אם אתם חובבי היסטוריה וחובבי שעונים, מן הסתם נתקלתם בשמות של יצרני שעונים רבים, שלשמם הוצמד התואר – יצרן השעונים של המלך. אחד מהם היה למשל אברהם-לואי פרלה, עליו סיפרנו לכם כאן בגורו, שהיה יצרן השעונים לשלושה מלכים שונים של צרפת. יצרני שעונים רבים התכבדו בתואר הזה לאורך השנים ועם זאת, אנחנו לא באמת יודעים מה הוא אומר. הגורו יוצא למסע בזמן, מוזמנים להצטרף אליו ולהכיר ביחד את המושג יצרן השעונים של המלך, מה עומד מאחוריו וכמה סיפורים מעניינים סביב יצרני השעונים של המלך.

יצרן השעונים של המלך

התואר “יצרן השעונים של המלך” היה נפוץ באנגליה, צרפת ומדינות נוספות (ספרד למשל) עם משטר מונארכי, במאות ה-17 וה-18. יצרני שעונים רבים עיטרו או אם תרצו – סימנו, את לוחות השעונים שלהם בתואר הזה. באנגלית – King’s Watchmaker. בצרפתית – Horloger du Roi. למרות שהמונח הנפוץ יותר הוא “יצרן השעונים של המלך”, לאורך השנים ניתן היה למצוא גם יצרני שעונים שכונו “יצרן השעונים של המלכה” או “יצרן השעונים של הנסיך”.

לעומתם, ישנם לא מעט יצרני שעונים לאורך ההיסטוריה, אשר מעולם לא הוסיפו את הכיתוב הזה לשעונים שלהם, אך עדיין הם זוכים להכרה בהיסטוריה של עולם ההורולוגיה כיצרני השעונים של המלך.

למעשה, כיום לא באמת ברור לחלוטין מה עומד מאחורי התואר הזה. ליתר דיוק – מה באמת היו הכללים והנהלים בכל מדינה ומדינה, עבור יצרן שעונים, לקבלת התואר הזה. לאורך ההיסטוריה, ניתן היה למצוא בתקופות מסוימות מספר יצרני שעונים שזכו לתואר הזה בו זמנית. בתקופות מסוימות בצרפת, ניתן היה למצוא מעל לתריסר יצרני שעונים שכונו יצרן השעונים של המלך באותה תקופה.

איך זה בדיוק עבד?

במקרים מסוימים, נראה שהתואר הוענק ליצרן שעונים כזה או אחר בגלל שהתבלט בכך שיצר שעון בעל ערך משמעותי כלשהו או עיצוב חדש שהרשים את המלך. לעומת זאת, במקרים אחרים, נראה שהתואר הזה היה תואר רשמי, עם תפקיד מוגדר בארמון המלוכה. במקרים הללו, יצרן השעונים של המלך היה תפקיד רשמי לכל דבר, שכלל לא רק שכר, אלא אפילו לינה קבועה בארמון המלוכה.

התואר היוקרתי הזה מן הסתם תרם משמעותית לאותם יצרני שעונים. האפשרות לפרסם את התואר הזה על לוחות שעונים, או בשלט מעל לחנות או לסדנה של אותו יצרן שעונים, העניקה לו מן הסתם יתרון תחרותי על פני יצרני שעונים אחרים, שלא זכו לכבוד הזה.

לא ברור אם באותן תקופות היו חוקים כלשהם שנועדו למנוע מיצרני שעונים מלהטעות לקוחות בעזרת שימוש שלא כדין בתואר הזה. בנוסף, לא ברור האם לאחר שיצרן שעונים כזה או אחר סיים את תפקידו, האם הוא עדיין יכול היה להשתמש בתואר הזה באופן רשמי יותר או פחות.

