אחד המותגים מעוררי המחלוקת ביותר בתעשיית השעונים הוא המותג הובלו (Hublot), אשר מצד אחד מוערך מאוד והפך לפופולרי מאוד בקרב הציבור הרחב, ומצד שני סופג לא מעט אש וזלזול מחובבי שעונים “שמכבדים את עצמם” ברחבי העולם. שיטוט קצר בפורומים של חובבי שעונים ברחבי הרשת או קבוצות הפייסבוק יחשוף בפניכם כי הובלו היא אחת משקי החבטות של חובבי השעונים, שנהנים לזלזל בחברה ובשעונים שלה. השנאה הזאת לא ממש פוגעת במכירות של הובלו, שנדמה שרק הולכות ומתגברות מדי שנה בשנה, מה שגרם לגורו להחליט שהגיע הזמן להבין אחת ולתמיד – למה חובבי שעונים אוהבים לשנוא את הובלו ?

הסיפור של הובלו

יצרן שעונים איטלקי בשם קרלו קרוקו (Carlo Crocco) החליט בסוף שנות השבעים לעזוב את העסק המשפחתי שלו – קבוצת בלינדה (Blinda Group), חברה אשר ייצרה את שעוני ברייל ושעוני ווילר ג’נבה (Breil Watches, Wyler Geneva) והחליט להשיק מותג שעוני יוקרה חדש. קרוקו החליט שזה יהיה מותג שהעולם טרם ראה. לאחר מעבר לשוויץ, קרוקו הקים את MDM Geneve והחל לעבוד על עיצובו של שעון שייקרא מאוחר יותר Hublot. השם Hublot מגיע מהמילה הצרפתית לחלון של ספינה (“Porthole”), שהיה ההשראה לעיצוב הגוף של השעון. אם הרעיון מצלצל לכם מוכר, זה בטח בגלל העובדה שכבר היו בשוק שני שעונים בולטים במיוחד ששאבו השראה מחלונות של ספינה, פטק פיליפ נאוטילוס רפרנס 3700 וכמובן אודמר פיגה רויאל אוק ג’מבו רפרנס 5042ST. האם כאן טמונים זרעי השנאה שיפרחו מאוחר יותר כלפי הובלו? ייתכן.

קרוקו, ימאי נלהב, החליט שהוא רוצה שמותג שעוני היוקרה החדש שלו יהיה כולו סביב מים. הוא החליט ליצור שעון שיהיה אפשר לענוד עם חליפה אך גם עם מכנסיים קצרים וחולצת פולו במהלך הפלגה על יאכטה. קרוקו החליט שצמיד מתכתי לא מרגיש טבעי מספיק על היד, כשמצד שני רצועת עור לא בדיוק מסתדרת עם מים ולכן החליט על פתרון יוצא דופן – רצועת גומי. אם היום, החיבור של שעון יוקרה עם רצועת גומי נראה לכם כמו חיבור טבעי, החיבור הזה לא היה אפשרי בלי היוזמה של קרוקו, שהיה הראשון לשלב רצועת גומי – חומר שנחשב זול וקושר בעיקר לשעוני קוורץ פשוטים (קסיו, מישהו?) – ונחשב בגדר חילול הקודש בכל הקשור לחיבור שלו עם מתכות יקרות כמו זהב (עוד על נושא הרצועות תוכלו לקרוא במדריך הרצועות של הגורו). לאחר שלוש שנים של מחקר קרוקו השיק את רצועת הגומי הטבעית הראשונה בתעשיית השעונים העולמית, כשבשנת 1980 הוא הציג לראשונה את שעון ההובלו הראשון שלו בתערוכת באזלוורלד. קרוקו מיתג את הובלו כסוג של חברה מורדת בענף השעונים, ענף שדגל במורשת וכיבוד מסורות ארוכות שנים. למרות זאת, המכירות רק הלכו וגברו.

שעון הובלו ביג באנג. השעון האיקוני ביותר של הובלו. מקור - הובלו.
שעון הובלו MDM. משם הכל צמח. מקור – הובלו.

עידן ביבר בהובלו

לאחר שני עשורים של הצלחה וגידול במכירות, קרוקו החליט שהוא עסוק מדי כדי להמשיך ולנהל את הובלו, וחיפש אחר מישהו שיוביל את החברה במקומו. הבחירה שלו הייתה ז’אן-קלוד ביבר, שם שהפך למותג בפני עצמו בעולם השעונים. ביבר הינו אמן שיווק ברמה הגבוהה ביותר, שהיה אחראי לתחייתה המחודשת של בלנקפיין בתחילת שנות השמונים ולאחר מכן נגע באומגה עם יד הזהב שלו, שם הצליח לשלש את מכירות החברה תחת קבוצת סווטש.

