אם תשאלו חובב שעונים ממוצע מה הקשר בין תעשיית שעונים השוויצרית והמסע לחלל, סביר להניח שהתשובה הראשונה שתשמעו, עוד בטרם תסיימו את המשפט, תהיה “אומגה ספידמסטר״. שעון הכרונוגרף של אומגה הוא אולי ״שעון החלל״ המפורסם ביותר. השעון של אומגה ששימש את האסטרונאוטים במשימת החלל המפורסמת ביותר בהיסטוריה, אפולו 11, הוא ללא ספק השעון המפורסם ביותר ואחד מהשעונים האייקונים ביותר בעולם. אבל שבע שנים לפני שהוא טס לחלל, גרסאות מוקדמות שלו נענדו על ידם של האסטרונאוטים במשימת מרקורי-אטלס 8. אבל עוד לפני שאומגה הצליחה ״להשתלט״ על פרק היד, או ליתר דיוק, חליפת החלל, של האסטרונאוטים של נאס״א, שעון כרונוגרף אחר הגיע לחלל ולמעשה היה השעון השוויצרי הראשון בחלל, שעון מבית ברייטלינג. לציון 60 שנה להישג ההיסטורי הזה, מציגה ברייטלינג שעון חדש – נויטיימר B02 כרונוגרף 41 קוסמונאוט, החלטנו בגורו שזאת הזדמנות נפלאה להכיר את השעון החדש ובעיקר – את השעון המקורי.

מירוץ החלל בשנות הששים של המאה הקודמת 

אם תנסו לחשוב מה הדבר הראשון שעובר לכם בראש כשאתם שומעים את השם ברייטלינג, סביר להניח שהתשובה תהיה שעוני טייסים. בשנות הששים של המאה הקודמת הדבר הזה היה נכון עוד יותר. למעשה, ברייטלינג הייתה אז יצרנית שעוני הטייסים הבלתי מעורערת. אבל באותן שנים, תשומת הלב של העולם כולו אמנם הופנתה לשמים, אבל קצת מעבר לגובה שבו טסים מטוסים, אל עבר החלל.

שנות הששים עמדו בסימן מירוץ החלל בין ברית המועצות וארצות הברית, כשכל אחת מהן ניסתה לרשום הישג כזה או אחר בכיבוש החלל. כחלק מהמירוץ הזה, ב-24 למאי 1962 שיגרה ארצות הברית את קפסולת החלל MA-7, שנקראה אורורה 7 (Auroroa 7), כחלק ממשימת החלל מרקורי-אטלס 7.

סקוט קרפנטר בתוך האורורה 7. מקור - ויקיפדיה.
סקוט קרפנטר בתוך האורורה 7. מקור – ויקיפדיה.

בתוך הקספולה ישב האסטרונאוט האמריקאי סקוט קרפנטר. קרפנטר היה האדם השישי שטס לחלל. המשימה של קרפנטר הייתה להקיף את כדור הארץ שלוש פעמים בקפסולה שלו ואז לנחות בחזרה בכדור הארץ. למעשה, המשימה הייתה שחזור של משימת מרקורי-אטלס 6, של האסטרונאוט הנודע ג׳ון גלן.

קרפנטר לא היה הבחירה הראשונה למשימה הזאת, כשלמעשה, הוא אפילו לא היה הבחירה השניה. אז איך בכל זאת הוא מצא את עצמו בחלל? הטייס המקורי שנבחר למשימת מרקורי אטלס 7 אמור היה להיות דיק סלייטון (Deke Slayton). טייס הגיבוי שנבחר עבורו היה וולי שירה (Wally Schirra). סלייטון היה זה שבחר למעשה את השם למשימה. ההסבר מאחורי בחירת השם שלו – זאת הייתה הטיסה המאוישת הרביעית והאות דלתא היא האות הרביעית באלפבית היווני.

סקוט קרפנטר. מקור - watchilove.
סקוט קרפנטר. מקור – watchilove.

