כשאנחנו חושבים על תעשיית השעונים היום, אנחנו חושבים על שמות כמו רולקס, אומגה, פטק פיליפ, ברייטלינג. מומחי שעונים יוכלו להוסיף שמות כמו אודמר פיגה, וושרון קונסטנטין, בלנפיין ועוד שמות רבים המהווים חלק נכבד, כל אחד לפי גודלו ומעמדו, בעולם השעונים כולו. אבל עולם השעונים הכיל גם עשרות אם לא מאות חברות שנעלמו במרוצת השנים. חלקן הפכו לאפיזודה חולפת, שתצטרכו להשקיע מאמצים רבים למצוא פרטים כלשהם אודותיהן. לעומתן, ישנם מספר שמות שאם תזכירו אותם ליד חובבי שעונים, תראו מיד ברק, ניצוץ בעיניים וחיוך שמהווה הערכה למורשת והיסטוריה מפוארת. השם המפואר ביותר ברשימה הזאת הוא ככל הנראה למניה. יצרנית שעונים שוויצרית שהיא חלק מאחד השעונים האייקוניים ביותר בעולם. מוזמנים לצלול בדפי ההיסטוריה ביחד עם הגורו ולהכיר את ההיסטוריה של החברה הזאת.

אלפרד לוגרין – השנים הראשונות

אלפרד לוגרין נולד בראשון לספטמבר 1858, בעיירה ל’איסלה (L’Isle) שבאזור וילארס-בוזון (Villars-Bozon) בקנטון ואוד (Vaud) שבשוויץ. את המומחיות שלו בייצור שעונים הוא צבר בעבודתו במפעלים של יגר לה-קולטרה בלה-סנטייר.

לפני שהוא מקים חברה משלו, לוגרין ייצר מנגנונים נפלאים וקומפליקציות עבור חברות אחרות. אחת החברות הללו הייתה לונג’ין. בשנת 1878 לונג’ין מתחילה לייצר את המנגנון שיכול להיחשב על ידי רבים למנגנון החשוב ביותר שלה, קליבר 20H. את המנגנון הזה היא מקבלת מלוגרין. קליבר 20H היה מנגנון כרונוגרף פשוט למדי, אבל הוא היה המנגנון הראשון של לונג’ין שאפשר מדידת זמן. למה המנגנון הזה היה כל כך חשוב? כי הוא היה מנגנון הכרונוגרף הראשון כאמור של לונג’ין, אותו היא שילבה בשעונים שנמכרו בארצות הברית. השעונים הללו הפכו ללהיט בקרב חובבי מרוצי סוסים, מהמרים, רוכבים ועוד. כולם השתמשו בשעונים הללו והמכירות שלהם עזרו ללונג’ין להתבסס בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20.

לוגרין S.A

בשנת 1884 לוגרין מקים את החברה שתקרא על שמו, Lugrin S.A. תוך זמן קצר השעונים שהוא מייצר מצליחים להתבלט הודות לאיכות הבולטת של מנגנוני השעונים שלו. לוגרין עצמו זוכה במספר פרסים נחשבים והשעונים שלו זוכים במדליית הזהב בתערוכה הבינלאומית במילאנו בשנת 1906 ובתערוכה הבינלאומית בברן ב-1914. בהמשך לקליבר 20H שייצר עבור לונג’ין, לוגרין הופך למומחה בשעוני כרונוגרף, שעוני עצר ושעוני מינוט ריפיטר.

על מנגנוני השעונים הללו הופיע צלב מלטזי ובתוכו הכיתוב “A Lugrin”. אם אתם עוקבים אחרי עולם השעונים, אתם בוודאי יודעים שהצלב המלטזי הוא גם הסמל של וושרון קונסטנטין. אז מה הקשר בין לוגרין, הצלב המלטזי ו-וושרון קונסטנטין? אין קשר.

לא ברור למה לוגרין בחר דווקא בצלב המלטזי כסמל שיחרט על מנגנוני השעונים הללו. ייתכן כי הוא בחר בו לציון העובדה שהשעונים שלו מיוצרים בג’נבה. הצלב המלטזי הוא שמו של מכשיר למניעת מתיחת יתר של הקפיץ הראשי של שעונים. המכשיר הזה נקרא גם בשם Geneva Stop-Work. כאמור, ייתכן כי מהסיבה הזאת החליט לוגרין לשלב את שם החברה שלו בתוך הצלב המלטזי.

לוגרין S.A מקבלת שם חדש – למניה

השם לוגרין S.A המשיך להופיע על שעונים ומנגנונים של החברה עד לשנת 1928. באותה שנה חתנו של לוגרין, מריוס מיילן (Marius Meylan) הפך למנהל החברה. הוא משנה את השם של החברה וקורא לה למניה. מטה החברה היה באותן שנים בל’אוריינט.

