בשבוע שעבר סיפרנו לכם על התחרות העזה בעולם השעונים בכל הקשור לייצור שעונים דקים במיוחד. הזכרנו יצרניות שונות כמו פיאז׳ה, בולגרי ויגר לה-קולטרה, אשר משתתפות באופן קבוע במירוץ בקטגוריית השוק הזאת. מי שלא הזכרנו בכתבה, היא יצרנית מנגנונים שוויצרית בשם פרדריק פיגה, שהייתה ידועה גם היא לאורך שנים רבות במנגונים הדקים שלה, כשאת המנגנונים שלה אפשר למצוא לאורך ההיסטוריה אצל יצרניות השעונים המובילות בעולם. מוזמנים להכיר את החברה הזאת וההיסטוריה שלה, או ליתר דיוק, בעיקר של מי שייסד אותה – לואי-אליזה פיגה, ביחד איתנו.

לואי-אליזה פיגה 

לואי-אליזה פיגה נולד ב-13 ליוני 1836 בחבל לה ברסו שבקנטון ווד (Vaud) שבשוויץ. משפחתו התגוררה בחלק המערבי של הכפר-עיירה באס-דו-שני (Bas Du Chenit). משפחת פיגה התגוררה בבית דו משפחתי. בצד אחד של הבית, הפונה לכיוון הרוח, התגוררה משפחת פיגה. בצד השני של הבית התגוררה משפחה נוספת, ששם המשפחה שלה בוודאי ישמע לכם מוכר – משפחת לה-קולטרה.

כשהגיע לגיל 12, לואי-אליזה, לצד לימודיו בבית הספר המקומי, החל ללמוד שענות לצד אביו. כשהגיע לגיל 20, בשנת 1856, הוא השתתף כחייל צעיר בקרבות הריין (Rhine Campaigns) בין השנים 1856-1857.

עם סיום שירותו הצבאי, ככל הנראה בסביבות שנת 1858, לואי-אליזה התחיל להתלמד אצל אנרי גולאי (Henri Golay) מלה פורז׳ (“Of La Forge״) בז׳נבה. למעשה, לואי-אליזה מרגיש כי ההתמחות תחת אביו כבר לא מספיקה לו ולכן הוא עובר לז׳נבה, להתמחות אצל גולאי. גולאי, שהגיע גם הוא מלה-ברסו, הועסק על ידי לואי-בנג׳מין אודמר, שייסד את חברת Louis Audemars & Cie בשנת 1811, שתהפוך לאחר מכן לחלק מאודמר פיגה. למעשה, לואי-בנג׳מין אודמר היה שולח חניכים אל גולאי לז׳נבה, כשחלק מהם חזרו לאחר מכן לעבוד עבורו.

גולאי היה מאסטר מצטיין – יצרן מצטיין של שעונים, שעונים עם צלילים וקומפליקציות נוספות. למעשה, באותה תקופה, כמעט כל מי שלמד שענות בז׳נבה עשה את ההתמחות שלו אצל גולאי. תחת גולאי לואי-אליזה מייצר את שעון הכיס הראשון שלו, שעון שיגיע עם קומפליקציית גרנד-סונרי וריפיטר.

השעון שלו מגיע עם שני גלגלי שיניים במקום שלושה גלגלי שיניים בדגמים קודמים. הנרי גולאי צייר וחישב את התנועה הזאת, בהוראת לואי אודמר. את ייצור השעון הוא מפקיד בידי לואי-אליזה, שהיה החניך המצטיין שלו באותה תקופה. מיזוגם של שני מנגנוני פגיעה (חלק ממנגנון הריפיטר) במרובע משותף, ביחד עם קפיץ עיקרי אחד, היווה פישוט ניכר של המנגנון ואפשר למעשה להשתמש במפתח כתר חדש עבור שעונים אלו. גרסת הפעולה הכפולה של המנגנון הומצאה על ידי לואי-אליזה כמעט באותה תקופה, כשהיא נכנסה לייצור החל משנת 1859 על ידי לואי אודמר הבן.

