להיות דוש זה מחייב – מאת ארז עין-דור

להיות “דוש” זו לא משימה קלה, אתה צריך להתחייב לכך. כדאי שיהיו בידיך הכלים והתכונות הנכונים בכדי שתוכל לזכות בתואר המפוקפק ו”הנכסף” הזה.

אתה צריך את הרכב הנכון, הביגוד הממותג, האקססורי שנרכש בקפידה ומסמל מצד אחד bling ומצד שני איפוק, חשוב שמבטך יציג את ה- “don’t give a fuck attitude” וכמובן אתה צריך את השעון הנכון.

לפני הכל, בואו נגדיר כמה אקסיומות: להיות “דוש” זה מגעיל ודוחה. זו תופעה שחייבת לעבור מן העולם, למרות שככל הנראה הדבר לא יקרה בקרוב. זה נכון שאין דרך אחת נכונה המלמדת גברים כיצד יש לנהוג כלפי נשים, אנחנו יכולים להגיד בביטחון מלא שהיות האדם “דוש”, היא בוודאות לא הדרך הנכונה.

עכשיו אחרי שהוצאנו את זה מהסיסטם, נשאלת השאלה כיצד כל ההקדמה הזו קשורה לכתבה במגזין שעונים?

ובכן, עבורי שעונים מתקשרים לחוויות ורגשות. כל שעון מתקשר אצלי לזיכרון שבתורו ממלא פיסה בפסיפס ענקי שמציין תקופה בחיי. וכמו כל אדם גם לי יש תקופות שאני נזכר בהן בערגה ותקופות שאני שואל את עצמי “מה לעזאזל חשבתי לעצמי”. הכתבה הזו מתייחסת לאחרונה.

לפני כשנה וחצי בערך, הרגשתי שאני נמצא בצומת משמעותי בחיי.

אדם יכול למצוא את עצמו כמה פעמים בחייו בצמתים כאלה שמעמידים אותו בפני הבחירה הפשוטה אך המורכבת בו זמנית – האם להמשיך בדרך שאני צועד בה או שמא עליי לעשות שינוי? בכל פעם כשנגיע לצומת מסוג זה אנחנו יכולים לבצע בחירה שונה. בפעם ההיא אני בחרתי “לפרוש כנפיים”. סיימתי את מערכת היחסים שהייתי כלוא בה, עזבתי את מקום העבודה ומבלי ששמתי לב בחרתי לקפוץ קפיצת ראש לתוך הבריכה של “העצמאות התעסוקתית”, מבלי לבדוק האם בכלל יש מים בבריכה או שמא היא ריקה.

במהלך המעבר שבין חיי כשכיר לבין חיי כעצמאי נזכרתי בקלישאה ישנה, שלגבי נכונותה לא אתייחס אך היא הולכת כך :” You got to look successful to be successful”.

קלישאה זו היוותה עבורי תירוץ מצוין בכדי למכור את הרכב שלי שכבר לא התאים לזמן ולמקום שהייתי בו בחיי ולרכוש את הרכב שרציתי מזה זמן רב. BMW 218i coupe. אחחח אלוהים, כמה התרגשתי כאשר נהגתי בו בפעם הראשונה, הייתה זו תחושת חופש המתובלת במהירות (לצורך הכתבה נגיד שנהגתי במסגרת המותר בחוק). עם תחושת החופש הזו הגיעו תחושות חופש נוספות שכללו איך לא – נשים ושעונים.

חופש עבורי תמיד מתקשר לתעופה ולשאר גרמי השמיים, אני לא יודע מדוע זה כך, אבל כך זה אצלי. במהלך ביקור תקופתי בחנות השעונים האהובה עליי ראיתי את ה-Rolex GMT Master II עם הבזל השחור וידעתי שהוא השעון הבא שלי.

מדובר על רפרנס 116710LN, זהו רפרנס שרולקס הוציאו בשנת 2007, וזו הפעם הראשונה שרולקס השתמשו בבזל קרמי בשעון Stainless Steel ולא בגרסאות הזהב, שכן בשנת 2005, שנת היובל לדגם GMT Master, רולקס הציגו לראשונה את הבזל הקרמי. הבזל יוצר מתרכובת חומרים פרי פיתוחה של רולקס. תרכובת זו זכתה לכינוי ” Cerachrom”, שם זה הוא הלחם של המילים Ceramic ו-Chrom, פירוש המילה chrom ביוונית הוא צבע. גרסת היובל הגיעה בקייס מזהב צהוב, עם לוח ירוק מהמם (הצבע הירוק הינו מוטיב חוזר אצל החברה במהדורות מיוחדות).

