אם תשאלו חובבי שעונים מושבעים על אישים חשובים בתולדות תעשיית השעונים, סביר להניח שהם ידקלמו לכם שמות כמו אברהם לואי ברגה, ממציא הטורבילון ואולי גדול השענים בהיסטוריה. האנס ווילסדורף, מייסד רולקס. ז’אן קלוד ביבר, שקורות החיים שלו שזורות בהיסטוריה של יצרניות שעונים רבות ונחשב למי שעומד מאחורי ההצלחה של הובלו או ג’רלד ג’נטה, המעצב האגדי שעומד מאחורי כמה משעוני הספורט החשובים בהיסטוריה של תעשיית השעונים. אבל את עצם העובדה שאנחנו יכולים להשתמש היום בביטוי “תעשיית השעונים” בצורה כל כך שגורה על לשוננו, אפשר לזקוף לזכותו של אדם אחד. אמנם מדובר בשם שכמעט כל חובב שעונים מכיר, אבל ספק רב אם הם מצליחים להבין את המעמד האגדי לו הוא זכה בשוויץ לפני שנפטר ועד כמה העובדה שיש בכלל תעשיית שעונים שוויצרית כיום נזקפת לזכותו. אנחנו מדברים כמובן על ניקולס הייק המנוח, נשיא קבוצת סווטש ומי שבעצם הציל את תעשיית השעונים השוויצרית כולה בשיאו של משבר הקוורץ. אז אם אתם רוצים קצת להפיג את הבידוד בעוצר שנכפה על מדינת ישראל כולה בליל הסדר, אתם מוזמנים להכיר ביחד איתנו את קורות החיים של הייק, המושיע של תעשיית השעונים השוויצרית. נולד למשפחה נוצרית בלבנון, הפך למנהל חברת ייעוץ שוויצרית חשובה, הציל את תעשיית השעונים השוויצרית והקים את קבוצת סווטש, קונגלומרט השעונים הגדול בעולם.

ניקולס הייק – בן למשפחה לבנונית שמהגר לשוויץ 

ניקולס (ניק) הייק, נולד ב-19 לפברואר 1928 בביירות שבלבנון, כניקולס ג’ורג’ הייק. הייק היה השני מבין שלושה ילדים במשפחה, לאם לבנונית ואב ממוצא לבנוני-אמריקאי. הוריו הגיעו ממשפחות לבנוניות נוצריות-אורתודוכסיות, עם שורשים במחוז אל-קורה הצפוני שבלבנון. אביו של הייק הוכשר כרופא שיניים באוניברסיטת לויולה שבשיקגו. אחותו הגדולה מונה הייתה אשתו של האדריכל הלבנוני הנודע ג’וזף פיליפ קאראם ואחיו הצעיר סם, אזרח שוויצרי גם הוא, היה מנכ”ל קבוצת Sibra השוויצרית, יצרנית של מספר מותגי אלכוהול מובילים.

כשהוא בן 23 בלבד, בשנת 1951, נישא הייק בביירות למריאן מצגר, בתו של התעשיין אדוארד מצגר. השניים נישאו לאחר היכרות של שנה והחליטו לעבור לשוויץ. לזוג הייק נולדו שני ילדים – נאילה (Nayla) וניקולס (ניק) ג’וניור. בשנת 1964 הזוג עבר למייסטרשוונדן, כפר קטן הממוקם 35 ק”מ מערבית לציריך, שם הייק התגורר עד שנפטר.

לאחר שעבר לשוויץ, הייק החל את הקריירה העסקית שלו כאקטואר עבור חברת Swiss Re. לאחר מכן הוא לקח את מושכות ההנהלה בזמן קצר במשרדי חברת ההנדסה של חותנו, אדוארד מצגר, שלא היה בקו הבריאות. אך לאחר פרק זמן קצר יחסית הייק החליט לוותר על עמדה זו כדי “לחפש הזדמנות ללמוד משהו חדש כל יום”, כדבריו.

