כשאנחנו מדברים על יצרניות שעונים וותיקות, חובבי שעונים מיד קופצים לשמות כמו וושרון קונסטנטין, ברגה ובלנפיין. בלנפיין הוקמה בשנת 1735, כעשרים שנה לפני וושרון קונסטנטין וברגה (1755), אך היות והיא הפסיקה את פעילותה במרוצת השנים וקמה לתחייה, רבים מחשיבים דווקא את וושרון קונסטנטין ליצרנית הוותיקה ביותר, היות והיא לא הפסיקה לייצר שעונים מאז יום היווסדה. אבל בין יצרניות השעונים הוותיקות בעולם, ישנו שם קצת פחות מוכר, שספק רב אם חובבי שעונים רבים מכירים אותו,  שלמרבה ההפתעה, הוקם שנתיים בלבד לאחר בלנפיין – פברה-ליובה (Favre-Leuba). החברה הוקמה בשנת 1737 והיא מייצרת שעונים מאז, עם מספר הפסקות. אבל למרבה הצער, השם של החברה מגיע אלינו בנסיבות לא הכי משמחות, כשעל פי דיווחים שמגיעים אלינו מחו”ל, היא ניצבת בפני עתיד לא ברור ועל סף סגירה.

אברהם פברה האב והבן

במסמך ארכיוני מהמאה השמונה עשרה נכתב כי אברהם פברה (Abraham Favre) היה יצרן שעונים עם סדנת שעונים משלו, בתאריך ה-13 למרץ 1737. פברה נולד בשנת 1702 והחל כבר בגיל 16 את ההתמחות שלו כשוליה של שען. כמו יצרני שעונים רבים באותה תקופה בשוויץ, מדובר היה בסדנה קטנה, שספק רב אם אפשר לקרוא לה עסק. בשנת 1749 פברה מוסמך כ-Maître horloger du Locle – יצרן שעונים מוסמך של לה לוקלה.

ומי שהפך את הסדנה הזאת לעסק של ממש היה בנו, שנקרא גם הוא בשם אברהם פברה. בשנת 1792, ביחד עם שני בניו, פרדריק והנרי-לואיס, פברה הבן רושם באופן רשמי את החברה שתקרא A.Favre & Fils באחד האזורים המקושרים ביותר לתעשיית השעונים בשוויץ, לה-לוקלה.

מימיה הראשונים של החברה, אברהם פברה הבן התמקד בשיפור הטכנולוגיה של השעונים שלו, התפקוד שלהם בטמפרטורות שונות כמו גם החומרים שבהם השתמשו בתעשיית השעונים. כל זאת במטרה ליצור מנגנונים אמינים יותר ומדויקים יותר.

נכדו של אברהם פברה (הבן) ובנו של פרדריק פברה, הנרי אוגוסטוס, הרחיב את העסק המשפחתי והתפשט לשווקים נוספים. הדור הרביעי למשפחת פברה שיתף פעולה עם אוגוסט ליובה (Auguste Leuba), בן למשפחת שענים וסוחרים. הם יוצרים ביחד את החברה פברה-ליובה בשנת 1815. השניים מתחילים לעבור בין מדינות שונות, מגרמניה עד רוסיה, קובה וארה”ב ועד לברזיל, צ’ילה ועוד מדינות רבות. הנרי-אוגוסטוס היה אז בן 19 בלבד, כשהוא הפך את החברה המשפחתית לעסק בינלאומי.

פברה-ליובה ממשיכה להתפשט ולהתרחב 

פריץ פברה, שנישא לאדל-פאני ליובה בשנת 1855, המשיך את התפשטות החברה למדינות נוספות באמריקה ובאסיה. הוא השתתף בתערוכות לאומיות ובין-לאומיות רבות, כמו התערוכה האוניברסלית בלונדון בשנת 1851, או יריד ניו יורק בשנת 1853. כמעט בכל תערוכה בה השתתפו שעוני החברה, הם זוכים בפרסים – בתערוכה הבינלאומית בלונדון בשנת 1851. שנתיים מאוחר יותר באותה תערוכה שהתקיימה בניו יורק. בשנת 1855 הם זוכים בפרסים בתערוכה שהתקיימה בפריס, כך גם בשנת 1857 (ברן) ו-1865 (פורטו).

הדור השישי למשפחת פברה, ילדיו של פריץ פברה, נתקל בקשיים. באותן שנים, אירופה ניצבה בפני תקופה קשה מבחינה כלכלית. ילדיו של פריץ פברה המשיכו בהתפשטות של החברה, כשהודו הפכה לשוק חשוב מאוד עבור שעוני החברה. למעשה, פברה-ליובה הפכה ליצרנית השעונים השוויצרית הראשונה שביססה את החברה בהודו.

