היום נדבר על שעון מיוחד במינו, מיוחד בשל כל כך הרבה דברים שקשה להחליט מאיפה להתחיל בכלל. זניט פלייבאק ריינבו – שעון מיוחד עם סיפור מיוחד, מוזמנים להכיר אותו ביחד איתנו.  

לפני הכל, מדובר בשעון ניו-וינטאג’. כלומר – הוא לא מספיק חדש כדי להיחשב עדכני, ולא מספיק ישן כדי להיות וינטאג’. זהו שעון טייסים משנות ה-90 של המאה הקודמת. למעשה זהו אחרון שעוני הטייסים האמיתיים שיוצרו במהלך המאה העשרים.

תעופה ושעונים הולכים יד ביד מאז אותה הברקה של התכשיטן לואי קרטייה והטייס סנטוס דומונט להרכיב שעון קטן על היד במקום השימוש בשעון יד מסורבל לתזמון הטיסות הקצרות של אותה תקופה. חייבים להודות שהמטוסים, המכונות המורכבות הגדולות שנועדו לקחת אותנו אל על והשעונים, המכונות הקטנות והמורכבות שמאפשרות לנו לשלוט על הזמן מתאימים זה לזה ככפפה ליד. זהו חיבור טבעי ומתבקש.

זניט פלייבאק ריינבו – הרקע

שעוני הטייסים עברו מספר שינויים מאז הסנטוס של קרטייה, ועד הספידמאסטר שהיה בירח. מלחמות עיצבו את תפקידו וטיסות הסילון הפכו אותו לאביזר חובה לכל טייס של חברת פאן אמריקן. המאה ה-20 חיברה את שני העולמות לתמיד. לכן זה לא היה מפתיע כאשר באמצע שנות ה-90 של המאה הקודמת, פורסם מכרז מטעם משרד ההגנה הצרפתי, לשעון טייסים. חיל האוויר הצרפתי כבר עשה זאת בעבר כאשר התקין שעוני זניט בלוחות הטיסה של מטוסיו או כאשר קבע את סטנדרט שעוני הטיסה עם שעוני ה-TYPE XX, באמצע המאה ה-20, שעוני כרונו עם מורכבות של RETURN EN VOL, חזרה בטיסה\תנועה או באנגלית, פלייבק.

בין שתי מלחמות העולם, התקדמות הטכנולוגיה הפכה את כלי הטייס למהירים יותר ובעיקר מדויקים יותר. בכדי לנווט בין נקודות ציון שונות התעורר הצורך למדוד זמנים באופן מדויק ומהיר. מכאן שהבחירה בכרונוגרף לצורך המדידה הייתה טבעית ביותר. אולם את הכרונוגרף יש צורך לעצור, לאפס ולהתחיל מחדש בכדי להתחיל מדידה חדשה. הייתה זו לונג’ין בשנת 1936 שבנתה לראשונה כרונוגרף אשר ניתן לאפס תוך כדי תנועה, ללא פגיעה במערכת הגלגלים. זהו תחכום הנדסי לא פחות מורכב מהכרונוגרף עצמו בכדי לשמור על בריאות המנגנון.

במלחמת העולם השנייה, הכרונוגרפים בכלל והפלייבאק בפרט זכו להערכה רבה בארטילריה ובטייס. הם עזרו לבצע משימות ניווט  והפכו משימות הערכה של מרחקים לפשוטות ונגישות יותר. מהר מאוד הפלייבאק הפך לסטנדרט בעולם הצבאי, השייט והטיסה.

זניט פלייבאק ריינבו. מקור - The Sub Dial.
זניט פלייבאק ריינבו. מקור – The Sub Dial.

חזרה לשנות ה-90, שעוני הקוורץ זכו להכרה כלל עולמית, ברייטלינג עשתה חיל עם שעון האירוספייס שלה, אומגה מפתחת ומציגה בשנת 1998 את שעון ה-X33, שעון המיועד לטיסות חלל שהופך לחלק מפק”ל הטיסות של סוכנות החלל האירופאית. אבל לא כולם היו בחוד החנית הטכנולוגית. כך פתאום ללא כל הכנה, משרד ההגנה הצרפתי מפרסם מכרז עבור חיל האוויר בתחילת שנת 1995. במכרז הם מבקשים הצעות לשעון טייסים, מכאני אוטומטי, עם פונקציית פלייבאק כרונוגרף והיכולת לשאת עומסי האצה של 9 עד 11 כוחות ג’י. שעון קריא, עמיד ובעל מפרט עמידות מכובד.

