הוא החל את דרכו בלונג’ין בשנות החמישים של המאה הקודמת, המשיך לשני עשורים נפלאים בבמה היוקרתית ביותר והמכובדת ביותר בעולם שעוני היוקרה ובתעשיית השעונים השוויצרית, פטק פיליפ, שם הוא קנה לו שם כאחד המומחים הגדולים בעולם לאחת הקומפליקציות המורכבות ביותר – לוח השנה הנצחי והוא המשיך להקמת חברה הנושאת בגאון את שמו כשהיא מתעקשת לייצר 28 יחידות בלבד מכל דגם שלה לאורך שנים רבות, כשכל שעון שלה נושא בגאון את חותם ג’נבה, אחד הסמלים ותווי התקן היוקרתיים ביותר בעולם השעונים. רוג’ר דובואי – יצרן השעונים שמכר את השם שלו. ביוגרפיה.

שעון ראשון בגיל 19

רוג’ר דובואי (מבוטא בצרפתית רוג’ה דובואי, נכתב – Roger Dubuis) נולד ב-27 למאי, 1938 בשוויץ. בגיל 15 הוא החל ללמוד בבית ספר לייצור שעונים, שם הוא התחיל לעבוד על השעון הראשון שלו – פרויקט שאותו התחיל במסגרת הלימודים שלו בבית הספר, אותו הוא סיים כעבור 4 שנים, כשהוא בן 19. את אותו שעון דובואי הציג בדוכן של החברה שהוא עתיד להקים ונושאת את שמו, בתערוכת באזלוורלד בשנת 2014. השעון נשא את חותם ג’נבה, חותם בית הספר שבו למד דובואי ואת השם רוג’ר דובואי על גוף השעון.

לאחר שסיים את פרויקט השעון הראשון שלו ובעצם סיים את לימודיו בבית הספר לייצור שעונים, כשהוא בן 19 בלבד, החל דובואי את הקריירה שלו אצל אחת מיצרניות השעונים הוותיקות בעולם, לונג’ין. דובואי התקבל לעבודה במחלקת השירות של החברה, שם הוא תיקן שעוני  כרונוגרף של החברה שנמכרו וחזרו עם תקלות כאלו ואחרות.

לאחר תשע שנים שבהן התמקצע בלונג’ין, דובואי המשיך ליצרנית השעונים שנחשבת למכובדת ביותר והיוקרתית ביותר בעולם – פטק פיליפ. דובואי בילה כשני עשורים בפטק פיליפ, כשהוא עובד במחלקה היוקרתית ביותר בחברה – מחלקת הקומפליקציות, לצידו של יצרן שעונים אייקוני נוסף – סוונד אנדרסן (Svend Andersen) הדני. דובואי התמחה בבנייית מנגנוני השעונים המורכבים ביותר של החברה, ביניהם שעוני מינט ריפיטר ושעוני לוחות שנה תמידיים – פרפצ’ואל קלנדר.

רוג'ר דובואיס - יצרן השעונים שמכר את השם שלו. מקור - FHH JOURNAL.
רוג’ר דובואי – יצרן השעונים שמכר את השם שלו. מקור – FHH JOURNAL.

בראיון למגזין אסקוויר, בשנת 2016, דובואי יגדיר את הקומפליקציה הזאת כקומפליקציה האהובה ביותר עליו בעולם השעונים – “זאת הקומפליקציה שהכי אהבתי וזאת שבהחלט הפחידה את כולם. קשה מאוד לשלוט בה והיא מסובכת מאוד. עבדתי הרבה עליה. הכל קשור ברגשות כשאתה עובד על מנגנונים אלו. אתם צריכים להכניס את הרגשות שלכם לידיים שלכם כדי להסדיר את המנגנונים הללו כראוי. צריך להיות מלאי תשוקה וסבלנות. קשה מאוד לשלוט בזמן באופן כללי”.

