סיקר וצילם: ערן ראובני

לפני שנגיע לדבר על שעונים, שני סיפורים קצרים כדי להבהיר מי אני ומה אני.

הראשון, התרחש לפני כשלושים שנה. כתיכוניסט, עבדתי באזור כיכר דיזנגוף בתל אביב, ובצהריים נהגתי לחטוף פיצה בדוכן הסמוך לכיכר. באחד הימים כשניגשתי לדוכן, המוכר זיהה אותי ושאל: “זיתים ירוקים ופטריות, נכון?”. אישרתי והשלמתי רכישה. זו הייתה הפעם האחרונה שקניתי אצלו פיצה. העובדה שהפכתי לצפוי הייתה מבחינתי אות אזהרה.

השני, התרחש לפני שנים ספורות, כאשר החלטתי שהגיע העת למכונית חדשה, ורצוי אחת ספורטיבית, משעשעת ורועשת. ניגשתי באופן טבעי לאולם אבארט, הבעיה הייתה שבאותה נקודת זמן נמכרו כבר מעל 100 אבארט 500 בארץ (ומאז נמכרו עוד רבות). כלומר, זה היה רכב נדיר – אבל לא מספיק. נשארו באולם עוד שני רכבי אבארט פונטו אחרונים. כמה כאלה יש בארץ, שאלתי. 15 ולא יהיו יותר, נעניתי, אלה האחרונות. סבבה, אמרתי, תביא לי כזה. כי עם 500, היה סיכוי שפעם בשבוע תחנה לידי ברחוב אחת כזו, וזה כבר לא מספיק מיוחד. עם פונטו קיבלתי את הייחודיות המבוקשת.

בקיצור, הבנתם עם איזה קוקו יש לכם עסק כאן, כן?

Campanola

עכשיו, בתור אחד שמחפש ייחודיות, את השעונים שלי, אני באופן טבעי וכברירת מחדל, מתחיל לחפש באזור חיוג בינלאומי 81+ . כי בעוד שייחודיות שווייצרית למהדרין תרוקן מכיסו של רוכש סכום של 5 ספרות בפרנקים, ולמעלה מזה אם מדובר באיזה וינטג’ חד-קרן לא נורמלי, אפשר בהחלט למצוא פנינים אמיתיות מתוצרת יפן גם בסכומים של כ-3-4 ספרות.

ואם מדברים על ייחודיות יפנית, קשה לקחת את זה הרבה יותר רחוק מאשר קמפנולה (Campanola). תאגיד סיטיזן (Citizen) המהולל השיק את המותג הזה בשנת 2000, כשהרעיון היה לייצר שעוני קוורץ יוקרתיים במיוחד, שיורכבו בטכניקות שלרוב מאפיינות שעוני יוקרה מכאניים – גימור ייחודי, עיטורים ברמה גבוהה, “קומפליקציות“, הרבה עבודה ידנית, כשהתוצאה הסופית היא שעון שנראה, על פי רוב, מדהים באמת – במחיר של שעון מכאני שוייצרי בסיסי למדי.

עד כאן – העסק די נדיר. קשה למצוא קמפנולה מחוץ ליפן; היקפי הייצור של המותג מצומצמים מאוד, בוודאי בהשוואה לכלל הפעילות של סיטיזן הענקית; ורוב רובם של בני האדם, גם אותן בריות משונות שמעדיפות לראות את השעה על פרק היד ולא בטלפון הסלולרי, לא זכו לראות קמפנולה במציאות.

ובכן, זה לא מספיק. אפשר לקבל את זה ביותר נידח, בבקשה?

campanola watch on wrist

אפשר, בוודאי. לפני מספר שנים סיטיזן יצאה לשווייץ עם סל קניות, וחזרה משם עם כל מיני גוּדיז. הרכישה היותר מוכרת שלה הייתה של היצרנית המוצלחת למדי, פרדריק קונסטנט (Frederique Constant). אבל אי שם בתחתית הסל התחבא יצרן מנגנונים קטן ואיכותי, לה ז’ו פרה (La Joux-Perret). ובכן, אמרו לעצמם החבר’ה שם בסיטיזן, למה שלא נכניס מנגנון של לה ז’ו פרה לתוך קמפנולה, ויהיה לנו שעון מכאני יוקרתי, מייד-אין ג’פאן עם מנגנון מייד-אין סוויצרלנד?