באוקטובר 1859, לאחר שאביו ז׳אן-מישל ואחיו מישל נפטרו במלך מגפת כולרה, לואי-אליזה בן ה-23 חוזר ללה ברסו לחווה של המשפחה שלו בבאס-דו-שני. לא ברור אם הוא מספיק לסיים את ההתמחות תחת גולאי, אבל לואי-אליזה חזר לבצע את המשימות היום-יומיות הקשורות לתפועל החווה, החל מפעולות כמו לערום חציר וטיפול בבקר ועד לטיפול בשדות המשפחתיים. לצד העבודה בחווה המשפחתית, לואי-אליזה לא זנח את מקצוע ייצור השעונים, כשהוא ממשיך לעבוד עבור אנרי גולאי מפעם לפעם, כמו גם עבור לואי-בנג׳מין פיגה.

למעשה, לואי-אליזה לוקח אחריות על משפחתו – אמו, אחיו ז׳ול אטיין, גיסתו ושתי האחייניות שלו – שרה וג׳וליה. ככל הנראה, אחיו הגדולים יותר היו נשואים כבר באותו שלב ועזבו את הבית. לואי-אליזה מלמד את אחיו הקטן לייצר שעונים, כשבין הנושאים שהוא דואג לחנוך את אחיו הם כיצד לבצע מתיחות Ð ושיפור גימור פני השטח של חלקי שעונים. לואי-אליזה לקח על עצמו את אחזקת האחוזה המשפחתית במשך שש שנים, ללא תשלום, לפני שחזר לביתו לעבודה שלו – ייצור שעונים. עם זאת, אמו המשיכה להתגורר בחווה באופן עצמאי למדי, עם דירה משלה ובעיקר מטע התפוחים שלה.

לואי-אליזה פיגה מתחתן

ב-26 לפברואר 1860, לואי-אליזה פיגה מתחתן עם אדריאן הנרייט גולאי. אדריאן הנרייט הייתה בת למשפחת גולאי, משפחה ותיקה בבאס-דו-שני. עם זאת, למרות שם המשפחה המחייב, אביה לא היה יצרן שעונים, אלא היה איכר, כשלאחר מכן הפך לרפתן בגרנסי (Grancy) ועבר לשם.

החיים המשותפים של בני הזוג החלו עם נסיבות כלכליות קשות. אדריאן הנרייט הייתה יתומה מגיל 12 והייתה ענייה ביותר. היא הייתה כה עניה עד שרק הודות לירושה משפחתית מקרית למדי, היא הצליחה לרכוש לעצמה בגדים. גם לואי-אליזה לא היה בעל ממון רב באותה תקופה, למרות שהוא התחיל לבנות את עצמו באותן שנים.

עד לשנת 1873 לבני הזוג נולדו שבעה ילדים – חמישה בנים ושתי בנות. מישל (1861-1939), ארנולד (1865-1899), אנרי-לואי (1867-1931), רוברט-אלכסיס (1871-1966) ואדריאן אוגוסט (1873-1936), כל הבנים הפכו ליצרני שעונים. הבת הראשונה – הנרייט ג׳ולי (1863-1893), נפטרה כשילדה את בנה רולנד בגיל 30. הנרייט ג׳ולי נישאה לז׳ורז׳ הנרי גוי (Georges Henri Goy), יצרן שעונים שהתמחה במנגנונים מתקדמים ובקומפליקציית לוח שנה נצחי. חלונות בית המלאכה שלו השקיפו על המפעל הגדול של פלאנוז, כשהוא עבד בין היתר עבור חמיו, לואי-אליזה פיגה ועבור יצרנית שעונים נוספת בלה-ברסו שהחלה את דרכה באותן שנים – Audemars Piguet & Cie – כן, אתם קוראים נכון, אודמר פיגה המוכרת לכל חובב שעונים כיום. למעשה, ז׳ורז׳ הנרי מתמחה אצל חמיו בייצור קומפליקציית לוח השנה הנצחי.

