בכתבת המוסף שלנו מהשבוע שעבר הזכרנו את הקשר בין רולקס ליצרנית מנגנונים שוויצרית בשם Aegler (אגלר). מערכת היחסים הזאת החלה עוד בימים הראשונים של האנס ווילסדורף כיצרן שעונים בלונדון, לפני החזרה שלו לשווייץ. למעשה, אגלר הייתה באותן שנים הזרוע התפעולית של ווילסדורף, עוד לפני שהוא מקים את החברה שנקראת רולקס. האזכור הזה גרם לנו להיזכר שכבר מזמן רצינו לספר לכם את הסיפור המיוחד או אם תרצו – הסוד הגדול של רולקס. הקשר המיוחד בין רולקס ואגלר לאורך השנים והתפקיד המשמעותי של החברה הזאת בהתפתחות של רולקס במשך מעל ל-100 שנים. משפחת אגלר, האנס ווילסדורף, רולקס, רולקס ביין ועוד – קריאה נעימה.

Aegler Watch Company

החברה לייצור שעונים Aegler Watch Company הוקמה בשנת 1878 בבייל-ביין על ידי ז’אן אגלר. (בייל-ביין נמצאת על הגבול בין צרפת וגרמניה, לכן בייל הוא השם הגרמני, ביין הוא השם הצרפתי). ז’אן אגלר נולד ב-25 לינואר, 1850 בקראטיגן (Krattigen), כפר קטן 90 ק”מ דרומית מזרחית לביין, על גבעה המשקיפה על אגם תון. אגלר היה בנם של יוהנס אגלר וסוזנה לבית איסלר. כמו מרבית יצרני השענים, אגלר עובר תקופת הכשרה כשוליה לפני שיקים חברה משלו. אמנם אביו מתואר במסמך רשמי כ”מדריך”, אבל אין מידע רב על הקשר שלו לעולם השעונים, כך שסביר יותר כי ז’אן אגלר נשלח להתמחות בביין. ב-26 ליולי 1873 הוא מתחתן עם אנה מריה רמסר בלה ניובוויל (La Neuveville). למרבה הצער, אגלר נפטר ב-2 לאוגוסט 1891, כשהוא בן 41 שנים בלבד.

הסוד הגדול של רולקס - ז'אן אגלר. מקור - RolexMagazine.
הסוד הגדול של רולקס – ז’אן אגלר. מקור – RolexMagazine.

בשנת 1881 ז’אן אגלר רוכש סדנה ברובע רברג-ויניובל (Rebberg-Vignoble) בביין, על כביש לה-הוט (La Haute-Route), המשקיף על מרכז העיר ביין. לאחר פטירתו, החברה עוברת לידי אלמנתו, אשר השתלטה על ניהול החברה. החוק בשוויץ קובע כי חברות בבעלות פרטית היו צריכות להיקרא על שם הבעלים של החברה. כך שברגע שאחד מהשותפים עוזב או נפטר, יש לשנות את שם החברה בהתאם לבעלים החדשים. בהתאם לחוק זה, החברה משנה את שמה ונקראת Veue Jean Aegler (אלמנתו של ז’אן אגלר). כך הצליחה אנה מריה להמשיך ולהנציח את שמו של בעלה, תוך עמידה בחוק החברות השוויצרי באותן שנים.

ההיסטוריה החסרה של החברה

ישנן פרסומים רבים ומטעים לגבי אגלר באותן שנים. בפרסומות שנמצאו מאותה תקופה החברה מופיעה כ-“Damen-Uhren ו-Montres Pour-Dames” – יצרנית שעוני נשים. באותה תקופה מדובר בשעוני כיס לנשים או שעוני תליון. האנס ווילסדורף, מייסד רולקס, מזכיר את אגלר כמומחית לייצור מנגנוני מנוף, אבל בתמונות שונות דווקא מפרסמת אגלר מנגנונים עם מנגנון בריחה עם צילינדר.

