אחד מהדברים שהושפע וכמובן השפיע יותר מכל על תעשיית השעונים הוא התעשיה הצבאית.

לאורך ההסטוריה הצבאות השונים ציידו את החיילים והקצינים בשעונים של החברות השונות.

בצבא השתמשו בשירותיהם של החברות האמינית והטובות ביותר, זאת בכדי להבטיח רמת עמידות גבוהה , ביצועים טובים וכמובן מבצעיות ושמירה על חיי הלוחמים. טודור פנראי אומגה ועוד שמות גדולים ציידו את החיילות השונים בשעוניהן ,שהיו לפריט חשוב והכרחי בפק”ל של החיילים והקצינים.

בייחוד בתקופה עמוסת מלחמות שבה התעשיה הצבאית והבטחונית היתה בראש מעייני המדינות, החיילים היו קהל יעד עיקרי ומשמעותי במיוחד, לכן במהלך השנים עיצובים ותכונות שנולדו מתוך צורך מבצעי הושתתו ונטמעו עמוק אצל חברות השענות השונות גם בימינו אנו. השעונים הצבאיים מאופיינים בכך שהם יותר עמידים, נוחים ופרקטיים יותר מן השעונים האחרים הקיימים בשוק.

ואת התכונות הללו רצו להדגיש ולהביא לידיי ביטוי בצורה הטובה ביותר אצל החיילים. לכן ברשותכם אציין מספר תופעות הקיימות בעולם שעוני היוקרה, שהתחילו בגלל צורך צבאי ומבצעי כזה או אחר והפכו במהלך השנים לחלק מהותי אצל דגמי החברות .

רצועת נאט”ו – במאה העשרים רצועות הבד שימשו את כוחות נאט”ו

(ארגון האמנה הצפון אטלנטית)

נאט”ו מהווה מערכת של הגנה כללית, שהמדינות החברות העצמאיות שלה מסכימות להגנה הדדית בתגובה להתקפה מצד גורם חיצוני.

(ומכאן נלקח שם הרצועה – רצועת נאטו).

הרעיון לפיתוח והרחבת השימוש לרצועות הבד , עלה לראשונה במשרד ההגנה הבריטי.

משום שרצועות השעון הצבאי היו צריכות להיות עמידות ובטוחות.

הבד היה פתרון מושלם משום שרצועת המתכת היתה מסורבלת ולא נוחה ורצועת העור לא היתה עמידה למים.

הנאטו היתה מושלמת לשימוש בייחוד על ידי צוללנים שיכלו להתאים את הרצועה בצורה מושלמת בשביל שתתלבש על גבי חליפת הצלילה.

כמו כן אחד הייתרונות המשמעותיים של הרצועה הוא שכאשר אחד מקפיצי השעון המחזיק את הרצועה נשבר, אז השעון עדיין יהיה מאובטח ליד, כי הרצועה בנויה בחתיכה אחת.

לאחר מכן כשפופולריות הנאטו הייתה בשיאה החלו הגדודים הבריטים השונים לעצב את רצועות הנאטו בהתאמה אישית לפי צבעי הגדוד.

הרצועות היו מעוטרות בפסים בעלי שלושה צבעים שנענדו על ידי הלוחמים ומנהג זה נמשך עד היום בייצור על ידי החברות.

מבנה המחוגים –

במהלך השנים תמיד חשבו איך יהיה ניתן להקל על הלוחמים באמצעות הנגשת קריאת הזמנים והשעות, בכך שתוכל להעשות בכל תנאי תאורה ומזג אוויר.

לשם כך פותחו מחוגים במבנה כזה או אחר, על מנת להקל על החיילים שיוכלו לקרוא את השעה המדוייקת.

אחד מן העיצובים העתיקים ביותר של המחוגים לתעשיית הצבא, נקרא עיצוב הקתרדלה.

מחוגים הללו אלה עיטרו בדרך קבע את שעוני הצבא השונים החל משעוני הכיס ועד שעוני היד.

הם נקראים כך מפני שצורתם הייחודית מזכירה את חלון מבנה הקתדרלה העתיקה.

צורת הללו מכיוון שהיא מאפשרת מקום רב לחומרים השונים הנותנים זוהר לצורך ראות בחושך .