לא רק שאין יותר מדי מידע זמין על איך בדיוק יצרן שעונים התכבד בתואר של “יצרן שעונים של המלך”, גם לא ברור מה אותם יצרני שעונים נדרשו לעשות כדי לשמור על התואר היוקרתי הזה לאורך שנות עיסוקם.

עובדות מעניינות על התואר “יצרן השעונים של המלך”

במאה השבע עשרה פרסם ריינר פלומפ (Reiner Plomp) את ספרו – Pendules Religieuses (בצרפתית – שעונים דתיים). מקריאה בספר אנו מגלים מספר עובדות מעניינות על יצרני השעונים של המלך –

  • יצרני השעונים של המלך (Hologer du Roi) לא היו כפופים לכללי גילדת השענים.
  • יצרני השעונים של הוד מלכותו (Horlogers de Sa Majeste), תואר נוסף שהיה נפוץ באותן שנים, היו בשירות המלוכה במשך שלושה חודשים לכל פעם (מינוי מתחדש). הם נדרשו לתחזק את השעונים השונים בארמון המלוכה ובנוסף – לעצור אותם בשעת מותו …
  • ליצרני השעונים של הוד מלכותו הייתה את הזכות להציע למי הם רוצים להעביר את התואר
  • התפקיד הרשמי נמשך גם לאחר מותו של המלך. היות וכס המלוכה לעולם לא היה יכול להיות ריק, מיד לאחר פטירתו של מלך כזה או אחר, מונה מלך חדש. יצרני השעונים של המלך המשיכו לכהן גם תחת המלך החדש. לעומת זאת, לאחר מותה של מלכה, כל התפקידים בחצר המלוכה הסתיימו אוטומטית.
  • התואר “יצרן השעונים של …” לא היה מוגבל רק למלך או למלכה, אלא יכול היה להיות מוענק על ידי חברים נוספים במשפחת המלוכה (נסיך או נסיכה) – יצרן השעונים של הנסיך, הנסיכה, הרוזן וכו’ …
  • במקרים מסוימים, התארים הללו לא הוענקו או היו תארים של כבוד, אלא נמכרו בסכומי כסף נכבדים. ניתן למצוא עדויות לכך שהתואר הזה נרכש בסכומים מכובדים של בין 6,000 ל-15,000 ליברה צרפתית. ליברה צרפתית היה המטבע של ממלכת צרפת וקודמתה, פרנקיה המערבית. המטבע היה בשימוש בין השנים 781 ל-1795.
  • עם זאת, פלומפ מדגיש כי “ננקטו אמצעים כדי להבטיח כי הפעולות יבוצעו על ידי בעלי מלאכה מוכשרים”. ניתן להסיק מהמשפט הזה כי למרות שהתואר הזה נמכר בסכומי כסף נכבדים במקרים מסוימים, עדיין לא כל אחד יכול היה לרכוש אותו ורק יצרני שעונים מוכשרים עם יכולות מוכחות יכלו לרכוש אותו.
  • יצרני השעונים הללו הורשו למכור את השעונים שלהם ללא הפרעה כלשהי של החוק. בנוסף, הם הורשו להעסיק שני מתמחים-חניכים. אותם חניכים קיבלו לאחר חמש שנים את התואר מאסטרים בפריז.
  • פלומפ מספר כי “יצרני השעונים המיוחסים” הורשו לקרוא לעצמם Horloger du Roi.

יצרן השעונים של המלך – הסוגים השונים

ספר נוסף שעוזר לנו להכיר קצת יותר את התפקיד יצרן השעונים של המלך הוא הספר “Carriage Clocks” (שעוני כרכרה) של צ’ארלס אליקס (Charles Allix). המידע בספרו של אליקס מגיע משלושה מקורות שונים, העיקרי שבהם הוא פרנסואה בליארד (Francois Beliard), שהיה בעצמו Horloger du Roi בשנת 1767.

