בשבוע שעבר הכרנו לכם שעון מבית ג’יררד פרגו שהגיע בשיתוף פעולה עם יצרנית מכוניות היוקרה הבריטית, אסטון מרטין. סיפרנו לכם שהשעון מגיע עם לוח בצבע ירוק. אבל לא סתם צבע ירוק. ירוק מירוצים בריטי. צבע, או ליתר דיוק, גוון של הצבע הירוק, שמופיע מדי פעם בפעם אצלנו כאן בגורו, כשיצרניות שעונים רבות אוהבות להשתמש בו. הגורו החליט שזה זמן נפלא להכיר ולהבין אחת ולתמיד מי אתה ירוק מירוצים בריטי, מה המקור שלך, למה אתה ירוק ומתי בכלל התחילו להשתמש בך? שימו חגורות, יוצאים לדרך …

ירוק מירוצים בריטי – רקע

אם נבקש ממכם לחשוב על מכוניות ספורט איטלקיות, סביר להניח שתחשבו על הצבע האדום. תנסו לחשוב על פורש, אאודי או ב.מ.וו, סביר להניח שתחשבו על גוון כסוף כלשהו. אבל אם נבקש ממכם לחשוב על מכונית מירוצים בריטית, לא בטוח שתחשבו על ירוק. אז למה בריטניה קיבלה דווקא את הצבע הירוק? התשובה לשאלה הזאת מתחילה שנים רבות אחורה. למעשה, אנחנו צריכים לחזור לתחילת המאה הקודמת. 

ירוק מירוצים בריטי בגוון של אסטון מרטין. מקור - Petrolicious.
ירוק מירוצים בריטי בגוון של אסטון מרטין. מקור – Petrolicious.

היזם והמיליונר ג’יימס גורדון בנט ג’וניור, הבעלים של הניו יורק הרלד, יוזם שלושה מירוצים בשם גביעי גורדון בנט (Gordon Bennett Cups) בתחילת המאה הקודמת. הפרס הראשון במסגרת המירוצים הללו הוענק בשנת 1900 בצרפת. למעשה, שנה קודם לכן, בנט הציע למועדון המכוניות של צרפת (Automobile Club De France, ר”ת ACF) פרס בצורת גביע שיוענק למשתתפים במירוץ שנתי, בו ישתתפו מדינות שונות או מועדונים שמייצגים מדינות שונות. החל משנת 1900 ועד לשנת 1905, המירוצים הללו התקיימו אחת לשנה, כשהמירוץ בשנת 1905 התקיים במסלול קרוב למסלול ההיסטורי של לה-מן. 

על פי ההערכות, במהלך המירוץ של שנת 1903, שנערך באירלנד, נולד הצבע “ירוק מירוצים בריטי”. 

ה-Gordon Bennet Cups

אבל רגע, קצת לפני שנגיע לצבע הירוק, בואו נתעכב מעט על גביעי גורדון בנט. כאמור, המירוצים הללו יצאו לדרך בתחילת המאה הקודמת. אם כיום אנחנו יכולים להבחין בין המכוניות השונות במירוצי הפורמולה 1 הודות לשלל המדבקות שהיו עליהן, באותן שנים מדובר היה במשימה קשה למדי. מרבית המכוניות הגיעו בצבע זהה והמדבקות היחידות שהיו עליהן הן מספר המכונית במירוץ. 

מי שהציע פתרון לבעיה הזאת, היה הרוזן אליוט זבורובסקי. הרוזן זבורובסקי היה אביו של לואיס זבורובסקי (Zborowski). נהג מירוצים אנגלי ומהנדס רכב, שנחשב לאגדת מירוצים בתקופה שבין שני מלחמות העולם. הוריו של זבורובסקי היו אמריקאים, אך הם היגרו לאנגליה בשנת 1886. תשע שנים לאחר מכן, לואיס נולד בלונדון. אביו של לואיס, הרוזן אליוט, היה גם הוא נהג מירוצים, שנהרג בשנת 1903 בהתרסקות במהלך מירוץ … 

פרסומת במגזין משנת 1903 ל-3 קבוצות המשתתפות במירוץ גורדון בנט - מרצדס-גרמניה (למעלה), ארה"ב - וינסטון ופירלס (באמצע), נפייר הבריטית - למטה. מקור - ויקיפדיה.
פרסומת במגזין משנת 1903 ל-3 קבוצות המשתתפות במירוץ גורדון בנט – מרצדס-גרמניה (למעלה), ארה”ב – וינסטון ופירלס (באמצע), נפייר הבריטית – למטה. מקור – ויקיפדיה.