הבת השניה של לואי-אליזה, מארי סוזן (1869-1955) נישאה לאמי מרסל גולאי (Amy Marcel Golay). השניים גרו בבית המשקיף על תחנת גוליסה (Golisse) ונולדו להם שלושה ילדים.

בשנת 1867, מצטרף אל לואי-אליזה אחיו, אנרי-דניאל. השניים משתפים פעולה ביחד עם אמי לקולטרה (Amy Lecoultre) במפעל קטן שהתמחה בייצור אבושה וריפיטרים. בניירת שנמצאה מאותן שנים מתואר המפעל כיצרן של ébauches et quadratures, répétitions minutes (בתרגום מילולי – אבושה וריבועים, מינוט ריפיטר). הסדנה הזאת תשתף פעולה לאורך שנים בצורה הדוקה מאוד עם יצרנית השעונים Louis Audemars Fils – בניו של לואי אודמר.

בשנת 1868, לואי-אליזה ואחיו אנרי-דניאל היו עדים לנישואיהם של שארל-אמי לקולטרה (Charles-Amy Lecoultre) וז׳לי אדל פיגה (Zélie Adèle Piguet).

ב-11 ביוני 1875 אמי לקולטרה ולואי אליזה פיגה רכשו ביחד את החלק של אנרי-דניאל פיגה בחברת ייצור השעונים וההרכבה שלהם, שנקראה Piguet Lecoultre. בספטמבר 1877, לפי פנקס הכספים שלהם, לואי אליזה פיגה ואמי לקולטרה נפרדו, כשכל אחד מהם חזר לעבוד בצורה עצמאית. במהלך השנים הבאות, לואי-אליזה פיגה החזיר בהדרגה את הכספים שהיה חייב לאביו.

ידיעה שהתפרסמה ב-8 למאי 1883 בעיתון מקומי, מספרת כי החל מה-9 למרץ באותה שנה, מי שעמד בראש חברה שנפתחה בלה-ברסו היה לואי-אודמר פיגה, בנו של ז׳אן-מישל אטיין (Jean-Michel Etienne), המתגורר בבאס-דו-שני, לה ברסו. סוג המסחר: ייצור ומכירה של שעונים ומוצרים נלווים. החברה נוסדה בשנת 1868.

לואי-אליזה בונה שם לעצמו

במהלך שני העשורים שבין 1860 ל-1880, הסדנה של לואי-אליזה פיגה תבצע סדרה שלמה של שיפורים ושדרוגים קטנים למנגנוני ריפיטרים ותאריכונים. בשנת 1876 מתחיל להתפרסם בשוויץ ה-Journal Suisse d’Horlogerie – המגזין השוויצרי להורולוגיה. לואי-אליזה הופך להיות חלק מהכותבים הקבועים במגזין, כשלצד פרסום רעיונות משלו, הוא גם משמש כסוג של מבקר להמצאות והמלצות שהתקבלו מקוראי המגזין. בנוסף, ידוע כי באותה תקופה הוא בנה שעון כיס עם מנגנון אוטומטי.

שעון ה-״La Merveilleuse״. מקור - Wrist Watch Review.
שעון ה-״La Merveilleuse״. מקור – Wrist Watch Review.

בשנת 1878 מופיע שעון כיס עם מספר קומפליקציות גבוה במיוחד, שהתבסס על טיוטה של לואי-אליזה פיגה. השעון, שנחשב עד היום לאחד מהשעונים המפורסמים ביותר בעולם ההורולוגיה, נקרא – ״La Merveilleuse״ – ״הנפלא״. השעון הגיע עם 12 קומפליקציות ועם לא פחות מ-16 מחוגים שונים. השעון, שהיה השעון עם מספר הקומפליקציות הגדול ביותר בעולם עם השקתו, היה חתום על ידי לואי-אליזה פיגה, ביחד עם חברו הטוב, אמי לקולטרה-פיגה. השעון הופיע לראשונה בתערוכה העולמית של פריז שהתקיימה בשנת 1878, כשניתן למצוא אותו עד היום במוזאון השעונים הבינלאומי בלה-שו-דה-פונד שבשוויץ.

