תקן COSC המבטיח סטייה של 2+/2- שניות ביום. 

נחזור לסיפורנו, בעת שרכשתי את השעון הייתי במערכת יחסים. כמה שבועות אחרי רכישת השעון נפרדתי מבת הזוג והמשכתי בחיי. באותו הזמן היה קמפיין של פיקוד העורף, אם אינני טועה, שהזהיר ישראלים כנגד פרופילים פיקטיביים של נשים מטעם החמאס בפייסבוק, ופתאום אני מקבל בקשת חברות מבחורה נאה עם שם באנגלית אך כתוב עם שגיאות כתיב. אמרתי לעצמי (כן, אני מדבר עם עצמי לא מעט) – “חבריקו, מזל שאתה מקשיב לחדשות בזמן הפקקים, אתה רואה שיוצא מזה משהו חיובי?”. הגנבתי עוד מבט בתמונה הקטנה דרך מסך הפלאפון, ופתאום קלטתי שזו המוכרת מהחנות!  איזה קטע, יאללה נאשר מה כבר יכול לקרות? כמה דקות לאחר מכן, מתקבלת הודעה ממנה: “נו אתה נהנה מהשעון?” איך יכולתי שלא ליהנות ממנו. הוא כל מה שרציתי. וכך לאחר כמה הודעות שאנו מתכתבים על שעונים וברגע של אומץ מתפרץ אני כותב לה: “תקשיבי אני עושה פה פיבוט, יש מצב שתרצי לשתות איתי בירה בים?” “אני חושבת שאפשר!” היא ענתה. 

כך שמספר ימים לאחר מכן יצאנו לדייט הראשון שלנו, ישבנו בחוף הים בהרצליה ופשוט דיברנו שעות על גבי שעות. בסוף הדייט כבר הייתי שלה לחלוטין. חבר טוב התקשר אליי ושאל אותי איך היה, אמרתי לו: “שומע, מצאתי את אשתי”, והוא כחבר שמכיר אותי היטב, אמר: “אתה לא אומר משפטים כאלה, קיצר תוך שנה אתה או מתחת לחופה או בבית שותה ויסקי, אוכל דוריטוס ומחפש את הקורבן הבא”. הזמן עבר ונראה היה שהתקרבתי להיות יותר מתחת לחופה מאשר לשבת בבית עם חצי בקבוק ריק של מקאלן 18. כל הזמן זכרתי בראשי את ההבטחה שלי לעצמי, לנסות ולהיות אדם טוב יותר ובן זוג טוב יותר. קשה לי להגיד שהפכתי את עורי לחלוטין, אך ללא ספק עשיתי את כל מה שביכולתי בכדי לספק לנו את החיים הזוגיים הטובים ביותר, בכל יום הזכרתי לעצמי שאני בוחר בה בעיניים פקוחות ולא אקח אותה כמובן מאליו. אך החיים עצמם אינם דומים לסרטים של וולט דיסני, ולאחר כחצי שנה פחות או יותר נפרדו דרכנו. החבר שלי צדק ואכן בשלב מסוים ישבתי בבית ושתיתי ויסקי. מישהו פעם אמר “שהרגלים ישנים מתים לאט”, ואכן יום לאחר הפרידה מצאתי את עצמי במיטתה של אישה זרה, רק בכדי להרגיש שוב נחשק ואהוב. על היד היה כמובן האקספלורר, אך במקום להרגיש אהוב ונחשק חשתי גועל, בעיקר מעצמי, מהחזרה לאותם הרגלים שרק רציתי לשכוח.  

(צילום: ארז עין דור)

במצב שנוצר חשתי קושי לענוד את השעון, כל פעם שענדתי אותו התמלאתי באינסוף רגשות שהמנעד שלהן נע בין געגוע, שנאה, אהבה, עצב, גועל ועוד. החלטתי להשאיר אותו בקופסה עד אשר יחלוף הזעם, כמו שאומרים, אך הזעם לא חלף, והרצון שלי לענוד את השעון הכה מושלם ירד אל מתחת לאפס. וכך מצאתי את עצמי מתחיל להרהר במכירה של השעון. הבנתי דבר אחד על עצמי – אני לא מסוגל לנתק אותה מהשעון, ואם לא אתנתק מהשעון לא אוכל להתנתק ממנה. 

בסדרה כתבות זו, ניסיתי לחקור את היחס והרגש שיש לי עם האובייקט הזה – שעון. כל פעם מתגלה בפניי עוד נדבך במערכת היחסים המסועפת הזו שאני מנהל עם עצמי ועם השעונים שלי. בין אם זו גאווה, אהבה, געגוע או כל רגש אחר, הוא בצורה מסוימת מקועקע באחד מהשעונים שלי בין אם ארצה ובין אם לאו. אז הפסקתי להתנגד והחלטתי שאלך עם תחושותיי. השעון כעת נמצא למכירה, ואני יודע שמתישהו ארכוש את הדגם הזה שוב. הפעם, אדאג שימכור לי אותו גבר.      

לאתר רולקס העולמי