בהודעה לעיתונות של רולקס משנת 2012 אודות המפעל החדש של החברה בביין (נגיע גם אליו בהמשך), מוזכר כי אגלר החלה לייצר אבושה (ébauches  – הבסיס למנגנוני שעונים) משלה בין השנים 1890 ל-1895. אבל בפרסום של אגלר משנת 1890 נכתב כי “Fabrique D’horlogerie” (מפעל השעונים) אגלר מרברג, ביין, מתמחה ב-remontoirs au pendant – מנגנונים היסטוריים לשעוני כיס, המגיעים בשלב בהיסטוריה שבו נפרדה תעשיית השעונים ממפתח למתיחה ידנית ועברה למתיחה באמצעות כתר השעון. בפרסום נכתב כי יש לו מערכת חדשה לקביעת זמן, המתקדמת ביותר שקיימת – le plus perfectionné qui existe.

הסוד הגדול של רולקס. פרסומת של אגלר משנת 1881. מקור - VintageWatchStraps.
הסוד הגדול של רולקס. פרסומת של אגלר משנת 1881. מקור – VintageWatchStraps.

אגלר ככל הנראה לא התחיל בייצור אבושה מלאים בשנת 1881, מסיבה פשוטה. סביר מאוד להניח שלא היה לו את ההון הדרוש לקניית המכונות הדרושות לייצור, לקבוע את העיצוב לאבושה, לגייס ולהכשיר עובדים. סביר מאוד להניח שהוא עסק באותה תקופה בייצור של רכיבים שונים עבור חברות אחרות, תוך כדי שהוא בונה בהדרגתיות את המפעל שלו ומגייס את כוח העבודה הנדרש עד למצב שבו יש לו יכולת לייצר מנגנונים שלמים.

במסמך רשמי משנת 1886 אנו מגלים כי ז’אן אגלר נכח בפגישה של עובדים הורולגיים של ביין והסביבה. באותה פגישה הוסכם על סינדיקט לבקרת מחירים ותנאי העבודה בענף. שמו של אגלר מופיע ברשימת העובדים בתחום “Small Pieces” – חתיכות קטנות, כשהכוונה ככל הנראה למנגנונים קטנים, התחום שבו התמחה אגלר מאוחר יותר. במסמך רשמי נוסף שמופיע שנתיים מאוחר יותר, בשנת 1888, המכריז על הקמת “Syndicat de fabricants d’horlogerie” – סינדיקט יצרני השעונים, אגלר מופיע כאחד החותמים על המכתב, כמזכיר הסינדיקט.

הסוד הגדול של רולקס - פרסומת של אגלר משנת 1890. מקור - VintageWatchStraps.
הסוד הגדול של רולקס – פרסומת של אגלר משנת 1890. מקור – VintageWatchStraps.

הדור השני למשפחת אגלר

בשנת 1902 הייתה אגלר תחת הנהלתם של הרמן והאנס אגלר, בניהם של ז’אן ואנה מריה. באותה תקופה החברה עסקה בייצור אבושה קטנים עם מנגנון בריחה עם מנוף. החברה צוברת מוניטין כיצרנית ממוכנת במחירים סבירים ואיכות גבוהה. בשנת 1902 נרשם השם רברג (Rebberg) כסימן מסחרי, על שם האזור בו מוקם המפעל של החברה בביין.

באפריל 1902 הפטנט השוויצרי מספר 23382 מוענק ל-“Witwe Jean Aegler” (אלמנתו של ז’אן אגלר בגרמנית). הפטנט מתייחס ל-“Taschenuhrgehause” – גוף לשעון כיס.