מקדים את פטק פיליפ

באמצע שנות השמונים דובואי עוזב את פטק פיליפ והקים בית מלאכה משלו, כשהוא מרחיב את רשימת הלקוחות שלו שכללה מותגי שעונים ובתי מכירה פומביות. דובואי החל לפתח מנגנוני שעונים ודגמי שעונים משלו. השעון הראשון שלו היה עם מנגנון לוח שנה תמידי רטרוגרדי, אותו הרכיב דובואי על מנגנון למניה, כמו שעונים רבים של פטק פיליפ שהוא עזר לייצר ולתחזק בשני העשורים הקודמים.

דובואי פיתח את המודל הזה ביחד עם ז’אן מארק וידרכט (מייסד Agenhor – יצרנית מומחית למנגנוני קומפליקציות) עבור חברת הארי ווינסטון, שיציגו בהמשך, בשנת 1989, גרסה משלהם של שעון לוח שנה תמידי דו-רטרוגרפי בבאזלוורלד 1989.

עד כמה המודול הזה היה ייחודי? הוא היה המנגנון הראשון בעולם עם קומפליקציה זו ששולב בשעון יד, כשאפילו פטק פיליפ בעצמה, שנחשבה לאמנית שעוני הקומפליקציות באותה תקופה, לא הצליחה להציג מעולם מנגנון כזה בתוך שעון יד. דובואי הוכיח בצורה נהדרת את היכולות שלו לעולם השעונים כולו, כשהוא מצליח להקדים את יצרנית השעונים ההיסטורית.

המותג רוג’ר דובואי נולד

בשנת 1995, כשהוא בן 57, יתקיים מפגש מקרי שישנה את חייו של דובואי לנצח. דובואי פוגש את קרלוס דיאס, איש עסקים אניגמטי ומעצב פורטוגזי שעבד אצל יצרנית השעונים פרנק מולר. השניים מוצאים שפה משותפת ומחליטים להקים ביחד חברה שנקראה בתחילה Sogem SA –  – ר”ת של המילים – Société Genevoise des Montres, אגודת השעונים בג’נבה. דיאס היה מנכ”ל החברה ובעל מניות הרוב בחברה. כעבור 4 שנים השניים מציגים את השעונים הראשונים שלהם, כשבאותה שנה הם גם משנים את שם החברה, שהופכת להיות Roger Dubuis SA.

אחד השעונים הראשונים של החברה היה ה-Sympathie S37 לוח שנה תמידי. השעון התבסס על מנגנון מבית למניה ומודול רטרוגרד כפול של דובואי. מאוחר יותר יספר דובואי כי הרעיון הבסיסי לשעונים של החברה היה להפוך את העדינות הטכנית של שעוני פטק פיליפ למשהו עכשווי יותר ומודרני יותר. דיאס ודובואי ידעו כי כדי להגיע ליעד הזה, הם צריכים להגיע ליכולת לייצר מנגנוני שעונים משלהם. כעבור שנתיים נוספות, בשנת 2001, הם מקימים מפעל ייצור משלהם, במיירין שליד ג’נבה. במהירות מסחררת, כעבור שנה בלבד, בשנת 2002, הם הצליחו להגיע לאינטגרציה אנכית מושלמת בחברה שלהם, כשלחברה כבר היו ארבעה מנגנונים תוצרת בית. כעבור שבע שנים, הם הצליחו להכפיל פי 7 את המספר הזה, כשהחברה ייצרה 28 מנגנונים משלה עד אז (תזכרו את המספר 28, עוד נחזור אליו).

ה-Sympathie S37 של רוג'ר דובואיס.
ה-Sympathie S37 של רוג’ר דובואי.

דובואי ודיאס בחרו בתקופה הטובה ביותר להקמה של חברת שעונים חדשה. סוף שנות התשעים הייתה תקופת פריחה בעולם שעוני היוקרה עם ביקוש גבוה לשעוני יוקרה, כשתוך עשור בלבד החברה גדלה והצליחה לבסס לעצמה מעמד מכובד בעולם השעונים.

המטרה – פטק פיליפ?