לואיס הבן המשיך את דרכו של אביו ונחשב כאמור לאגדת מירוצים, כשהשתתף במספר מירוצים היסטוריים ואפילו נחשב – שימו לב – לסוג של פטרון מוקדם של אסטון מרטין (זוכרים אותם, מפסקת הפתיחה?) ואפילו הספיק לנהוג במהלך מירוצים ברכבים של החברה. 

הרוזן אליוט זבורובסקי. מקור - ויקיפדיה.
הרוזן אליוט זבורובסקי. מקור – ויקיפדיה.

כאמור, אביו של לואיס, הרוזן אליוט, הציע פתרון לזיהוי המכוניות המשתתפות בגביעי גורדון בנט. הוא הציע שכל מדינה תקבל צבע משלה. חלק מהחוקים של התחרות קבעו כי כל מדינה תיוצג על ידי נהג בן אותו לאום, שינהג ברכב שמיוצר באותה מדינה. חוק נוסף קבע שכל הרכיבים של אותה מכונית יהיו מיוצרים באותה מדינה (אנחנו עוד נגיע לחוק הזה …). עוד חוק שהונהג היה שהמירוץ מתקיים במדינה שזכתה במירוץ בשנה שעברה. כנראה שהאירווזיון לא המציאו את הגלגל בנושא הזה … 

השנים הראשונות של המירוצים

כאמור, גביעי גורדון בנט היו מאירועי הספורט המוטורייים הראשונים בעולם. הם היו מעין מירוץ מעיר לעיר, כשהמתחרים בהם ייצגו מדינות שונות ולא קבוצות כפי שאנו מכירים כיום בעולם הפורמולה 1. במירוץ הראשון בשנת 1900 השתתפו צרפת (שתפסה את הצבע הכחול), בלגיה (שתפסה את הצבע הצהוב), גרמניה (לבן) ואיטליה (אדום). 

הצרפתים זכו במירוץ של שנת 1900 וזכו בכבוד לארח את המירוץ של שנת 1901. בעקבות הזכיה של צרפת החליט יצרן המכוניות הבריטי דייוויד נפייר (David Napier) להשתתף במירוץ השני, כשהוא מחליט להשתתף בו עם המכונית האישית שלו, שהייתה בעלת הספק של 50 כ”ס. 

לצערו של נפייר, המכונית הזאת הייתה פשוט כבדה מדי. היא שקלה 3 טון, כשהמשקל הרב שלה היה כבד מדי עבור צמיגי הדנלופ הבריטיים. הנהג שנפייר בחר, סלווין אדג’ הבריטי, מחליט להחליף את הצמיגים לצמיגים צרפתיים. רגע. צמיגים צרפתיים על רכב בריטי? נכון, אתם לא טועים. מדובר בעבירה על החוקים של גביע גורדון. התוצאה? אדג’ ורכב הנפייר שלו נפסלו. 

אבל מה שהיה מעניין במיוחד, היא העובדה שרכב הנפייר הזה הגיע בגוון חיוור של צבע זית. המפעל כינה אותו “Napier Green” – ירוק נפייר. עד היום לא ברור מדוע בחר נפייר בצבע הירוק לצביעת המכונית שלו. על פי מרבית ההערכות, מדובר היה פשוט בהעדפה האישית שלו … 

המירוץ בשנת 1902

לאחר פסילתו של אדג’ ורכב הנפייר שלו, צרפת זכתה בקלות במירוץ בשנת 1901. כאמור, הצרפתים זכו בשני המירוצים הראשונים ושאר המדינות המשתתפות במירוץ התחילו להרגיש שהן לא יכולות להתחרות באמת בצרפת. אבל נפייר חשב אחרת. 