ארבע שנים מאוחר יותר, ביולי 1906, הועברו כל סימני המסחר הרשומים של “Veuve Jean Aegler” (אלמנתו של ז’אן אגלר בצרפתית) לחברה חדשה – “Nom-Collectif” או שותפות בשם “Les fils de Jean Aegler, Fabrique Rebberg” – בניו של ז’אן אגלר, יצרני רברג. העברת הפטנטים מגיעה לאחר שגברת אגלר מחליטה ככל הנראה לפרוש מהנהלת החברה. כך שבהתאם לחוק השוויצרי שהזכרנו לעיל, החברה צריכה לשנות את שמה. בפרסום בעיתונים כלכליים מאותה תקופה אפשר למצוא הודעה על העברת העיצוב הרשום מספר 9284 לשותפות החדשה. העיצוב הרשום מספר 9284 נרשם ב-25 לינואר 1903.

אגלר ורולקס

בביוגרפיה הרשמית של האנס ווילסדורף, Rolex Jubilee Vade Mecum, הוא מציין כי בשנת 1905, בעודו בלונדון, הוא ביצע הזמנה גדולה לשעוני יד אצל אגלר. הליין הראשון של שעונים שווילסדורף מציג הוא שעוני כסף עם רצועות עור לנשים ולגברים. השעונים הללו זכו להצלחה מיידית וווילסדורף מבין שהוא צריך להרחיב את הקולקציה, במיוחד לשעונים עם גוף העשוי מזהב. באותן שנים ווילסדורף מתמקד בעיקר בשעוני נשים.

כשווילסדורף טובע את השם רולקס בשנת 1908 הוא מחליט שהוא רוצה כי רק שם זה יופיע על השעונים שאגלר מספקת לחברה שלו – Wilsdorf & Davis. בני משפחת אגלר שהיו בעלי השליטה בחברה באותה תקופה הביעו את מורת רוחם. הם הדגישו כי כיצרני השעונים, הם חושבים ששמם צריך להופיע איפשהו על השעון. אבל בסופו של דבר ווילסדורף מצליח לכפות את דעתו ועל השעונים שהוא מקבל מאגלר לא מופיע שם אחר מלבד השם רולקס.

שעון הכרונומטר הראשון של רולקס 

אנחנו צריכים לעשות כאן הפסקה קצרה לטובת מונח טכני שסביר להניח שלא כולם מכירים. לינה. המונח לינה או Ligne  הוא יחידת מדידה לציון קוטר תנועות שעונים. לינה אחת שווה ל-2.256 מילימטרים.

בשנת 1910 שעון רברג 11 לינה עם מנגנון בריחה מנוף, בלאנס איזון וקפיץ ברגה מקבל את הדירוג הגבוה ביותר בלשכת דירוג השעונים של ביין – First Class Certificate of the Bienne Rating Bureau. בביוגרפיה של ווילסדורף, הוא מציין בבירור כי מדובר בשעון היד הכרונומטר הראשון אי פעם של רולקס.

אגלר מציינת בחגיגיות את ההישג הזה בפרסומת משנת 1910, אם כי היא לא מזכירה באף מילה את רולקס או את האנס ווילסדורף. השעון הזה מוזכר פעמים רבות כשעון היד הראשון אי פעם שקיבל הסמכת כרונומטר, אבל אגלר לא מציינת את ההישג המרשים הזה. עם זאת, חשוב לציין כי ישנם רבים שחולקים על העובדה הזאת וטוענים כי הפרסום של אגלר מתייחס לשעון כיס, בעוד ווילסדורף מזכיר שעון יד.

חברה חדשה נרשמת בשוויץ

בשנת 1913 נרשמת החברה מחדש בשם Aegler S.A. האותיות S.A משמעותן Société Anonyme. מדובר בסוג של רישום חברה בשוויץ המאפשר, בין היתר, להסתיר את שמם של בעלי המניות בחברה, לצד יתרונות רבים נוספים. למעשה אפשר להגיד כי מדובר בחברה פרטית, שלא חייבת לחשוף מידע לציבור. אמנם אין מידע רשמי כלשהו מדוע החברה נרשמת מחדש בצורה זאת, אבל אפשר אולי לשער שלווילסדורף הייתה השפעה כלשהי על הבחירה הזאת, כשגם הוא רושם את רולקס באותה צורה. בפועל, מאז שנרשמה אגלר כ-Aegler S.A מרבית המידע אודות החברה הופך לחסוי והיא נשארת תחת מעטה חשאיות, כמעט כמו זה של רולקס.

