מהיום שבו השעונים נולדו, יוצריהם שקדו על פתרונות לבעיה שנולדה יחד עם השעונים – איך לקרוא אותם בלילה. חשבו, חשבו וחשבו, לקח זמן, ובסופו של דבר – הגיע הפתרון האולטימטיבי דאז – הרדיום. חומר זרחני קורן ששולב עם סולפיד ונתן את הזרחנות המתבקשת על מנת לראות את מחוגי השעון בלילה. פתרון  נהדר, למעט בעיה אחת קטנה – הרדיום היה דיי מסרטן… לא את העונדים את השעון, אלא את מי שעבדו עם החומר בפס הייצור. ב-1968 נפתרה הבעיה חלקית, עם המעבר לטריטיום. אני לא בדיוק גאון כימי – אפילו רחוק מזה – אבל מדובר, בגדול, בקרוב משפחה רחוק של הרדיום – מסוכן פחות, אבל גם לא להיט מבחינה בריאותית. הבעיה היא גם שזמן מחצית החיים שלו הוא כ-12 שנה, בניגוד לכ-1600 שנה של רדיום, כלומר – השעון פסק מלהאיר לאחר 24 שנים. די בעיה לחברה כמו פטק פיליפ, נניח, שהסיסמא שלה היא: ״אתה לא באמת בעלים של פטק, אתה רק שומר אותו לדורות הבאים״. אחלה סלוגן, אבל אם הדורות הבאים יצטרכו פנס בשביל לראות את השעון, מה עשינו בזה ?

בשנות התשעים הגיע לעולם הלומינובה, חומר בריא בהרבה, או לפחות מזיק הרבה פחות ולאחר מכן בן הדוד שלו, סופר לומינובה אותו אנו רואים בשעונים רבים היום. החומר מגיע בצבעים שונים, קורן בצורה מרשימה לאורך זמן לאחר חשיפה לאור, ובא לציון גואל. הבעיה, גם עם הסופר לומינובה ודומיו, נשארה אחת: צריך ״להטעין״ את השעון לאור. בלי חשיפה למקור אור חזק, רצוי שמש, או חשיפה ארוכה וקרובה למקור אור מלאכותי, השעונים בקושי מאירים. אפילו היפנים, הידועים בלום הקורן והחזק שלהם, לא מצליחים לפתור את הבעיה הזאת, וגם הסייקו הכי קורן בעולם, יאיר לאחר כמה שעות במגירה כמו הבתים בלונדון בלילות הבליצקריג הגרמני (למי שלא חובב היסטוריה – הוא פשוט לא יאיר אחרי כמה שעות של חושך).

דבוסה ארגונאוטיק לומיס

אז מה עושים? מסתבר שיש פתרון והוא אפילו די פשוט. שפורפרות גז קטנות, שמורכבות על המחוגים ועל סמני השעות המשמעותיים, מאירות ל-25 שנה כל הזמן. כמה פשוט – ככה קל. מסוג הדברים שאתה שואל את עצמך, למה לא כולם עושים את זה ככה? שעוני לומינוקס חיים על הנוסחה הזאת ומציעים שעונים שקורנים כל הזמן ומבצעיים מתחת למים 24/7, וזה פשוט עובד. השעון קורן כל הזמן, אפשר לדעת את השעה בכל מקום, וחסל סדר ניסיונות להבין בחושך מה אומרות לנו שאריות הלום שנשארו לנו איכשהו על הלוח. הטריטיום המושמץ חוזר בדלת האחורית היות והגז הוא למעשה טריטיום, אך הפעם הוא איננו מזיק. אל תשאלו אותי למה, כי כמו שאמרתי – אני לא ממש מומחה לכימיה, אבל המומחים טוענים שזה בטוח ואיכותי. בכל מקרה, הפתרון הזה מעורר מחשבות נוגות. זה הרי מדהים – תחשבו על טול ווטש מושלם, עמיד ל-300 מטר, זכוכית ספיר אימתנית, צמיד נגד כדורים, אבזם מתכוונן, אנטי מגנטי, אנטי טילים, אנטי הפצצות, אבל מה? קצת חושך וחפשו את החברים שלכם.

