השבוע התבשרנו בצער רב על מותו של מייקל קולינס. קולינס היה אסטרונאוט אמריקאי, שהיה חלק מצוות משימת החלל אפולו 11. אתם לא טועים – מדובר במשימה המפורסמת עם אנשי הצוות ניל ארמסטרונג ובאז אולדרין, שנחתו על אדמת הירח. קולינס, שנפטר לאחר מאבק ממושך במחלת הסרטן בגיל 90, כונה “האיש הבודד בהיסטוריה”. כששני חבריו לצוות נחתו על הירח, קולינס המשיך להקיף את הירח לבדו. בכל הקפה, כשהיה בצד הרחוק של הירח, קולינס נותר מנותק מתקשורת מחברי הצוות שלו ואפילו ממרכז הבקרה. הידיעה על פטירתו של קולינס גרמה לנו לחשוב מן הסתם על עולם השעונים. אבל בניגוד למה שאתם חושבים, לאו דווקא על אומגה. הפעם אנחנו רוצים לדבר על השעון הראשון בחלל ובזכותו ללמוד קצת על ההיסטוריה של “The First State Watch Factory” – מפעל השעונים הראשון של ברית המועצות.

מירוץ החלל

משימת החלל ההיסטורית של נאס”א, אפולו 11, התרחשה בשנת 1969. במסגרת המשימה, נחתו כאמור שניים מהאסטרונאוטים על אדמת הירח – ניל ארמסטרונג ובאז אולדרין. הנחיתה על הירח הייתה אחד ההישגים הבולטים של ארצות הברית באותן שנים, שנות מלחמת החלל עם ברית המועצות והניסיון של כל מעצמה להיות “הראשונה”. ארצות הברית אכן הייתה כאמור הראשונה לנחות על הירח, אבל מי שהייתה הראשונה לצאת מכדור הארץ אל החלל ולהקיף את כדור הארץ, הייתה ברית המועצות. היא עשתה זאת שמונה שנים מוקדם יותר.

התאריך הוא ה-12 לאפריל, 1961. על גבי סיפון החללית “ווסטוק 1” נמצא הקוסמונאוט יורי גגארין. גגארין בן ה-27 היה טייס ניסוי וטכנאי תעשייתי. הוא הופך להיות האדם הראשון בחלל, כשהוא מקיף את כדור הארץ במהלך טיסה בת 108 דקות בקפסולת החלל, הווסטוק 1.

בניגוד לאסטרונאוטים האמריקאיים והמשפט הבלתי נשכח של ניל ארמסטרונג – “זהו צעד קטן לאדם, צעד גדול לאנושות”, גגארין היה קצת פחות מלא בפאתוס. לא ברור אם בגלל שהוא לא הצליח להבין את גודל ההישג שלו, או שמא מדובר בחינוך סובייטי מוצלח. למעשה, האמירה היחידה שמיוחסת לו במהלך הטיסה בת השעה ו-48 דקות שלו היא “הטיסה מתנהלת כרגיל, אני בסדר גמור”. לא משפט שהייתם מדפיסים על חולצת טי-שירט …

גגארין הופך לסלב עולמי

עם השלמת ההישג ההיסטורי שלו, גגארין הופך באופן מיידי לסלבריטאי בכל רחבי העולם. הוא זוכה לעיטור הכבוד “Order Of Lenin” – העיטור האזרחי הגבוה ביותר שהוענק בברית המועצות והוא מוכרז כגיבור. ברחבי ברית המועצות מקימים אנדרטאות ופסלים שלו והשמות של רחובות רבים שונו והוחלפו לשם – גגארין.

גגארין מבקר במדינות רבות ברחבי העולם. בין היתר הוא ביקר בבריטניה, גרמניה, קנדה ויפן. מטרת הביקורים היא לקדם ולפאר את ההישג של ברית המועצות במירוץ החלל. גגארין ממלא תפקיד פוליטי לתקופה קצרה בסובייט העליון, אך תוך זמן קצר הוא חוזר אל “עיר הכוכבים”. עיר הכוכבים הייתה מרכז סוכנות החלל הסובייטית. גגארין החל לעסוק בעיצוב חלליות לשימוש רב פעמי, מה שאנו מכירים כיום בשם – מעבורות חלל. גגארין עבד בעיר הכוכבים 7 שנים, עד למותו הטראגי.

יורי גגארין. מקור - ויקיפדיה.
יורי גגארין. מקור – ויקיפדיה.