בשנת 1963, הייק, בן 35 בלבד, מחליט לפתוח בציריך חברת ייעוץ משלו, הייק הנדסה (Hayek Engineering). תוך זמן קצר הייק החל להטביע את חותמו בזירת העסקים השוויצרית והאירופאית. הייק הצליח להפוך לגורם משמעותי בתחום הייעוץ והצליח לגרום שינויים מוצלחים בכמה מהארגונים האירופיים הגדולים של אותם ימים. באותם ימים הייק אמר “אחד המשאבים הנדירים ביותר הם טיפוסים יזמים בהנהלה הגבוהה של חברות”. בשנת 1979, 16 שנה לאחר הקמתה, להייק הנדסה היו מעל ל-300 לקוחות שהתפזרו על פני 30 מדינות ברחבי העולם. הייק כיהן כיו”ר דירקטוריון החברה וכמנכ”ל שלה עד ליום מותו.

במקום לפרק – מחליט להציל 

תחילת שנות השמונים הייתה התקופה הקשה ביותר עבור תעשיית השעונים השוויצרית, שבאותם ימים כאמור, לא בטוח שאפשר היה לקרוא לה תעשייה. לאחר עשור שלם שבו שעונים מבוססי קוורץ הפכו למוצר החם, כשהם מציגים את השעה בצורה מדויקת הרבה יותר מכל שעון מכאני, קלים יותר לתפעול, זולים יותר ונראים כמו הדבר הבא, המונח “תעשיית השעונים השוויצרית” היה בעצם אוסף של חברות בתחומים שונים שקשורים לייצור שעונים, שהתנהלו כעדר ללא רועה. אותו עשור קשה, מאז השקת שעון היד הראשון בעולם עם מנגנון הקוורץ, ב-25 לדצמבר 1969, הסייקו אסטרון, גרם להפסדים קשים לאותן חברות שוויצריות, שחלק נכבד מהן עבר לבעלות של בנקים, שהעניקו להן הלוואות ענק כדי שיוכלו להמשיך להתקיים. אותם בנקים הבינו כי ללא שינוי מהותי, ככל הנראה אין להם סיכוי של ממש לראות את הכסף שלהם בחזרה והם החליטו לפנות לאחד היועצים העסקיים הבולטים בשוויץ ובאירופה באותם שנים – ניקולס הייק.

הייק היה חסר ידע מעשי בתעשיית השעונים, אבל כאמור היה בעל ניסיון עשיר כבעלים של חברת ייעוץ מכובדת ומוכרת. הייק נקרא למעשה לא כדי להציל את התעשייה, אלא כדי לנהל את הפירוק או החיסול של שתי קבוצות ענק שעסקו בייצור שעונים באותן שנים – SSIH ו-ASUAG. שתי החברות הללו היו כאמור לאחר עשור של תחרות קשה מצידן של יצרניות השעונים היפניות סייקו וסיטיזן וכל יום שהן פעלו רק הגדיל את שורת ההפסד שלהן. אם אתם חושבים כי מדובר על קבוצות כמו קבוצת סווטש שכולנו מכירים היום או קבוצת ריצ’מונט, אתם טועים. בפועל הקבוצות הללו היו אוסף של עשרות חברות שעסקו בייצור שעונים או רכיבים לתעשיית השעונים, שהתנהלו כמעט ללא שום פיקוח או הנהלה מסודרת, כשכל חברה מושכת לכיוון אחר ומנסה להציל את עצמה.

ניקולס הייק - המושיע של תעשיית השעונים השוויצרית. מקור - estacaochronographica.blogspot.com.
ניקולס הייק – המושיע של תעשיית השעונים השוויצרית. מקור – estacaochronographica.blogspot.com.