קשה לקבוע מה הייתה התרומה הספציפית של כל אחד מיצרני השעונים הגאונים הללו ליצירת המופת הזאת, אם כי ידוע כי לקולטרה (1843-1921), שהיה מומחה לכרונוגרפים Split-Seconds, עבד רוב הזמן לבדו, היות והוא היה חירש.

פיגה הופך לספק מנגנונים למותגים יוקרתיים מז׳נבה ולונדון, ביניהם דנט (Dent), גובלין (Gübelin), ברגה ופרודשהאם (Frodsham). בנוסף, פיגה סיפק מנגנונים לשוק האמריקאי באמצעות צ׳ארלס-הנרי מיילן ואודמר פיגה. בשוויץ עצמה הוא מייצר מנגנונים עבור שמות כמו פטק פיליפ ו-וושרון קונסטנטין, כשהעבודות שלו ישמשו כהשראה, עשרות שנים לאחר מותו, ליצרן השעונים הגאון פיליפ דופור, מי שנחשב כיום לגדול יצרני השעונים בדורנו.

לואי-אליזה נחשב למי שייצר את מודול לוח השנה הנצחי הראשון, קומפליקציה שהפכה למזוהה עם החברה שלו עד היום.

פרדריק פיגה קמה לחיים

בשנת 1905, ארבעה מבניו של לואי-אליזה משתלטים על העסק המשפחתי, כשאביהם מגיע לגיל 69. הם משנים את השם של החברה ל-Les Fils de L.E. Piguet, בתרגום מילולי – בניו של לואי-אליזה פיגה. ארבעת הבנים מנהלים את החברה במשותף עד לשנת 1938, כשהנכד של לואי-אליזה, פרדריק פיגה, רוכש למעשה את כל המניות של החברה המשפחתית ומשנה את שמה של החברה וקורא לה על שמו – פרדריק פיגה (Frédéric Piguet).

סדנת ייצור של פרדריק פיגה. מקור - wristwatchreview.
סדנת ייצור של פרדריק פיגה. מקור – wristwatchreview.

פרדריק פיגה נשארת ספקית עיקרית של מנגנונים ליצרניות שעוני יוקרה מובילות כמו Paul Buhré, אודמר פיגה ו-H. Moser & Cie.

עם מותו של פרדריק פיגה בשנת 1977, בנו, ז׳אק פיגה (Jacques Piguet), ירש את החברה. פיגה גייס מיד את אדמונד קפט כמנהל טכני. קפט, שהיה אחראי לעיצובו של אחד המנגנונים המפורסמים בעולם, קליבר 7750 של Valjoux, היה להוט לפתח את המנגנונים שנחשבו למתקדמים ביותר באותה תקופה – מנגנוני קוורץ דווקא.

קליבר 820 של פרדריק פיגה. מקור - OFERI.COM.
קליבר 820 של פרדריק פיגה. מקור – OFERI.COM.

באותה תקופה, המנגנונים ההיסטוריים של פרדריק פיגה, כחלק ממשבר הקוורץ, לא נמכרו בצורה טובה והחברה התכוונה להפנות את תשומת ליבה לייצור מנגנוני קוורץ מתקדמים עבור לקוחות כמו קרטייה ו-Ebel. מנגנוני הקוורץ של החברה – FP 620, FP 820 וה-FP 8310 שעיצב קפט, אומצו במהירות על ידי המותגים הללו, כשבשלב מאוחר יותר, מנגנון FP 1270 Meca-Quartz שלו, יהיה למנגנון הכרונוגרף-קוורץ השוויצרי הראשון.