הוא מחליט לגשת למירוץ בשנת 1902 עם מכונית חדשה ועם מוטיבציה מוגברת. נפייר מפתח מכונית קלה הרבה יותר, במשקל של טון אחד בלבד. עם משקל קל הרבה יותר לעומת המכונית הראשונה, ניתן היה להשתמש שוב בצמיגים הבריטיים של דנלופ. אותם צמיגים שרדו את המירוץ שנחשב למפרך יחסית באותן שנים. למעשה, המירוץ בשנת 1902 היה כל כך מפרך, עד כדי כך שכל המשתתפים במירוץ פרשו ממנו בגלל בעיות מכניות. הרכב היחיד שהצליח לסיים את המירוץ, היה רכב הנפייר הבריטי, כשהבריטים, עם סלווין אדג’ מאחורי הבריטי, משייטים בקלות (עד כמה שאפשר באמת לקרוא לזה “בקלות” …) אל הנצחון … 

ירוק מירוצים בריטי – הלידה

כאמור, בריטניה השתתפה במירוץ לראשונה בשנת 1902. היא הייתה צריכה לבחור לעצמה צבע כמו כל אותן מדינות שמשתתפות במירוץ. לצערה, אמריקה, גרמניה וצרפת, הספיקו כבר “לתפוס” את הצבעים אדום, לבן וכחול, בהתאמה. בריטניה הייתה צריכה לחשוב על צבע אחר. בעיה נוספת שהתעוררה בעקבות הזכיה של אדג’ היא חוק שהיה קיים בממלכה הבריטית באותן שנים. לפי אותו חוק, שהיה סוג של צו מהפרלמנט, אף כלי רכב לא יורשה לעבור מהירות של מעל ל-12 קמ”ש. המשמעות בפועל של החוק הזה? מירוצי מכוניות היו לא חוקיים בכל האי הבריטי. אבל חוק כזה לא ימנע מהבריטים לוותר על הכבוד שבאירוח המירוץ. הפתרון שנמצא – מעבירים אותו לאירלנד. למעשה, הבריטים “התאימו” את החוקים המקומיים באירלנד לפני המירוץ, כך שהם יאפשרו קיום חוקי של מירוצי כבישים. נפייר שלח שלוש מכוניות שייצגו את בריטניה במירוץ בשנת 1903. 

גם זה ירוק מירוצים בריטי. מקור - Windrushcarstorage.
גם זה ירוק מירוצים בריטי. מקור – Windrushcarstorage.

כאות כבוד למארחים האיריים, נצבעו מכוניות הנפייר (Napier) הבריטיות בצבע הירוק-שמרוק, המזוהה כל כך עם אירלנד. הצבע הזה דומה בגוון שלו לגוונים שונים של ירוק בשמות שונים כמו – ירוק ברונסוויק (Brunswick Green), ירוק ציידים (Hunter Green), ירוק יער (Forest Green) או ירוק טחב (Moss Green). 

בשנים הראשונות, הגוון של הירוק הבריטי היה מעט שונה. מכוניות רבות נצבעו באותה תקופה בצבע ירוק-זית, אזוב או אזמרגד. מאוחר יותר, גוונים כהים יותר של הצבע הפכו לנפוצים יותר. מתישהו במהלך שנות ה-50 של המאה הקודמת הייתה חזרה לגוונים ירוקים בהירים יותר, אבל לאורך השנים התקבע הגוון הירוק הכהה יותר כצבע הירוק מירוצים בריטי.

את הירוק מירוצים בריטי (British Racing Green, נקרא גם BRG) אפשר לייצג בצורות הבאות – 

  • ערך הקסימלי – #004225
  • sRGB – 0,66.37

הצבעים של המדינות השונות

למעשה, אותם צבעים שבהם החלו להשתמש בתחילת המאה העשרים, הפכו במרוצת השנים למעין סטנדרט מקובל במירוצים השונים ברחבי העולם. ישנם לא מעט סיפורים מעניינים מאחורי הצבעים השונים, כמו הירוק הבריטי כמובן, אספנו עבורכם כמה מהצבעים המעניינים.

