אם בכל הנוגע לעיצוב שעונים אלמותיים קופץ לנו השם ג’רלד ג’נטה לראש, הרי שהאדם ששמו אמור לקפוץ לנו לראש כאשר חושבים על התקדמות התעשייה הזאת קדימה הוא ז’אן קלוד ביבר. לא מדובר על מעצב שעונים אייקונים שערכם מאמיר בכול יום שעולה, או באיש שבנה מנגנון מהפכני וראשון מסוגו. הוא מנהל מקצועי, שחיי ונושם את עולם השענות, ומאחוריו היסטוריה ארוכה של הצלחות. ווטשגורו מביא לכם את סיפורו של ז’אן קלוד ביבר – אחד מענקי תעשיית השענות.

ז’אן קלוד ביבר נולד ב-20 בספטמבר, 1949. בגיל 10, משפחתו עברה לשוויץ, ושם נחשף ביבר, לראשונה, לתחום השענות. הוא סיים תואר במנהל עסקים, והחל להתעמק ולהתעניין בענף השענות, אז הכיר לראשונה את ג’ק פיגה (Jacques Piguet), שניהל מפעל לייצור מנגנונים ע”ש פרדריק פיגה. דרך אביו של ג’ק פיגה, התאפשר לביבר לפגוש את ג’ורג’ גולאיי (Georges Golay), שהיה באותה העת היו”ר והמנכ”ל של אודמר פיגה, וזה הציע לו בתורו להיות מנהל המכירות של אודמר פיגה באירופה. ביבר החל לעבוד בשנתו הראשונה באודמר פיגה כמתמחה במשרה חלקית, והוא הוצמד לרצפת הייצור של המפעל, שהייתה מלאה בשענים. לאחר 5 שנות עבודה באודמר פיגה, הוא פנה לג’ורג’ גולאיי בבקשה לדעת מתי ייתקדם – וזה בתורו ענה לו כי כאשר הוא עצמו יפרוש ויצא לפנסיה, ביבר יתפוס את מקומו. ביבר בן ה-29 לא היה מוכן להמתין 14 שנים עד שגולאיי יפרוש לגמלאות, והחליט לעזוב את אודמר פיגה.

אודמר פיגה רויאל אוק 5402, מהסדרה הראשונה פרי עיצובו של ג'נטה
אודמר פיגה רויאל אוק 5402, הרויאל אוק הראשון – שהושק בתקופת עבודתו של ביבר באודמר פיגה (מקור: A Collected Man)

ביבר החל לאחר מכן לעבוד באומגה כמנהל מוצר. הוא נשאר באומגה, בשלב זה, רק שנה אחת, ולאחריה חזר לאזור ז’נבה רבתי, ללב ליבה של תעשיית השענות השוויצרית, שם החל להתעמק יותר ויותר בייצור השעונים. באותה העת היה לביבר קשרי חברות עם ג’ק פיגה, ובשנת 1981 השניים החלו במסע שהעלה את ביבר על קרנו.

ביבר ופיגה החליטו לרכוש באותה שנה את הזכויות על בלנקפיין (Blancpain), יצרן עם היסטוריה עשירה ומפוארת, שסגר את שעריו בשנות ה-70. בלנקפיין לא הצליחו לעמוד בגלים שהכה משבר הקוורץ בתעשייה השוויצרית, ואחת ההשערות בדבר הסיבה לכך היא שבבלנקפיין סרבו בכול תוקף לייצר שעוני קוורץ, גישה שלקחה את בלנקפיין לתהום הנשייה של מותגי השענות של אחרי משבר הקוורץ.

בלנקפיין פיפטי-פאטמוס, אחד השעונים האייקונים ביותר בעולם
בלנקפיין פיפטי-פאטמוס, אחד השעונים האייקונים ביותר בעולם, שבעזרתו של ביבר – לא נעלם מנוף השענות לחלוטין (מקור: אתר בלנקפיין הרשמי)

ביבר ופיגה רכשו את הזכויות על בלנקפיין תמורת 22,000 פרנק שוויצרי, והחליטו להפוך את הסיבה שבגינה בלנקפיין סגרה את שערייה – לחוזקה, והיא: “משנת 1735 לא היה בבלנקפיין שעון קוורץ. ולעולם גם לא יהיה.” במהלך השנים הבאות, הצליח ביבר להביא את החברה בחזרה לימי הזוהר שלה, ובשיאה, כאשר הייתה בבעלות השניים, גלגלה החברה כ-50 מיליון פרנק שוויצרי בשנה. ביבר ופיגה עשו אקזיט מטורף בשנת 1992 – את הזכויות למותג רכשו ב-22,000 פרנק שוויצרי עשר שנים קודם לכן – ועתה נמכר על ידם לקבוצת סוואטש בסכום של כ-60 מיליון פרנק שוויצרי. למרות המכירה, ביבר המשיך לעבוד בקבוצת סווטש כמנכ”ל המותג אותו החזיר במו ידיו לימי הזוהר שלו. ביבר סיפר לאחר שנים, כי הסיבה לכך שמכר את בלנקפיין הייתה גירושיו מאשתו, שהתרחשו שנתיים קודם למכירה. הוא הרגיש כי הסיבה לכשלון הנישואים הייתה בלנקפיין, וכתוצאה מכך חלה ירידה במוטיבציה שלו במהלך עבודתו, מה שהוביל לרעיון המכירה.

