ימי שבתון ומערכות שיוט אדפטיביות

יום ראשון והעיר באזל שקטה כמו בית קברות. זה עוד טוב לעומת העיר קולמר, בה מתאכסנים חברי הגורו, שנראתה הבוקר כמו בית קברות אחרי הפצצה גרעינית. בתום עשר דקות של חיפושים אחרי בית קפה אחד פתוח, מצאנו מאפייה עם ויטרינה מדהימה של עוגות ודודה אחת כועסת שנראתה ממש מאוכזבת מזה שאני רוצה קפה עם הסנדוויץ׳ שלי, ועוד מבקש שיהיה בו טיפה חלב.

מה שכן, יום השבתון הזה (שבת, ראשון, איבדנו מעקב…) גרם לכך שהנסיעה לבאזל היתה חלקה, שקטה, ללא רבע פקק ועם מעט מאוד מכוניות על הכביש. זה איפשר לי לנסות לראשונה את מערכת בקרת השיוט האדפטיבית שברכב ששכרתי, מערכת שמאפשרת לך לקבוע מהירות, כמו בקרוז קונטרול, רק שבניגוד לקרוז קונטרול פשוט, כאן זו מהירות מקסימום. אם צריך להאט כי יש אוטו לפניך, האוטו יאט. אם הגעת לפקק, הוא יעצור, כשאפשר יהיה להגיע למהירות המקסימום, הוא יעלה בחזרה. בנוסף מותקנת ברכב גם מערכת סיוע שמחזירה את ההגה למרכז כשהאוטו מזהה שנגעת באחד מהקווים מבלי לאותת. בקיצור, עם שתי המערכות האלה, נוכחותי ברכב היתה די מיותרת. הייתי באותה מידה יכול לעשות כביסה בזמן הזה, לכתוב שירים או לנמנם. סביר שהאוטו היה מוצא בעצמו את הדרך לבאזל. וצחוק בצד, זוהי מערכת מופלאה שמאפשרת לרכב לסייע לך בכל רגע שאתה לא מסתכל על הכביש. ותרצו או לא, בעידן הטלפון, מערכת הסטריאו המשוכללת ובמיוחד הילדים במושב האחורי, הדברים האלה קורים לא מעט והם מסוכנים מאוד.

זניט ו… שירותים

פתחנו את היום בחברת זניט (Zenith), עם בחור מקסים בשם ג׳רום שעבר איתנו על ההשקות החדשות של החברה. את הפירוט המלא תמצאו בלייב בלוג, ובקרוב מאוד גם בכתבת סיכום נפרדת ומפורטת, אני רק אוסיף שמרענן לראות חברה כמו זניט שבכל שעון שהציגה הדגימה מחשבה על מנגנון חדש או מחודש, עיצוב מעניין, חומרים חדשניים וחבילה שנראית לא כמו משהו שהציגו מהר כי חייבים, אלא שעונים עם המון מחשבה מאחוריהם. זו הדרך לייצר שעונים בשנת 2019, אמנם עדיין עם גלגלי שיניים, קפיצים ומחוגים וללא שום מגע חשמלי, אבל עם שימוש בכל חומר מתקדם שהאנושות יודעת להציג, כיוון שרק כך אפשר לשלב חדש עם ישן, מסורת עם חדשנות. להצדיע לזניט ולעוד לא מעט חברות שחושבות איך אפשר לשלב מסורת עם קידמה.

תסלחו לי, אבל אני רוצה לקחת אתכם לשירותים (כן, שוב). בבאזל וורלד 2019 יש עשרות חדרי שירותים. מה שמדהים בהם הוא שרובם בנויים בצורה דומה. כניסה ובה זוג כיורים, מסדרון ובו שורה של משתנות ולאחריהם זוג או יותר חדרי שירותים. העניין הוא כזה. המנהלים של באזל החליטו, ובצדק, כי אותם לא יתפסו עם חדרי שירותים מלוכלכים. החלטה נהדרת שבזכותה בכל חדר שירותים עומדות שתי מנקות. המנקות עומדות להם ליד הכיורים, או באיזור השירותים, כשחבורה של גברים עומדים ומטילים את מימיהם ושמים אתם יודעים מה, תרתי משמע, על הידיעה שמאחוריהם שתי נשים. הנשים לכשעצמם, לא מתרגשות. ככל הנראה כבר יצא להם לראות ציוד שכזה בימי חייהם והן שם בשביל לנקות. התוצאה, אגב, הם חדרי שירותים שאפשר לאכול בהם מהרצפה. אגב, חשיבות מיוחדת יש לשירותים לאור העובדה שבבאזל 2019 כל הזמן שותים. על שירותי הבר במתחם התקשורת כבר דיברנו, אבל זה עוד כלום ליד חברות השעונים. ברגע שאתה מגיע לפגישה אצל יצרן כל שהוא, מיד מציעים לך שתייה. כל אחת מהחברות הרציניות בנתה בביתן שלה בר משקאות שלא היה מבייש את טובי המועדונים בישראל. שמפניות, יינות, שתייה חמה וקרה, שמוגשת במקרים רבים עם פינגר פוד. סיימת לשתות? אתה מוזמן להיכנס לחדר ולראות את השעונים החדשים. אלא שבשלב הזה מגיע אליך אדם חדש, שכמובן, מציע לך לשתות. כתוצאה מהתהליך הזה, מתרוצצים עיתונאי באזל וורלד בין חדרי השירותים, חדרי הצפיה בשעונים וכמובן מתחם העיתונאים. בכל מקרה, ושוב, צחוק בצד, צל״ש למארגני הכנס הזה שמבינים שלפעמים גם הדברים הקטנים חשובים. וכן, כל מי שהיה אי פעם בשירותים בהופעה בישראל, או באירוע ספורט, יודע כמה זה מגעיל להיכנס לשירותיים ציבורים ולהיגעל מכל רגע. ותהיו בטוחים שמי שדואג לדברים הקטנים, יודע לשים לב גם לגדולים ולחשובים ביותר.