עם זאת, ישנן עדויות רבות שאגלר המשיכה לספק שעונים לחברות נוספות שאינן רולקס לפחות עד לשנות השלושים של המאה הקודמת. אחת הלקוחות הגדולות ביותר של החברה הייתה חברת גרואן (Gruen) האמריקאית. בפרסום משנת 1929 אפשר למצוא אזכור כי Aegler LTD היא היצרנית של שעוני רולקס וגרואן. למעשה, שני הלקוחות הגדולים ביותר של אגלר באותה תקופה היו רולקס וגרואן. הסדר בין הצדדים קבע כי גרואן תשווק את השעונים של אגלר באמריקה, בעוד רולקס תהיה אחראית להפצה שלהם בשאר העולם. אם נדמה לכם כי מדובר בהסכם לא הוגן כלפי גרואן, אתם טועים. באותה תקופה אמריקה הייתה מרכז העושר העולמי והרוב המוחלט של רוכשי שעונים הגיע ממנה.

שעון של רולקס? לא בטוח … 

אם נחזור קצת אחורה בזמן, לסביבות 1913, הרי שבאותה תקופה ווילסדורף בעצם משווק שעונים שיוצרו עבורו על ידי אגלר. באותה תקופה, הוא רוכש שעונים לא רק מאגלר, אלא ממספר יצרניות שעונים שוויצריות שהיו קיימות דאז. עם זאת, ווילסדורף מחליט כי את השעונים הטובים ביותר שסופקו לו, אלו שהגיעו מאגלר, הוא ישווק תחת השם רולקס. שעונים אחרים, באיכות פחות טובה, הוא משווק עדיין תחת השם Wilsdorf & Davis.

ווילסדורף מפעיל באותה תקופה לחצים רבים על אגלר להגדיל את השימוש בשם רולקס. היות וווילסדורף ודיוויס היו הלקוחות הגדולים ביותר של אגלר, החברה נענתה במידת האפשר לבקשה הזאת. במודעות של החברה מאותן שנים אפשר למצוא אותה מפרסמת את עצמה גם כ-“Manufacture d’Horlogerie Rebberg” אבל במקביל גם בשם “Rolex Watch Co”.

כאן העניינים מתחילים להסתבך. השם רולקס באותה תקופה הופך להיות בשימוש חופשי של ווילסדורף ודיוויס, אבל במקביל גם של אגלר. בפועל, השם רולקס באותה תקופה לא היה שם של חברה אמיתית, עם מפעלים ועובדים משלה, אלא בעיקר מותג אם תרצו.

שעונים מאותה תקופה שתופיע עליהן המילה ROLEX בלבד, היו שעונים של אגלר, שייצרה אותם עבור ווילסדורף ודיוויס, ששיווקו אותם תחת השם רולקס. לעומת זאת, שעונים שעליהם הופיע השם Rolex Watch Co, לא היו באמת שעונים של רולקס, אלא שעונים שנמכרו על ידי Rolex Watch Co. בפועל, מדובר בשעונים שנמכרו על ידי אגלר.