  • איטליה – אדום, נקרא גם Rosso Corsa.
  • גרמניה – כסוף, בעבר היה לבן. הגרמנים למשל, זיהו כי הצבע הלבן מוסיף משקל למכוניות המירוץ שלהם. הפתרון? להשתמש בצבע הכסוף המטאלי הטבעי. בעקבות התובנה הזאת, גרמניה מפסיקה להשתמש בצבע הלבן ועוברת להשתמש בצבע כסוף עד היום …
  • צרפת – כחול, נקרא גם Bleu De France. הדגל הצרפתי עלה לכותרות בשבועות האחרונים, לאחר שהתברר כי נשיא צרפת, עמנואל מקרון, החליט באופן אישי על שינוי הגוון של הצבע הכחול בדגל המדינה. דגל צרפת מורכב מהצבעים אדום, כחול ולבן. הצבעים אדום ולבן נשארו ללא שינוי. הצבע הכחול בדגל צרפת היה בגוון זהה לכחול שבדגל האיחוד האירופי. מקרון החליט, כאמור – באופן אישי, להחזיר את הפס הכחול גוון כהה יותר, ככל הנראה לגוון ה-Bleu De France. בארמון האליזה הסבירו כי בהחזרת הדגל לצבעו המקורי, הדגל “יזכיר לכולנו את התקופה שאחרי המהפכה הצרפתית, אז נוצר הדגל, את חיילי מלחמת העולם הראשונה ואת צרפת החופשייה במלחמת העולם השנייה”. אם אתם שואלים את עצמכם איך בדיוק מקרו עשה זאת בלי להתייעץ עם אף אחד? מדובר בחוק שקיים בצרפת, המאפשר לנשיא לשנות – קלות – את סמלי המדינה, ללא התייעצות עם האסיפה הלאומית או הממשלה. למעשה, התברר כי כבר בשנת 2018 הופיע לראשונה הדגל החדש מאחורי גבו של מקרון, במהלך נאום לאומה שנשא. הדגל שונה בשנת 1976 לגוון בהיר יותר, כדי להדגיש את המחויבות של צרפת לאיחוד האירופי. ב-13 ביולי 2020, יום העצמאות הצרפתי, הוחלפו כל הדגלים בארמון האליזה לדגלים עם הצבע הכחול החדש-ישן.
  • ארצות הברית – כחול (Imperial Blue) ולבן. למעשה, ארצות הברית השתמשה בהתחלה גם בצבע האדום, אך לבסוף נשארה עם כחול ולבן.
  • ארגנטינה – כחול וצהוב.
  • מקסיקו – זהב.
  • שוויץ – לבן ואדום.
  • ברזיל – צהוב.
  • הולנד – כתום.
  • מצרים – ורוד חיוור. (אל תשאלו אותנו למה …).
  • רוסיה – צהוב. 
הצבע הרשמי של מדינות שונות ברחבי העולם. מקור - Petrolicious.
הצבע הרשמי של מדינות שונות ברחבי העולם. מקור – Petrolicious.

ירוק מירוצים בריטי – גם ביפן?!

אמנם, כאמור, כיום מקובל מאוד להתייחס לצבע ירוק מירוצים בריטי עם אותו גוון מדויק שהזכרנו בפסקה הקודמת, אבל בפועל – אין באמת צבע כזה. רגע, חכו רגע. הגורו לא השתגע ולא בזבז לכם את הזמן. לאורך השנים, בריטניה ניפקה יצרניות מכוניות רבות וטובות. היות ואף אחד לא הכריז באופן רשמי על הגוון הירוק המדויק של ירוק המירוצים הבריטי, כל יצרנית רכב העניקה פרשנות משלה לצבע הזה לאורך השנים. למעשה, אצל יצרניות רבות אפשר לראות שימוש בגוונים שונים של ירוק כשלכולם קוראים “ירוק מירוצים בריטי”.

