יש חברות שעונים שנכנסות לך ללב. לא ברור למה. הן לא המיוחדות ביותר, לא הטובות ביותר, לא היפות ביותר ולא המוצלחות ביותר. זה פשוט כך ולא צריך להילחם עם זה. 

אצלי יש מקום חם בלב לפרדריק קונסטנט (Frederique Constant). לא בטוח למה, אבל אני חושב שיש לזה קשר לבעלים. בני זוג הולנדים (אלטה ופטר סטאס), בעלי רקע משפחתי בעולם השענות, שהחליטו בשנת 1988 לפתוח חברת שעונים שוויצרית שתתמקד בשעוני יוקרה נגישים – כלכלית כמובן. לא החלטה טרוויאלית כאשר רק בשנת 1980 נפתחת חברת הובלו (Hublot) ומחליטה לעשות שעונים חביבים ולמסמר להם תג מחיר של בית בקיסריה מתוך מחשבה שיקר יחשב לאיכותי. איזה אופי צריכים אנשים כדי להחליט שהם מתכוונים לעשות את השעונים הטובים ביותר שהם יודעים, בלי קיצורים ובלי פשרות, ולקחת מחיר שפוי כדי לפנות לקהל שאינו מסוגל לקנות שעוני יוקרה קלאסיים? מי שהיה פעם בהולנד, או מכיר את האופי ההולנדי, יכול להבין מאיפה זה מגיע. ההולנדים הם עם צנוע, של אנשים שאוהבים לעבוד קשה וברצינות, מבלי לנקר עיניים.

וכך ב-1988 מגיעה לעולם חברת פרדריק קונסטנט. הצינים יגידו שזה ניסיון לחקות את השם פטק פיליפ (Patek Philippe), הבעלים מסבירים שזה הלחם שמות הסבים של שניהם. והאמת – מה זה משנה? בסוף זו חברת שעונים והיא צריכה שם שמתאים לחברת שעונים.

ההולנדים הבטיחו וקיימו – וניתן לראות משנה לשנה, במהלך 30 שנות קיום המותג, את ההתקדמות. כעבור קצת יותר מעשור התחילו לייצר מנגנוני אין האוס איכותיים. במקביל השיקו את סדרת “אופן הארט” (המתאפיינת בחלון בלוח השעון בצורת לב שנותן מבט אל “לב” השעון), שכבשה לבבות נשים רבות בעולם ולקראת סוף העשור הקודם התחילו להתמקד במנגנונים מתוחכמים באמת בעלי קומפליקציות כמו לוח שנה תמידי, שעון עולמי, טורביון ועוד. בדרך היו לא מעט ניסויים ואם תקישו את שם החברה באיביי, או בכל מקום אחר, תגלו שורה של דגמים מוזרים, לא ממש אפויים שאופייניים ליצרנית בתחילת דרכה, שעדיין מחפשת כיוון.

בשלוש השנים האחרונות תפסה החברה את גל השעונים החכמים כשהשיקה תחילה שעון יוקרה עם מנגנון קוורץ, שמתחבר לטלפון באמצעות שבב בלוטות׳ ומאפשר ספירת צעדים ועוד מספר פונקציות. לפני כשנה לקחו את זה עוד צעד אחד קדימה כשהשיקו שעון דומה, הפעם אוטומטי, מה שהם קוראים מנגנון היברידי.

אחת מפריצות הדרך שגרפה לחברה תשבחות רבות והעלתה אותם ליגה, הייתה ההשקה של מנגנון אין האוס של שעון הזמן העולמי World Timer שאפשר לשלוט בכל הפונקציות של השעון מכתר בודד. מי שראה פעם שעונים דומים של פטק וחברות על אחרות, יכול להבין על איזה הישג מדובר. השעון הושק בצבעים שונים, ביניהם שוקולד יפהפה, ואנחנו קיבלנו את הגרסה הירוקה בעלת הלוח הירוק ורצועת קרוקו תואמת.

בפרדריק הולכים על הקו הכי קלאסי שאפשר. מבט מרחוק על שעוני המותג יגרום למתבונן לחשוב שלפניו שעון דרס מאחת מחברות העל של העולם. הקווים של מעצבי החברה נקיים מאוד, הקייסים עגולים וקלאסים, הרצועות עשויות מעור איכותי והלוק, בוודאי מרחוק יפה ומרשים.

גם מקרוב מרגיש הוורלד טיימר של פרדריק איכותי. הוא שוקל לא מעט, אם כי לא הרבה יחסית למה שהוא נותן, הוא מעט גבוה, אם כי גם לא בהגזמה (שוב, מדובר על מנגנון לא פשוט) ונהנה מרצועה איכותית עם קלאספ שנעים מאוד לענידה. על מנת להגדיל את האפקט היוקרתי, מאחורי הקלאספ אלמנט מתכתי שמדמה את סמל החברה, מעין מגן קלאסי. אתקשה להגיד שאני ממש אהבתי את זה, זה היה צעד אחד יותר מדי לדעתי, מצד שני אני לא קהל שעוני הדרס הקלאסים. כן ניתן להגיד שעם חולצה לבנה וחפתים עם ראשי התיבות שלך עליהם, יתכן ומדובר במשהו שמשתלב לא רע בכלל.