הבנקאים השוויצרים שהפכו בפועל לבעלים של החברות הללו בעקבות המימון הרב שהעניקו להן, קראו להייק כאמור כדי לגרום לחברות הללו להפסיק להפסיד כסף. כאמור, מה שהם באמת רצו זה שהייק יחסל את החברות, יהפוך את הנכסים שנשארו מאותן חברות לנזילים, כדי שהבנקים יוכלו למכור אותם ולצמצם את ההפסדים שלהם ולמחוק את החברות הללו מהמאזן שלהם.

אבל להייק היו תוכניות אחרות …

ניקולס הייק – המושיע של תעשיית השעונים השוויצרית

הייק האמין כי ענף ייצור השעונים השוויצרי – אולי מונח שמתאים יותר לתאר את אותן חברות בימים ההם, יכול להישאר תחרותי וכי SSIH ו-ASUAG יכולות להתאושש לאחר ארגון מחדש של הפעילות שלהן ומיקום מחדש של המותגים השונים באותן חברות.

הייק זיהה באופן מיידי בעיות במוצרים, במדיניות ובהפצה, כמו גם בהנהלות מיושנות ולא עדכניות. ASUAG למשל הייתה הבעלים של מעל למאה חברות שונות. חלקן גדולות וחלקן קטנות. חלק מהחברות הללו היו מודרניות, חלקן היו מפגרות והתנהלו בסטנדרטים מיושנים. מרבית החברות הללו, שהיו כאמור בבעלות של חברה אחת או קבוצה אחת, ניהלו מחקר ופיתוח עצמאי, הרכיבו בעצמן את השעונים שלהן ועסקו בשיווק באופן עצמאי, ללא מדיניות אחידה או יד מכוונת שתחליט איך לנווט את הסירה הזאת אל חוף מבטחים.

הייק החליט על שורה של צעדים, בראשם אוטומציה וסטנדרטיזציה של חלקים וכלי עבודה. הצעדים הללו ייצרו יתרונות רבים בכל הקשור לשיפור איכות הרכיבים ויתרון לגודל (Economy Of Scale – האפשרות של ארגון גדול להגדיל את הייצור ולהוריד עלויות ייצור לעומת ארגון קטן). הייק הפך את הייצור לריכוזי, כשחלקים תוכננו כך שהם יהיו ניתנים להחלפה.

אבל כל הצעדים הללו לא היו מספיקים כדי להשאיר את ענף ייצור השעונים השוויצרי עם הראש מעל המים, לאור העובדה שכאמור כל אותן חברות גררו הפסדי ענק. הפתרון שהייק הגה, או בעצם האמין בו, היה שעון הסווטש. המילה סווטש (Swatch) היא הלחם המילים Second Watch – שעון שני. שעוני סווטש תוכננו להיות שעונים זולים, פשוטים ולראשונה גם מוצרים אופנתיים. החידוש העיקרי בשעונים הללו היה העובדה שהם הורכבו מ-51 חלקים בלבד, לעומת כ-100 חלקים שהיו דרושים לייצור שעון יד מסורתי. למרות מספר הרכיבים הנמוך, השעונים הללו יוצרו מבלי להתפשר על הדיוק או האיכות שלהם. שעוני סווטש היו זולים הרבה יותר לייצור ולכן ניתן היה למכור אותם בתג מחיר נמוך יותר משמעותית מזה של שעוני היד השוויצריים המסורתיים. תג המחיר הנמוך של השעונים הללו, לצד מסע שיווק רחב היקף, שכלל פתיחה של חנויות סווטש בבירות האופנה של אירופה ובעצם מיתוג של השעונים הללו כאביזר אופנתי לכל דבר, עזר להם לכבוש בחזרה חלק גדול מהקצה התחתון של שוק שעוני היד. נתח שוק שיצרניות השעונים השוויצריות הפסידו במשך עשור שלם ליצרניות השעונים היפניות.

ניקולס הייק - המושיע של תעשיית השעונים השוויצרית. מקור - Retail Jeweller.
ניקולס הייק – המושיע של תעשיית השעונים השוויצרית. מקור – Retail Jeweller.

