המחשבה הראשונה שעלתה בי, אחרי שהתאוששתי ממכת האורות והצבעים, הייתה ששלמרות שבבאזל אולי יש יותר שעונים ממה שראיתי בימי חיי, עושה רושם שבכל מובן אחר, הזמן פה דווקא עמד מלכת. זהו עולם אחר מכל מה שאנחנו מכירים בישראל. חליפות 3 חלקים, בגדי מעצבים, נשים בחצאיות עסקים, יד אחת אוחזת גביע שמפניה מבעבעת בנונשלנטיות מרגיזה , וביד השנייה סלולרי יוקרתי ושעון תואם.

מעדיפים יותר תמונות מאשר טקסט? הכנסו ללייב בלוג שלנו!

אפשר להתווכח על האמינות של המשפט: ״עובד כמו שעון שוויצרי״, קשה להתווכח על ״עובד כמו שוויצרי, נקודה״. הסדר כאן הוא מופתי. הגעתי עם הדרכון שלי וכעבור דקה בקושי בדוכן התקשורת, יצאתי עם תג מסודר ועליו שמי, צילום שלי וברקוד שמכניס אותי לאזור הנחשק ביותר בתערוכה – אזור העיתונאים.

THE PRESS ZONE  – אזור העיתונאים

ואנשי באזל השנה יצאו מגדרם בשביל לשרת את העיתונאים, כנראה מתוך הנחה נכונה שעיתונאים מרוצים מביאים כתבות טובות וכתבות טובות מביאות כסף, הרבה כסף (בהמשך לכל הרעש סביב המשך קיומה של התערוכה). בסוף זה הרי משחק של אגו וכסף. אגו בצד, אם קבוצת סווטש היו חושבים שימכרו עוד שעון בריגה (Breguet) אחד בזכות תערוכת בזל וורלד, במקום התערוכה שהם יקיימו בציריך, הם לא היו מוותרים עליה לרגע. כמו באיחודים פוליטיים, ע״ע לפיד, גנץ ויתר החברים, גם כאן השאלה הקבועה היא האם שניים ביחד שווים יותר משניהם לחוד. סווטש גרופ החליטו ללכת על הופעת סולו, עובדתית, רוב האחרים בחרו להגיע. 

אל תמהרו להספיד את באזל וורלד

כשאתה מגיח מאזור העיתונאים, שנמצא באופן הצהרתי בקומה הראשונה, בצנטרום של הפיילה, מרחק יריקה, בערך, מברייטלינג (Breitling), טודור (Tudor) וזניט (Zenith), קשה לקבל את ההצהרה שהשנה תערוכת באזל היא תערוכה עצובה. נכון, אולי היו שנים גדולות יותר, נכון, כמו כל שנת מעברזוהי שנה קשה לפרנסי התערוכה ששוברים את הראש מה הקהל רוצה ואיך לתת לו את זה. ובכל זאת, עצובה היא לא, ועלובה היא בוודאי לא. בתוך ההיכל הראשי עוצבה שדרה שכאילו יצאה מקטלוג. רק להסתכל על הביתנים ולשאול את עצמך כמה כסף השקיעו החברות בכל ביתן וביתן. שיהיה ברור, כל אחד מהביתנים נראה כמו שואו רום ברמה הגבוהה ביותר, בנוי מהחומרים הטובים ביותר ולא נדמה לרגע שאתה במבנה שבתוך שבוע יקופל ויהפוך לערימת מתכת, גבס וקרטונים. הנה, אצל קרל. אף בוכרר (Carl F. Bucherer) יש גרם מדרגות שנראה כאילו יצא מהארמון של בלייק קרינגטון בשושלת. העפתי מבט למעלה, ולא, קריסטל לא ירדה אלי עם כוס מרטיני, אבל אני די בטוח שבשלב מסוים היא תגיע.

Baselworld 2019
היכל מספר 1 בבאזל וורלד

הביתן של פטק פיליפ

בולטת מכל החברות, ודווקא במובן ההפוך של המילה, פטק פיליפ (Patek Philippe). יש משהו מקסים בכך שהחברה החשובה ביותר, המלכה הכמעט בלתי מעורערת, לא מחפשת להתחבב על הקהל עם גימיקים פשוטים. ביתן התצוגה של פטק פיליפ ממוקם במרכז של המרכז, ברור, אבל הוא פשוט, מזכיר אולם בתערוכת שעונים במוזיאון יותר מאשר שואו רום קלאסי, ונגיש לכל אחד. כן, בניגוד לחברים מעבר לכביש, רולקס (ממש אחד מול השני) בפטק אין חוכמות. נרשמת, לא נרשמת, אתה מוזמן להיכנס פנימה לקבל הסבר ארוך על השעון החדש עם לוח האמייל, על הרגולטור מעורר המחלוקת ועל השעון החדש של החברה עם ארבעת הכתרים, שעון שעד עכשיו קצת קשה להבין אותו.

PATEK BOOTH BASELWORLD
הביתן של פטק פיליפ. קרדיט: hautetime

המאכזבת של האירוע

אצל החברים מרולקס (Rolex), כאמור, גישה ההפוכה. מסביב לביתן הע-נ-ק של רולקס, שכבר הבנתם בדיוק היכן הוא נמצא, ויטרינות שקופות ובהם תצוגת כל הדגמים החדשים. בכניסה לביתן שתי דוגמניות מרשימות במיוחד, כמה גברתנים בחליפות ועניבות ו…אין כניסה. לא קבעתם, לא נכנסתם וזה ממש לא מעניין אם ״יו קיים פרום א ליטל קאנטרי״ ושה״הבנט דה ג׳ואיש פיפל סאפרד אינף״. ספרו את זה לסבתא, אם מעניין אותה, את היורשים של הנס וילסדורף זה ממש לא מעניין. מה שכן, זה גם לא מפריע להם לעסקים. הביתן שלהם מלא ועמוס מתגודדים כולל סביב טודור ההומאז׳ לשעון הצלילה משנת 1968 שנראה, ובכן, כמו הצרות שלי.