קליבר 56 של החברה. מקור - Grail-Watch.
קליבר 56 של החברה. מקור – Grail-Watch.

עם זאת, לצד מנגנוני קוורץ, החברה מייצרת גם מנגנונים דקים במיוחד, שהתחרו באופן קבוע במנגנונים הדקים שיוצרו על ידי פיאז׳ה, שנחשבה למובילה בתחום הזה החל משנות השישים של המאה הקודמת.

פרדריק פיגה וז׳אן קלוד ביבר רוכשים את בלנפיין 

בשנת 1981, ז׳אק פיגה (או למעשה, החברה שבבעלותו, פרדריק פיגה), ביחד עם אחד השמות המוכרים לכל חובב שעונים כיום, ז׳אן קלוד ביבר, רוכשים את המותג בלנפיין מתאגיד SSIH שהחליט לוותר עליו. ביבר, בעוד אחת מההחלטות השיווקיות-ניהוליות הגאוניות שלו, מנחה את המותג להתמקד אך ורק במנגנונים מכאניים, כשהוא קורא לו – ״המוזאון החי של העבר״ – ״The Living Museum of the past”.

הלוגו של החברה.
הלוגו של החברה.

באותה תקופה, פיגה מתחיל לייצר שש יצירות מופת עבור בלנפיין – שעון אולטרה-דק, תצוגת מצב ירח, לוח שנה נצחי, כרונוגרף Split-Seconds, טורביון ומינוט ריפיטר. שתי החברות הצליחו להשלים את כל אחת מהמשימות הללו תוך עשר שנים והיו למעשה מהחברות הראשונות לספק שעון יד טורביון שהתבסס על עיצוב של וינסנט קלברזה.

פיתוחים רבים של פרדריק פיגה באותה תקופה הופכים לבולטים במיוחד בעולם השעונים –

  • תצוגת מצב הירח שלהם הניעה מגמה חדשה בעיצוב הקומפליקציה הזאת בשנת 1982.
  • החברה הייתה יצרנית המנגנונים הראשונה בתקופה המודרנית שמייצרת כרונוגרף Split Seconds. למעשה, החברה זוכה להכרה כמי שהחזירה לחיים את הקומפליקציה הזאת בשנת 1988.
  • שעון הטורביון שלה, שהציגה החברה בשנת 1989, היה שעון היד השני בייצור המוני אחרי שעון הטורביון של אודמר פיגה.
  • מנגנון הטורביון של החברה – Frédéric Piguet tourbillon, Cal. 23 (קליבר טורביון 23 של פרדריק פיגה) בלט במיוחד, הודות לשימוש שלו בקונספט גלגל האיזון החוץ-מרכזי של קלברזה, קונספט שרבים תייגו כקרוסלה, אם כי מדובר בטעות, שכן הוא הגיע ללא שרשרת גלגלי-שיניים משנית (Secondary Gear Train).

קליבר 1185 של פרדריק פיגה

קליבר 1185 נחשב לאחד ממנגנוני הכרונוגרף האוטומטיים הדקים ביותר בעולם, כשמלבד בלנפיין, אפשר למצוא אותו אצל יצרניות שעונים נוספות כמו אודמר פיגה, וושרון קונסטנטין ואפילו ברגה.

קליבר 1185 מתבסס על קליבר 1180. בשנת 1987 מציגה פרדריק פיגה את קליבר 1180, שהיה מנגנון הכרונוגרף הדק ביותר בעולם (מנגנון מתיחה ידנית). שנה לאחר מכן היא מציגה את קליבר 1185, מנגנון כרונוגרף אוטומטי שהפך לאחד ממנגנוני הכרונוגרף הנפוצים ביותר בשימוש בקרב יצרניות שעוני יוקרה מובילות במשך מספר עשורים.

קליבר 1185 של פרדריק פיגה. מקור - Grail-Watch.com.
קליבר 1185 של פרדריק פיגה. מקור – Grail-Watch.com.