בהיותו סמל תרבות, השתדלו גורמים רשמיים בברית המועצות דאז לשמור על גגארין מכל משמר. הוא הורחק ממשימות נוספות לחלל ואפילו מאימוני טיסה במסגרת חיל האוויר הסובייטי, מחשש שיקפח את חייו. רק כעבור מספר שנים הותר לו לשוב ולטוס, בתנאי שבכל טיסה הוא ילווה במדריך טיסה.

ב-23 לאפריל 1967 גגארין משמש כטייס גיבוי לטייס ולדימיר קומארוב, במשימה סויוז 1. לאחר התרסקות הסויוז 1 ומותו של קומארוב, גגארין מוחזר בעל כורחו אל צמר הגפן. החלטה סופית שהתקבלה קבעה כי גגארין לא ישתתף יותר באימונים לקראת משימות חלל נוספות.

לקריאת החלק הראשון והחלק השני של הסיפור של האומגה ספידמאסטר – השעון הראשון על הירח.

הנבואה הטראגית מגשימה את עצמה

למרבה הצער, התחזית הפסימית כאילו המתינה להתגשם. כשנה מאוחר יותר, ב-27 למרץ 1968, גגארין מטיס טיסת אימונים במטוס המיג 15, ביחד עם מדריך הטיסה ולדימיר סירוגין. מסיבה שלא ברורה עד היום, המטוס מתרסק ושניהם נהרגים.

חקירה שמסתיימת באותה שנה קובעת כי מטוסו של גגארין נכנס למערבולות אוויר שיצרו מבערים אחוריים של מטוס סוחוי 11. בעקבות הכניסה לאותן מערבולות אוויר, המטוס שלו מגיע לאי-יציבות ואיבוד שליטה.

שנים מאוחר יותר, לאחר התפרקותה של ברית המועצות, נחשפו מסמכים מסווגים נוספים שחשפו תמונה שונה מעט. על פי מסמכים שנחשפו בשנת 2003, הק.ג.ב שערך חקירה משלו לנסיבות האירוע, הגיע למסקנה כי פקחי הטיסה בבסיס חיל האוויר דיווחו לגגארין על מצב מזג אוויר לא מעודכן. בפועל, מזג האוויר היה גרוע מכדי שניתן יהיה לאשר בו טיסה. לפי אותה חקירה, ניסיונות של הטייס (גגארין) להתחמק מפגיעת ציפור או מהתנגשות עם מטוס אחר היא שגרמה לאיבוד השליטה שכתוצאה ממנה המטוס התרסק.

בשנת 2005 צצה תאוריה נוספת. מי שעומד מאחוריה הוא החוקר המקורי של מקרה התאונה. הוא טוען כי טייס קודם או צוות הקרקע בבסיס השאיר פתח אוורור פתוח במטוס. לטענתו, כתוצאה מכך הטייסים סבלו מאובדן חמצן וככל הנראה לעילפון ולאובדן שליטה במטוס.

שנתיים מאוחר יותר הקרמלין מבטל יוזמה נוספת לפתוח בחקירה מחודשת של נסיבות התאונה, על ידי מומחים שהיו חלק מהחקירה המקורית.

גופתו של גגארין נשרפה והאפר שלו נקבר לרגלי החומה בבית הקברות של חומת הקרמלין. גגארין נטמן לצד אנשי מפתח רבים מהתקופה הסובייטית. מסע ההנצחה לזכרו כולל קריאת שמות של ערים ואפילו מחוזות ברחבי ברית המועצות. בנוסף, מכתש שנמצא בצד הרחוק של הירח (הצד החשוך) נקרא גם כן על שמו – מכתש גגארין. בנוסף, מחליטים לקרוא על שמו את “מרכז גגארין להכשרת קוסמונאוטים”.

השעון הראשון בחלל

מה עם קצת שעונים אתם שואלים? טוב ששאלתם. במהלך משימת החלל ההיסטורית שלו, גגארין עונד שעון “Sturmanskie”. בתרגום לאנגלית – Navigator – הנווט. את השעון הזה מקבל גגארין בשנת 1957, כשהוא מסיים את לימודיו בבית הספר לטיסה של חיל האוויר הסובייטי. אבל רגע, מאיפה מגיע בכלל השעון הזה? שוב פעם – שמחים ששאלתם.