בליארד מספר כי באותה תקופה היו שמונה “יצרני שעונים של המלך” חוקיים. הוא מספר כי הם השתייכו לשלושה סוגים שונים. ארבעה מהם היו “Par Charge”, בתרגום מילולי מצרפתית – לפי תשלום. שניים מהם היו “Par Brevet”, בתרגום מילולי מצרפתית – לפי פטנט. שניים מהם היו “Recu en survivance”. בתרגום מילולי – “התקבל בהישרדות” או “המשיך לחיות”. בליארד מספר כי אחד מאותם יצרני שעונים של המלך, פייר לה רוי (Pierre Le Roy), לא השתמש בתואר שלו. לעומת זאת, הוא מספר על לפחות תריסר יצרני שעונים מפריז שהשתמשו בתואר שלא כחוק.

יצרן השעונים של המלך - לוח שעון של בליארד עם הכיתוב "יצרן השעונים של המלך" מקור - המוזיאון הבריטי.
יצרן השעונים של המלך – לוח שעון של בליארד עם הכיתוב “יצרן השעונים של המלך” מקור – המוזיאון הבריטי.

בליארד לא מספק הסברים ברורים על ההבדלים בין הסוגים השונים של יצרני השעונים של המלך. מכתבים שונים מאותן תקופות אפשר להבין כי הסוג הראשון, ה-“Par Charge” שילמו עבור הפריבילגיה להשתמש בתואר יצרני השעונים של המלך. הם היו תמיד בסביבת המלך והחובות שלהם כללו אספקת שעונים ושמירה עליהם. הסוג השני, “Par Brevet”, היו יצרני שעונים שזכו בתואר יצרן השעונים של המלך כמינוי מלכותי ישיר. התואר הוענק להם כאות כבוד על עבודתם בפועל כספקי שעונים למלך. הם קיבלו שכר וכיהנו לתקופה של שלושה חודשים בכל פעם. הסוג השלישי, “Recu en Survivance” היו למעשה היורשים של יצרני השעונים שהיו “Par Brevet”. בליארד מספר על עצמו כי היה אחד מהם. אביו של בליארד, דומיק בליארד (Domique Beliard) היה בעצמו יצרן שעונים. בליארד הבן היה יצרן השעונים של המלך לואי ה-15 בשנת 1781.

המלך צריך יצרן שעונים גם בדרכים?

בספרים שונים מופיע מונח נוסף, אם כי פחות נפוץ מהמונח יצרן השעונים של המלך. התואר הוא “Horlogers Suivant La Cour”. בתרגום מילולי מצרפתית – “יצרן שעונים בעקבות המלך-המלוכה”. לא ברור אם זה היה מונח נוסף שנועד לתאר את יצרני השעונים של המלך, או לפחות עבור אלו שהיו בתשלום, או שמא מדובר היה בתפקיד אחר לגמרי.

בכל מקרה, ממה שניתן להבין, אותם “יצרני שענים בעקבות המלוכה” היו כאלו שתפקידם היה ללוות את המלך או את חצר המלוכה, כשהמלך נוסע עם הפמלייה הנרחבת שלו. בין אם מדובר לנסיעה לנופש בבית הקיץ של המלך, לביקור מלכים אחרים ואפילו בזמן יציאה למלחמה. מלבד אותם יצרני שעונים, גם בעלי תפקידים נוספים, כמו משרתים למשל, התכבדו בתואר “Suivant La Cour”. אותם יצרני שעונים שזכו לתואר הזה, תפקידם היה ללוות את המלך במסעותיו השונים, למתוח ולכוון את השעונים השונים של המלך ולבצע כל תיקון הנדרש במהלך אותן מסעות והשהות של המלך במקומות שהם אינם ארמונו הרגיל.