המעבר של רולקס לביין 

בשנת 1916 ווילסדורף מחליט לפתוח משרד בביין. המשרד הזה ממוקם קרוב מאוד למשרדים של אגלר. אבל לא מדובר בצירוף מקרים, אלא בהחלטה של ווילסדורף להיות קרוב ככל האפשר לאגלר, שהייתה למעשה יצרנית השעונים שלו באותן שנים. הצעד הזה הופך לחשוב עוד יותר עבור ווילסדורף לאחר מלחמת העולם הראשונה. בעקבות המלחמה, ממשלת בריטניה, בניסיון להגדיל את הכנסותיה, מטילה מכסי ייבוא גבוהים. אם עד אז כל השעונים שנמכרו על ידי ווילסדורף ודיוויס נשלחו ללונדון לבדיקה לפני שנשלחו לקמעונאים ברחבי העולם, הרי שעכשיו המכס הגבוה הפך את נושא הייבוא למשתלם הרבה פחות עבור ווילסדורף, כשבעצם נוספו עלויות גבוהות לכל שעון של החברה שיועד לשווקים מחוץ לבריטניה. המשרד של ווילסדורף בביין לקח על עצמו את האחריות לבדוק את השעונים הללו בשוויץ ולשלוח אותם משוויץ לשווקים השונים ברחבי העולם. למעשה, הצעד הזה היה הראשון במהלך המעבר של מטה רולקס מלונדון לשוויץ, כשייתכן כי אלמלא ההחלטה על העלאת המכסים רולקס הייתה נשארת עד היום בלונדון …

היחסים מתחממים

לאחר המעבר של רולקס מלונדון לג’נבה, היחסים בין שתי החברות מתחממים עוד יותר. הרמן אגלר הופך לחבר דירקטוריון ברולקס, כשהוא קונה נתח גדול ממניות החברה בשנות העשרים של המאה הקודמת. הוא ימכור את אותן מניות בחזרה לרולקס מאוחר יותר. למעשה, שווה להתעכב מעט על רכישת המניות הזאת. אגלר למעשה סייע להישרדות של רולקס באותן שנים. לאחר ההתרסקות של וול סטריט בשנת 1929 והשפל הגדול לאחר מכן, עסקיה של רולקס סופגים מכה אנושה. אגלר רוכש 6,960 מניות של רולקס וממונה לחבר בדירקטוריון החברה. סביר להניח כי רולקס יכלה למצוא באותה תקופה משקיעים אחרים שיסייעו בהצלה שלה, אבל עבור ווילסדורף היה נוח הרבה יותר שהמניות שלו יהיו בידיים של בני משפחת אגלר ולא בידיים אחרות. מערכת היחסים החמה בין החברות באה לידי ביטוי מאוחר יותר, כשלאחר התאוששותה של רולקס, הרמן אגלר מוכר את המניות הללו בחזרה לרולקס.

אחיינו של הרמן אגלר, אמיל בורר (Emile Borer), הופך למנהל הטכני של העסק המשפחתי בתחילת שנות השלושים של המאה הקודמת. החברה Aegler S.A משנה פעם נוספת את שמה. שימו לב לשם החדש של החברה. Manufacture Des Montres Rolex SA. למרות אזכור השם המפורש רולקס, החברה עדיין נשארת בבעלות מלאה של משפחות אגלר-בורר. השימוש בשם החדש מופיע לצד השם Aegler S.A, כך שלא ברור אם נרשמה חברה חדשה לצד החברה הקיימת או שמא מדובר ביישות משפטית חדשה.

הסוד הגדול של רולקס - המפעל של אגלר בביין ולצידו משרדי רולקס. מקור - RolexMagazine.
הסוד הגדול של רולקס – המפעל של אגלר בביין ולצידו משרדי רולקס. מקור – RolexMagazine.

בשנת 1969 הארי בורר, בנו של אמיל בורר, לוקח על עצמו את ניהול החברה המשפחתית. תחת בורר, החברה הולכת ומתרחבת, כשבסופו של התהליך היא בונה שבעה בנייני ייצור חדשים באזור התעשייה שאנז דה-בוז’אן (Champs-de-Boujean) בביין.

הסוד הגדול של רולקס – אגלר או רולקס ביין?

למעשה, מאז אותה תקופה (1969 ואילך), הבלבול בין רולקס ואגלר רק הולך וגדל. באופן קבוע, רבים התייחסו למפעלים של אגלר בשם “רולקס ביין”. למעשה, אגלר “אימצה” קודים רבים של התנהגות עסקית וארגונית מרולקס עצמה, והייתה נראית כמו סוג של חברת בת של רולקס ג’נבה. אבל בפועל, מדובר היה בשתי ישויות עסקיות שונות לחלוטין, אם כי כאלו שכמעט ולא ניתן להבחין בהבדלים ביניהן.

