לוחות אמייל וגרנד פיו (“האש הגדולה”) והאומנות שעומדת מאחוריהם

אחת הטכניקות המעניינות, העתיקות והמרהיבות ביותר בתעשיית השעונים היא לוחות האמייל בטכניקת הגרנד פיו. הביטוי גרנד פיו (Grand Feu) הוא ביטוי בצרפתית שמשמעו “האש הגדולה”. תהליך ייצור הלוחות הזה דורש טיפול מוקפד ואורך מספר חודשים. זאת הסיבה שאנו לא מוצאים הרבה לוחות אמייל בתעשיית השעונים והם הפכו מוצר שמזוהה עם יצרניות מעטות בתעשייה. הגורו החליט שהגיע הזמן לחקור קצת לעומק את הטכניקה הזאת. לוחות אמייל וגרנד פיו (האש הגדולה) – יוצאים למסע בזמן.

מה זה אמייל בכלל?

אמייל היא זכוכית דקה המורכבת מסיליקה, מיניון, אשלג עופרת אדומה ואבקת סודה. כשמערבבים אותם ביחד עם אלמנטים אחרים, האמייל מקבל זהות ייחודית עם גוונים עזים ועומק עדין וקסום. העופרת היא רכיב משמעותי בתהליך הייצור של האמייל. היא משמשת להורדת נקודת ההיתוך של הסגסוגת והיא מוסיפה לה גמישות. סגסוגת אמייל מכילה כ-20 עד 40 אחוזים של עופרת. האלמנטים המשמשים להוספת צבע לאמייל הם –

• סלניום המעניק לאמייל צבע צהוב
• אורניום לצבע כתום בהיר (נדיר למצוא אותו כיום בשימוש)
• ברזל – לצבעים שחור, כחול וחום
• כרום – לצבעים ורוד וירוק
• נחושת – לצבעים כחול, ירוק ואדום
• קובלט – לכחול וירוק עמוק
• מנגן – לצבע סגול
• לבן – את הצבע הנפוץ ביותר של האמייל, הלבן, מקבלים בעזרת הוספה של ארסן.

אחרי שמערבבים את החומרים במינון הנכון ליצירת הגוון המתאים, מכניסים אותם לתנורים בטמפרטורות גבוהות של בין 800 ל-1200 מעלות צלזיוס. בתוך התנורים הללו הסגסוגת עוברת תהליך “אפייה” שהופך אותה לנוזל. אותו נוזל מתחבר לבסיס המתכתי שבסגסוגת. כשהוא מתקרר הוא הופך לחומר מבריק ועמיד במיוחד שאינו דוהה. ניתן למצוא במוזיאונים יצירות בנות מאות שנים, שעדיין מבריקות ובוהקות כיום ממש כפי שהיו ביום היצירה שלהן.

לוחות אמייל – אז מה הבעיה?

נשמע לכם פשוט? אז זהו, שזה ממש אבל ממש לא פשוט. אי אפשר להפוך את תהליך הייצור הזה לתעשייתי וקשה מאוד לשלוט בו. כדי ליצור עובי מסויים של לוחות אמייל, צריך להכניס את האמייל פעם אחר פעם לתנור לשריפות נוספות, לאחר מריחה/פיזור של כל שכבת אמייל נוספת. הבעיה היא שקיים סיכון גבוה שהחומר ייסדק. יכול להיות שיווצרו בו בועות אוויר או גז שישאירו חורים זעירים או שהצבעים המתקבלים לא יהיו אופטימליים.

בעיה נוספת היא הצבע והגוון הסופי שרוצים לקבל. כל שינוי קטן בטמפרטורה או שגיאה של אחוז בודד במינוני החומר, מוביל לגוון שונה ולתכונות שונות של הסגסוגת. הבעיה היא שהצבע הסופי מתקבל רק לאחר קירור של האמייל לטמפרטורת החדר. האמן שיוצר את לוח השעון צריך לדעת כבר בתהליך יצירת התערובת מה יהיה הצבע הסופי ואיך להגיע בדיוק לגוון המדויק. לא ניתן לתקן לוח אמייל שנשבר, פוצל או ניזוק בכל צורה שהיא.

התוצאה? שיעור ריג’קטים (לוחות שנזרקים לפח) גבוה מאוד. מה שמייקר מאוד את לוחות האמייל ששרדו ועברו את תהליך הייצור הקפדני והמיוחד הזה. כמה לוחות כאלו שורדים? תתפלאו לגלות.

כמה לוחות אמייל שורדים את תהליך הייצור?

Donzé Cadrans, בית מלאכה קטן בלה לוקלה שבשוויץ, מייצר לוחות אמייל משנת 1972. המפעל הוקם על ידי אומן האמייל פרנסיס דונזה ותוך זמן קצר הוא קנה לו שם עולמי כאחד מבתי המלאכה המובילים לייצור לוחות אמייל. בשנת 2011 רכשה אותו יוליס נרדין והוא הפך לבית המלאכה של המותג לייצור לוחות אמייל, אם כי הוא מייצר לוחות אמייל גם עבור יצרניות אחרות. בשנת 1999 פנתה אל Donzé Cadrans חברת לאנג אנד זון, ליצירת לוחות אמייל עבור שעון ה-Langematik Anniversary שלה. אחוז הריג’קטים של לוחות האמייל של השעונים הללו היה מעל ל-90 אחוזים (!). זה אומר שצריך לייצר 100 לוחות שעונים כדי לקבל 10 לוחות שניתן להשתמש בהם!