התסכול של בליארד

בליארד בעצמו פרסם חוברת קצרה (בת 20 עמודים). בחוברת אפשר למצוא מעין מניפסט בו בליארד מלין על הירידה באיכות ובאופי של השיטות וייצור השעונים הצרפתי-פריזאי. בליארד תולה את הדבר במידה רבה בייבוא מסיבי מז’נבה ושוויץ. אם זה לא מסתדר לכם, נזכיר כי בשנים שבהן חי בליארד, יצרני השעונים הגדולים והנחשבים בעולם היו צרפתיים.

כריכת המניפסט של בליארד. מקור - gallica.bnf.fr
כריכת המניפסט של בליארד. מקור – gallica.bnf.fr

בליארד מספר כי השעונים שיובאו משוויץ היו באיכות נמוכה יותר. פעמים רבות אותם שעונים עוטרו בשמות של יצרני שעונים מפורסמים מפריז, כדי לרמות את הקונים. בנוסף, הוא מספר כי במקרים רבים אותם שעונים נמכרים על ידי סוחרים שאינם שענים, כשלאותם סוחרים אין עובדים מיומנים או מוסמכים בכלל כדי לתחזק את אותם שעונים.

בליארד ממשיך ומתלונן על אינספור המצאות של מנגנוני בריחה חסרי תועלת. בנוסף, הוא מלין על קומפליקציות אחרות כמו מצב ירח למשל. לדבריו – אותן המצאות לא תורמות כלום לשיפור איכות השעון וקביעת הזמן (דיוק). למעשה, בליארד אומר כי הן עושות בדיוק את הפעולה ההפוכה – פוגעות בדיוק ובאיכות של השעון.

בליארד מתייחס גם ליצרני השעונים של המלך, כשהוא מטיל ספק בתועלת של התואר הזה, כשהוא מספר כי פעמים רבות אפשר לרכוש את התואר הזה והוא לא מוענק בהוקרה להישג הורולוגי משמעותי כלשהו.

יצרן השעונים של המלך - ז'וליאן לה רוי.מקור - richardreddingantiques.
יצרן השעונים של המלך – ז’וליאן לה רוי.מקור – richardreddingantiques.

בליארד מספר כי הוא עבד במשך כעשרים שנה עבור ז’וליאן לה רוי (Julien Le Roy), יצרן שעונים נערץ שהיה גם יצרן השעונים של המלך לואי ה-15. בליארד מספר גם כי הוא עבד עבור בנו של המאסטר, פייר, שנחשב בעצמו ליצרן שעונים מבריק. בליארד אומר כי בעקבות השנים הרבות שבהן עבד תחת משפחת לה רוי, הוא יודע בדיוק על מה הוא מדבר כשהוא מספר על מנגנוני בריחה והמצאות חסרות תועלת …

החיים של יצרן השעונים של המלך

המניפסט של בליארד מרתק. מבין השורות בליארד נתפס כאיש מתוסכל ולא מאוד אופטימי לגבי ההווה והעתיד של ייצור שעונים בפריז – נבואה או הערכה אם תרצו, שהגשימה את עצמה. בסיום החוברת שלו כותב בליארד טקסט שיכול להעניק לנו הצצה אל חייו של יצרן השעונים של המלך –

“מה קורה בעקבות חוסר השימוש באותם יצרני השעונים של המלך? העובדה שהם נאלצים להטריד כל הזמן את השרים ולהפציר בחסדי הוד מלכותה, כדי לקבל קצבאות או בונוסים. הקצבאות או הבונוסים הללו יכולים לאפשר להם לתמוך בכבוד בתפקיד היוקרתי, המחייב אותם (לפי קוד הלבוש) להופיע כקצינים המקורבים למלך, שאינם יכולים ליצור ניגוד משפיל עם שאר אנשי הלשכה”.

שעון של ז'אן-אנדרה לפאוטה (Jean-André Lepaute) - יצרן השעונים של המלך. מקור - AnticStore.
שעון של ז’אן-אנדרה לפאוטה (Jean-André Lepaute) – יצרן השעונים של המלך. מקור – AnticStore.