עם זאת, במהלך ריצת אימון בצנטריפוגה שנועדה לדמות העמסת כוחות ג׳י, התגלתה הפרעת קצב לב בליבו של סלייטון. מיד לאחר הגילוי הזה סלייטון הוסר מסטטוס טיסה. אבל במקום לבחור בטייס הגיבוי של סלייטון, וולי שירה, בנאס״א החליטו לבחור דווקא בסקוט קרפנטר.

קרפנטר היה טייס הגיבוי של משימת מרקורי-אטלס 6, כשלאורך כל תקופת ההכנה למשימה הוא התאמן ביחד עם ג׳ון גלן. הוא נחשב לאסטרונאוט המוכן בצורה הטובה ביותר לטיסה לחלל ולכן בנאס״א החליטו לדלג על שירה ולבחור בקרפנטר. אם אתם שואלים את עצמכם מה עלה בגורלו של שירה, אנחנו יכולים להרגיע אתכם ולספר לכם ששירה טס לחלל חמישה חודשים לאחר מכן, ב-3 לאוקטובר 1962, במסגרת משימת מרקורי-אטלס 8, בה הקיף את כדור הארץ שש פעמים, בטיסה שנמשכה תשע שעות.

למעשה, שירה טס פעם נוספת לחלל, שלוש שנים מאוחר יותר, במסגרת משימת ג׳מיני 6 בשנת 1965. שלוש שנים נוספות לאחר מכן, בשנת 1968, שירה הפך לאדם הראשון שטס שלוש פעמים לחלל, כשפיקד על משימת החלל אפולו 7. אבל תרשו לנו לחזור לקרפנטר ולמשימת מרקורי-אטלס 7.

מרקורי-אטלס 7 

לאחר אבחון הפרעת קצב הלב בליבו של סלייטון, נבחר כאמור סקוט קרפנטר להיות האסטרונאוט של משימת מרקורי-אטלס 7, שכונתה כאמור דלתא-7 על ידי סלייטון. עם בחירתו של קרפנטר, הוא מחליט לשנות את שמה של המשימה וקרא לה אורורה 7 (Aurora 7). המילה Aurora באנגלית משמעותה הזוהר הצפוני, כשקרפנטר סיפר כי הוא בחר בשם הזה כי הוא מייצג את השמים הפתוחים והשחר, המסמלים את שחר העידן החדש שבפתחו עמדה האנושות.

סיבה נוספת שהתפרסמה באותם ימים לבחירה של קרפנטר בשם אורורה 7 הייתה העובדה שכתובת ביתו בתקופת ילדותו בבולדר, קולורדו, הייתה פינת השדרות אורורה והשביעית. עם זאת, בשנת 2003 קרפנטר ערך הרצאה בתאטרון בעיירת הולדתו, בולדר, בה הוא הודה כי למעשה מעולם לא יצר את הקשר בין כתובת המגורים שלו לשם של משימת החלל שלו, עד שחברים שלו סיפרו לו על כך, לאחר הטיסה. האם תת המודע של קרפנטר עזר לו לבחור את השם למשימה? יכול להיות …

החללית מרקורי מספר 18 נמסרה לקייפ קנוורל שבפלורידה ב-15 לנובמבר 1961. החללית עברה מספר שינויים לעומת החללית שבה טס ג׳ון גלן, בין היתר בפריסקופ שלה ובמצנח, שנפתח מוקדם מדי במהלך הטיסה הקודמת. רכב האטלס 107D יצא ממפעל Convair בסן דייגו, קליפורניה ב-25 לפברואר 1962, כשהוא נמסר לקייפ קנוורל ב-6 למרץ באותה שנה. גם ברכב זה בוצעו מספר שינויים מינוריים.

נאס״א פרסה רשת של 15 אתרי מרקורי מסביב לעולם – תחנות קרקע וספינות שהיו אמורות לספק כיסוי רציף של החללית במהלך המסע שלה בחלל.