השנים שבהן בילה בפטק פיליפ עיצבו את דובואי כיצרן שעונים, אך גם גרמו לו לרצות להפוך את המותג שלו, החברה הצעירה שהקים, למתחרה ישירה של פטק פיליפ – יצרנית השעונים היוקרתית ביותר בעולם כאמור, שהייתה בת 156 שנים כשדובואי הקים את החברה שלו. דובואי שאף לבנות לעצמו מוניטין שיהפוך את השעונים שלו לשעונים ברמה של פטק פיליפ.כל שעון של החברה נשא בגאון את חותם ג’נבה – תו התקן אולי היוקרתי ביותר בעולם השעונים וכזה שמעיד על איכות הייצור הגבוהה ביותר שניתן למצוא בעולם השעונים. אבל דובואי לא הסתפק רק בזה, כשהוא ניסה להיות קרוב ככל האפשר לפטק פיליפ, עם תשומת לב לפרטים הקטנים ביותר, אותם “השאיל” מפטק פיליפ, כמו באבזם המתקפל של השעונים שלו וגב אחורי מוצק נוסף שהיה כלול בסט של השעונים שלו.

רוג'ר דובואיס - יצרן השעונים שמכר את השם שלו. מקור - FHH JOURNAL.
רוג’ר דובואי – יצרן השעונים שמכר את השם שלו. מקור – FHH JOURNAL.

בשנים הראשונות של החברה, רוג’ר דובואי ייצר עשרים ושמונה שעונים בלבד מכל דגם של שעון של החברה. למה דווקא 28? לפי גרסה אחת, דובואי רצה לייצר 26 שעונים מכל דגם, אך דיאס הוא זה שהתעקש על המספר 28, כדי לקרוץ לשוק האסייתי. המספר 28 מבוטא בסינית קנטונזית כ-Yih Baat, אשר נשמע גם כמו Yih Faat – “שגשוג קל” בסינית. גרסה אחרת אומרת כי המספר 28 היה וריאציה של המספר 208, מספר הרישום או מספר התלמיד בעצם של דובואי בבית הספור להורולוגיה של ג’נבה (École d’Horlogerie de Genève) –  המוסד בו דובואי עשה את צעדיו הראשונים בעולם השעונים וכאמור בו ייצר את השעון הראשון שלו.

המספר הזה הפך את השעונים של דובואי לנדירים במיוחד. בניגוד לשעונים של פטק פיליפ ויצרניות שעונים אחרות, בשנים הראשונות של המותג, השעונים הללו כמעט ולא נמכרו במכירות פומביות. מכיוון שהביקוש עבורם היה כל כך גבוה, הדרך היחידה להשיג אותם לא מהחברה הייתה באמצעות רכישות ישירות שבוצעו בקרב חובבי ואספני שעוני יוקרה, שהוקירו את החברה הזאת כבר מהשנים הראשונות שלה.

דובואי היה כאמור יצרן שעונים נפלא, שנחשב לאחד המומחים הגדולים בעולם לקומפליקציית לוח השנה התמידי, אבל הוא היה גם בעל זיכרון פנומנלי. מיקאל וולהאגן, ראש חטיבת שעוני היוקרה בסות’ביס ג’נבה מספר כי לאחר שרכש שעון מהשנים הראשונות של דובואי מסוחר בניו יורק, הוא לקח אותו לחברה והציג אותו בפני דובואי. דובואי ידע מיד את הדגם המדויק של השעון וציין כי החברה ייצרה ארבעה לוחות שעונים שונים בארבעה גופי שעונים שונים, אבל היא ייצרה דגם אחד מכל שעון כזה. דוגמה נוספת לזיכרון הפנומנלי והידע הנרחב של דובואי על העבודה שלו מגיע מד”ר הלמוט קרוט, מומחה בעל שם עולמי בשוק שעוני היוקרה אשר מייעץ במשך מעל ל-50 שנה לבתי המכירות הפומביות הגדולים בעולם. קרוט סיפר כי פעם רכש שעון פטק פיליפ בארצות הברית, שלדעתו היה נדיר מאוד. באותן שנים רשת האינטרנט עדיין לא הייתה קיימת, כך שקרוט לא יכל לחפש מידע על הרפרנס המדויק של השעון ומידע נוסף הקשור לייצור השעון. קרוט לקח את השעון לדובואי, בתקופה שבה עדיין עבד בפטק פיליפ. דובואי סיפר לו מיד כי פטק פיליפ ייצרה שלוש שעונים כאלו בלבד, כשהאחרון שבהם יוצר כעשר שנים לפני כן ….