מי שהוביל את העיצוב של קליבר FP 1180 היא אדמונד קפט, כשמי שדחף את התהליך כולו היה מנכ״ל בלנפיין דאז, ז׳אן קלוד ביבר, ביחד עם ז׳אק פיגה. המנגנון הוצג בקול תרועה רמה בשנת 1987, כשהחברה מבטיחה וריאציות רבות שלו ואפשרויות התאמה אישית. בשלב הראשון, רק בלנפיין מכרה את המנגנון הזה בשעונים שלה, אך תוך זמן קצר המנגנון הזה מגיע לשעונים של אודמר פיגה, ברגה, פרנק מולר, אומגה, ושרון קונסטנטין ושמות רבים אחרים.

בין הוריאציות של המנגנון אפשר למצוא את –

  • קליבר 1186 – גרסת רטרפנטה של המנגנון. למעשה, היה זה מנגנון הכרונוגרף רטרפנטה האוטומטי הראשון בעולם, שנשאר עד היום אחד ממנגנוני הכרונוגרף רטרפנטה האוטומטיים הדקים בעולם, עם עובי של 6.9 מ״מ בלבד. המנגנון הכיל 38 אבני חן ו-361 רכיבים בסך הכל.
  • קליבר F185 – מנגנון פלייבאק כרונוגרף, בעובי של 5.5 מ״מ, עם 37 אבני חן.
  • קליבר 1285/1286 – כשאומגה רצתה מנגנון כרונוגרף אוטומטי, היא פנתה לפרדריק פיגה כשתייצר עבורה אחד כזה. התוצאה הייתה קליבר 1285 וקליבר 1286 בתצורת אבושה, גרסה של קליבר 1185/1186 שעברה שינויים רבים. המנגנון פעל בקצב של 28,800 ויברציות לשעה, היה קצת יותר עבה וגדול, כשבחלק מהגרסאות שלו אפשר למצוא מנגנון בריחה קו-אקסיאלי של אומגה. הלוחות הקטנים גם עברו שינוי בסידור שלהם, כשהם מגיעים עם כרונוגרף 30 דקות בשעה 3 בלוח השעון, כשהאבושה של אומגה מכילים כרונוגרף 12 שעות בשעה 6 בלוח השעון, כשבגרסאות אחרות של המנגנון הזה, אנו מוצאים בשעה 6 את לוח השניות הקטן של השעון.
    את המנגנון הזה אנו מוצאים למעשה אצל אומגה תחת השמות אומגה 3301, אומגה 3303 – גרסה עם גימורים מוקפדים יותר, שבה השתמשה אומגה עבור שעון הספידמאסטר Broad Arrow ואומגה 3313, גרסה עם מנגנון בריחה קו-אקסיאלי אותה שילבה אומגה בשעון הפלנט אושן כרונוגרף שלה.

פרדריק פיגה כיום

בשנת 1992 רוכשת קבוצת סווטש את פרדריק פיגה ואת בלנפיין. בשנת 2010 מחליפה קבוצת סווטש את השם של פרדריק פיגה והופכת אותה ל-Manufacture Blancpain, חברה שבעצם הופכת ליצרנית המנגנונים של המותג בלנפיין של קבוצת סווטש. עם זאת, גם כיום, חובבי הורולוגיה מזהים בקלות את ״הנגיעה״ של פרדריק פיגה במנגנונים שונים של בלנפיין וכאלו שמגיעים למותגים אחרים בקבוצת סווטש, כשלרוב מדובר במנגנונים איכותיים ומתקדמים במיוחד. למעשה, לאחר רכישת פרדריק פיגה על ידי קבוצת סווטש, החברה שחרטה על דגלה את שיתוף הפעולה או למעשה הייצור עבור מותגים אחרים לאורך כ-150 שנה, הפכה לזרוע הביצועית של בלנפיין והפסיקה כמעט לחלוטין להציע את המנגנונים הנהדרים שלה ליצרניות אחרות.