בליארד למעשה מספר כי רבים מאותם יצרני שעונים היו לרוב חסרי עבודה. הם נאלצו “לחפש” תקציבים ובונוסים כאלו ואחרים מאנשי חצר המלוכה, כשבכסף שהתקבל הם השתמשו בעיקר כדי לשמר את מעמדם ולרכוש בגדים מכובדים, כמתבקש מאנשים שנמצאים בסביבת המלך.

בליארד ממשיך ומספר – “בקשות מעין אלו הן תמיד מטרידות עבור אמן. אמן אשר מונע על ידי רגש אצילי, לא ירצה להיות חייב שום דבר מלבד לכישרונו ולאירועים שבהם הוא יוכל להציג זאת לראווה. זוהי הדרך הכנה היחידה לפרנס את עצמו מבלי להיות תלוי במדינה. משהו שתמיד כואב עבור אזרח קנאי ומשרת טוב של המלך”.

הטקסט הזה יכול להישמע כטקסט של אדם ממורמר או קנאי, אבל כאמור, בליארד עצמו היה יצרן שעונים של המלך, כך שסביר מאוד להניח שהוא יודע היטב על מה הוא מדבר. ייתכן כי בליארד מתאר את ההרגשה שלו ואת העובדה שהוא מרגיש כי הוא לא יכול לפעול עם חופש יצירתי וכי הוא כבול לאותה מערכת יחסים עם חצר המלוכה, כשלמעשה פרנסתו תלויה בחצר המלך.

סופם של יצרני השעונים של המלך

למרות התיאורים של בליארד, חשוב להדגיש כי במקרים רבים, התואר יצרן השעונים של המלך הוענק ליצרני שעונים מכובדים ונחשבים. למרות שבליארד מספר כי במקרים רבים ניתן היה לרכוש את התואר הזה, עדיין לא כל יצרן שעונים יכול היה לרכוש אותו. מלבד צרפת, המדינה הבולטת הנוספת שבה אפשר היה למצוא את התפקיד “יצרן השעונים של המלך” היא אנגליה. אמנם ניתן למצוא יצרני שעונים רבים שזכו להיות “יצרני השעונים של המלך” של המלכים השונים באנגליה-בריטניה, אבל קצת יותר קשה למצוא מידע על חיי היום-יום שלהם וכיצד התואר הזה הוענק להם. במדינות אחרות, ספרד למשל, התואר הוענק בעיקר ליצרני שעונים מאנגליה וצרפת, שהיו יצרני השעונים הבולטים בעולם באותן שנים.

ומה קרה בסופו של דבר לכל אותם יצרני השעונים של המלך? מתי בדיוק הפסיקו להשתמש בתואר הזה? כפי שהבנתם לאורך המאמר, התמקדנו בעיקר בתואר הזה שהוענק בצרפת. בתקופה הקשה של המהפכה הצרפתית, היו ימים בהם כל קשר או אזכור למלוכה או לאצולה – אפילו כבעל מקצוע או אמן מפורסם, יכול היה להעמיד בסכנת חיים את נושא אותו תואר.

אברהם-לואי ברגה האגדי למשל, גלה מרצון לשוויץ עד שהאבק יישקע. יצרני שעונים אחרים הסירו את התווית היוקרתית “Horloger Du Roi” מהשעונים שלהם. אמנם, לאחר עלייתו של נפוליאון לשלטון, יצרני שעונים כאלו יכלו להתייחס לעצמם כ-“Horloger De L’emereur” או “de l’impératrice”, כך שהתואר הזה עשה סוג של קאמבק, אבל השמות שהתעטרו בתואר הזה לפני המהפכה הצרפתית היו מפורסמים ונחשבים הרבה יותר לעומת אלו שהתכבדו בו לאחר המהפכה הצרפתית.