פרסומת של למניה משנת 1951. מקור - Ecarter.com.
פרסומת של למניה משנת 1951. מקור – Ecarter.com.

מה מקור השם למניה? השם למניה מגיע מהמילה למן – Leman. בשוויצרית-צרפתית אגם ג’נבה נקרא Lac Leman. כך שלמניה הוא בעצם “של ג’נבה” או “מג’נבה”. השם החדש מחזק את ההשערה שלוגרין בחר בצלב המלטזי דווקא בגלל הכינוי שלו כ-Geneva Stop-Work. גם תחת השם החדש, על השעונים של החברה מופיע הצלב המלטזי, כשבתוכו הכיתוב Lemania. על דגמים מאוחרים יותר של החברה יופיע בתוך הצלב המלטזי הכיתוב LWO.

למניה – התחלה קשה

לצערו של מיילן, שנת 1928 הייתה שנה רעה מאוד להקים חברה חדשה. שנת 1928 היא תחילת שנות השפל הכלכלי הגדול. העולם נכנס למיתון עמוק ותעשיית השעונים היא אחת התעשיות הראשונות שנפגעות מהמיתון. בעולם שבו לאנשים לא ברור כיצד יתפרנסו ויכלכלו את משפחתם, שעוני יד הופכים למוצר לא הכרחי וכזה שאפשר לוותר עליו. למניה ממשיכה לפעול תחת השם החדש במשך מספר שנים, עד לשנת 1932. אז החברה מבינה כי היא לא תוכל להמשיך ולהתקיים באופן עצמאי והיא צריכה לחשוב על דרך חדשה כדי להמשיך ולהתקיים. הפתרון? מיזוג עם שתי חברות ענק אחרות באותן שנים – טיסו ואומגה. חברות רבות לא שרדו את השפל הכלכלי הגדול באותן שנים ונעלמו מהמפה. החברות שכן הצליחו לשרוד לרוב בחרו בפתרון של למניה, אומגה וטיסו – מיזוג עם חברות אחרות.

ה-SSIH

ה-Société Suisse pour l’Industrie Horlogére SA מוקם כאמור על ידי טיסו, אומגה ולמניה, אך תוך זמן קצר מצטרפות אליו חברות נוספות – Lanco, Corebert, Marc Favre והמילטון. החברות הללו ימשיכו להיות הבסיס ל-SSIH עד לשנות ה-60, אז Rayville הצטרפה ל-SSIH והביאה איתה את המותג בלנפיין. ה-SSIH המשיך למזג אליו חברות שונות, עד שבשנת 1998 הוא הופך לתאגיד סווטש, כפי שאנו מכירים אותו כיום. אבל בואו נחזור רגע לדבר על למניה וה-SSIH בשנים הראשונות שלו.

כאמור, למניה נכנסה לשותפות ביחד עם טיסו ואומגה. אבל בעוד אותן חברות המשיכו לייצר שעונים תחת השם שלהן ולהנות מאור הזרקורים, למניה החליטה להישאר ברקע. היא אמנם המשיכה לייצר שעונים משלה, אבל היא הפכה בעיקר לספקית מנגנוני השעונים של ה-SSIH. החלק המרכזי של למניה ב-SSIH היה תכנון, ייצור ואספקה של קומפליקציות ומנגנונים לחברות הקבוצה. למניה עשתה זאת בצורה נפלאה. למעשה, כל מנגנון כרונוגרף שבו השתמשו טיסו או אומגה עד לשנות השבעים של המאה הקודמת היה מתוצרת למניה. מדובר בקצת יותר מ-40 שנות אספקה של מנגנונים מתקדמים.

פרויקט 27CHROC12 – לידתה של אגדה

במהלך שנות הארבעים של המאה הקודמת, יוצאות אומגה ולמניה להרפתקאה משותפת. פרויקט שאפתני בשם 27CHROC12. מטרת הפרויקט – תכנון, עיצוב וייצור מנגנון כרונוגרף, עם המאפיינים הבאים – מנגנון כרונוגרף, בקוטר של 27 מ”מ ועם רג’יסטר (לוח קטן) של 12 שעות. על הפרויקט הופקד אלברט פיגה מלמניה, ביחד עם ז’אק ריימונד. פיגה הוא שם אגדי בתעשיית השעונים. לאחר שסיים מסלול ארבע שנתי בבית הספר לשענות של לה-סנטייה תוך שלוש שנים בלבד, הוא מצטרף ללמניה בתחילת שנות השלושים של המאה הקודמת. הוא היה לאחד מיצרני מנגנוני השעונים החשובים ביותר בשוויץ במשך כמעט 50 שנים, מנגנונים אותם ייצר עבור למניה ולאחר מכן לאומגה.