גרנד פיו – “האש הגדולה”

ישנם 4 סוגים נפוצים של לוחות אמייל. המפורסם ביותר שבהם הוא “האש הגדולה” – גרנד פיו. לפעמים קוראים ללוחות הללו גם “Vitreous Enamelling”. המילה Vitreous מגיעה מהמילה הלטינית “Vitreoum” שמשמעותה זכוכית. לוחות גרנד פיו הם בדרך כלל לוחות בצבע לבן, בז’ או צבע “אטום” (מעין זכוכית שלא ניתן לראות דרכה). לוחות הגרנד פיו הראשונים הגיעו לעולם כבר במאה השבע עשרה ומאז הפכו לנפוצים יותר ויותר. המונח “אמייל” (באנגלית Email או Enamel) שמור למוצרים שמגיעים מתהליך היתוך, גלגול או סינטור של סגסוגת העשויה מחומרים מינרליים המומסים בטמפרטורה של 500 מעלות צלזיוס לפחות.

אף על פי שמדובר בסוג הנפוץ ביותר של לוחות אמייל, תהליך הייצור שלהם קשה ביותר. התוצר הסופי של לוח גרנד פיו הוא צבע עמוק ועשיר להפליא, המכסה את כל לוח השעון. כדי לקבל את הגוון הזה יש “לבשל” באש שכבה אחר שכבה של אמייל, אחת על גבי השנייה. כלומר, צריך להכין שכבה אחת, להכניס אותה לתנור. לקוות שהיא תצא תקינה. לאחר מכן, מוסיפים עליה שכבה נוספת ושוב פעם צריך להכניס אותה לתנור. שום פעם לחכות (ולהתפלל) שהיא תצא תקינה ואז להמשיך ככה עד שמגיעים לעומק ולגוון המתבקש. בדרך כלל, הבסיס המתכתי המשמש ללוחות אלו הוא נחושת. ראיתם לוחות אמייל ואת הברק המיוחד שיש להם? את הברק הזה מקבלים באמצעות האפייה בתנור בלבד. לא ניתן לבצע ליטוש או תהליך הברקה כלשהו ללוחות אמייל, מלבד תהליך הבישול בתנור.

אם רוצים להוסיף לוחות משנה (לוחות קטנים, Sub Dials), יש לייצר גם אותם מאמייל ואז להלחים אותם באמצעות בדיל ללוח הראשי.

תשליב (גיושה) ו-FLINQUÉ

תהליך הייצור השני של לוחות אמייל הוא שילוב מושלם בין שתי טכניקות עתיקות – תשליב ואמייל. גיושה הוא תהליך קישוט שנעשה באמצעות מחרטות גיושה. עלויות הייצור של התהליך הזה גבוהות למדי ולכן הן שמורות ללוחות העשויים ממתכות יקרות כמו זהב או כסף.

FLINQUÉ הוא תהליך ייצור בו משתמשים בכלי הטבעה המבוסס על “גיושה בעבודת יד”. קישוט זה ישחוזר על לוח השעון בתהליך לחיצה. המשקל שצריך להיות מופעל צריך להיות בלחץ של יותר מ-100 טון. עבור תהליכי ייצור אלו, משתמשים בדרך כלל באמייל שקוף או מאיר, על מנת להדגיש את הדפוסים השונים שנעשו על לוח האמייל.

לאחר החלת האמייל, בעל המלאכה מלטש, קודח ומשלב גימורים נוספים, כשהעיטורים והקישוטים נעשים באמצעות צבע אקרילי.

אמייל CHAMPLEVÉ

תהליך ייצור עתיק המגיע עוד מהאימפריה הרומית. בעלי המלאכה הביזנטיים לקחו ושכללו טכניקה בה השתמשו עוד ברומא העתיקה. באמצעות חריטה יוצרים חללי כיסים תלת ממדיים בבסיס מתכת מזהב ואומן האמייל מיישם משחות זכוכית בתוך אותם חללים. טכניקה זו נקראת Champlevé. מרבית האמיילים הביזנטיים המוכרים כיום הם מהמאה ה-9 עד המאה ה-12. התקופה האיקונוקלסטית, בין השנים 726 ל-787 לספירה, תרמה להרס של רוב הדוגמאות המוקדמות של אמייל מלפני המאה ה-8, בשל אופיה האיקונוגרפי. טכניקת האמייל Champlevé נוצרה לאחר זו של Cloisonné.