אמרו ולא הסתפקו בכך. כי אם כבר מייצרים קמפנולה מכאני, אלוהים יודע עבור איזה לקוחות, למה לא להוסיף חטא על פשע, ולייצר לו מהדורות מוגבלות עוד יותר שיעוטרו במיטב הטכניקות היפניות המסורתיות. בוודאי יש מקום בספר השיאים של גינס לקטגוריית “השעון היפה ביותר שאף אחד לא יזכה לראות”.

פה כבר הגיעו לרמת חריגה מהנורמה שמתחילה לדבר בשפה שלי. “יאללה” אמרתי לאיש שלי ביפן, “תביא לי אחד כזה עם לוח אורושי (לכה יפנית מסורתית) אדום”. “אתה בטוח?” הוא תהה, “בחיים לא ראיתי שעון כזה ואני כבר שנים פה מתעסק בשעונים. מה רע באיזה גרנד סייקו נחמד?”. אבל התעקשתי, אז הוא הביא.

Campanola

עכשיו, אני אגיד ככה, ואני בדרך כלל לא אחד שמפליג בדברי שבח. זה חתיכת שעון הדבר הזה. ובעיקר, יותר משהוא שעון, זו חתיכת יצירת אמנות.

התפיסה העיצובית של קמפנולה מדברת על היופי של החלל, על ניצול של מרחב, על עיצוב רב ממדי, רב מפלסי, מקסימליסטי. זה בולט בעיקר בשעוני הקוורץ מרובי הקומפליקציות של המותג, אבל גם כאן לא חסר: אפשר לספור פה חמישה מפלסים בלוח, מהמעגל הקטן של מד הטעינה, דרך הלוח האדום, עבור בשתי מסילות של שנתות לדקות ושניות – הפנימית כהה והחיצונית כסופה – ועד לטבעת החיצונית שעליה הספרות הרומיות לציון השעות. כל אלמנט קצת שונה, אבל הם מתחברים היטב יחדיו.

הכוכב של ההצגה זה הוא הלוח האדום, כמובן. אם לצטט בתרגום חופשי מהאתר של קמפנולה, זה הולך בערך ככה: על בסיס המתכת נמשחות קודם כל חמש שכבות של לכה, בעבודת יד כמובן; עליהן מפוזרת אבקת כסף; על התערובת הזו מונחת עוד שכבה של לכה אדומה מבריקה במיוחד; כל העסק הזה עובר פוליש בפחם, ואז עוד פעם באבקת אבן משחזת; ועל זה מניחים עוד שכבה של לכה אדומה.

campanola

התוצאה של כל העבודה הקשה הזו היא, לוח שנראה קצת כמו חרס אדמדם בתאורה רגילה, אבל ככל שהאור מתחזק, כך הוא חודר יותר לעומק הלכה, וחושף לאיטו את הברק של אבקת הכסף ושל השכבות הנוספות. צאו איתו לרחוב כששמש הצהריים יוקדת, והוא פשוט יתפוצץ לכם על היד. “יתפוצץ” בקטע חיובי כמובן. זה דבר יפה. צריך לראות. כנראה שלא ייצא לכם לראות, אז תאמינו. או שתזמינו אחד כזה, אפשר למצוא לפעמים ב-RAKUTEN. שעוני קמפנולה ככלל מתחילים באזור ה-2,000 דולר; מחירי דגמים בעלי מנגנון מכאני-אוטומטי נעים בין 5,000 ל-10,000 דולר.

אי אפשר לסיים סיפור כזה בלי להתייחס לאחת השאלות הקיומיות הגדולות של האנושות, שהיא כמובן – “זה סחיר?”. אז ככה: כמו עם האבארט שבתחילת הסיפור, תאורטית זה מוצר בלתי סחיר בעליל, אבל במציאות – השעון הזה כל כך סקסי שאם מאן דהוא יציע אותו למכירה, קרוב לוודאי שהוא לא יישאר הרבה זמן על המדף. למוצרים מיוחדים יש בדרך כלל גם קהל יעד של קונים מיוחדים. הם לא רבים, אבל מצד שני – גם ההיצע לא גדול במיוחד. אף אחד כנראה לא קונה קמפנולה בשביל הסחירות או שמירת הערך. תקנו אותו רק אתם מוכנים לשלם בשביל יופי.

campanola