למרות שחלק ניכר מההצלחה של שעוני סווטש נזקף לשיווק הראוותני שלו והמיתוג שלו כמוצר אופנתי, הייק הדגיש תמיד כי מדובר בראש ובראשונה במוצר שהיווה פריצת דרך טכנולוגית.

סווטש הופך לסיפור הצלחה 

לאחר שנה מההשקה שלו נמכרו 1.1 מיליון שעוני סווטש. בשנה השלישית להשקתו נמכרו כבר 12 מיליון שעוני סווטש. שעון הסווטש הפך להיות מזוהה עם תרבות הפופ והשעונים השונים שהושקו תחת המותג זכו להומאז’ים רבים ושיתופי פעולה עם אמנים ומעצבי אופנה נחשבים כמו פראדה. סווטש הפכה באותם שנים למה שאפל נהייתה היום. אנשים ישנו על מדרכות מחוץ לחנויות סווטש בלילות לפני שדגמים חדשים יצאו לשווקים. אספנים נלהבים רכשו שני שעונים מכל דגם חדש שיצא לשוק – אחד כדי לענוד והשני כדי לשמור במצב תצוגה באריזה המקורית שלו. שעוני סווטש הגיעו לבתי מכירות פומביות והפכו ללהיט של ממש. דגם כמו שעון הסווטש מדוזה (Jellyfish), אשר הגיע במקור עם תג מחיר של 30 דולרים, נמכר במכירה פומבית בסכום של 17,000 דולרים.

הכסף שהתקבל ממכירת שעוני סווטש עזר ל-ASUAG ול-SSIH להחזיר חלק מההלוואות לבנקים השוויצריים ולזכות בהזרמת כספים נוספת. בנוסף, שרשרת הייצור של השעונים הללו “החייתה” מחדש את ענף ייצור השעונים השוויצרי כולו שחזר להיות משמעותי בשוויץ. הרווחים שהתקבלו ממכירה של שעון סווטש בבוטיק של סווטש במילאנו בעצם שימשו את הייק להזרמת “חמצן” למותגים היוקרתיים יותר כמו אומגה, בלנפיין וברגה.

לאחר שעמד בראש הארגון מחדש של ASUAG ו-SSIH במשך מעל לארבע שנים ובסופו של דבר הוביל את המיזוג שלהן, הייק, ביחד עם קבוצת משקיעים שוויצריים, השתלט על אחזקת הרוב בקבוצה החדשה בשנת 1985. החברה הממוזגת נקראה בהתחלה בשם Société Suisse de Microélectronique et d’Horlogerie, או SMH, ולאחר מכן שינתה את שמה לקבוצת סווטש.

בקבוצת סווטש עצמה הייק המשיך לבצע בהצלחה מרובה את אותם מהלכים שביצע בשנים הקודמות ב-ASUAG וב-SSIH. קבוצת סווטש הייתה הבעלים של מותגי שעונים רבים – ברגה, בלנפיין, אומגה, לונג’ין, ראדו, טיסו, סרטינה, מידו, המילטון, פייר בלמאן, קלווין קליין וכמובן סווטש.

הייק קבע את המיקום של כל אחד מהמותגים השונים בתוך הקבוצה. כך למשל מותגים כמו ברגה ובלנפיין עברו להתמקד בשענות עילית בלבד. מותגים כמו לונג’ין, ראדו והמילטון התמקדו בשוק הביניים. מותגים כמו טיסו וסרטינה פנו לשוק הנמוך ומעל כולן ניצב מותג אחד – אומגה, שהפך לפרת המזומנים של הקבוצה כולה. גם כאן, במקרה של אומגה, הייק השקיע רבות במיתוג שלה ובמסעות פרסום נרחבים, כדי להפוך אותה למתחרה של רולקס, כשהחברה “רוכבת” על סדרות שעוני הספידמאסטר והסימסטר האיקוניים שלה עם השקה של גרסאות חדשות ומחודשות ובעיקר אינספור מהדורות מוגבלות, שנמכרו כמו לחמניות חמות.