אמיל בורר. מקור - RolexMagazine.
אמיל בורר. מקור – RolexMagazine.

למעשה, מאז שנות השלושים של המאה הקודמת, לאגלר היה הסכם בלעדיות להיות ספקית המנגנונים הבלעדית של רולקס. היוצאים מהכלל הזה היו מנגנוני הכרונוגרף שרולקס רכשה מ-Valjoux ומזניט, עבור שעוני הדייטונה שלה. אם תרצו לדייק, רולקס, שכל חובב שעונים יגיד לכם שהיא מתהדרת בייצור אינהאוס, למעשה הפקידה את ייצור המנגנונים שלה במשך עשרות שנים, בידיה של אגלר.

אבל בשנת 2004, ברולקס החליטו להפוך את אגלר לחלק אמיתי מהחברה. בשנת 2004, תחת הנהגתו של פטריק היניגר, רולקס יוצאת למהלך מקיף של סדרת רכישות. המטרה הסופית של המהלך הזה היא הפיכתה של רולקס לחברה עם ייצור אינטגרלי ורטיקלי מלא. במסגרת המסע הזה, רולקס רוכשת את Beyeler, יצרנית לוחות שעונים, את Boninchi, יצרנית כתרים. רולקס רוכשת את Gay Frères וגם כאמור את Aegler S.A. מי שהיו בעלי החברה באותה תקופה היו בני משפחת בורר, כשרולקס שילמה להם מיליארד פרנקים שוויצריים עבור החברה.

הארי בורר. מקור - RolexMagazine.
הארי בורר. מקור – RolexMagazine.

אבל גם כאן לא ברור מה קדם למה. על פי פרסומים שונים, משפחת בורר החליטה למכור את החברה באותה תקופה. הארי בורר פרש מהנהגת החברה שלוש שנים מוקדם יותר, בשנת 2001, כשהוא בן 73. הוא מעביר את ניהול החברה לידי ילדיו. הוא מעביר את החברה לידי בתו פרנציסקה (Franziska), כשבנו, דניאל, שהיה רופא מתמחה באותה תקופה, ממונה ליושב ראש החברה. שנה לאחר מכן פרנציסקה מחליטה לוותר על מושכות האחזקה החברה. ההחלטה הזאת מקרבת את אגלר לסוף קיומה. שנתיים לאחר מכן כאמור רולקס רוכשת אותה.

אבל האם ההחלטה של משפחת בורר למכור את החברה הייתה בעצם הטריגר לסדרת הרכישות של רולקס בשנת 2004? כמו תמיד אצל רולקס, אנחנו לא באמת יודעים וככל הנראה, אף פעם לא באמת נדע. מה שבטוח, שבסופו של התהליך רולקס ריכזה מספר גדול של ספקי שירות תחת המעטפת הגדולה שלה והפכה כאמור ליצרנית שעונים בייצור אינטגרלי מלא.

כאמור, בשנת 2004 רולקס רוכשת את Aegler S.A, אבל השם בורר (או אם תרצו, אגלר) נשאר חלק משמעותי ומפואר מתעשיית השעונים עד לשנת 2017. אז, ב-20 ליוני 2017, התבשרה תעשיית השעונים השוויצרית וקהילת העסקים של שוויץ, על מותו של הארי בורר. בורר נפטר בגיל 89. בפרסום של פורבס מאותה שנה, משפחת בורר דורגה במקום ה-105 מבין המשפחות העשירות בשוויץ, כשהיא שווה על פי ההערכות כ-1.75 מיליארד פרנקים שוויצריים. בנו של הארי בורר המנוח, דניאל, נחשב לאחד המשקיעים הגדולים כיום בשוויץ בתעשיית המלונאות, אך המשפחה למעשה ניתקה קשר, לפחות באופן רשמי, עם עולם השעונים, כשכך תמה לה היסטוריה ארוכה ועשירה בת 126 שנים.