כמו הרבה חברות אחרות, דבוסה התחילה בקטן, ולאט לאט התקדמה לליין דגמים גדול ומרשים. המתכון פשוט: עיצוב שוויצרי, ייצור שוויצרי, מנגנון ETA/סליטה בפנים (ETA במקרה שלפנינו), ותמחור שפוי מאוד. המפרט של הארגונאוטיק – בקיצור להלן ארגו – מרשים מאוד: עמידות למים בעומק של עד 300 מטר, זכוכית ספיר, מנגנון אוטומטי מבית ETA עם מינימום התערבות של דבוסה אך עם רגולציה מרשימה, רצועת מאש אימתנית ואיכותית, כתר בשעה תשע לשחרור הליום, וכאמור – שפורפרות הגז, שהופכות את השעון למאיר ומבצעי במשך כל היום. זהו Tool Watch אמיתי, חד וחלק. הוא בולט על היד, גדול ומרשים, ולמרות שהוא בקוטר של 42 מ״מ בלבד, העיצוב מושך את העין. המחוגים, אולי בשביל להכיל את השפורפרות באלגנטיות, קיבלו צורה של מטוס והם משתלבים בלוח באופן ברור וקריא.

זהו שעון שדומה להרבה שעונים, רבים מכם עלולים למצוא דמיון למוצרים מבית אומגה (Omega), רולקס (Rolex) וברייטלינג (Breitling). מצד שני, לג’ירארד פריגו (Gerard Perregaux) אין שעון שמזכיר בצורה מחשידה את האינג׳ניר של IWC שפהאוזן? ושניהם לא מזכירים בצורה חשודה את הרויאל אוק של אודמר פיגה? גם העובדה שמדובר באותה קטגוריה מקורית, לא מבטלת את הדמיון וההשפעות. בסופו של דבר, כולם מושפעים מכולם, כולם לומדים מכולם, ובסוף אני לא חושב שיש אדם אחד שמתכנן לקנות רולקס סאבמרינר ומוצא את עצמו קונה דבוסה, שטיינהארט או – רחמנה ליצלן – אינווקטה.

הארגו, כאמור, איננו הומאז׳, אלה שעון העומד בפני עצמו. ניסיון ליצור טול ווטש, במחיר זול במיוחד, כ-1000 דולר חדש בארץ הקודש, עם מפרט שלא מבייש שעונים שעולים פי שלוש ופי ארבע. המחמאות על השעון אכן רבות: הלוק מרשים, השעון יושב נהדר על היד, הרצועה נוחה ועושה רושם איכותי ועמיד לאורך זמן, הלום עובד מדהים. למעשה, הלום עובד כל כך מדהים, שלא יכלנו שלא לחשוב – איך לא חשבו על זה קודם ?

אז מה בעצם חסר לי ? קודם כל, מנגנון מעוטר ומשודרג יותר. למרות הרגולציה ל-5 פוזיציות (כך נטען על ידי דבוסה) אני בטוח שהיצרן יכול היה להשקיע במנגנון מעט יותר. שנית, אם כבר משקיעים בשעון Tool Watch מרשים שכזה –  קחו עוד כמה שקלים, ותשקיעו בטיטניום. בשביל שעונים כאלו, הטיטניום קיים – לקחת Tool watch גדול שכזה ולייצר אותו מטיטניום משמעה שעון גדול ומאסיבי, אך עם זאת קליל ונוח.

אבל אלה טענות של בכיינים. באלף דולר לא מקבלים לרוב שעון טיטניום, בטח שלא איכותי, ולא מקבלים יותר ממנגנון גנרי, בדרך כלל. רוצים אינהאוס ? טיטניום מושקע ? תארגנו עוד 2000 דולר, ויש לכם טודור פלאגוס משומש במצב חדש, והנה לכם הטול ווטש האולטימטיבי. ככה זה בחיים, אין מתנות חינם, וכל מוצר צריך לשפוט למול מחירו בשוק,  ובמקרה הזה, הדבוסה מנצח. לא יקר, נותן המון, ויום אחד בוודאי הפירמה תוכר אי שם באיזור של לונג’ין, סרטינה, ויקטורינוקס ואחרים, מה שאומר: לא רע בכלל, אפילו טוב מאוד.