הלוח היפה של השעון מורכב ממספר אלמנטים בולטים. טבעת חיצונים עם שמות הערים ושעות, לוח יפה עם מפת עולם ברורה להפתיע ובשעה שש תאריך בחוגה משלו. מבקרים ברשת טענו כי החוגה של התאריך גדולה מדי ובלאו הכי מסתירה בשעה שש חלק מהערים. יש בזה משהו, מצד שני החוגה משתלבת היטב בעיצוב השעון ותאריך הוא פונקציה חשובה לדעתי, פונקציה שלא הייתי מוותר עליה. ייתכן והייתה דרך פשוטה יותר לשלב תאריך, אולי ליצור חלון תאריך במקום סאב דיאל. פונקציונאלי מאוד זה לא, יפה זה כן ובסוף זה גם עניין של טעם. בחברה אוהבים מאוד את הפונקציה של תאריך בתת חוגה ולא בחלון ואכן מדובר באלמנט מועדף על מעצבי שעוני דרס שנוטים לזלזל בחלונות התאריך וטוענים שהם מפריעים לניקיון של הלוח.

המנגנון כולו, המאפשר צפייה ב-24 אזורי זמן בו זמנית, מופעל באמצעות הכתר בלבד, ועל כך גאוות החברה. ללא לחצנים, ללא תיווכים. נקי וקל. ואכן, זה נקי, קל ובתוך חצי דקה אפשר לכוון בקלות את אזור הזמן שלכם ולראות את השעה ב-24 אזורים בעולם. כתר הבצל יפה מאוד, אבל פחות פונקציונאלי לדעתי. האחיזה שלו לא נוחה, בוודאי מול הלחצנים המשוננים. בשעון שמשימת הכוונון שלו היא מסובכת בהרבה מתאריך/שעה וכו׳, כדאי אולי להשקיע בכתר נוח יותר, גם אם יפה וגדול מעט פחות.

אגב, ברשת יש ביקורת על כך שהמפה במרכז השעון מזכירה דגמים של חברות אחרות שעשו וורלד טיימר. זה הזכיר לי את הבדיחה על אחד שמגיע לעיירה קטנה ומסתובב ברחוב הראשי, רואה ציור של פרה, נכנס לחנות ומגלה שזה קצב. לאחר מכן רואה חנות עם ציור של כינור, נכנס ומגלה שזו חנות לכלי נגינה. לבסוף רואה שעון על חנות. נכנס ומגלה אדם יושב בחנות לבד, עם טלית, ללא שעונים בכלל. מה אתה עושה הוא שואל אותו? אני מוהל עונה לו האיש בחנות. אז למה שמת שעון, הוא שואל אותו. אז מה רצית שאני אשים? ובהשאלה מהבדיחה הישנה הזאת, זה שעון וורלד טיימר, מה רציתם שישימו? ציור של שור? תמונה של פיקאסו? מפת עולם נשמעת לי כמו איור די נכון בהתחשב בסוג השעון.

כך או אחרת, שוב שווה להתעכב על המנגנון. מנגנון מופלא לדעתי. מדויק (עשה אצלנו סטייה של פחות מ-4 שניות ביממה), יפה עם גימורים קלאסיים שהחברה משקיעה במנגנון וכמו שכבר אמרנו, קל במיוחד לכוונון. הדיסק החיצוני שמראה את השעות, לפי חלוקת יום ולילה מקובלת, מאפשר גם בהעפת מבט לשעה 12, שם ממוקמת העיר בה נמצא השעון, כלומר שעת הבית, גם לראות את השעה בתוך עשרים וארבע שעות. לדוגמה, אם השעה שתיים עשרה נמצאת בין הסימנים של 9 ל-10 בבוקר, כלומר שהשעה אצלך היא בסביבות 9:30 AM. נוח, פשוט ומאוד אינטואיטיבי. מה שכן, תת החוגה התחתונה אכן מפריע מעט לקרוא את הערים שלמטה.

במהלך השנים עדכנו מעט בחברה את הלוח ואת המחוגים ועברו ממחוגי חץ מיושנים למחוגי דופין פשוטים ומתאימים באופן קלאסי לשעון. יש בהם אפילו לום, בניגוד לשעוני דרס, שביחד עם נקודות הלום שמסביב לדיאל היפהפה, מאפשרות מבט קל וקריא בלילה.

אז מה הסיכום? הוורלד טיימר הוא הישג הורולוגי מרשים. שעון של פחות מארבעת אלפים דולר, עשוי מחומרים איכותיים, ללא פשרות ברמות העור של הרצועה, העיטורים של המנגנון או הפונקציות. פרדריק קונסטנט נראית כמו חברה שיודעת לאן היא הולכת, ואולי לא במפתיע תאגיד סיטיזן מיהרו לרכוש אותם לא מזמן והפכו אותם לזרוע האירופאית של החברה. מדובר ברכישה כלכלית, לא רעיונאית, החברה נשארה עם ניהול נפרד של הבעלים וממשיכה בקו המאפיין אותה.

יהיה מעניין לראות את השעונים של החברה בהמשך, ואם בא לכם וורלד טיימר במחיר שפוי, שימו לב לפרדריק הזה, הוא מעניין ומשתלם.