היום הגורו רוצה להקדיש פינה חמה לילדים הלא מקובלים של עולם שעוני היוקרה, שעוני הקוורץ. כן, כן, הגורו לא התבלבל – אנחנו מדברים על אותם שעונים שפועלים על סוללה, לא קפיצים ולא צירים קטנים ועדינים, וכאלו שמגיעים במחירים “עממיים” ולא כאלו שיכולים להיות התחלה של משכנתא. מדובר על שעונים אשר בהיוולדם היו הכוכב העולה של עולם השענות, אך במהרה הפכו למשהו אחר, אפל יותר ועממי.

זה נכון שרוב שעוני היוקרה הינם מכאניים, כשהקוורץ הוא רק זיכרון רע, צונאמי קשה ביותר שהגיע מהמזרח בצורה של שעונים זולים מאוד, שכמעט וריסק את שוק השענות השוויצרי. השווקים האמריקניים, הצרפתיים והגרמניים לא היו ברי מזל או עמידים כמו מקבילם, וכן נגזר גורלם באופן סופי בעת משבר הקוורץ. הזיכרון ההיסטורי של משבר זה, מעיב כיום על שעוני הקוורץ באשר הם, כשרבים זוקפים לרעתם את מה שעוללו ועד כמה הטכנולוגיה החדשה הייתה מסוכנת לעולם השענות הקלאסית.

בהתבוננות על התפתחות השעונים, המעבר משעוני ענק במרכז העיר ועד שעוני הכיס המודרניים, אנו בעצם מבינים כי מזה מאות בשנים אחת המטרות המרכזיות של עולם השענות הייתה מזעור השעון ככל שניתן. היכולת לשאת שעון על גופנו או פרק היד היא תוצאה של תהליך ארוך ועבודה קשה של מהנדסים ושענים במטרה להקטין את השעון ככל שניתן. להקטין זה טוב, אבל לא בכל מחיר – ליצרניות השעונים היה חשוב לשמור גם על הדיוק. להקטין שעון מבלי להצליח לשמור על דיוק או עמידות כלשהי, היה חסר טעם ולכן רק חברות נבחרות הצליחו לייצר שעונים מכאניים בעובי של מילימטרים ספורים שגם היו מדויקים וגם עמידים.

למעשה שעוני הקוורץ בשנות ה 60 היו הגביע הקדוש של השענות כולה, ההבטחה לשעונים דקים ומדויקים הביא לתחרות חריפה ביותר. בשנות ה 50-60 הייתה הופעת הבכורה של המיקרו-טרנזיסטור, כל מה שאלקטרוני התגמד, היכולת למזער מכשירי חשמל פתחה צוהר לעולם של שעונים קטנים מתמיד, חברות השעונים רצו גם הן לקחת חלק באופוריה הטכנולוגית של התקופה, כשכיצד ליישם את הטכנולוגיות החדשות בעולם השעונים היה אתגר שרבים ניסו ומעטים הצליחו. למעשה הסוללה עתידה היתה להחליף את תוף המתיחה הקלאסי והאלקטרוניקה את מנגנון הבריחה הקלאסי.

למעשה שעון הסוללה הראשון שיצא לשוק בשנת 1960, לא היה שעון קוורץ אלא שעון Tuning Fork, אשר קיבל את השם Accutron, מבית בולובה. השעון השתמש במערכת של מגנטים קטנטנים הרועדים בתוך סלילי נחושת ובתנועתם מניעים את הגלגלים של השעון. פתרון פשוט וגאוני שנותן מערכת עם מקצב של מאות רעידות לשנייה. התנועה הזו מזינה מערכת גלגלים שנעה בהתאם לרעידות, כשכתוצאה מכך תנועת המחוג היא כמעט חלקה למראה. אם נתחשב בכך שלרוב השעונים באותה תקופה היו עד 4 פעימות מלאות בשנייה אחת, הרי שאת המערכת החדשה ניתן היה לכייל לדיוק הרבה יותר טוב עם מאות פעימות לשנייה. מה שמעניין בשעונים אלה הוא שאם מקרבים אותם לאוזן נשמע אותם מזמזמים קלות ולכן הם קיבלו את הכינוי של Humming Watches.

שעון BULOVA ACCUTRON. מקור - ויקיפדיה.
שעון BULOVA ACCUTRON. מקור – ויקיפדיה.