שעון כרונוגרף של למניה, שנת ייצור - לפני 1950, עם קליבר 2310. מקור - Ninanet.net.
שעון כרונוגרף של למניה, שנת ייצור – לפני 1950, עם קליבר 2310. מקור – Ninanet.net.

תחת פיגה, הפרויקט השאפתני זוכה להצלחה רבה. התוצאה הסופית שלו – קליבר למניה 2310. אחד המנגנונים האגדיים והחשובים ביותר בתעשיית השעונים.

למניה 2310 

את קליבר 2310 של למניה רובנו מכירים כקליבר 321 של אומגה. למעשה, פיגה מייצר את המנגנון כסוג של Ébauche. מה זה Ébauche? אנחנו שמחים ששאלתם. המילה מגיעה מצרפתית, שם המשמעות שלה היא ריק או סקיצה. למעשה מדובר במעין בסיס לייצור מנגנון, שמאפשר ליצרניות אחרות להתבסס על העיצוב המקורי, עם מספר שינויים קטנים ולהעניק לו את המראה והנגיעה האישית שלהן. כך הפך קליבר 2310 למנגנון שאפשר למצוא בשעונים של יצרניות שעונים רבות. פטק פיליפ קראה לו קליבר CH 27-70.

שעון כרונוגרף של למניה משנת 1940. מקור - WATCHTIME.ME.
שעון כרונוגרף של למניה משנת 1940. מקור – WATCHTIME.ME.

וושרון קונסטנטין קראה לו קליבר 1141 וכאמור אומגה קראה לו קליבר 321. עד היום הוא משמש כבסיס למנגנוני כרונוגרף של אותן חברות, כמו גם ברגה ואפילו רוז’ה דובואי.

שעון ה-HISTORIQUES CORNES DE VACHE 1955 עם קליבר 1142 של וושרון קונסטנטין, המבוסס על ה-2310.

תהילת העולם של הלמניה 2310

למרות שאפשר למצוא אותו בשעונים של השמות הגדולים ביותר בתעשייה, את עיקר הפרסום של ה-2310 הוא קנה בגרסה של אומגה. בתור אומגה 321 הוא הופך למנגנון שבו אומגה תשתמש לשעוני הספידמסטר שלה משנת 1957 ועד לשנת 1965.

קליבר 1142 QP של ושרון קונסטנטין, המבוסס על קליבר 2310. מקור - Revolution.
קליבר 1142 QP של ושרון קונסטנטין, המבוסס על קליבר 2310. מקור – Revolution.

משנת 1965 ועד לשנת 1968 הוא הופך למנגנון הכרונוגרף של שעוני הספידמסטר פרופשונל. באותן שנים, הוא קונה את תהילת העולם שלו כשהוא היה חלק מ”שעון הירח”, ה-Moon Watch של אומגה. קליבר 321 היה למעשה המנגנון היחיד שעבר את המבחנים הקשים שהכתיבה נאס”א לבחירת השעון שישמש את האסטרונאוטים שלה במשימות החלל השונות, ביניהן כמובן הנחיתה על הירח. אומגה תמשיך להשתמש בו בשעונים נוספים שלה לאחר מכן. כך למשל אפשר למצוא אותו בשעונים מסדרת ה-DeVille והסימאסטר.

הדור הראשון של קליבר 321 של אומגה. מקור - Professional Watches.
הדור הראשון של קליבר 321 של אומגה. מקור – Professional Watches.

למניה – רשימת הישגים

כדי להדגיש עוד יותר עד כמה הייתה למניה יצרנית שעונים חשובה לאורך שנות קיומה, תרשו לנו להזכיר מספר עובדות או הישגים לגבי החברה.
  • מנגנון הכרונוגרף המכאני היחיד שאושר אי פעם על ידי נאס”א לשימוש במשימות החלל בתוך ומחוץ לרכבי החלל
  • השעון המעורר (Alarm Watch) המכאני היחיד שבו ניתן לכוון לא רק את מחוג השעות, אלא גם את מחוג הדקות
  • הספקית היחידה לשעוני כרונוגרף לכוחות המזוינים הבריטיים במהלך שנות החמישים והשישים של המאה הקודמת.
  • הספקית הכמעט יחידה של כל מכשירי מדידת הזמן שהיו בשימוש ה-BBC עד לשנות השמונים של המאה הקודמת.
  • המנגנון שהיה בתוך הכרונוגרף השחור האייקוני של פרדיננד פורש בשנת 1972.
  • שעון כרונוגרף אוטומטי שהיה בשימוש 2 אסטרונאוטים גרמניים במהלך תיקונים שביצעו מחוץ לתחנת החלל הבינלאומית בשנות השמונים של המאה הקודמת.
  • ספקית שעוני הקוקפיט למגוון רחב של מטוסי חיל האוויר של נאט”ו.
  • המנגנון שהיה בתוך כל ארבעת דגמי שעוני הכרונוגרף שהיו בשימוש חיל האוויר הגרמני בשנות השמונים והתשעים של המאה הקודמת.
  • המנגנון שהיה בתוך שעונים של כוחות האוויר של איטליה, דרום אפריקה, שבדיה, ארגנטינה, קניה, ספרד, ונצואלה ועוד.
כאמור, מאחורי כל ההישגים הללו עומדת חברה אחרת – למניה.