אין ספק שזה נשמע קצת מוזר לתקופה אבל אכן כך היה. השעון שעליו נדבר היום הוא המענה של חברת השעונים  זניט למכרז ההוא. מכרז שלצער רבים בוטל ברגע האחרון (לאחר הבחירות בחודש מאי באותה שנה) והרכישה לא בוצעה בשל קיצוצי תקציבים במשרד ההגנה הצרפתי. עם זאת, על פי האגדות, זמן קצר לפני הביטול, אומרים שזניט הצליחה להגיש 6 שעונים למשרד ההגנה הצרפתי. חשבתם שהשעון הזה ייגנז בדפי ההיסטוריה? אז הוא לא. לשמחתם של רבים, השעון יצא לשוק המסחרי והוצג במסגרת תערוכת  באזל 1997, וכנראה הינו שעון הטייסים הצבאי המכאני האחרון שיוצר אי פעם ושתוכנן מראש להיות חלק מפק”ל מבצעי סדיר.

זניט פלייבאק ריינבו – השעון

אז כפי שכבר הבנתם, השעון שנעסוק בו היום הוא שעון של היצרנית זניט, מסדרת הריינבו (RAINBOW). שעון שמגיע עם קומפליקציית פלייבאק כרונוגרף. רבים חושבים שהשם ריינבו הוא לכבוד שלל הצבעים המהדרים אותו, אבל הם טועים. סדרת הריינבו של זניט הייתה חלק מחזרתה לגדולה ולשענות המכנית. זאת לאחר שבמהלך משבר הקוורץ, הפסיקו בחברה את הייצור באופן גורף. סדרת ריינבו כללה כרונוגרפים וגם שעוני 3 ידיים עם תאריכון (אחד הדייברים הדקים שקיימים). העיצוב של סדרה זו  התמקד בשני מישורים, העיקרי עיצובים של שעוני צלילה עם עמידות עד 100 מטר, היות והשם ריינבו לקוח ממפרשית שזכתה בגביע אמריקה לשנת 1934.

מה הקשר אתם שואלים? אין קשר פרט לסיפור נחמד שיעזור למכור שעונים. העיצוב השני קלאסי יותר, ודומה יותר לדייטונה של אותה התקופה שגם הכיל בתוכו מנגנון מבית זניט.

סדרת הריינבו יוצרה בין השנים 1992 ועד 1999, וניתן היה להזמין מהחברה שעונים עד לשנות האלפיים המוקדמות. לצורך המכרז של משרד ההגנה הצרפתי, זניט התבססה על שעון הריינבו צלילה. שעון שהיה עמיד למים בעומק של עד ל-100 מטרים, עם זכוכית ספיר עם ציפוי אנטי רפלקטיבי משני הצדדים שלה, משהו די נדיר לאותה תקופה. לוחות השעונים היו בעלי לומינובה (גם כאן משהו שבו זניט היו חלוצים), אם כי בשנת 1995 בזניט חזרו להשתמש בטריטיום, ממש לפני שנאסר השימוש בו באופן גורף על גבי לוחות שעונים.

זניט פלייבאק ריינבו. מקור - Horobox.
זניט פלייבאק ריינבו. מקור – Horobox.

הכי חשוב, לצורך המכרז הסבו את מנגנון 400 הקלאסי למנגנון 405 המכיל קומפליקציית פלייבאק שלא הייתה קודם לכן באל פרימרו. בשעונים שיועדו לצבא לא היה רישום בלוח על הקומפליקציה, בשעונים הלא צבעוניים לשוק האזרחי כבר הוסיפו את הכיתוב FLYBACK ללוח השעון.