בזמנו היו ארבע חברות שהציעו שעונים שכאלה, בולובה שהמציאה את המנגנון,  LIP הצרפתית, המליטון האמריקאית ו- Ebauches SA, השוויצרית. אולם ממציא המנגנון עבר לארה”ב ולכן התעורר הצורך של התעשייה המקומית בשוויץ, למצוא פתרון מקומי. לשם כך נוסדה ב-1962 חברת CEH בנוישטל,  שאיגדה כמה חברות חשובות בתחום הפיתוח, להביא את החידוש הבא.

בשנת 1967 נולד מנגנון BETA 1, פרי עבודתם של CEH, היה זה המנגנון הראשון שהכיל בתוכו רגולטור המתבסס על רעידות קוורץ כאשר מועבר בו זרם חשמלי. אחד הקשיים העיקריים שעמדו בתוך הארגון, היה פריצת המחסום המחשבתי בנוגע לתדרים. פשוט לא האמינו שניתן לעבוד בשעון יד על תדרים כה גבוהים כפי שהקוורץ עבד.

מנגנוני BETA 1 ו-BETA 2, היו מנגנוני מעבדה. המנגנון המסחרי הראשון היה ה-BETA 21, שיצא לשוק בכמות של 6000 יחידות בשנת 1968. למעשה מנגנון ה ASTRON SC35 היפני מבית סייקו היה המנגנון המסחרי הראשון בעולם שהשתמש במנגנון בריחה מנוהל על ידי קוורץ, אשר יצא לשוק בשנת 1967 עם כמות יצור של 200 שעונים ובכך הפך לשעון הקוורץ הראשון בעולם.

למרות ששעון קוורץ דק ועדין היה הפלא הטכנולוגי של התקופה ועלה יותר מאשר ממקבילו המכאני, עד מהרה ייצור המוני וזול של שעונים אלה החל להציף את השוק. במקביל התפתח משבר כלכלי משמעותי בארה”ב בשנות ה-70 אשר השפיע על הכלכלה העולמית, הצירוף הטה את הכף ובכך תרם למשבר הקוורץ הגדול.

כמו כל מוצר צריכה, רמת האיכות תהיה תלויה במחירים שמוכנים לשלם וכמה מושקע במוצר. אנו יכולים לראות שעונים מאותה תקופה כמו הסייקו אסטרון, רולקס אויסטר קוורץ או העבודה מבית קרטייה בסוף שנות ה-80 ודומיהם מבתי שענות קלאסית, בעלי רמת עבודה ואיכות יוצאת דופן. השימוש בחומרים איכותיים ובנייה ידנית של מנגנונים שגם בהיותם חשמליים אינם נופלים במראה או איכות ממקבילם המכאניים.

ובכל זאת ניתן היה לעשות גם אחרת, בפסי יצור מפלצתיים, מעגלים מודפסים, ועד מהרה מחוגים הוחלפו בנורות לד, ובמסכי קריסטל נוזלי. בהעדר חלקים נעים, היה עוד יותר קל לייצר שעונים עם עמידות שרק הלכה ועלתה לעומת השעונים המכאניים העדינים. מכירות השעונים הזולים רק הלכו ועלו והפכו פופולריים יותר ויותר.

כשאנו חושבים כיום על שעון קוורץ רובנו מדמיינים שעון ב-$3 שניתן לקנות בעלי-אקספרס. ובכן, ישנם גם שעונים אחרים. איכותיים, מושקעים ושלא נופלים באיכותם מאחרים רבים. אחד פיתוחים הראשונים שכיוונו לקהל המבין בשענות היה מנגנון הקוורץ בעל תדר גבוה. במקום שגביש הקוורץ ירעד בתדר הרגיל של כ-   32khz, חברות כמו אומגה דחפו את הגבול לשעונים בתדרים של 2.4mhz שמהווה קפיצה עצומה של דיוק. אמנם צריכת הסוללה עלתה בהתאם, אבל אי אפשר היה להתווכח עם דיוק של שניות בודדות לשנה.

אבל גם זה לא היה מספיק, אחד האויבים הגדולים של הקוורץ הוא הטמפרטורות המשתנות. הטמפרטורה משפיעה על הגביש, על ידי כך שנוצר שינוי בעקביות הרעידות ביחס לזוויות החיתוך של הגביש. באופן ששינוי של כמה מעלות יכולה להניב אי דיוק. שעון קוורץ רגיל למדי יכול לתת דיוק של כ-15 שניות לחודש, שעון ממש גרוע יכול לתת גם טווח של אי דיוק עד דקה בחודש. לעומתם שעון אולטרה מהיר של אומגה יכול היה להגיע לטווח דיוק של כ-12 שניות לשנה.