השעון הראשון בחלל - העתק מדויק של השעון של גגארין על רקע כרזה שלו. מקור - R2awatches.com.
השעון הראשון בחלל – העתק מדויק של השעון של גגארין על רקע כרזה שלו. מקור – R2awatches.com.

כדי להבין מאיפה מגיע השעון הזה, אנחנו צריכים לחזור עוד קצת בזמן. השנה היא שנת 1930. שנתיים לאחר שיוסף סטאלין מיישם את התוכנית הראשונה מני רבות שלו. התוכניות היו תוכניות בנות חמש שנים כל אחת, שנועדו לשפר את הקולקטיביזציה והתיעוש החקלאי בברית המועצות, מתוך מטרה ליצור כלכלה פיקודית וריכוזית. התוכניות הללו מובילות למספר הצלחות בולטות, כשאותנו מעניין כמובן “The First State Watch Factory” – מפעל השעונים הראשון של המדינה.

סטאלין מייבא תעשייה שלמה?

זוכרים שביקשנו ממכם לחזור איתנו בזמן? אז בואו נחזור שנתיים נוספות אחורה. בשנת 1928 לברית המועצות לא היו שענים. זה אולי נשמע קצת מוזר, אבל ברחבי המעצמה הענקית כולה לא היו אנשים שהיו בעלי ניסיון במקצוע הזה. לכן היא לא יכלה להתחיל לייצר שעונים בעצמה.

שנה לאחר מכן, בשנת 1929, סטאלין מבצע מספר הזמנות בנושא זה דרך אמטורג (Amtorg). אמטורג הייתה למעשה חברה הסחר הראשונה של ברית המועצות בארצות הברית. תחת ההזמנות של סטאלין, אמטורג רוכשת שתי חברות שעונים אמריקאיות שהפסיקו את פעילותן. החברה הראשונה הייתה אנסוניה (Ansonia), שהייתה ממוקמת בברוקלין שבניו יורק. החברה השנייה הייתה חברת השעונים דובר-המפדון (Duber-Hampden) מקנטון, אוהיו. שתי החברות הללו נרכשו כאמור על ידי אמטורג בשנת 1929.

השעון הראשון בחלל - העתק מדויק של השעון של גגארין. מקור - R2awatches.com.
השעון הראשון בחלל – העתק מדויק של השעון של גגארין. מקור – R2awatches.com.

אמטורג “מייבאת” 21 שענים וטכנאים שונים שנדרשו לתהליך ייצור השעונים בברית המועצות. בנוסף, היא מביאה 28 מכולות משא מלאות במכונות וציוד מודרני יחסית לאותה תקופה. בנוסף, היא מביאה אנשי מקצוע שיוכלו להכשיר את הסובייטים לייצר שעונים בעצמם וכך יוצא לדרך המיזם שלהם.

בשנת 1935 מחליטים לקרוא למפעל קירובה (KIROVA), על שמו של המהפכן הבולשביקי והפוליטיקאי הסובייטי, סרגיי קירוב, שנרצח זמן קצר לפני כן. כך למעשה הוקם בית החרושת הראשון לשעונים של המדינה, או מפעל השעונים הראשון של ברית המועצות.

LIP נחלצת לעזרת המפעל

בשנים שלפני מלחמת העולם השניה, חיפשה ממשלת ברית המועצות מימון ומומחים בינלאומיים שיעזרו בפיתוח תעשיית השעונים המקומית. לאחר מסע חיפושים נבחרה יצרנית השעונים הצרפתית LIP. באותן שנים, LIP סבלה דווקא מבעיות כלכליות בצרפת, כך שהחוזה עם ברית המועצות היה סוג של גלגל הצלה עבורה. בשנת 1936 חותם המנהל הטכני שלה, פרדריק ליפמן, על עסקה לייצוא טכנולוגיה, מכונות וחלקים לתעשיית השעונים.

מפעל השעונים הממלכתי הראשון היה אחת ההצלחות הבולטות בתוכנית החומש הראשונה של סטאלין. אם כי  לא תמיד הדברים בו יעבדו בצורה חלקה.

ביום ראשון, ה-22 ליוני 1941, פותחת גרמניה הנאצית בפלישה לברית המועצות, תחת שם הקוד “מבצע ברברוסה”. בעקבות אותה פלישה, ברית המועצות הייתה צריכה לפנות את מפעל השעונים הממלכתי הראשון בשלמותו. צו שניתן (מנדט) הורה על פינוי המפעל לזלאטוסט (Zlatoust) – עיר המרוחקת 1,600 קילומטרים ממוסקבה. פינוי המפעל הושלם ב-28 לנובמבר 1941.