אז לאיפה למניה נעלמה?

כאמור, בשנת 1998 הופך ה-SSIH לתאגיד סווטש. אבל עוד לפני כן, בשנת 1980, שלחו בנקים שוויצריים את ניקולאס הייק לארגן מחדש את הקבוצה ולראות האם ניתן להציל אותה משפיטת רגל. מנהלי למניה באותם שנים החליטו לבחור ברכישה על ידי ההנהלה. כלומר – מנהלי החברה רכשו בעצם את החלק של למניה מה-SSIH והחברה הפכה לחברה עצמאית שלא תלויה ב-SSIH. המהלך יצא אל הפועל במהלך שנת 1981 ואחריו נקראה החברה בשם Nouvelle Lemania – למניה החדשה. באותה תקופה, החברה המשיכה לייצר מנגנונים עבור אומגה. למשל קליבר 1873 של למניה, שנקרא קליבר 861 על ידי אומגה. גם קליבר 1872 -5100 שנקראו על ידי אומגה קליבר 1045 הגיעו מלמניה.

שעון כרונוגרף של למניה משנות הארבעים של המאה הקודמת. מקור - Bulang&Sons.
שעון כרונוגרף של למניה משנות הארבעים של המאה הקודמת. מקור – Bulang&Sons.

למעשה, מי שמימנה חלק מהרכישה של למניה על ידי ההנהלה שלה הייתה יצרנית שעונים מפורסמת – פיאז’ה. שנה לאחר מכן, פיאז’ה רכשה גם את הויר. החל משנת 1982, למניה הופכת שוב לחלק מתאגיד, ביחד עם הויר. אם כי שיתוף הפעולה הזה היה קצר הרבה יותר. הוא נמשך שלוש שנים בלבד, כשב-1985 הויר נמכרת לקבוצת TAG והופכת לטאג הויר.

הסוף של למניה

למניה ממשיכה לפעול ולייצר שעונים, אבל התעשייה השתנתה ללא היכר והשוק הפך לקשה הרבה יותר. בשנת 1991 היא נמכרת פעם נוספת. הבעלים החדשים שלה היו בחריין אינווסטקורפ. בחריין אינווסטקורפ החזיקה כבר בבעלות על ברגה. כך מוצאת את עצמה למניה פעם נוספת בשיתוף פעולה עם מותג אחר. אבל היה זה גם שיתוף הפעולה האחרון של החברה. למניה עדיין פרחה וייצרה מנגנונים עבור חברות אחרות. ביניהן כמובן ברגה, שבעבר לא השתמשה במנגנונים מתוצרת למניה.

שעון של למניה עם קליבר 2225. מקור - The Watch Spot.
שעון של למניה עם קליבר 2225. מקור – The Watch Spot.

בשנת 1999 הגיע סוף דרכה של למניה. אינווסטקורפ נמכרה לתאגיד סווטש. הנהלת תאגיד סווטש קבעה כי אחד המנגנונים המוצלחים ביותר של למניה, קליבר 5100, לא יימכר יותר מחוץ לקבוצת סווטש. היות ואף יצרן שעונים בתוך הקבוצה לא השתמש בקליבר 5100, זה סימן למעשה את מותו של המנגנון הזה. קבוצת סווטש הודיעה מראש ליצרניות כמו Sinn ו-Tutima על הפסקת הייצור ואפשרה להן להספיק ולהצטייד במנגנונים הללו לפני הפסקת הייצור.

בסופו של דבר, למניה נמחקה ממפת התעשייה. את מתחם הייצור של למניה העבירה קבוצת סווטש לברגה. למניה הופכת בעצם ליצרנית מנגנוני הבית של ברגה, אם כי ללא זכר כלשהו ללמניה. אם תרצו, המזכרת היחידה שנשארה מהחברה המפוארת הזאת כיום, היא המתקנים של ברגה, שיושבת עד היום במתחם של למניה.