לכל זמר שמוציא שיר מצליח בטירוף , יש את החשש העמוק ,שמנקר לו שם בפנים, והוא להיות מוכר ונערץ רק בזכות אותו שיר יחיד.

אותה מחשבה עברה במוחו של ג’רלד ג’נטה ,המעצב האגדי האחראי על העיצובים הבלתי נשכחים והמדהימים ביותר בעולם שעוני היוקרה. ג’נטה היה חובב אמנות גדול והאמנים האהובים עליו היו פבלו פיקאסו וסלבדור דאלי. ההתבוננות ביצירות האמנות של שניהם גרמו לו השראה רבה והשפיעו על עיצוביו שהיו ייחודיים ויוצאי דופן.

וכיאה למעצב בלתי רגיל בעל דמיון מפותח את הסדנא שלו עיצב ג’נטה כמבנה ציורי בצבע וורוד מבפנים ומבחוץ. המבנה הוורוד והייחודי יגרום לטענתו לעובדים שלו להגיע לעבודה בחיוביות וכמובן להצית את מחשבותיהם ולהפרות את דמיונם.

ג’נטה החל לעצב שעונים בשנות החמישים המוקדמות, בתור מעצב צעיר בעל חזון גדול הוא חשב תמיד מחוץ לקופסא , זה התבטא בכך שבעיצוביו השונים בלטה ה”פלדה” ונתנה מראה ספורטיבי ומעט אחר ולא קונבנציונלי לשעונים שעיצב.

למרבה האירוניה ג’נטה התחיל בכלל כמעצב תכשיטים, ובגלל מיתון כלכלי גדול שפקד את המדינה באותם ימים, החל ג’נטה “לחלטר” ולעצב שעונים בשביל החברות השונות תמורת סכומים זעומים. דמותו הייחודית של ג’נטה, זכורה בעיקר בתקופת הקוורץ שפקדה את התעשייה בשנות ה70.

ג'רלד ג'נטה
ג’רלד ג’נטה

כאשר העיצובים הדומיננטים באותם השנים היו הרויאל אוק והנאוטילוס ,שפתחו לקהל השוויצרי הראש וריככו את המכה הכואבת שנחתה על תעשיית השעונים השוויצרית בעקבות משבר הקוורץ. למרות שהרויאל אוק והנאוטילוס של ג’נטה ,הפכו למבוקשים במיוחד בקרב קהל הלקוחות, קרה הדבר שממנו חששו החברות יותר מכל.

עיצובי הפלדה דחפו את שאר ההיצע של פאטק ואודמר לפינה ולקחו את כל תשומת הלב. (אצל פאטק זה עוד די סביל)

בתחילת שנות ה80 בשיא הצלחתם של דגמי הרויאל אוק והנאוטילוס, אמר ג’נטה את המשפט הבא :

“אני לא מצליח לזכור את כל דגמי השעונים שעיצבתי, להערכתי עיצבתי יותר מאלף דגמים”.

קטונתי מלהבין את תחושותיו של ג’נטה… אך יכול להיות שהמשפט הנ”ל הביע מעט תחושת פספוס מצידו של ג’נטה ששאר עיצוביו לא זכו לתהילה ולחשיפה. חלק מהעיצובים היו מוכרים יותר ,חלקם פחות וחלקם כלל לא פורסמו או תועדו.

אך ג’נטה הבין כי הוא יצר מפלצת תלת ראשית וההצלחה שהגיעה בעקבות דגמי הפלדה היתה לבלתי נתפסת. כל כך בלתי נתפסת שבעקבות אותם הדגמים קיבל ג’נטה את הכינוי “איש הפלדה”.

בואו ונשים את הדברים על השולחן.

אודמר ופטק חייבות המון לג’נטה, האיש הייחודי והמבריק שהפך את השפם הארוך לסימן ההיכר שלו ,גרם לתעשיה שלמה לרקוד לצליליו הממכרים ולהפוך לתופעה המעניינת והמבוקשת ביותר בתחום עיצוב השעונים.

את ההשראה לשני האסים שלו , לקח גנטה מעולם המים והספנות. הרויאל אוק עוצם במראה תותח קרב של ספינות מצי המלוכה הבריטי שנקראו “רויאל אוק’ס” והנאוטילוס עוצב במראה ספינה טרנסאטלנטית ונקרא על שמה של הצוללת בסיפור של הסופר הצרפתי ז’ול וורן “20 אלף מיל מתחת למים”.

העיצוב והסיפור מסביב עשו את שלהם והקהל אימץ לחיקו בחום ובאהבה את שני שעוני הספורט הללו. באותן השנים, מלבד רויאל אוק , ג’נטה היה אחראי לעיצוב של אחד השעונים מסדרת ה”טונאוו” הנוסטלגית של אודמר פיגה. הסדרה היתה מוכרת בזכות שעוני הדרס המרשימים שלה והשעון שעוצב על ידי ג’נטה כלל מראה אליפטי (ויחסית לשעוני הסדרה מעט מגושם ) העשוי פלדה.

הצורה האליפטית בשעונים הופיעה לראשונה בשנת 1968 בדגם האליפס שעיצב גנטה עבור חברת פטק פיליפ. דגם האליפסה שיוצר עבור ידי פטק פיליפ סימל את תחילת היפרדותה של התעשיה בכללוצה מצורת השעון העגולה המסורתית. (כאן השעון הוא עם רגליים בניגוד לאליפס של פטק)

את ההשראה לצורה האליפטית קיבל ג’נטה מעקרון “יחס הזהב” את יחס הזהב גילה ככל הנראה אחד מתלמידיו של הפילוסוף היווני פִּיתָגוֹרַס לפני כ-2,500 שנה. הוא שם לב שבני האדם הכי אוהבים צורה של מלבן שהיחס בין צלעותיו הוא יחס חשבוני של 1 ל-1.618. היחס הזה שיוצר “מלבן הזהב”,הוא יחס שמתקבל מחלוקת האורך שלו ברוחבו, התגלה כיפה בעיני אנשים בכל העולם. זהו “יחס הזהב” או “חיתוך הזהב”, שמופיע במקומות רבים כולל באדריכלות העתיקה.

ועם אותו גל המשיך ג’נטה בעיצוב השעון לאודמר פיגה. עיצוב די פשוט שהיה אמור על פי חזונם של צמד השענים ז’ול אודמר ואדוארד פיגה להחזיר את הלקוחות. אך על הדרישה הזו ללא ספק ענה הרויאל אוק שיצא ממש במקביל ל”טונאוו”. והטונאוו לצערו של גנטה נשאר זיכרון רחוק ולדף בודד בספר ההסטוריה של אודמר פיגה. וכיום, בערך 9 שנים ממותו של ג’נטה ,הרויאל והנאוטילוס , עדיין מבוקשים יותר מבכל תקופה אחרת.

אני בטוח שכולם חיים עם זה בשלום וכולם מרוויחים מכך. אך עדיין..בצילם של שני הענקים הללו מסתתרים להם מאות של עיצובים שונים, שלהם אחראיות אותן ידיים מוכשרות. עיצובים שנעשו תחת אותה השראה ובאותו כשרון על ידי אותו אמן דגול, ששימש כמגן אנושי ובגופו הציל את התעשייה השוויצרית מאבדון.

עיצובים שונים מתקופות שונות שמכילים בתוכם את הרוח והתשוקה של המעצב האגדי.