ביבר הפך למנכ”ל הובלו ובעל מניות המיעוט בחברה ב-2004, כשהצעד הראשון שלו בחברה היה השקת שעון חדש – הובלו ביג באנג כרונוגרף, שעון ששאב השראה משעון איקוני נוסף בעולם השעונים, האודמר פיגה רויאל אוק אופשור כרונוגרף, שהושק עשר שנים מוקדם יותר. בעוד חובבי שעונים ואספני שעונים לא אהבו את חוסר המקוריות ואפילו התייחסו לשעון החדש כסוג של העתקה, הציבור הרחב דווקא כן אהב את השעון ונמשך לשילוב הכמעט מהפכני של חומרים אקזוטיים וצבעים בוהקים, או כפי שביבר קרא לזה – “Art Of Fusion”. לא משנה איך תקראו לזה, בסופו של דבר הביג באנג כרונוגרף הפך ללהיט בשוק ונחטף כמו לחמניות חמות.

הובלו ביג באנג כרונוגרף, לוח קרבון

יחסי אהבה-שנאה

הפופולריות הגואה של השעונים של הובלו גרמה לחובבי שעונים למתג את השעון כ”שעון לנובורישים” – אנשים שרק התחילו להרוויח סכומים גבוהים של כסף וחיפשו דרך בולטת במיוחד להראות את זה, כשאפשר להגיד שאין כמעט שעונים בולטים יותר בתעשיית השעונים משעוני הובלו – לטובה ולרעה.

ז'או קלוד ביבר בתקופה שלו בהובלו. מקור - WatchReport.
ז’או קלוד ביבר בתקופה שלו בהובלו. מקור – WatchReport.

אלגנטיות מעודנת ומאופקת לא הייתה הצד החזק של שעוני הובלו, כשהובלו דגלה בלעשות “רעש”, להיות בולטת ככל האפשר, מה שלא התקבל באהדה על ידי חובבי השעונים “הקלאסיים”, כשכאילו כדי להוסיף שמן למדורה, ביבר השיק כמעט כל שעון של הובלו כמהדורה מוגבלת, מה שנתפס כעוד סוג של התרסה וחילול הקודש בענף השעונים.

בראיון למגזין האקונומיסט בשנת 2009, ביבר הסביר את המוטו שלו כשאמר “אנשים רוצים בלעדיות, אז אתה חייב לשמור תמיד את הלקוח רעב ומתוסכל”. במילים אחרות – אם המוצר נראה נגיש מדי וקל למצוא אותו, אף אחד לא ירצה אותו ואי אפשר יהיה לגבות עבורו “פרמיה” (העתקה נוספת, הפעם מרולקס?)

הובלו קינג פאואר 692 באנג ניו יורק - מהדורה מוגבלת כמובן. מקור - הובלו.
הובלו קינג פאואר 692 באנג ניו יורק – מהדורה מוגבלת כמובן. מקור – הובלו.

אין הרבה מותגים בעולם ובטח בתעשיית השעונים שלקחו את המונח “מהדורה מוגבלת” או “לימיטד אדישן” לקצה כמו הובלו. כמעט כל אירוע בעולם וכל סלב מדרג כזה או אחר קיבל מהדורה מיוחדת של שעון הובלו על שמו. בראיון נוסף של ביבר הוא התייחס לשיטה הזאת ואמר “לכל מקום שהלקוח הולך, הוא חייב לפגוש את הובלו. המטרה שלנו היא לגרום ללקוח להרגיש שאנחנו שייכים לעולם שלו, לסגנון החיים שלו, לרגשות שלו ולחלומות שלו”.

הובלו קינג פאואר קובי ברייאנט, מהדורה מוגבלת נוספת של הובלו. מקור - הובלו.
הובלו קינג פאואר קובי ברייאנט, מהדורה מוגבלת נוספת של הובלו. מקור – הובלו.

בעוד כי אין ספק שהגישה של ביבר הוכיחה את עצמה והמכירות של שעוני הובלו רק הלכו וגדלו, חובבי שעונים ותעשיית השעונים כולה המשיכו לשנוא את המותג עוד יותר, כשהשוק הפך למוצף במהדורות מוגבלות, במה שהפך לזילות הביטוי. הובלו היא לא החברה היחידה שמואשמת מדי פעם בפעם בהצפת השוק במהדורות מוגבלות, אבל אין ספק שהיא הפכה לסמן הקיצוני ביותר של המגמה.

שילוב העובדות הללו אמנם עזר להובלו להפוך להצלחה מסחרית מסחררת, אך מצד שני רק הלך והעמיק את השנאה כלפי המותג בקרב חובבי שעונים. למרות שהובלו לא מפסיקה לשדרג את עצמה בשנים האחרונות, עם מנגנונים תוצרת בית ושכלול השימוש בחומרים אקזוטיים כמו סיבי פחמן, הדעה הרווחת בקרב חובבי שעונים ממשיכה להיות שלילית על סף השנאה כלפי המותג. הובלו, תחת הנהגת ביבר, אשר הודתה בפה מלא כי היא שואפת להיות בכל מקום, הפכה להיות נפוצה מדי עבור חובבי שעונים שהתרגלו למותגים מלאי חשאיות וסנוביים.

אז מה אתם חושבים על הובלו – האם אתם אוהבים את המותג והשעונים שלו, או שגם אצלכם מדובר באחת החברות השנואות בעולם השעונים ?

לאתר הובלו העולמי