המשימה של מרקורי-אטלס 7

אם אתם חושבים שבאותן שנים שיגרו אנשים לחלל למטרת הנאה או תיירות חלל (מבלי לפגוע באף אחד …), אתם טועים כמובן. מוקד המשימה של קרפנטר היה מדעי. תוכנית הטיסה המלאה כללה את המחקר הראשון על נוזלים בחוסר משקל, צילום של כדור הארץ וניסיון לא מוצלח לצפות בזיקוק שנורה מכדור הארץ.

אחד מהניסויים כלל שחרור בלון מרובה-צבעים, שיישאר קשור לקפסולה, צפייה בהתנהגות הנוזל במצב חוסר משקל בתוך בקבוק זכוכית סגור, שימוש במד אור מיוחד כדי לקבוע את הנראות של הזיקוק מכדור הארץ, ביצוע צילומי מזג אוויר עם מצלמה ידנית ולימוד שכבת זוהר האוויר (Airglow Layer), כשלטובת משימה זו קרפנטר עבר הכשרה מיוחדת.

הבלון שחובר לרכב החלל היה כדור מיילר מתנפח בקוטר של 30 אינץ׳, שהיה מקופל, ארוז ושכן ביחד עם בקבוק הניפוח שלו באמצעות גז במיכל האנטנה. החבילה כולה שקלה שני קילוגרם. הבלון היה מחולק לחמישה צבעים – אלומיניום לא צבוע, צהוב, כתום, לבן וציפוי זרחני שנראה לבן ביום וכחול בלילה.

סקוט קרפנטר. מקור - watchilove.
סקוט קרפנטר. מקור – watchilove.

הבלון היה אמור להיות משוחרר בנקודת הפריג׳י – הנקודה הקרובה ביותר בין רכב החלל לכדור הארץ לאחר סיום ההקפה הראשונה של כדור הארץ, כשהוא אמור היה לרחף בחופשיות בקצה חוט ניילון באורך של 100 רגל. מטרת הניסוי הייתה לחקור את השפעות החלל על תכונות ההשתקפות של משטחים צבעוניים באמצעות תצפית ויזואלית ומחקרים צילומיים ולהשיג מדידות גרר אווירודינמיות באמצעות מד מתח או ליתר דיוק – מד מתיחה (Strain Gauge).

הטיסה של קרפנטר

סקוט קרפנטר התעורר באחת ורבע בלילה לפני הטיסה. הוא אכל ארוחת בוקר שכללה מיץ תפוזים, פילה מיניון, ביצים, טוסט וקפה. לפני שנכנס לקפסולה, הוא עבר משטר הידרציה של מים, מיץ, קפה ותה מתוק. הוא עלה אל רכב החלל ב-04:36 לפנות בוקר, כששבע דקות לאחר מכן, בשעה 04:43 הוא נכנס אל החללית. השיגור התרחש בשעה 07:45 בבוקר בשעון פלורידה, ב-24 למאי 1962.

ביצועי רכב החלל במהלך השיגור היו מצוינים, מלבד חריגה קטנה אחת – מתג הידרואלי משמר של המנוע רשם אובדן לחץ הידרואלי משמר ועבר למצב הפסקה ב-T+265 שניות. עם זאת, היות וביצועי המערכת ההידראולית היו תקינים באמצעות בדיקה של נתוני טיסה אחרים, הדבר לא הפריע למהלך הטיסה. בנאס״א העריכו כי התקלה התרחשה כתוצאה מטמפרטורות נמוכות במיוחד שהגיעו מקווי LOX סמוכים (קווי חנקן נוזלי). מסלול הטיסה של האטלס היה כל כך מדויק, עד שאורורה 7 הגיעה כמעט לפרמטרים המדויקים של המסלול שתוכנן למשימה.