הטכניקה מצריכה שיתוף פעולה של שני בעלי מלאכה שונים, החרט ואומן האמייל. החריטה יוצרת כאמור את אותם חללים תלת ממדיים ומוטיבים שונים על גבי לוח זהב. לאחר מכן לוח השעון עובר לידיו של אומן האמייל, שכאמור ממלא את אותם חללים באמייל. לאחר מכן הלוח חוזר לידיו של החרט. הוא סותם את כל דפנות והתאים בלוח השעון ויוצר את האפקט התלת ממדי על ידי חריטה העשויה בטכניקת trompe l’oeil (בתרגום מילולי – אשליה אופטית). עובדה עדינה זו מצריכה שליטה גדולה בלחץ המופעל באמצעות האזמל ויישום עדין מאוד של האמייל בלוח השעון. זמן עבודה ממוצע על לוח כזה הוא בין 15 ל-18 שעות עבודה.

אמייל Cloisonné

טכניקה עתיקה מאוד, המתוארכת הרבה לפני ימי הביניים. היא הייתה בשימוש כבר בימי האימפריה הביזנטית ומערב כבר מהמאה הרביעית. שיטה זו מורכבת מיצירת תאים או בתים באמצעות חוט זהב. לתוך אותם תאים או בתים מיישמים לאחר מכן את האמייל בדיוק מרבי. בהתאם לתוצאה הרצויה, מקשטים את לוח השעון עם חריטה מילאנזית (מדויקת יותר), חריטה מסורתית או לפעמים בטכניקה של גיושה בעבודת יד. כמעט תמיד ישתמשו בלוח העשוי זהב 18 קראט כבסיס ללוח ולחוטים היוצרים את המחיצות והתאים.

גם כאן מדובר בתהליך מורכב מאוד. אמן האמייל צריך לשלב שכבה אחידה וזהה בכל צד של המחיצה, כדי להבטיח שהיא תשאר במקומה. אם השכבה תהיה גבוהה יותר מצד אחד, המחיצה תהיה נתונה למתח, שימשוך אותה לצד זה במהלך פעולת הקירור. התוצאה הסופית? המחיצה תאבד את צורתה ולא נוכל לקבל את הדמות או התבנית שרצינו על גבי לוח השעון.

תהליך ייצור ממוצע של לוח אמייל בטכניקת Cloisonné מורכב משלוש עד ארבע שכבות של אמייל צבעוני ולפחות שש עד שבע כניסות לכבשן המחומם לטמפרטורה של כ-800 מעלות, כדי ליצור אפקטים רדודים ועומק של צבע וגוונים. בשלב זה, השכבה הסופית תצופה באבק יהלום ואז היא תחזור פעם נוספת לכבשן, כדי להעניק לה ברק ואז היא תעבור תהליך ליטוש ידני.

לאחר שמשלימים את ייצור הלוח, מגיע השלב הבעייתי ביותר. יש לקדוח אותה על מנת להוסיף את החור המרכזי למחוגי השעון ולמנגנון. מדובר בפעולה עדינה מאוד, שיכולה בשניה אחת של חוסר תשומת לב לגרום לסדק או גרוע מכך, לשבר כלשהו בלוח השעון. הקדיחה מבוצעת בתהליך ידני, היות וצריך לקדוח בעוצמות שונות, בגלל דרגות הקושי השונות של שכבות האמייל השונות.

שתי אנקדוטות לסיום … 

ב-Donzé Cadrans מספרים כי אחד היתרונות של לוחות האמייל, הוא האפשרות ליצור העתק מדויק של לוח שעון דומה. כלומר, אם פטק פיליפ (קצת על שעון ה-6301P של פטק פיליפ שמגיע עם לוח אמייל), לצורך הדוגמה, מבקשת מהם ליצור עכשיו לוח אמייל כמו של שעון של החברה משנת 1900, אין שום בעיה. היות ומדובר בטכניקת ייצור שכמעט ולא השתנתה, עם צבעים שכמעט ולא מאבדים את הגוון המקורי שלהם, ניתן לייצר העתק מושלם של הלוח המקורי. מיומנות זאת עוזרת לשמירה על ערכו של המוצר ללא שינוי. עוד מספרים בחברה כי פעמים רבות מבקשים מהם ליצור פריטים עבור מוזיאונים, חפצי ערך למכירות פומביות או עבור יצרנים פרטיים.

עוד אנקדוטה משעשעת על לוחות אמייל. אחד מסימני ההיכר של שעוני רולקס מקוריים היא חתימת הלייזר של הכתר של רולקס. אבל רולקס לא הייתה הראשונה שהמציאה “פטנט” כזה כצעד מונע במלחמה בזיופים. כבר בשנת 1795, אברהם-לואי ברגה, גדול השענים בהיסטוריה, שילב חתימות זעירות בלוחות השעונים שלו כנגד זיופים. את החתימות הללו היה ניתן לראות רק בזווית מסוימת אל מול האור. גם היום לוחות האמייל של שעוני ברגה מכילים את החתימות הסודיות הללו. כלומר, קחו את כל הקושי שהזכרנו בתהליכי הייצור של האמייל ועכשיו תוסיפו לזה את החתימות הסודיות …

אז בפעם הבאה שאתם רואים כתבה ומציינים בה שהשעון מגיע עם לוח אמייל, אנחנו מקווים שתעריכו קצת יותר את השעון, גם אם זה “רק שעון של סייקו” …