ואיך ממשיכים מכאן?

שיא היום, ללא ספק, היה הביקור בחברת ג׳ייקוב אנד קו. יש שאוהבים לצחוק על החברה המייצרת שעונים צבעוניים, מלאי אבני חן ונצנוצים. זה אולי נחמד, אבל מאחורי השעונים המנצנצים, מסתתרת חברה שמייצרת יצירות מופת. זכינו היום לשבת עם השען של החברה, לוקה סופרנה (כן, איטלקי שקוראים לו סופרנה, כמעט), ולראות את שעוני הדגל של החברה. האסטרונומיה מאסטרו, שעון הדרקונים ושעון הסנדק עם המנגינה המדהימה. מה שלא פחות מדהים בחברה הזאת, שכזכור שייכת ליהודי ניו יורקי ממוצא בוכרי, יעקב ארבו שמו, היא העובדה הבאה: חברת האבטחה שמאבטחת את המתחם שכולל בתוכו את שעוני היוקרה וגם בוגטי אחת במיליוני דולרים, מעסיקה רק מאבטחים ישראלים. רוב הדוגמניות אגב, שעומדות בכל פינה במתחם היוקרתי, הן ממזרח אירופה. וכך השילוב של יפהפיות מזרח אירופיות ומאבטחים מהמזרח התיכון, ממלאים את מתחם החברה הזאת ומוסיפים תפאורה ייחודית לשעונים שעולים מיליונים ובאמת שווים מיליונים על התכנון, היוזמה, הביצוע והחדשנות.

Jacob&Co. Godfather
הסנדק של ג’ייקוב אנד קו (צילום: צוות ווטש גורו)

ולשלב הסיכומים:

הטוב: דווקא השעון ההיברידי של פרדריק קונסטנט שבה את ליבי. שעון פשוט, תג מחיר של כמה אלפי דולרים בקושי ושילוב שהוא חדש וישן. מצד אחד מנגנון אוטומטי, קייס ומבנה של שעון דרס קלאסי אמיתי ומהצד השני בטריה (נטענת אף היא על ידי תנועות היד) שמפעילה מערכת שמתקשרת עם הטלפון החכם, סופרת לנו צעדים, קלוריות, שעות ואיכות שינה ועוד תכונות שהופכות את השעון הזה, על המראה הצנוע והקלאסי שלו, למכונה מפחידה שאולי מראה לנו איך שעונים יתפקדו בעתיד. יראו כמו שעונים קלאסיים ויתפקדו כמו מפלצות אמיתיות.

Frederique constant hybrid watch
השעון ההיברידי של פרדריק קונסטנט לבאזל וורלד 2019 (צילום: צוות ווטש גורו)

הרע: חיכינו המון לפגישה עם איוואן ארפה, אחד מגדולי אנשי השעונים בעולם, על מנת להכיר את המותג שלו, ארטיה. השעונים של ארפה מיוחדים, מרשימים, בעלי רעיון מקורי כמעט מאחורי כל אחד מהם. את זה ידענו מראש. מה שלא ידענו הוא שהשעונים הם פשוט כמעט בלתי לבישים. הם גדולים, הם כבדים, הרצועות שלהן לא נוחות והאבזם בולט מהיד לקילומטר. ארפה הוא סוג של גאון, אבל הוא צריך לידו מישהו שיקפיד גם על הפרקטיות של העבודה לצד הגאונות.

Artya Son of Sound
Son of Sound של ארטיה. מדהים, מיוחד, אבל לא לביש (צילום: צוות ווטש גורו)

המרגש: שוב, אשת יחסי הציבור שטיפלה בנו בפרדריק קונסטנט. יווניה-איטלקית מקסימה שתבקר בעוד שבוע בארץ בפעם השלישית. בתוך מציאות בה מצד אחד אנחנו בטוחים שכל העולם שונא אותנו, ומצד שני יש מי שמשכנע אותנו שאנחנו בפריחה דיפלומטית בזכות כמה מדינות אפריקאיות שמחדשים איתנו יחסים, נחמד לראות את מצב הביניים. בחורה אירופאית, שגרה בשוויץ, עובדת בענק שעונים ומחליטה פשוט לקום ולנסוע לישראל בשביל לבלות, לראות את המצדה, לטייל בעיר העתיקה ולהנות ממזג אוויר טוב. פשטות שכזאת שעושה טוב על הנשמה.