 TUDOR P01
הכי מוזר של טודור עד היום

ונכון, קצת קשה לדבר על צרות כשאתה בבאזל, אבל תאמינו לי, אתם לא רוצים את השעון הזה שהתמונות עוד מחמיאות לקייס ההזוי שלו, שמתחבר לרצועה הזויה עוד יותר ומקבל כתר בשעה ארבע שמתאים אולי לסייקו (Seiko) צלילה באלף שקל, לא לשעון של טודור (Tudor) הגדולה. עניין של טעם כנראה, בכל אופן לא הטעם שלי.

זניט – עוסקים בחדשנות

דיברנו על גימיקים –  זניט, שהשקיעו בביתן ענק, שנמצא בדיוק ליד השכנה פטק פיליפ, הכינו בתוך הביתן שלהם מבוך מראות חשוך. כמה מסובך וחשוך? בואו נגיד שפעמיים ניסיתי לעבור במסדרון ובכל פעם הגיע איש מולי. זזתי ימינה, גם הוא זז ימינה. זזתי שמאלה, גם הוא עשה את אותו הדבר. למרות החושך שאפף אותי, בסוף הגעתי למסקנה הבלתי נמנעת שזה פשוט אני. הסתכלתי ימינה ושמאלה, אף אחד לא ראה את הפאדיחה, ועשיתי אחורה פנה. את ההסברים על הדיפיי החדש עם ה-18 הרץ, נקבל מחר, אחרי שנתאושש מהבושה.

אירוע הפתיחה הרשים אותי במיוחד. נער הייתי וגם קצת זקנתי, ובמסגרת תפקידיי הייתי באינספור אירועי השקה ופתיחה בארץ הקודש. החל ממסעדות והשקת סרטים והצגות ועד לפתיחת כבישי ענק, תחנות רכבת ועוד. מעולם לא ראיתי פתיחה כל כך שקטה, נעימה, רגועה. איש לא דחף, איש לא ישב ושיחק בפלאפון שלו ואיש לא התלונן כשנאום משעמם אחד רדף נאום משעמם שני, רובם בשפות שספק אם כל יושבי האולם הבינו. גם בקוקטייל שנערך לאחר מכן. סליחה, משתה, שלט אותו נוהל. אנשים שקטים, עם עניבות, שמלות ונעלי עקב, עומדים ואוכלים על שולחנות עמידה, אומרים אחד לשני אקסקיוזמי ואיינצ׳ולדיקום ביטה, ובאופן כללי מפגינים המון כבוד.

Baselworld 2019 | Pressconference
שקט מופתי בהשקה

כך זכיתי להכיר את אחד מראשי הקהילה היהודית בשוויץ, בעל משפחה בקיבוץ הגעתון, לא פחות ולא יותר (אגב, הוא מוסר לכם ד״ש) ושגריר של אחד ממדינות המפרץ שהיה חביב, נעים ופתוח לשיחה, עד שביקשתי ממנו תמונה למזכרת וכעבור שנייה נשאר במקום רק האבק שלו ושמץ מהאפטר שייב היוקרתי שאפף אותו.

הסתבר שעסקים וכסף זה במקום הראשון, אבל חשש מתקרית דיפלומטית לפעמים גובר גם על זה.

איך מסכמים? הטוב, הרע ו.. המרגש

הטוב: חברת סיטיזן (Citizen), שמחזיקה היום גם באלפינה (Alpina) ופרדריק קוסטנט (Frederique Constant), שהרימה תצוגה יפה, שונה, אחרת ומקורית במיוחד. קומה שנייה, שווה לבקר.

 CITIZEN BOOTH BASELWORLD
הביתן של סיטיזן

הרע: אין מה לעשות, חברים מרולקס, אתם אולי היום בצמרת, אבל מי שדורך על גופות בדרך למעלה, פוגש אותן אחר כך בדרך למטה. מגיע לכם המון כבוד ובצדק, אבל זו תערוכה, תנו לקהל לקבל את מה שהוא בא בשבילו.

המרגש: נתקלתי בדוכן של ווסטוק אירופה (Vostok) אי שם בקומה השלישית, או הרביעית. דיילת לא צעירה שהאנגלית שלה לא להיט, לא נתנה תחושה שיקרה שם משהו טוב. אבל אז הגיע נציג, גם הוא לא ממש צעיר, שפשוט נהנה לדבר ולהראות. סיפרתי לו שאני בן לסבתא שברחה מליטא לפני 90 שנה כמעט ואזרח ליטאי בפני עצמי. הבחור נפתח, עבר איתי דגם דגם, שעונים יפים, לא יקרים בכלל, עם שם היסטורי (אם כי כמובן בלי שום קשר למותג הרוסי המוכר). את דגם הדגל של החברה, 900 יורו בסה״כ, נשתדל להראות לכם מחר. שעון עם קופסא ייחודית, רעיון ייחודי ותחושה שאולי גם במדינות הקומוניסטיות לשעבר מתחילים לעשות שעונים. פייר, התרגשתי.