בפעם הראשונה במשימות החלל, קרפנטר היה מצויד בפריטי מזון מוצקים. נאס״א סיפקה לו קוביות מיובשות בהקפאה בשקיות ניילון, במקום משחה שנסחטה משפופרת עד לטיסה שלו. המשחה גרמה לבעיות בעקבות פירורים שונים שצפו בתוך התא לאחר הלחיצה על השפופרת. קוביות המזון צופו בחומר נגד התפוררות, אך מסיבה לא ברורה, הם נשברו לפני הפתיחה שלהם. במהלך הטיסה, קרפנטר הביע דאגה מפירורים שיישאבו לתוך פתחי האיוורור בקפסולה בנוסף לחשש מסכנת חנק בבליעה. מלבד קוביות המזון, חטיף שוקולד שהיה חלק מאספקת המזון שלו נמס בעקבות טמפרטורות גבוהות בתא (כ-39 מעלות צלזיוס). בסוף ההקפה השניה של כדור הארץ קרפנטר מודיע לבקרה כי רוב האוכל היה במצב לא אכיל וגרם בעיקר לבלאגן וכי הוא יימנע מלגעת בו למשך שארית הטיסה, מלבד נטילת כמוסת קסילוזה.

התעלומה שקרפנטר פתר במהלך הטיסה שלו

עם תחילת ההקפה השלישית והאחרונה של כדור הארץ, קרפנטר חובט בטעות בקיר הפנימי של התא. בכך הוא פתר תעלומה שהטרידה את מיטב המוחות בנאס״א מהטיסה הקודמת. עם החבטה בקיר הפנימי של התא, התגלה גשם בהיר של חלקיקים מחוץ לחללית, תופעה אותה ג׳ון גלן כינה ״גחליליות״, כשאף אחד בנאס״א לא ידע על מה גלן מדבר ומה יכול להסביר את התופעה הזאת. עם החבטה של קרפנטר התברר כי למעשה מדובר בחלקיקי קרח שהשתחררו מהחלק החיצוני של החללית!

לקראת סוף הטיסה, קרפנטר גילה כי על ידי חבטה בידו בדופן הקפסולה, הוא יכול ״לשחרר״ עוד גחליליות כאלו. בנאס״א חשדו כי מדובר בחלקיקי צבע סימון או חומר דוחה כרישים, אבל בדיקות אישרו שאף אחד מהם לא יכול לנזול מהאריזה שלו באפס כוח משיכה. חשד נוסף היה כי מדובר בקיטור ממערכת תומכת החיים, שהופכים לשלג כשהם נחשפים לחלל פתוח, או פסולת בצד החיצוני של החללית.

בכל הקשור לנראות, קרפנטר סבל רבות בשל עננים כבדים שכיסו חלקים נרחבים מהמסלול שלו. דרום-מערב ארצות הברית ומערב אפריקה היו ברורים, אך הוא לא יכול היה לראות כלל את פלורידה.

הגחליליות והקשר שלהן לבעיות בנחיתה

כשקרפנטר חלף מעל הוואי במסגרת ההקפה האחרונה שלו של כדור הארץ, מנהל המשימה, כריס קראפט, הורה לקרפנטר להתחיל את הספירה לאחור של הפעלת האש האחורית (Retrofire) ולעבור משליטה ידנית לבקרת גישה אוטומטית. קרפנטר ציין מאוחר יותר כי דעתו הוסחה חלקית מסיבה משעשעת למדי – הוא צפה באותן ״גחליליות״ שהוא יצר באמצעות חבטה על דופן החללית ולכן הוא החל בהכנות לנחיתה בשלב מאוחר יותר. כשהתחיל ליישר את החללית הוא גילה שמערכת הייצוב האוטומטית לא תוכל להחזיק את נקודת הגובה הנדרשת של 34 מעלות ואפס מעלות פיתול. הניסיון שלו לברר את מקור התקלה גרם לו לעיכוב בבדיקות של פריטים אחרים. כשהוא עבר בסופו של דבר למצב שליטה ״Fly-By-Wire״ – מצב טיסה חצי אוטומטי שנשלש בעיקר על ידי מחשב, הוא שכח לכבות את המערכת הידנית. כתוצאה מכך, שתי המערכות פעלו במקביל למשך 10 דקות, כשהתוצאה הייתה בזבוז רב של דלק, שלא כמתוכנן.