בשנת 1896 החברה מעבירה את המשרדים שלה מלה-לוקלה לג’נבה. בשנת 1908 נולד הנרי א. פברה, בן הדור השביעי למשפחה. הוא המשיך להרחיב את העסק המשפחתי, כשהוא מקים משרדים ומעסיק נציגים ברחבי דרום אמריקה, אפריקה, המזרח התיכון, המזרח הרחוק ושווקים שונים באירופה. ביחד עם אביו וצאצאים נוספים מהדור השישי למשפחה, היו אחראים להשקה של שעונים אייקוניים רבים של החברה כפי שאנו מכירים אותם כיום.

פרסומת של החברה משנות החמישים. מקור - EUROPA STAR.
פרסומת של החברה משנות החמישים. מקור – EUROPA STAR.

לאחר מלחמת העולם השניה, בשנת 1945, החברה כבר הייתה בעלת מעמד מבוסס בהודו, הודות למשרדים שפתחה בבומביי. דווקא מהודו הרחוקה, החברה הצליחה לשקם את מעמדה ומקומה בתעשיית השעונים, תחילה בשוויץ, לאחר מכן באירופה ולבסוף גם באמריקה ואפריקה. עם סניפים ברחבי העולם, בערים כמו המבורג, לונדון, רנגון, קראצ’י, סינגפור וניו יורק, החברה הצליחה לתפעל מערך הפצה יעיל, לצד שירות לקוחות מהשורה הראשונה ללקוחות.

החל משנת 1946, פברה-ליובה השתתפה באופן קבוע בתערוכת באזל והחל משנת 1953 היא השתתפה גם ב-Salon Montres et Bijoux – יריד לשעונים ותכשיטים שנערך בג’נבה.

שעונים חשובים בהיסטוריה של פברה-ליובה

במרוצת השנים, פברה-ליובה הציגה מגוון רחב של שעונים פורצי דרך ומנגנונים מתקדמים –

  • בשנת 1925 מציגה פברה-ליובה את אחד משעוני היד עם מונופושר כרונוגרף הראשונים בעולם. באותן שנים שעוני יד רק התחילו לבסס את מעמדם בעולם ולהחליף את שעוני הכיס המסורתיים.
  • לאחר מלחמת העולם השנייה, בשנת 1948, החברה כבר מייצרת באופן קבוע שעוני יד מדויקים עם הסמכות כרונומטר. הדיוק הגבוה של השעונים הללו זכה מספר פעמים במקום הראשון בפרסים של מצפה הכוכבים של קנטון נוישטל.
  • בשנת 1960, החברה מציגה את שעון הצלילה הראשון שלה, ה-Water Deep. השעון הזה היה לבסיס להיסטוריה ענפה של החברה בתחום זה.
  • בשנת 1962, היא מציגה את ה-BIVOUAC האגדי. השעון היה שעון היד המכאני הראשון בעולם עם ברומטר אנרואידי – ברומטר המאפשר מדידת גובה ולחץ אוויר. תוך זמן קצר ה-BIVOUAC הופך לחלק מרשימת הציוד החיוני של חובבי הרפקתאות ואתגרים. במהלך הגביע העולמי שהתקיים באותה שנה, נבחרת הצניחה הלאומית של שוויץ השתמשה בשעונים הללו. בשנת 1964 מטפס ההרים האיטלקי וולטר בונאטי ענד שעון כזה כשהוא ומישל ואוצ’ר השוויצרי כבשו בהצלחה את הפסגה הצפונית של פוינט ווימפר (בגובה של 4,196 מטרים) בגרנדס ג’ורסס ובפעם הראשונה שבה הוא כבש את פסגת מטרהורן במסלול הישיר ביותר. גם חוקר הקוטב הצרפתי המפורסם, פול-אמיל ויקטור, הסתמך על השעון במסעות הרבים שלו לערבות השלג הבלתי נגמרות.
    פרסומת לשעון ה-BIVOUAC. מקור - EUROPA STAR.
    פרסומת לשעון ה-BIVOUAC. מקור – EUROPA STAR.

    שעון ה-BIVOUAC. מקור - EUROPA STAR.
    שעון ה-BIVOUAC. מקור – EUROPA STAR.
  • עוד בשנת 1962 – החברה מציגה את קליבר FL251 האגדי. עם קוטר של 25.6 מ”מ וגובה של 2.95 מ”מ בלבד, הוא חולל מהפכה של ממש בתעשייה באותן שנים. הודות לשימוש בשני תופים, החברה הציעה בעזרתו מנגנון שטוח במיוחד, עם מחוג שניות מרכזי, עם רזרבת כוח של 50 שעות – בייצור סדרתי.

