צרות חנייה – לא רק בתל אביב…

הנה סיפור: ביום הראשון שלי בתערוכה נכנסתי כמו כל ישראלי טוב לרכב, נסעתי 25 קילומטר לבאזל במשך שעה וחצי, חיפשתי חצי שעה חניה (חניית התקשורת רחוקה ומבאסת) ובסוף מצאתי חנייה בסכום מציאה של כ-50 שקל לשמונה שעות. לא רע אגב.

כאן תוכלו להכנס ללייב בלוג – תערוכת באזלוורלד 2019

בחזור תפסה אותי אשת הקבלה במלון (נדמה שהיא חיה שם בקבלה) ושאלה אותי בתמיהה:

״תגיד, אתה נוסע ברכב? למה לא תשאיר את הרכב כאן וסע ברכבת. זה אפילו חינם לאורחי המלון״. בהתחלה היססתי. למוד הרכבת של ישראל כץ, שאלתי את עצמי אם אני באמת רוצה להיות תלוי ברכבת מפוקפקת שתגיע או לא תגיע מתי שועד העובדים יחליט. אחרי זה נזכרתי שאנחנו בשוויץ, ארץ השעונים השוויצרים, הרכבות שתמיד מגיעות בזמן והמסילות שמגיעות כל הדרך ולא רק שני שליש ממנה.

היום בבוקר השכמתי קום, הגעתי לרכבת, מרחק 500 מטר מהמלון שלי, קפאתי מקור עד שהגיעה, ולאחר 26 דקות ירדתי, שוב כמו מלך או לפחות קיסר, בתחנת הרכבת במרכז באזל, מרחק יריקה בקושי ממרכז הכנסים של באזל. קל, פשוט, עוקף פקקים וזול בצורה בלתי רגילה גם למי שממש משלם על הכרטיס. עצוב לחשוב שהתרגלנו להסתפק במועט. אפשר להסתכל על שוויץ, על באזל, כאן הרצל יסד את המדינה שלנו ולכאן אנחנו צריכים להגיע, לא פחות.

Jacob and co CEO lazyload's Morgan
המורגן של בעל חברת Jacob & Co. (מקור: צוות ווטש גורו)

אפרופו הרצל, קפצתי למלון שלו בזמן התערוכה. 15 דקות הליכה מהירה מהתערוכה, בואכה נהר הריין. ממש מעל הנהר עמד מולו במלוא תפארתו מלון שלושת המלכים בו הרצל הצטלם בתמונה המפורסמת שלו מביט אל האופק וחוזה את מדינת ישראל. שורה של מכוניות עם כיתוב “Jacob & Co.” חנו בכניסה, אחת מהן המורגן האישית של יעקב ארבוב, האיש והאגדה, יהודי בוכרי שייסד את החברה שתאהבו או תשנאו, אבל מרביצה פה בבאזל חתיכת תצוגה.

Jacob & Co. Rolls Royce
גם הרולס רוייס הזו קשורה, איך שהוא, ל-Jacob & Co. (מקור: צוות ווטש גורו)

הדוכן של יעקב וחבריו נמצא בקומה השנייה, מרחק לא גדול מחברים טובים כמו פטק פיליפ (Patek Philippe), רולקס (Rolex) וזניט (Zenith), אבל ארבוב לא חסך. בכניסה לדוכן מופיעה בוגטי מדהימה, עשוי כולה מפחמן וצמוד אליה ובכל כניסה שתי דוגמניות שנראה כאילו יצאו הרגע מקמפיין רק כדי לעמוד בכניסה לביתן של ג׳ייקוב. אם אפשר לקבוע בעין בלתי מזויינת, השעונים של ג׳ייקוב עשו להם שם בקרב חובבי השעונים, ושוב, תאהבו אותם או תשנאו, פה בבאזל הביתן פופלרי במיוחד.

רכבת ישירה מהמלון לאוריס

9 בבוקר, ובזכות הרכבת של השוויצרים (והגרמנים, כשמגיע מגיע) אני נכנס לביתן של אוריס  (Oris). צריך לראות את הביתן, והמיקום שלו (צמוד לאיזור העיתונאים, לברייטלינג ולקארל אף בוכרר), בשביל להבין מה אוריס עושים כאן. למי שלא מכיר, חברה מהולשטיין שוויץ, נוסדה ב-1904 וקרויה על שם נהר האוריס העובר אי שם פה בסביבה. כלומר, בהולשטיין. ואגב, אל תטעו עם המדינה הגרמנית שלזוויג והולשטיין, אין שום קשר. הולשטיין היא עיירה, או למעשה כפר, הנמצא לא רחוק מבאזל, כמה קילומטרים דרום מזרחית. אם אתם בסביבה, תנו קפיצה, המפעל של אוריס שם עד היום.

הביתן של אוריס הוא למעשה בית משרדים גדול, מרשים, מצויד במטבח לאורחים מכובדים, שתייה כיד המלך והמון המון שעונים שהדיבור עליהם בבאזל הוא שהם מהמיוחדים שהוצגו בתערוכה.