צורך המכרז יוצרו 4850 שעוני ריינבו צבעוניים (בהמשך נסביר את פשר הצבעים בהקשרי התעופה), 900 מהם הגיעו עם רצועת עור ו-4150 ללא צבעים אלא רק בצבעים של שחור ולבן (ככל הנראה כשכבר היה ברור לזניט שהיא לא זכתה במכרז). סכמת הצבעים פשוטה יותר בשחור לבן בלבד ובנוסף יש שימוש מועט יותר במרכיבים זוהרים.

להבדיל מהרבה שעונים בתעשייה שמדביקים להם תוויות טיסה, שעון הטייסים הריינבו פלייבאק עוצב מהשורש לצורך המכרז הצבאי.  השעון מגיע בגוף בקוטר 40 מילימטר. אורכו 46 מילימטר מקצה הרגל ועד קצה הרגל השנייה והוא מגיע בעובי של 12.6 מילימטר. מדובר במידות שפעם נחשבו גדולות יחסית, אך כיום מדובר בשעון בגודל די ורסטילי.  דבר ראשון שמרגישים בו זה את הסולידיות. כשאנחנו כותבים סולידיות – אנחנו מתכוונים לשורש האנגלי SOLID – מוצק.  השעון מרגיש כמו טנק קטן, עם מכסה אחורי סגור ועבה. עליו חרוט סמלה של זניט, הפעם ללא המפרשית המפורסמת כמו בשאר סדרת ריינבו.

גוף השעון. מקור - Fine Timepieces.
גוף השעון. מקור – Fine Timepieces.

גוף השעון והצמיד מוברשים באופן מלא. הסיבה? פרקטית במיוחד – בכדי למנוע החזרי אור בתא הטייס. השעון מגיע כמובן עם מבנה סולידי בכדי לעמוד בדרישות הטכניות המחמירות, של תאוצה ואטימות למים. רגלי השעון מחוררות, אך להפתעת הרוב, אין מדובר בספרינג-בר (צינור קפיצי כמו ברוב השעונים). הצמיד מורכב מחוליות פלדה מלאות, ובכדי למנוע תאונות ותלישה של ספרינגבר בתנאי קצה, בחרו להשתמש בשרוול ופין לאורך כל עובי השעון והצמיד. הדבר יוצר צמיד ושעון במקשה אחת שהם בלתי ניתנים להפרדה.  כמובן שאפשר להחליף לספרינגבר או רצועה, אבל השעון יועד לעמוד בתנאי קצה ולכן יצא כך מהמפעל.

הבזל והלוח של השעון

הבזל של השעון בעל חלוקה מלאה של 60 דקות ולא רק 15 דקות כמו בשעוני צלילה. הוא מסתובב לשני הכיוונים בקליקים סולידיים עם חריצים בהיקפו בגדלים שונים בכדי לשפר את האחיזה שלו ולאפשר לטייסים לאחוז בו בבטחה. 20 דקות ראשונות צבועות באדום בולט על אינסרט אלומיניום, וזאת לצורך תזמן פעולות הכנה ובדיקות טרום טיסה.  כפתורי הכרונוגרף המוברגים של דגם הצלילה הוחלפו בכפתורים גדולים ובולטים, לתפעול קל ומהיר גם עם כפפות טייסים עבות. המכאניקה של התחלת ואיפוס הכרונו עובדות ללא דופי כפי שיאה לכלי באיכות שכזו.

את הצבעים הזכרנו? אז בואו נצלול לתוך לוח השעון המהמם הזה, כי לא תמצאו כזה שעון במקום אחר. שעון כל כך צבעוני ושכל פרט ופרט בו תוכנן עד הסוף. כל האלמנטים הזוהרים בשעון, שהם רבים (כל מחוגי השעון וכל מחוגי הכרונו, כולל האינדקסים המספריים) נעשו בחומר טריטיום. טריטיום הוא איזוטופ רדיואקטיבי המתסיס את הזרחן שאנו רואים זוהר בחשיכה. כיוון שאין צורך באור ש”יטעין” את חומר הזוהר, אז השעון זוהר באופן מתמשך לאורך כל חיי הטריטיום ו\או הזרחן. זה אומר שגם אם יש צורך לראות את הפרטים באמצע טיסת לילה, אין צורך שהשעון יהיה כל היום באור שמש כדי שהוא “ייטען”.