מקלרן 675LT בגוון ירוק נפייר (אם כי לא דומה לגוון המקורי). מקור - autoartmodels.
מקלרן 675LT בגוון ירוק נפייר (אם כי לא דומה לגוון המקורי). מקור – autoartmodels.

פלטת הצבעים נעה מירוק-זית חיוור ברכבים המקוריים של נפייר, עד לירוק כמעט שחור, בו משתמשת בעיקר בנטלי. בפועל, אפשר לקרוא לכל צבע ירוק שתראו על מכונית מירוצים בריטית – ירוק מירוצים בריטי. אבל האם רק יצרניות מכוניות בריטיות יכולות להשתמש בצבע הזה? ממש לא. הצבע הזה הפך לנפוץ ומזוהה כל כך עם ענף המירוצים, עד שיצרניות רכבים נוספות החליטו “לאמץ אותו” לטובת מכוניות מתוצרתן. אחת הדוגמאות הבולטות לשימוש בצבע הזה מגיעה ממזדה היפנית. מאזדה השתמשה בצבע הזה לאחת ממכוניות המיאטה שלה. מאזה הסבירה שהיא עשתה זאת כדי לחלוק כבוד למכונית הלוטוס Elan, שהייתה ההשראה שלה למכונית המיאטה. מיותר לציין שהגרסה הזאת הפכה לגרסה פופולרית במיוחד … 

טאג הויר מונאקו עם לוח ירוק מירוצים בריטי שסיקרנו כאן באתר.
טאג הויר מונאקו עם לוח ירוק מירוצים בריטי שסיקרנו כאן באתר.

ירוק מירוצים בריטי – לסיכום

עד היום, ירוק המירוצים הבריטי ממשיך לשמש בגאווה קבוצות מירוצים בריטיות ויצרניות רכבי ספורט בריטיות מהרמה הגבוהה ביותר. כשיגואר חזרה למירוצי הפורמולה 1 בשנת 2000, היא עשתה זאת עם רכב בצבע זה. בנטלי השתתפה במירוץ ה-24 שעות בלה-מן בשנים 2001,2002 ו-2003, עם רכב בצבע ירוק (כהה מאוד כאמור). בשנת 2010 הציגה לוטוס הבריטית מכוניות מירוץ לקבוצת הפורמולה 1 שלה בצבע הירוק. אסטון מרטין, שחזרה לפורמולה 1 רק השנה (2021), עשתה זאת גם היא עם הצבע הירוק. אסטון מרטין השתתפה בנוסף במספר רב של מירוצי סיבולת עם מכוניות ה-DB9 שלה. הצבע שנבחר לאותן מכוניות, היה תמיד אותו ירוק מירוצים בריטי. 

גם זה ירוק מירוצים בריטי. שעון של פרדריק קונסטנט שסיקרנו כאן באתר.
גם זה ירוק מירוצים בריטי. שעון של פרדריק קונסטנט שסיקרנו כאן באתר.

כיום כאמור ניתן למצוא את הצבע הזה בשימוש אצל מגוון רחב של יצרניות רכבים בריטיות (וכפי שציינו, לא רק אצלן …). אסטון מרטין, יגואר, בנטלי, לנד רובר, ליסטר, לוטוס, רובר, מורגן, טריומף, TVR – כולן השתמשו ומשתמשות בגאווה בצבע הירוק. 

ירוק מירוצים בריטי על מכונית ספורט וינטאג'ית. מקור - windrushcarstorage.
ירוק מירוצים בריטי על מכונית ספורט וינטאג’ית. מקור – windrushcarstorage.

אז בפעם הבאה שאתם קוראים על שעון בצבע ירוק מירוצים בריטי או שאתם נתקלים במכונית ספורט או מכונית מירוצים בצבע ירוק, אנחנו מקווים שתעריכו קצת יותר את הגוון המיוחד הזה ואת ההיסטוריה שלו. בכל זאת, הוא מציין בקרוב את יום ההולדת ה-120 שלו וסביר להניח שהוא ימשיך להיות דומיננטי ובעל משמעות עמוקה כל כך, גם ב-120 השנים הבאות …