    פרסומת לקליבר FL251 של פברה-ליובה. מקור - PINTEREST.
    פרסומת לקליבר FL251 של פברה-ליובה. מקור – PINTEREST.
  • בשנת 1963 החברה מציגה את ה-DEEP BLUE, שעון צלילה נוסף של החברה, הפעם עם עמידות למים בעומק של עד ל-200 מטרים.
  • ארבע שנים לאחר מכן, ה-Fédération Horlogère Suisse – הפדרציה לתעשיית השעונים השוויצרית, מעינקה את המקום הראשון לפברה-ליובה בקטגוריות שעוני הכרונוגרף והספורט, ביריד העולמי במונטריאול.
  • בשנת 1968, החברה מציגה שעון אגדי נוסף, ה-BATHY, שהיה שעון היד המכאני הראשון בעולם שהציג לא רק את זמן הצלילה, אלא גם את העומק הנוכחי בצלילה.
  • עוד באותה שנה, החברה מוסיפה מתיחה אוטומטית למנגנון שני התופים פורץ הדרך שלה. בכך היא הופכת לאחת היצרניות הראשונות בעולם שייצרה מנגנונים כאלו באופן סדרתי.

הקשר ההדוק ליגר לה-קולטרה

בשנות השלושים של המאה הקודמת, יגר לה-קולטרה משווקת את שעוני הרברסו שלה בהודו באמצעות פברה-ליובה, הודות למערך המכירות וההפצה הגדול והיעיל של החברה בתת-היבשת. הודו הייתה אחד השווקים הפוטנציאליים הבולטים ביותר לשעוני הרברסו, שהגיעו כזכור במטרה להתאים לשחקני פולו. שתי החברות הללו ייפגשו עוד מספר פעמים לאורך ההיסטוריה.

באותן שנים, ליגר לה-קולטרה לא היה מנגנון משלה שהיא תוכל לשלב בשעוני הרברסו שלה. בין השנים 1931 ל-1933 היא השתמשה בקליבר 064 של TAVANNES, שהגיע ללא תצוגת שניות בכלל. ב-1933 היא הציגה את קליבר 11 או 410, עם תצוגת שניות בשעה 6 של השעון. בשנת 1940 פברה-ליובה השיקה מנגנון בשם רברסו עבור יגר לה-קולטרה.

שעון SANDOW של פברה-ליובה או שעון רברסו? מקור - HODINKEE.
שעון SANDOW של פברה-ליובה או שעון רברסו? מקור – HODINKEE.

בהכנת הכתבה הזו נתקלנו פעמים רבות ברחבי האינטרנט בתמונות של שעוני רברסו של יגר לה-קולטרה עם הכיתוב פברה-ליובה על לוח השעון או שעוני “רברסו” עם הכיתוב פברה-ליובה בלבד. אמנם אין תיעוד מסודר של מערכת יחסים או הסכם ייצור כזה או אחר בין שתי החברות לאורך השנים, אבל אין ספק כי מדובר בשיתוף פעולה הדוק מאוד.

שעון רברסו של יגר לה קולטרה עם השם FAVRE LEUBA על הלוח. מקור - EUROPEAN WATCH COMPANY.
שעון רברסו של יגר לה קולטרה עם השם FAVRE LEUBA על הלוח. מקור – EUROPEAN WATCH COMPANY.
תעודת אחריות של פברה-ליובה עם התאור - יגר לה-קולטרה רברסו. מקור - EUROPEAN WATCH COMPANY.
תעודת אחריות של פברה-ליובה עם התאור – יגר לה-קולטרה רברסו. מקור – EUROPEAN WATCH COMPANY.

אבל כל זה מתגמד לעומת הנתון המדהים הבא, שלמען האמת, היינו צריכים לוודא את נכונותו מספר פעמים, היות והוא לא היה מוכר לנו. בשנת 1969, ז’ורז’ פברה, באמצעות החברה שבבעלותו פברה-ליובה, רוכש את יגר לה-קולטרה. פברה ממזג את שתי החברות לקבוצה בשם SAPHIR GROUP, שהמטה שלה היה בזוג שבשוויץ. פברה-ליובה המשיכה להחזיק בבעלות על יגר לה-קולטרה עד לשנת 1978, אז פברה-ליובה מכרה אותה לקבוצת VDO.