לוח השעון. מקור - FLICKR.
לוח השעון. מקור – FLICKR.

המחוגים הם בצבע לבן כך שהם בולטים כנגד הרקע השחור לצורך נראות מעולה במהירות, אם תסתכלו תראו שבסיס המחוג של הדקות והשעות, צבועים בשחור, כמו הלוח. אותו סגנון צביעה מאוד מקובל בעולם הטייס וכך המחוגים בשעון הם ויזואלית דומים למחוגים של לוח המכוונים בקוקפיט ומרחפים על פני הלוח. החשיבה על המחוגים לא נגמרת שם, מחוג שניות הכרונו ומחוג דקות הכרונו, גם הם צבועים בצבע מיוחד לצורך זיהוי מהיר וקל. מדובר בצבע אדום (ברוב השעונים הצבע דהה במרוצת השנים לגוון כתמתם), אדום פוספורסנטי (כמו של טוש זוהר), שמגיב לקרני UV (כמו למשל בזמן טיסה), האדום נדלק ובולט על פני הלוח, כך קל מאוד לקרוא את הנתונים בחטף ולהפריד ויזואלית את הכרונו מהשעון הבסיסי.

הצבעים מסביב למחוון הדקות המוגדל (במיטב המסורת של BIG EYE, כמוכר בשעוני כרונוגרפים לטייס), של הכרונו בצד ימין של הלוח, פחות קשורים לתפעול ויותר למרכיב אסטטי. אמנם זה נכון ששינוי הצבע בחוגה כל 5 דקות מקל על קריאה מהירה של הסך הכולל של דקות, ויש מי שטוען ששילוב הצבעים עם תאורת חירום אדומה הופך את הקריאה לטובה יותר. יחד עם זאת, יתכן ובחירת הצבעים טמונה ברצון של זניט לתת לשעון זהות תעופתית מובהקת. לוח הסקטור בצבעים ירוק, צהוב וכחול הם צבעים נפוצים על מחוון מהירות האוויר של מטוס, כדי לציין טווחי מהירות שונים עם משמעויות שונות לגבי הטיסה ונסיקת המטוס. כמו המחוגים המרחפים, גם פה השימוש בבסיס המחוג צבוע שחור נותן לשעון להשתלב בקוקפיט באופן טבעי.

הלוח המיוחד של השעון.
הלוח המיוחד של השעון.

בבזל הפנימי ניתן לראות סקאלה שאנו לא רואים הרבה בשעוני כרונוגרף, סקאלה טלמטרית. אנו רגילים מזה עשורים לראות על שעונים כאלה סקאלות טקימטריות, דהיינו שמודדות מהירות עבור מרחק קבוע מראש. בשעון טיסה, אין הרבה משמעות לסקאלה כזו. מצד שני, עבור טייסים ושייטים סקאלה טלמרטרית יכולה להיות שימושית מאוד. איתה ניתן למדוד מרחק, על בסיס פער מהירות האור ומהירות הקול.

איך זה עובד? נגיד ואנחנו עומדים על מסלול ההמראה או בסירה ורואים מרחוק סערה מתקרבת, אנו מפעילים את הכרונו עם מראה הברק (הופעת הברק) ועוצרים אותו עם שמיעת הרעם. באופן זה אנו יכולים לדעת מה מרחק הסערה מאיתנו, ולעקוב ולדעת האם היא מתקרבת או מתרחקת ממקומנו.

פונקציה זו צברה המון שימוש במלחמות השונות. על ידי מדידת הפער בין ברק הירי הארטילרי ועד שמיעת קול הירי, ניתן היה למקם את מרחק קו האוייב, או מקום הנפילה של הפגזים שנורו לכיוון האויב.