ברית המועצות מעבירה בסך הכל כ-1260 מכונות ופריטים שונים, בנוסף לחומרים הנדרשים לייצור השעונים ומלאי קיים. ביחד עם הציוד פונו גם 296 שענים וטכנאים. במהלך מלחמת העולם השנייה המפעל משנה את ייעודו. הוא מתעסק בעיקר בייצור תחמושת ומכשירים צבאיים אחרים, כשהוא נקרא באותה תקופה מפעל 845.

המגמה מתהפכת

בשנת 1943, גרמניה הנאצית בנסיגה וברית המועצות נמצאת במתקפה. באותה תקופה מועבר ציוד ממוסקבה לזלאטוסט, במטרה לחדש את ייצור השעונים במפעל. באותה תקופה, אמצע שנות הארבעים של המאה הקודמת, המפעל מפנה את מירב מאמציו לייצור שעוני יד. מהנדסים עבדו על פיתוחו של שעון יד זעיר, שיתבסס על קליבר L-26 של LIP. קליבר L-26 היה המנגנון האוטומטי הראשון של LIP בייצור סדרתי. LIP החלה בייצור שלו בשנת 1936, אך מאמצי הייצור שלו נקטעו בגלל פריצתה של מלחמת העולם השנייה.

ברבעון הראשון של 1945, בשותפות עם מפעל השעונים הממלכתי השלישי של פנזה, מפעל השעונים הממלכתי הראשון כבר מתחיל בייצור הפובדה (Pobeda). שנתיים מאוחר יותר, באביב 1947, בשיאה של ההתקדמות הזאת, מחליטים על שינוי שם המפעל והוא נקרא “מפעל השעונים הראשון במוסקבה”.

פובדה

בשנת 1945 יוצא לדרך פס הייצור הראשון, של אב הטיפוס K-26. מי שבחר את השם שיודפס על החוגה היה סטאלין בעצמו. השם שנחבר – פובדה, בתרגום לעברית משמעותו “ניצחון”. השעון מהווה למעשה הוקרה לקרב בברלין, שהוביל לכניעת הצבא הגרמני ומותו של אדולף היטלר. אחד הקרבות החשובים במהלך מלחמת העולם השנייה וזה שחתם למעשה את הניצחון של ברית המועצות ובעלות הברית.

במהלך שנות החמישים יוצרו מיליוני שעוני פובדה על ידי שישה מפעלים בסך הכל.

כשהשוק משתנה, במהלך שנות החמישים של המאה הקודמת, המפעל מתמקד כמעט לחלוטין בייצור שעוני יד. זה הוביל לריבוי של מותגים בודדים או אם תרצו – חד פעמיים. בין המותגים הללו ניתן למצוא שמות כמו אנטארקטידה, קירובסקי, קוסמוס, מיאק, מוסקבה, אורביטה, פובדה, פולגוס, רודינה, סיגנל, ספורטיבני, ספוטניק, סטוליצ’ני, סטרלה, סטורמנסקי ו-וימפל.

חוזרים אל גגארין

לאחר שיורי גגארין הופך לאדם הראשון בחלל, כל השעונים שיוצרו על ידי מפעל השעונים הראשון במוסקבה (זוכרים את השם החדש?) קיבלו את השם “פולג’וט”. בתרגום לעברית – “הטיסה”. שעון הסטורמנסקי 33 מ”מ שענד גגארין היה שעון שלושה מחוגים (שעות, דקות ושניות) עם מנגנון מתיחה ידנית בעל 17 אבני חן.

את השעון של גגארין, שעבד ללא רבב במהלך הטיסה לחלל, ניתן לראות מוצג לראווה עד היום במוזיאון הקוסמונואטיקה במוסקבה.

המותג Strela, בעברית “חץ”, מושק לראשונה בשנת 1959. מדובר בשעון שפותח כולו “אינהאוס” – כלומר בברית המועצות, במפעל השעונים הראשון של מוסקבה. השעון הגיע עם קליבר 3017. קליבר 3017 היה מנגנון מתיחה ידנית, שפעל בקצב של 18,000 ויברציות לשעה. הוא הכיל 19 אבני חן והציע רזרבת כוח של 34-37 שעות. בשנת 1964 המותג Strela יוצא לגמלאות, כאשר כל המותגים הבודדים של מפעל השעונים הראשון של מוסקבה מאוחדים לאחר מכן תחת השם Poljot.