אבל הבעיות לא נגמרו כאן. מלבד בעיות הגישה, קרפנטר הפעיל את הטילים האחוריים (RetroRocket) – טילים שאמורים לבלום את הנפילה של החללית, באיחור של שלוש שניות. זוכרים את שיעורי הנהיגה שלכם? שלוש שניות של חללית שנופלת מהחלל הוסיפו למעשה עוד כ-15 מייל (24 ק״מ) לשגיאת המסלול. תוסיפו לכך את המחסור בדלק והתוצאה הסופית היא פספסוס של נקודת הכניסה מחדש של קרפנטר ונחיתה במרחק של כ-250 מייל (400 ק״מ) מאתר הנחיתה!

סקוט קרפנטר לאחר פספוס אתר הנחיתה. מקור - watchilove.
סקוט קרפנטר לאחר פספוס אתר הנחיתה. מקור – watchilove.

בנאס״א יצאו ״למסע חיפושים״ בעקבות קרפנטר, שפספס כאמור את יעד הנחיתה שלו בכ-400 ק״מ. לאחר כמעט שעה של חיפושים, קרפנטר ״נמצא״ צפונית-מזרחית לפורטו-ריקו. הספינה USS Farragut הייתה הראשונה שהגיעה לחללית, כמעט ארבעים דקות לאחר שפגעה במים. שני מסוקים שנשלחו מנושאת המטוסים USS Interpid הגיעו למקום ואספו את קרפנטר חזרה לאינטרפיד. במשך השעות הבאות נשארה ה-USS Farragut במקום כשהיא צופה על החללית, עד להגעתה של ה-USS John R. Pierce, ספינה שהייתה מזוודת בציוד מיוחד שאיפשר לה לגרור את אורורה 7 בחזרה לפורטו ריקו, משם היא הוטסה בחזרה לקייפ קנוורל.

מלבד תשישות קלה, קרפנטר היה במצב בריאותי טוב ועם מצב רוח טוב. בדיקות רפואיות לאחר הטיסה לא גילוי שינויים פיזיים משמעותיים או חריגות. עם זאת, קראפט, מנהל המשימה, לא היה מרוצה כלל מהביצועים של האסטרונאוט שלו, בעיקר בגלל הבזבוז המיותר של דלק, מה שגרם לפספוס נקודת הכניסה החוזרת והנחיתה מחוץ למסלול. כתוצאה מכך, קרפנטר הודח ממשימות חלל עתידיות. בשנת 1964 הוא עזב את תוכנית החלל של נאס״א והצטרף לתוכנית SEALAB של חיל הים האמריקאי. את אורורה 7 ניתן לראות כיום במוזיאון המדע והתעשייה בשיקגו, אילנוי.

נויטיימר B02 כרונוגרף 41 קוסמונאוט המקורי

אתם בטח שואלים את עצמכם, אבל מה עם קצת שעונים? כפי שציינו בתחילת הכתבה, קרפנטר היה למעשה הראשון שענד על זרועו שעון יד שוויצרי. השעון שענד היה שעון הנויטיימר קוסמונאוט (Navitimer Cosmonaute).

השעון היה שעון שאותו קרפנטר ביקש באופן אישי. קרפנטר ענד שעון נויטיימר במהלך התקופה שלו כטייס, כשהוא מכיר וככל הנראה אוהב את השעון. עם זאת, לבקשתו, ברייטלינג ייצרה גרסה מיוחדת של השעון.

ברייטלינג ציידה את השעון בלוח עם תצוגה של 24 שעות, כדי לעזור לקרפנטר לדעת בקלות את ההבדל בין היום והלילה כשהוא שוהה בחלל.

השעון של קרפנטר, שעון היסטורי מ-1962 והשעון החדש. מקור - watchilove.
השעון של קרפנטר, שעון היסטורי מ-1962 והשעון החדש. מקור – watchilove.

בתמונות שונות של הטיסה של קרפנטר, עם הכנסתו לקפסולה, אפשר לראות את השעון קשור מעל חליפת החלל שלו. ברייטלינג מציגה כאמור שעון חדש לציון 60 שנה לשיגור של קרפנטר לחלל ולעובדה כי השעון שלה היה השעון השוויצרי הראשון בחלל, כשבנוסף היא מציגה לראשונה מזה 60 שנה את השעון המקורי של קרפנטר!