בתור כלי התקשורת הישראלי היחיד שמסקר את התערוכה באופן רשמי, אנחנו זוכים בפגישה של חצי שעה עם נשיא החברה, אולריך הרצוג. הרצוג נראה בדיוק כמו שהייתם מצפים מבכיר עולם השענות. שוויצרי, מרשים, גבוה, לבבי ולבוש בקפידה. עם זאת, כאן נגמר הדמיון. האיש גדל בכלל בתעשיית הנפט, למד בנקאות (שוויצרי, נו מה) ובשנת 1978 – בשיא משבר הקוורץ  הגיע לאוריס כדי להציל אותה. והוא אכן עשה את זה ובגדול. החברה, שמתעקשת עד היום לייצר רק שעונים מכנים, הפכה ב-1982 לחברה בבעלות עובדיה כשהרצוג מוביל את המהלך. 41 שנה הוא בחברה ולפני כמה שנים העביר את השרביט לבתו, שמשמשת מנכ״לית משותפת בחברה. הוא עצמו נשיא החברה, אבל מעורב בה רגשית ומעשית כפי שרק אדם שעובד באותו מקום 41 שנה יכול להיות.

בעיקר נוגעת ללבו סדרת השעונים שקשורים לניקוי אוקיינוסים ומקורות מים. סדרה שתחילתה ב-2011 ובכל שנה מציגה כ-2000 שעונים בגירסא מוגבלת שמעוצבים ומתייחסים לאוקיינוס אחר או לבעל חיים ימי הדורש שימור ועזרה. בין השעונים שיצאו גם שעון הים האדום, כן שלנו, שיצא לפני מספר שנים. כמובן שאנו נעלה בקרוב מאוד כתבה מלאה ומפורטת על כלל ההשקות המעניינות של חברת אוריס בתערוכה.

במסגרת הסדרה הזאת יצאו השנה שני שעוני Clean Ocean שזוכים למחמאות ברשת ובתערוכה עצמה. זוג שעונים נקיים מאוד, על רצועת מתכת איכותית. אחד קטן, 38 מ״מ נטול קומפליקציות. והשני, הגדול יותר, בעל תצוגת שניות קטנה ותצוגת ימים בחודש בצורת פוינטר, אך במקום הפוינטר יש סימן קטן שמצביע על היום בחודש.

היה נעים במיוחד לשוחח עם הרצוג, בעיקר בגלל התשוקה שהוא מגלה לחברה בראשה הוא עומד כבר 41 שנה. הוא חי את העולם הזה, מצהיר ששעונים חכמים לא מעניינים אותו, מצהיר שימשיך לייצר מנגנונים מכניים, כי אלה שעונים עם נשמה בעיניו ומדבר על ההחלטה של החברה לייצר שעונים רק במחירים נגישים, ללא קומפליקציות יקרות ולא מחוייבות המציאות (למשל טורביון). האוסף שאוריס מציגה השנה מרשים במיוחד ותוכלו לקרוא עליו בוודאי בכתבות נוספות באתר. בקרוב יעלה כאן בווטש גורו הראיון המלא עם נשיא אוריס.

איך מסכמים ? הטוב, הרע… והמרגש

הטוב: אין שום ספק שהשעון הטוב ביותר שזכיתי לראות היום היה השעון החדש שהציגה חברת אורבן יורגנסן (Urban Jürgensen). חברה דנית/שוויצרית, שמייצרת שעוני עילית מאז שנת 1773. החברה שיצרה עד היום רק שעוני Dress מובהקים, התחברה לרוח הימים האלה והציגה שעון ספורט ראשון, One שמו. השעון מרשים בתמונות ומרשים עוד הרבה יותר במציאות. פלדה מפולשת ברמות הכי גבוהות שיש, לוח מרשים מכל זווית, מחוגים שמזוהים עם המותג ורצועה אינטגרלית כנהוג במותג. שעון שעולה פחות מפטק פיליפ נאוטילוס, למשל, ולטעמי לא נופל ממנו בכלל.

Urban Jürgensen One Collection
ה-One Collection של אורבן יורגנסן – שעוני הספורט הראשונים אי פעם של היצרנית המיוחדת (מקור: צוות ווטש גורו)

הרע: ובכן, בבר הפתוח לשירות העיתונאים מחזיקים רק קולה זירו ולא קולה דיאט. זה מחדל בסדר גודל של מלחמת יום הכיפורים. ומכאן תצא קריאה נרגשת לבאזלאים היקרים: דיאט קולה זה החיים, דיאט קולה זו איכות, דיאט קולה זה שילוב בין רולקס, ברייטלינג, פאטק וזניט ביחד. איכות מובטחת, טעם שתמיד קולע בול וגאונות שקשה להתעלם ממנה. אנא, אנא, עזבו את הזירו ההרסני והגרוע (והפוגע בבריאות) ותחזרו לדיאט הבריא, הטעם, המזין והמרווה.

המרגש: ביתן השענים העצמאיים נמצא מהצד השני של הכיכר, באיזור נפרד. הוא מורכב מביתנים קטנים, צנועים, שמתאימים לשענים שעושים שעונים בודדים בשנה. במרכז הביתן נמצא הדוכן של איוואן ארפה, מחשובי אנשי השעונים בעולם היום. ארפה מפעיל את הדוכן עם אשתו ועם בנו ג׳רמי, איתו זכיתי להצטלם. הבן, אגב, חולם ללמוד עיצוב שעונים, אחרי שיסיים את שירות החובה שלו בצבא שוויץ (כן, יש כזה דבר).

יש משהו מרגש בדוכן של שען עצום כמו ארפה, שלא מתבייש, מפשיל שרוולים, מביא את אשתו ואת בנו וביחד הם מקדמים את העסק המשפחתי ״ארטיה״, שעונים יוצאי דופן בכל קנה מידה. בימים הקרובים נביא לכם סקירה מלאה על שעוני ארטיה, ואז תבינו גם אתם כמה זה מרגש וכמה זה מרשים ששען כמו ארפה מזכה את התערוכה בנוכחותו.