וצוללנים,פרשים ומפקדים ראו בכך עזר של ממש בעת הפעילות הצבאית כשהראות היתה לקויה.

כמו כן בלטו מיוחד עיצוב המחוגים הייחודי של טיודור המכונה פתיתי השלג, ועיצוב המחוגים הגדולים והארוכים בדגמי הפיילוט השונים.

קשיחות המתכות 

התעשייה נהגה להזמין שעונים מחומר העמיד ביותר בפני פגיעות, קורוזיה ותנאי סביבה קשים.

לפני השימוש הנפוץ בפלדת אל חלד (או בזמן מחסור בחומרים בזמן מלחמה), נעשה שימוש במתכות בסיס מצופות ניקל או אפילו כסף סטרלינג, בעוד שכיום בעידן שלנו הפלסטיק נפוצה יותר ויותר בקרב החיילות השונים.

הפיילוט : השעונים (שכונו בתחילה “שעוני תצפית”) בעלי המראה הייחודי, יוצרו בסוף שנות השלושים של המאה העשרים בתחילה רק כמד הפצצה לצוותים גרמניים שהתכוננו אז למלחמה.

המפרט הוצג על ידי משרד הבטחון וכלל קייס גדול שלא יעלם לו ויבלע מתחת לחליפת הטיסה (55 מ”מ).

פונט קריא וגדול שהטייס יוכל לקרוא תחת הקסדה , כתר מאסיבי שיהיה קל לכוון את השעון בלי יותר מידי התעסקות וכמובן רצועה עבה שתיתפס בצורה הדוקה.

החברות הראשונות בתחום הטייס שייצרו את השעונים היו : iwc , A. Lange & Söhne .

* ביסוס מעמדו של שלון היד ותחילת מהפיכת ה “trenche” –

שעון היד שפותח על ידי בריגה ב 1810 בתקופות העבר, היה נחלתן של הנשים.

בעוד הגברים נשארו עם שעוני הכיס הישנים , הנשים אימצו לחיקן את שעוני היד, כמעין תכשיט ופריט לבוש.

בכל זאת.. זה לא התאים לאישה אצילה ואלגנטית , להוציא גוש ברזל מסורבל מהכיס בכדי להתעדכן בשעה.

לכן שעון היד היה לתחליף נוח ומתאים לנשים, ובהמשך כמובן החל לחלחל לגברים.

אחד המאפיינים של שעוני היד באותה התקופה היה הרצועה הנכרכת לה סביב פרק היד.

בשעוני הנשים דאז, כרכו הנשים לשעון רצועות משי יוקרתית.

מי שהתחילה עם זה היתה מלכת נאפולי “קרוליין מוראט” , שהזמינה מבריגה את שעון היד הראשון וענדה אותו עם רצועת משי יוקרתית בשילוב חוטי זהב.

והנשים שיכלו להרשות לעצמן לרכוש שעוני יד, אימצו לעצמן את הרעיון וענדו את השעונים עם רצועות משי.

וכששעון היד חלחל לגברים הראשונים לאמץ אותו עליהם היו החיילים , שראו בשעון היד כפתרון מבצעי לשעון הכיס המסורבל.

הגברים ענדו רצועות בד נוחות על מנת לאבטח את השעון בצורה יעילה ובכדי לענוד אותו בצורה נוחה על חליפות הצלילה.

בתחילה בגלל עלויות גבוהות וקושי להפרד משעוני הכיס החל תהליך של הפיכת שעוני כיס לשעוני יד.

והסדרה הראשונה של שעוני יד לגברים המיועדת למטרה מבצעית הופקה על ידי ג’יראד פרגו בשנת 1880 עבור הצי הגרמני.

במהלך מלחמת העולם הראשונה חברות רבות, כמו אומגה , לונגינס ואחרות, ייצרו שעוני יד לצבאות השונים.

שעונים אלה היו בסגנון trenche עם חיוג אמייל, ספרות לבנות ומחוגים בולטים ולעתים קרובות הם לא נשאו את שם היצרן.

גם היום המוטיב הצבאי הוא מרכזי ובולט אצל חלק מהחברות, המשתמשות בהסטוריית התעשיה הצבאית , כחלק בלתי נפרד משעוני הדגל שלה.