אך אליה וקוץ בה, במהלך פיתוח ה-Cerachrom רולקס לא הצליחו להגיע לתוצאות הרצויות של קומבינציות הצבעים שאפיינו את שעוני ה-GMT שלהם (כלומר קומבינציות; של כחול-אדום, שזכתה לכינוי “פפסי” ואדום-שחור שזכתה לכינוי “קולה”), ולכן הבזל יצא במהדורה שחורה בלבד. נחזור לגרסת stainless steel. מדובר בשעון יפה, בניגוד לגרסאות הקודמות ניתן לראות כי גוף השעון גדל מעט הציג מראה רובסטי יותר אך עדיין שמר על הפרופורציות האהובות על רולקס, קרי, 40 מ”מ. למעשה זהו הגלגול הראשון של ה- Maxi case. בנוסף נעשו עוד כמה שינויים קוסמטיים בשעון ; יד GMT בצבע ירוק וכן כיתוב בירוק על הלוח GMT MASTER II””. בנוסף בצמיד האויסטר המסורתי הותקנו מערכות ה-Triple lock ו-Easy Link  המאפשרת הקטנה והרחבה מהירה של הצמיד, מערכות אלה אפיינו בעיקר את שעוני הצלילה של רולקס, קרי ה-Submariner וה-SEA Dweller הוטמעו לראשונה בשעון טייסים. הבזל הקרמי השחור הינו דו-כיווני, כלומר, הבזל מסתובב עם כיוון השעון ונגדו. הספרות המוטבעות בו עשויות מפלטינה והן מעניקות מראה יוקרתי לשעון ספורטיבי. בלב השעון נמצא מנגנון הבית של רולקס קליבר  3186, בעל 31 אבנים,  המנגנון פועם בתדר עבודה של 28,800 פעימות בשעה והוא כולל עתודה של 48 שעות. בנוסף על אף שמדובר בשעון טייסים הוא בעל עמידות מרשימה של עד ל-100 מטרים.

כל המאפיינים המרשימים הללו הופכים את 116710LN לשעון ספורט יוקרתי שניתן להתאימו לכל סיטואציה, בין אם מדובר בסיטואציה הדורשת לבוש רשמי ובין אם מדובר בענידה יום-יומית. וכפי שכבר ציינתי, אני התאהבתי בשעון במבט הראשון ואם אינני טועה זו הייתה הרכישה המהירה ביותר שעשיתי, השעון היה כשתי דקות על ידי ומיד לאחר מכן כרטיס האשראי שלי בכה.

כעת אפשר היה לומר שאני מסודר לפרק החדש בחיי, יש רכב חדש יש שעון חדש, עבודה חדשה שעתידה לא היה וודאי דאז. אני לא אלאה אתכם בפרטים מייגעים ומשעממים של התקופה הזו, אבל אגיד שהיא הייתה גדושה באירועים.

כתבה זו נולדה מרגע אחד של שיעמום וחיטוט באלבום התמונות בפלאפון, כך שבמקרה נתקלתי בתמונה הבאה – אני אוכל במסעדה כשמולי יושבת אישה בלונדינית אך פניה מוסתרות כי השעון שלי מסתיר את פניה. אני לא זוכר את שם הבחורה, הדבר היחיד שאני זוכר הוא שהכרתי אותה לילה קודם לכן בבר תל-אביבי. אבל התמונה הזו מספרת סיפור עמוק יותר מאשר סתם תמונה אקראית בפלאפון, היא מסמלת את התקופה הזו בחיי. תקופה שבה חשבתי שניתן להשתמש בכל דבר בכדי להגיע למטרה הסופית, תקופה שבה מעשיי סתרו את רגשותיי.

בשלב זה נותר לי רק לבקש ממך (ומכל מי שהתייחסתי אליה כך) סליחה, אני יודע שהגיע לך יחס טוב יותר.