ולסיום – האיש שהפך – בטעות – ליצרן השעונים של מלך ספרד

בשנת 1719 פרסמה החברה המלכותית של בריטניה (Royal Society of Great Britain) מכתב ממר ג’וזף וויליאמסון, יצרן שעונים מוכשר. במכתב מתייחס וויליאמסון לשעון קטן ומוזר שנמצא בארון שהיה שייך למלך ספרד, צ’ארלס השני. וויליאמסון נדהם מהתיאור של השעון הקטן והגאוני, שעון משוואת זמן (Equation Of Time). שעון שמודד לא רק את הזמן הסטנדרטי, אלא גם את הזמן הסולארי. הסיבה העיקרית שבגללה וויליאמסון נדהם מהשעון הזה? הוא זיהה אותו באופן מיידי כשעון שלו …

צ’ארלס השני, מלך ספרד, נפטר בגיל 39 בלבד. עם זאת, קשה להגיד שהמוות שלו היה מפתיע. צ’ארלס השני היה ידוע יותר בשם “המכושף”, בספרדית – “El Hechizado”, באנגלית – “The Bewitched”.

יצרן השעונים של המלך - המלך צ'ארלס השני מספרד. מקור - waterfordtreasures.
יצרן השעונים של המלך – המלך צ’ארלס השני מספרד. מקור – waterfordtreasures.

צ’ארלס השני נולד לאחר דורות רבים של נישואין בתוך המשפחה. לכן הוא סבל מקשיים בריאותיים רבים לאורך חייב. לצ’ארלס הייתה “לסת בסבורגית” בולטת, שהקשתה עליו בצורה משמעותית לדבר ואפילו לאכול. באילן היוחסין שלו מופיעה אמו הקדמונית, ג’ואנה מקסטיליה (Joanna Of Castile), שזכתה גם לכינוי ג’ואנה המשוגעת, לא פחות מ-17 פעמים! למעשה, צ’ארלס השני היה גם בן, גם אחיין-רבא וגם בן דוד ראשון לאביו!

ההיסטוריון האמריקני וויליאם דוראנט מתאר את צ’ארס השני כ”נמוך, צולע, אפילפטי, סנילי וקירח לחלוטין. כל זאת לפני גיל 35. תמיד על סף מוות, אבל מביך שוב ושוב את הנצרות בכך שהוא ממשיך לחיות …”.

הבעיות הבריאותיות הרבות שמהן סבל צ’ארלס השני הובילו לכך שלא היו לו יורשים. מותו הוביל למלחמת ירושה קשה ולכן פרסום התוכן של החדרים הפרטיים השונים שלו היה מקור לתככים רבים. עם זאת, אף אחד לא היה מופתע יותר מאשר ג’וזף וויליאמסון, כשהוא גילה כי הוא היא יצרן השעונים של המלך במשך כל אותן שנים, מבלי לדעת. וויליאמסון הבין כי השעונים שהוא מכר ליצרן שעונים אחר, בשם דניאל קוואר (Quare), נמכרו בסופו של דבר למלך צ’ארלס השני. קוואר מכר את השעונים של וויליאמסון גם למלך וויליאם השלישי מאנגליה, סקוטלנד ואירלנד.

יצרן השעונים של המלך - שעון משוואת זמן של ג'וזף וויליאמסון. מקור - waterfordtreasures.
יצרן השעונים של המלך – שעון משוואת זמן של ג’וזף וויליאמסון. מקור – waterfordtreasures.

באותה תקופה, שעונים הוחלפו במהירות, שכן מדי שנה בשנה הומצאו שעונים מתקדמים יותר טכנולוגית ובעיקר – מדויקים יותר. עבור מלכים ועשירים שהיו מעוניינים בהמצאות המתקדמות ביותר של אותן שנים, שעוני משוואה היו מוצר חובה. כך מצאו את דרכם השעונים של וויליאמסון לארמונו של המלך צ’ארס השני מספרד …