במקביל לכניסתו לתפקיד בקבוצת סווטש, כמנכ”ל בלנקפיין, ביבר הוצנח על ידי מנהליו להיות חלק מחבר המנהלים של אומגה, ומונה להסיר את האבק מהמותג ולהחזיר גם אותו לימי הזוהר שלו. ביבר החל להטמיע שיטות חדשות לייצור שעונים, ובמקביל פעל בתחום השיווקי באופן מאוד אינטנסיבי, כאשר אחד מהישגיו היה הכנסת שעוני אומגה כשעונים היחידים שמוצגים בסדרת סרטי ג’יימס בונד החל מ-1995, ובנוסף סיפקה אומגה חסות לסלבריטאים רבים, בהם סינדי קרופורד, מייקל שומאכר ופירס ברוסנן. במהלך עשר שנות עבודתו בקבוצת סווטש, כמנכ”ל בלנקפיין וכחבר במועצת המנהלים של אומגה, מכירותיה של אומגה שילשו את עצמן.

הסימאסטר 2541.8 seamaster 2541.8 quartz
הסימאסטר 2541.8, האומגה הראשון בשירותו של ג’יימס בונד (מקור: Bob’s Watches)

ביבר עזב את תפקידו בקבוצת סווטש בשנת 2003, ולתקופה קצרה אף עזב לחלוטין את תעשיית השענות השוויצרית. אך מהר מאוד הוא החליט לחזור לתעשייה, ובשנת 2004 מונה לכהן כמנכ”ל וכחבר מועצת המנהלים של הובלו. במהלך שלוש שנותיו הראשונות בהובלו, החברה חוותה עלייה במכירות בהיקף של פי חמש (!!!) לעומת התקופה המקבילה, לפני בואו של ביבר. הצלחה מסחררת זו הובילה את LMVH לרכוש את הובלו בשנת 2008 בסכום של כ-250 מיליון יורו, ואפילו המשבר הכלכלי העולמי של שנת 2008 לא הצליח לפגוע בצורה ניכרת בסירה של ביבר. בזמן שתעשיית השענות השוויצרית חוותה ירידה ממוצעת של כ-30% במכירות במהלך המשבר הכלכלי, מכירותיה של הובלו ירדו “רק” ב-15%. ביבר בחר ליישם בהובלו שיטות של הגבלת ההיצע – כאשר הדרישה לשעוני הובלו גדלה, הייצור נותר מוגבל, והמטרה במהלך זה הייתה לשמור על הלקוחות של החברה רעבים, מתוסכלים ועם טעם של עוד. הובלו היא לא היחידה שפועלת בשיטה זו, כפי שלמדנו זה מכבר על חברות עילית נוספות כמו פטק פיליפ, ואף על חברות ‘מיינסטרים’ כמו רולקס שמקפידות לשמור על ביקוש גבוה והיצע נמוך, עם זמני המתנה ארוכים לדגמים ספציפיים.

בסוף שנת 2014 מונה ביבר לתפקיד מנכ”ל חטיבת השעונים של LMVH – תפקיד שהוא מחזיק בו עד ימינו (נכון לכתיבת שורות אלו), והוא מנצח כיום, בין השאר, על טאג הוייר וזניט. במהלך תפקיד זה, הגיעה לסיומה שותפות בת 15 שנים של טאג הויר עם יצרן מכוניות העל מקלרן, בעקבות מחלוקת בלתי ניתנת לגישור שהתגלעה בין ביבר לבין היצרן האקזוטי. במקום זאת, פנתה טאג הוייר, בניווטו של ביבר, להיות הספונסרית של קבוצת הפורמולה 1 של רד בול.

עובדת בונוס: בנוסף לכך שביבר הינו מנהל יוצא דופן, הוא גם גבינאי מושבע. אחת לשנה, למשך שבועות בודדים, הוא מייצר מספר טונות של גבינה בחווה השייכת לו באלפים השוויצרים. ביבר מסרב לקבל תשלום תמורת הגבינה – והוא למעשה מחלק אותה ללא עלות לחברים ובני משפחה, ומסעדות לבחירתו. טענתו של ביבר בדבר חוסר הרצון בקבלת תשלום על הגבינה היא כי כול עוד הוא לא גובה על הגבינה תשלום, הוא האחראי הבלעדי והישיר להפצתה של הגבינה – והוא דורש כי המצב יישאר כך עד פיסת הגבינה האחרונה.

ז'אן קלוד ביבר jean claude biver
ז’אן קלוד ביבר (מקור: ויקיפדיה)

את השפעות פועלו של ביבר (בתחום השעונים, לפחות) אנו רואים היום בכול פינה. אין כמעט מותג שכתבנו עליו שלביבר לא הייתה נגיעה כזו או אחרת בניהולו, והאדם אחראי במו ידיו לפריחה של מספר מותגי ענק שוויצרים, שלולא הוא – היו עלולים להיות לגמרי במקום אחר כעת.