קרפנטר ובני משפחתו במעמד חשיפת השעון החדש עם מנכ״ל ברייטלינג. מקור - watchilove.
קרפנטר ובני משפחתו במעמד חשיפת השעון החדש עם מנכ״ל ברייטלינג. מקור – watchilove.

נויטיימר B02 כרונוגרף 41 קוסמונאוט החדש

השעון החדש מגיע בגוף העשוי מפלדת אל-חלד עם פלטינה. השעון מגיע בקוטר של 41 מילימטרים ובעובי של 13 מילימטרים. השעון עמיד למים בעומק של עד ל-30 מטרים, כשהוא מצויד בזכוכית ספיר כיפתית-קשתית, עם ציפוי אנטי-רפלקטיבי משני הצדדים שלה. גוף השעון עשוי מפלדת אל-חלד, כשהבזל שלו עשוי מפלטינה.

נויטיימר B02 כרונוגרף 41 קוסמונאוט. מקור - watchilove.
נויטיימר B02 כרונוגרף 41 קוסמונאוט. מקור – watchilove.

השעון הוא שעון כרונוגרף, עם לוח עם שלוש לוחות קטנים. הלוח בשעה 3 הוא לוח הכרונוגרף 30 דקות, הלוח בשעה 6 הוא כרונוגרף ה-12 שעות כשהלוח האחרון, בשעה 9 הוא לוח השניות הקטן של השעון. בתוך הלוח בשעה 6 ברייטלינג משלבת את התאריכון.

נויטיימר B02 כרונוגרף 41 קוסמונאוט. מקור - watchilove.
נויטיימר B02 כרונוגרף 41 קוסמונאוט. מקור – watchilove.

הלוח הוא ״לוח נויטיימר״ טיפוסי, עם הסליידר הלבן המפורסם בחלק החיצוני שלו, כשכאמור, הוא מגיע עם תצוגה של 24 שעות במקום תצוגת 12 שעות, ממש כמו בשעון המקורי.

בתוך השעון אנו מוצאים את מנגנון B02 של ברייטלינג. מנגנון כרונוגרף מתיחה ידנית, אותו ניתן לראות מבעד לגב השקוף של השעון. המנגנון פועל בקצב של 28,800 ויברציות לשעה ומספק רזרבת כוח של 70 שעות, כשהוא מגיע עם הסמכת כרונומטר של ה-COSC.

נויטיימר B02 כרונוגרף 41 קוסמונאוט. מקור - watchilove.
נויטיימר B02 כרונוגרף 41 קוסמונאוט. מקור – watchilove.

ברייטלינג תייצר 362 שעונים כאלו בסך הכל, כשעל גב כל אחד מהשעונים יופיע הכיתוב ״אחד מ-362״ (One of 362) לצד תאריך המשימה של קרפנטר – 24 למאי, 1962 והכיתוב החשוב ביותר ״שעון היד השוויצרי הראשון בחלל״.

נויטיימר B02 כרונוגרף 41 קוסמונאוט. מקור - watchilove.
נויטיימר B02 כרונוגרף 41 קוסמונאוט. מקור – watchilove.

השעון יהיה זמין לרכישה עם רצועת עור שחורה (רפרנס PB02301A1B1P1) או עם צמיד החוליות המוכר של ברייטלינג מפלדת אל-חלד (רפרנס PB02301A1B1A1). השעון עם רצועת העור יגיע עם תג מחיר של 10,550 אירו, בעוד הגרסה עם רצועת העור תעלה 10,200 אירו.

נויטיימר B02 כרונוגרף 41 קוסמונאוט החדש – לסיכום

ברייטלינג רואה מה עובד אצל המתחרים ומנסה גם כן את מזלה. ואם כבר מנסים, אז בדיוק כך.

למידע נוסף על השעון החדש באתר של ברייטלינג.