מהלך נוסף שהייק הצליח לקדם, היה החזרתה של אומגה למעמד של “מודדת הזמן הרשמית של האולימפיאדה” – תואר מכובד שאומגה התכבדה בו משנת 1932, אך בשנת 1992 הפסידה אותו לסייקו היפנית, שהפכה למודדת הזמן הרשמית של אולימפיאדת ברצלונה.

לא מסתפק בשעונים

הייק, שכאמור לא הגיע מתעשיית השעונים אך היה בעל חזון עסקי שהצליח לראות מבעד לבעיות שאפיינו את הענף והצליח להחיות אותו, הפך לאדם המזוהה ביותר עם התעשייה בשוויץ. הייק הופיע פעמים רבות כשהוא עונד 3-4 שעוני סווטש על כל אחת מהידיים שלו, אבל זה לא גרם לו להגביל את הפעילות שלו לענף השעונים בלבד.

באמצע שנות התשעים של המאה הקודמת, הייק החליט לשתף פעולה ביחד עם מרצדס בייצור מכונית אירופאית קטנה, שנוצרה לשימוש עירוני על ידי קבוצת מרצדס-בנץ, הסמארט (SMART). השם הורכב מהמילים Swatch, Mercedes ו-Art, כשהשמות הראשונים למכונית התבססו על המילה SWATCH. גם המכונית עצמה הגיעה עם אספקטים שהזכירו את שעוני הסווטש – לוחות בגוף הרכב שהיו ניתנים להחלפה, משהו שמזוהה במיוחד עם הפילוסופיה של סווטש וכמובן המיתוג של המכונית כמשהו צעיר, אופנתי, קליל. כלי תחבורה לשימוש יום-יומי, בניגוד למכוניות “כבדות” יותר שמתאימות לשימוש בערב ובסופי שבוע.

ניקולס הייק - המושיע של תעשיית השעונים השוויצרית. מקור - ברגה.
ניקולס הייק – המושיע של תעשיית השעונים השוויצרית. מקור – ברגה.

בתחילת שנת 1995 הצטרפה בתו של הייק, נאילה לדירקטוריון קבוצת סווטש ובתחילת שנת 2010 היא הפכה לסגנית יו”ר הדירקטוריון. בשנת 2003, בנו, ניק ג’וניור, הצטרף לקבוצה והתמנה למנכ”ל קבוצת סווטש.

הייק האב נשאר יו”ר מועצת המנהלים של קבוצת סווטש עד ליום מותו, ב-28 ליוני 2010, אז נפטר מדום לב בלתי צפוי במהלך יום עבודה שגרתי במטה קבוצת סווטש שבבייל-ביין. הייק נשאר נשוי במשך 60 שנה לאותה אישה, מריאן. התגורר באותו בית אליו עברו השניים בשנת 1964 לאורך עשרות שנים. הייק סירב להעסיק נהג ובמקביל לניהול קבוצת סווטש, קונגלומרט השעונים הגדול בעולם, הוא הקפיד להמשיך ולהיות פעיל בקהילה המקומית אליה השתייך.

עם מותו בגיל 82, הייק דורג במקום ה-232 ברשימת עשירי העולם, עם הון משוער של 3.9 מיליארד דולרים.

יומיים לאחר פטירתו, בתו נאילה נבחרה על ידי דירקטוריון קבוצת סווטש להחליף אותו בתפקיד יושב ראש הקבוצה, כשבנו, ניק ג’וניור, ממשיך לכהן כמנכ”ל הקבוצה ובעצם ממשיך את המורשת העשירה והמכובדת שהשאיר אביו בקבוצת סווטש ועל פני תעשיית השעונים השוויצרית כולה.

למידע נוסף על ניקולס הייק באתר של קבוצת הייק.