איפשהו במהלך ההתפתחות המסחררת והמטאורית של החברה בשנים הראשונות שלה, משהו השתבש בשותפות בין דיאס ודובואי. דובואי, שככל הנראה היה בעל מניות קטן יותר בחברה מאשר דיאס, עזב את החברה בשנת 2003, אם כי ההודעה הרשמית שפורסמה אז סיפרה כי דובואי החליט לפרוש. גרסה קצת לא אמינה בהתחשב בעובדה שהוא היה אז בן 65 בלבד – “צעיר” במונחים של עולם השעונים. בנוסף, דובואי המשיך לעבוד על פרויקטים הורולוגיים אחרים. בין היתר במסגרת שיתוף פעולה עם Maîtres du Temps – קולקטיב של יצרני שעונים בדרגת מאסטר, שם הוא היה מעורב בשני השעונים הראשונים של הקולקטיב – Chapter One ו-Chapter Two.

דיאס המשיך לנהל את החברה, כשהוא לווה כספים רבים מבנקים לצורך פיתוח החברה והגדלת תפוקת הייצור שלה. במהלך המיתון בשנת 2008, החברה נקלעה לקשיים כספיים משמעותיים והבנקים דרשו את כספם בחזרה. דיאס נאלץ למכור 60 אחוזים מהחברה לקבוצת ריצ’מונט, ביניהם את מתקן הייצור של החברה במיירין ועזב את החברה. קבוצת ריצ’מונט פתחה במהלך של ארגון מחדש בחברה כולה, כשהיא מנצלת את יכולות הייצור המסיביות של המותג כדי לייצר מנגנונים עבור מותגים אחרים של הקבוצה כמו קרטייה. בריצ’מונט קיצצו במספר הקולקציות של שעוני רוג’ר דובואי. חלק ממנגנוני הבית של רוג’ר דובואי עברו שיפורים על ידי ריצ’מונט, כשחלק גדול מהם ננטש. בשנת 2011 ריצ’מונט החזירה את רוג’ר דובואי לחברה בתואר “Natural Ambassador”. דובואי המשיך לשאת את התואר הזה עד לשנת 2017, השנה בה נפטר, כשהוא בן 79.

רוג’ר דובואי – יצרן השעונים שמכר את השם שלו

דובואי למד את מקצוע ייצור השעונים בג’נבה והוא רצה לייצר מוצרים עם הזהות של ג’נבה, בין היתר מכיוון שמרבית השעונים שנשאו את חותם ג’נבה בגאון היו שעונים מבית פטק פיליפ. דובואי הרגיש כי עובדה זו תהיה פקטור משמעותי ביצירת הזהות של החברה שלו וכאמור כל השעונים שייצר נשאו את חותם ג’נבה (Poinçon de Genève), תו התקן היוקרתי ביותר לאיכות בייצור שעוני יוקרה. עוד דוגמה להשפעה העמוקה של ג’נבה עליו היא מיקום מפעל הייצור שלו במיירין שליד ג’נבה.

חותם ג'נבה על המנגנון הראשון מבית רוג'ר דובואיס.
חותם ג’נבה על המנגנון הראשון מבית רוג’ר דובואי.

הקו העיצובי שלו היה קרוב הרבה יותר לעידון האלגנטי והדיסקרטי של שעוני כרונוגרף עם לוח שנה נצחי כדוגמת ה-Sympathie ופחות שעוני האקסקליבר שמזוהים כל כך עם המותג היום, שעונים שמשקפים דווקא את הגישה של דיאס. חלק גדול מהשעונים המוקדמים של דובואי מזכירים מאוד שעונים של פטק פיליפ ולונג’ין, החברות בהן התבסס ורכש את הידע שלו בעולם השעונים, שניים מהמותגים הוותיקים ביותר בעולם השעונים וגם שתיים מהחברות שמזוהות ביותר עם עדינות ואלגנטיות בעולם השעונים.

מספר שנים לפני מותו נשאל דובואי על ידי כתב ממגזין שעונים האם יש משהו שהוא מתחרט עליו. התשובה שלו הייתה – “דבר אחד. שהסכמתי למכור את השם שלי …”.