משתלטים על החברה

ב-16 לנובמבר 2011, חברה בשם Titan Company Limited רוכשת את חברת פברה-ליובה ומעבירה את מטה החברה לזוג (Zug). אם השם נשמע לכם לא מוכר, אתם צודקים. Titan היא חברת בת של קונגלומרט TATA ההודי, קבוצת חברות בשווי כולל של כ-600 מיליארד דולרים.

קבוצת TATA היא אחד הקונגלומרטים הגדולים בעולם. החברה מחזיקה ברשימה אינסופית כמעט של חברות, אותן היא רכשה במרוצת השנים. בין השמות הבולטים – יגואר ולנד רובר, שנרכשו על ידי TATA בשנת 2008.

החברה פעילה במגוון עצום של תחומים – כימיקלים, מוצרי LOW COST צרכניים, קמעונאות ומסחר מקוון, אנרגיה, הנדסה, מערכות תקשורת ומידע, שירותים, תעופה, הסעדה, ברזל ופלדה ועוד. בנוסף, החברה מחזיקה בבעלותה מלונות כמו הריץ קרלטון בבוסטון, אותו היא רכשה בשנת 2006 תמורת 170 מיליון דולרים או מלון הקמפטון פלייס שבסן פרנסיסקו, אותו רכשה החברה בשנת 2007 תמורת 60 מיליון דולרים.

אם הסכומים הללו נשמעים לכם גבוהים, אפשר להגיד כי מדובר כמעט בכסף קטן עבור TATA. הקבוצה רשמה הכנסות בגובה של כ-106 מיליארד דולרים בשנת 2020. לשם השוואה – תאגיד LVMH, תאגיד מוצרי היוקרה הצרפתי שמחזיק בבעלות על מותגים כמו הובלו, טאג הויר, לואי ויטון ועוד, רשם בשנת 2019 הכנסות בגובה של כ-54 מיליארד דולרים – כחצי מההכנסות של קבוצת TATA.

לקריאת סיכום השנה הפיננסי של שנת 2020 של יצרניות השעונים הבולטות

לצערה של פברה-ליובה, הגב הכלכלי של תאגיד TATA לא בדיוק עוזר לה. בהצרה לבורסה של בומביי מתחילת דצמבר, הודיעה קבוצת TITAN כי בישיבת הדירקטוריון האחרונה הוחלט “להקטין את פעילות החברה באופן מיידי”. הדירקטוריון של TITAN הודיע כי מאז שרכשה את פברה-ליובה ושילבה אותה כחברה שוויצרית בשם FLAG, היא השקעה כ-37.5 מיליון דולרים בהחייאת המותג. לצערה של פברה-ליובה, השילוב בין אחת מיצרניות השעונים הוותיקות ביותר בשוויץ לאחד העסקים העשירים ביותר בהודו, לא הספיק כדי להעמיד את בפברה-ליובה על בסיס פיננסי יציב במיוחד. וירוס הקורונה שהיכה בעולם בשנה החולפת פגע אנושות במאמצי ההחייאה של המותג ובעצם כמעט וחיסל כל סיכוי להצלחה מחודשת של המותג.

בהודעה של קבוצת TITAN לבורסה נמסר – “בעוד שהחברה תומכת ברציפות ב-FLAG, עם ביצוע סדרת השקעות המסתכמת בכ-37.5 מיליון דולרים לאורך תקופת זמן להחייאת המותג פברה-ליובה ותוכניות הצמיחה שלו, מגפת הקורונה הנוכחית השפיעה קשות על תוכניות אלו. בהתחשב באמור לעיל, דירקטוריון TITAN בישיבתו שהתקיימה היום החליט לבקש מהנהלת FLAG להקטין את פעילות החברה באופן משמעותי עם תוקף מיידי, כך שהשקעות נוספות מהקבוצה ב-FLAG יופסקו מוקדם ככל האפשר”.

מי שמופקד בחודשים האחרונים על הניסיון האחרון להשאיר את המותג פברה-ליובה בחיים הוא פיליפ רוטן, המנכ”ל הנוכחי של המותג. רוטן נמצא בעיצומו של מסע חיפוש אחר משקיעים שיהיו מוכנים להפיח רוח חיים במותג, מתוך תקווה שהוא יוכל למנוע את סגירתו הסופית של אחת מיצרניות השעונים הוותיקות בעולם.

בתור חובבי שעונים, נותר לנו רק לקוות כי המאמצים הללו יצליחו ושהמותג הזה, עם ההיסטוריה העשירה והמפוארת שלו, יישאר בחיים …