המנגנון

המנגנון, זניט אל פרימרו. הרבה מאוד נכתב על מנגנון האל פרימרו של זניט. באמת הרבה הרבה מאוד. לצערנו הרב, מרבית הדברים נכתבו על ידי מחלקת הפרסום ולא על ידי אנשים טכניים. נכון, זה הכרונוגרף הראשון עם טעינה אוטומטית, אבל זה בדיוק גם החלק הכי עדין שלו, וגלגלי היפוך האוטומט מככבים בטיפולים של המנגנון הזה מזה עשורים. ההישג השני של המנגנון ולא תמיד בקדמת הבמה, מהירות המחגר של 10 פעימות לשנייה, או 36,000 פעימות לשעה. זה היה פיתוח שמספר חברות עבדו עליו בשנות ה-60, כשניתן לספור על יד אחת כמות החברות שהצליחו לייצר מנגנונים כאלה: ג’יררד פרגו, לונג’ין, זניט וסייקו היו הבולטות והאמינות ביותר.

הדבר מקנה למנגנון יציבות בין מנחים בשל התנע הגבוה של המשקולת, ורמת דיוק גבוהה ביותר. מספיק כדי להתמודד עם הדרישות הקשות של חיל האוויר הצרפתי. מבין המתחרים שלו, קליבר 11 הפך לבסיס הכרונוגרפים המודולריים שדובי דפרה המשיכו לקדם עד היום, וסייקו הביאו את הטכנולוגיה לקדמת הבמה עם קלאץ’ אנכי ושעון מתקדם ביותר, שמהווה באופן זה או אחר את הבסיס לכל ייצור הכרונוגרפים המודרניים עם קלאץ’ אנכי.

ועדיין לאל פרימרו יש מקום מיוחד בלב שלא תראו אצל המתחרים שלו. יש משהו מאוד רומנטי במנגנון של זניט, הארכיטקטורה שלו מבוססת על עיצוב הכרונוגרפים של ראשית ה מאה ה-20. ניתן לראות את ה-DNA של מנגנון 285 מבית מרטל (שנרכשה על ידי זניט בהמשך) וסיפקה מנגנונים לזניט וג’יררד פרגו. עיצוב מאוד אורגני במהותו, תמונה של סדר בבלגן של מנופים וגלגלים. השעון והכרונוגרף בנויים באותו מישור, הקלאץ’ הצידי, הצריח שמנהל את פעילות המערכת, הגשר הארוך שמחזיק את המשקולת ומאפשר כיול עדין עם זרוע ארוכה לא פחות. מסתכלים על המנגנון ואפשר לראות במבט אחד את המקורות מהם שאבו השראה ועד הביצוע הטכני המעולה של המהנדסים בהווה.

בבסיס העיצוב העדין והאורגני הזה, יש מנוע תוסס, עם עוצמה עצומה שלרוב מאבד שליטה כאשר לא עושים לו טיפולים בזמן. הוא די מזכיר באופן מסוים את מכוניות הראלי. צנועות למראה אבל מחביאות סערה מתחת למכסה המנוע. זה בדיוק הזניט אל פרימרו. למעשה זניט עצמה ממליצה לשענים להחליף את יחידת התוף במלואה ולא לפרקה לצורך שימון וניקוי, בכדי למנוע פגיעה בשען (בעיקר בעיניים) בשל קפיץ חסר מנוח שקופץ החוצה. 

זניט פלייבאק ריינבו – לסיכום

לסיכום, בידינו שעון מתקופה אחרת. שעון שנבנה עם מטרה ברורה, לא נחסך בו לא בורג ולא קפיץ בכדי לתת את המענה הראוי. בתוך עולם של שענות שיותר ויותר נשענת על סיפורים ומחלקות פרסום, אנו מוצאים שעון שנועד לגדולות אך דרכו נקטעה בטרם עת.

זניט פלייבאק ריינבו.
זניט פלייבאק ריינבו.

כמובן שחלק מהפונקציות הן יותר שימושיות ואחרות נוסטלגיות יותר. אך אי אפשר להתכחש כי כל פסיק בשעון הזה, נבחר בקפידה סביב מטרתו והשימוש המיועד לו, טייס. השעון נמכר בסופו של דבר לשוק האזרחי, בלי סיפורים ובלי הכרזות מפוצצות. רק עם הרבה צבעים והרבה כנות במה שהוא ומה מסוגל לעשות. אם יהיה לכם מזל תוכלו למצוא אחד בקרבתכם, אל תתנו לו לברוח.