השעון הראשון בהליכת חלל

ב-18 למרץ 1965 רושמת ברית המועצות הישג נוסף במירוץ החלל אל מול ארצות הברית. זה היה כאשר הקוסמונאוט אלכסיי ליאונוב משלים את הליכת החלל הראשונה. במהלך משימת ווסקהוד-2 (Voskhod-2) שלו, הוא יוצא מקפסולת החלל למשך 12 דקות ו-9 שניות. הוא מחובר אל הקפסולה באמצעות כבל באורך של 4.8 מטרים. במהלך אותה הליכת חלל היסטורית, ליאונוב עונד שעון סטרלה עם קליבר 3017. למעשה היה זה השעון הראשון שפעל בחלל הפתוח – כלומר, לא בתוך קפסולה או חללית, אלא בחלל עצמו.

גם ליאונוב, כמו גגארין, מקבל את השעון שלו עם סיום לימודיו בבית הספר לטיסה של חיל האוויר הסובייטי.

שעוני פולג’וט ונפילת ברית המועצות

שעונים עם מנגנוני פולג’וט ימשיכו להיות הבחירה של קוסמונאוטים לשעונים למשימות חלל. מלבד קוסמונאוטים סובייטיים, הם נלקחו לחלל גם עם צוותי משימות חלל מרוסיה, צ’כוסלובקיה, צרפת, גרמניה ואוקראינה.

שנים רבות לאחר מכן, מנגוני פולג’וט שיוצרו על ידי מפעל השעונים הראשון של מוסקבה ימשיכו לשמש מותגי שעונים רבים ושונים. הם אפילו הצליחו לשרוד את נפילת ברית המועצות בשנת 1992.

בסוף שנות התשעים של המאה הקודמת, החל המפעל לשחזר דגמים רבים מהדגמים האייקוניים של המפעל. השעונים הללו הגיעו במהדורות מוגבלות וכסוג של הנצחה לייצור שהיה בעבר. במסגרת המהדורות הללו הועתק שעון הסטורמנסקי המפורסם של גגארין בשנות הששים, שעוני כרונוגרף טייסים קירובה משנות הארבעים ועוד. כל העותקים הללו הפכו מיד לפריט מבוקש מאוד בקרב אספני שעונים ברחבי העולם כולו.

השעון הראשון בחלל. מקור - Network54.com.
השעון הראשון בחלל. מקור – Network54.com.

סרגיי פוגאצ’וב רוכש את המפעל 

בסוף שנות האלפיים רוכש המשקיע הרוסי, סרגיי פוגאצו’ב את מפעל השעונים הראשון של מוסקבה. הוא הופך להיות חלק מקבוצת החברות המפוארות שלו, ביניהן Hédiard וערוץ המדיה Luxe TV הממוקם בלוקסמבורג. השרידים הפיזיים של מפעל השעונים הראשון של מוסקבה נרכשו על ידי קבוצת עובדי פולג’וט לשעבר, אשר מקימים על בסיסם חברה חדשה – וולמקס (Volmax).

בתחילה, השעונים של וולמקס הגיעו עם מנגונים של מפעל השעונים הראשון של מוסקבה. אך לאחר פשיטת הרגל של המפעל בשנת 2004, לא ניתן היה להשיג יותר מנגנונים כאלו. וולמקס פונה ללא אחרת מאשר ETA השוויצרית, זרוע הייצור של קונגלומרט השעונים הגדול בעולם, סווטש. היא רוכשת ממנה מנגנונים לשעונים “פשוטים” – שעוני שלושה מחוגים. כדי להשיג מנגנוני כרונוגרף, וולמקס פונה לחברה רוסית – מקטיים (Maktime). מקטיים היא חברה נוספת שקמה על חלק מהשרידים של מפעל השעונים הראשון במוסקבה, כשהיא בעצם השתלטה על פס הייצור של מנגנוני הכרונוגרף.

בשנת 2012 וולמקס מעתיקה את מיקומה אל פורנטרוי (Porrentruy) שבשוויץ. כיום, השעונים של וולמקס הם שעוני “Swiss Made”, כשהם משתמשים באלמנטים עיצוביים בולטים מדגמי וינטאג’ של שעונים מברית המועצות.

למעבר לאתר של וולמקס.