כאשר היצרנים למדו כיצד להתמודד עם שינוי הטמפרטורה, על ידי מערכת בקרה עבור רעידות הקוורץ המשתנות, הם הצליחו ליצור מנגנונים מדויקים במיוחד. המנגנונים החדשים עם פיצוי לפי טמפרטורה יכולים היו להגיע לדיוק רשמי של בין 5 ל-10 שניות בשנה, ופעמים רבות הציגו נתוני דיוק טובים עוד יותר. כיום מנגנונים אלו נקראים High Accuracy Quartz ונוכל למצוא אותם בשעוני גרנד סייקו, ברייטלינג וסיטיזן בעיקר. בעבר גם אומגה השתמשו בהם באופן די מאסיבי וכיום בולובה חוזרת לרעיון של מנגנון בתדר גבוה עם פיצוי טמפרטורה.

מנגנון קוורץ של גרנד סייקו. מקור - סייקו.
מנגנון קוורץ של גרנד סייקו. מקור – סייקו.

בנוסף יש עופות מוזרים בעולם הקוורץ, מערכת הספרינג דרייב של סייקו, והמקבילה של פיאג’ה שהוצגה ב SIHH 2016. מדובר על מנגנונים עם מבנה קלאסי לגמרי, עם תוף מתיחה וגלגלי שיניים עד למנגנון הבריחה, אך במקום למצוא את המנגנון הבריחה הקלאסי יש מרכיב אלקטרוני השואב את החשמל מתנועת המנגנון הקלאסי. הרכיב האלקטרוני מרכיב גלגל בריחה מגנטי ומווסת את תנועתו על ידי ברקסים מגנטיים. בכל שנייה יש 8 נקודות בקרה בהן בודקים את קצב הגלגל. אחד הדברים המהפנטים ביותר במנגנון זה הוא תנועת המחוג החלקה לגמרי על פני הלוח.

שעון אחרון שנתייחס אליו, אשר מהווה מהפכה קטנה בתחום הקוורץ, הוא שעון שבקושי דובר עליו בעולם השענות – מחד בשל היותו קוורץ ומאידך בשל היותו מיועד לציבור הנשים. מדובר בשעון Elegante של השען העצמאי F.P. Journe. מדובר על שעון קוורץ לנשים, ובאמת חבל שהעיצוב כל כך מגביל את שימוש השעון, שיכול להיות נהדר גם לגברים.

המייחד אותו מעבר ליצרן המהולל שהוא ג’ורנה, נמצא בבניית מנגנון קוורץ ברמה הגבוהה ביותר כפי שמצופה משעון מכאני יוקרתי, באופן ידני, בעיצוב מקורי מאוד. יחד עם זאת לשעון יש חיישן תנועה מכאני שמכבה את השעון לאחר 30 דקות ללא תנועה. כשמרימים את השעון, הוא מכוון עצמו לשעה הנכונה, ומסוגל לעבוד ברצף 10 שנים בשימוש יומיומי ועד 18 שנים בשימוש חלקי. כן קראתם נכון. 10 עד 18 שנה בין החלפת סוללה להחלפת סוללה.

לסיכום, נכון שרוב שעוני היוקרה הם שעונים מכאניים, אך יחד עם זאת ישנם לא מעט שעוני קוורץ שהם יצירות אומנות בפני עצמם. שעון הקוורץ בראשיתו היה פלא טכנולוגי ואפשר לשעון הפשוט להגיע לכל פרק יד, ברמות דיוק שלא נצפו עד אז. אך יחד עם זאת, כמו כל מוצר שמונגש לכולם, האיכות משתנה מאוד לפי התמחור ולרוב יש הוזלה קיצונית בכדי להנגיש את המוצר לכמה שיותר אנשים. אז בפעם הבאה שאתם שומעים שיצרנית כזאת או אחרת הוציאה שעון קוורץ לשוק, לפני שאתם מעקמים את האף, כדאי שתקדישו קצת זמן להכיר את הטכנולוגיה שעומדת מאחורי אותו שעון ולא תפסלו אותו בלי להניד עפעף …