חשבתם פעם על שמות של חברות שעונים? רבי שעון היה נותן בהם סימנים.

בראש הרשימה צועדים השמות של בעלי החברות. אודמר פיגה, בריגה, ושרון קונסטנטין וכמובן פאטק פיליפ. תוסיפו לזה את הכיתוב ״ג׳נבה״ מתחת לשם והרי לכם ז׳אנר אחד קלאסי. כל כך קלאסי שאנחנו מוצאים היום חברות שהומצאו לפני דקה בערך, תופסות להם שני שמות עם ניחוח גרמנו-צרפתי ותופסות כמה פראיירים שבטוחים שמצאו פאטק ב-500 דולר.

הצד השני כולל שמות לא ברורים. ראשונה היא דווקא חברת רולקס, אולי החברה הגדולה בעולם, בוודאי הפופולרית ביותר. כידוע, לשם רולקס אין שום משמעות. אבל מה, הוא מתגלגל טוב על הלשון. זה כמעט ז׳אנר משל עצמו, כי אני לא מכיר עוד הרבה חברות שלשם שלהן אין שום משמעות. אולי פוסיל, סרטינה, אם כי יתכן שיש לשמות האלה גם משמעות, האמת שלא בדקתי. מן הסתם יש עוד כאלה. כך או אחרת, רולקס כאן, כמו בהרבה פרמטרים, הם כמעט ז׳אנר משל עצמם.

טודור בלאק ביי כחול

אחרון חביב זה ז׳אנר השמות הרומנטיים שאמורים להצית בנו אסוציאציה. למשל אומגה, עם הניחוח היווני, למשל מונבלאן, עם פסגת הרי האלפים, ברינג עם המיצרים האדירים, אלפינה הרומז להרי האלפים ועוד ועוד שמות עם משמעויות שונות שמשחקות על השם.

למה אני מזכיר את זה? כי מוביל מעל כולם בז׳אנר הזה, לטעמי, זה השם טודור. או טיודור אם רוצים לדייק קצת יותר בהגיה. סוף סוף, שעון על שם שושלת מלכים אנגלית מפוארת, כזו שהביאה לעולם את הנרי השמיני, את המלכה הרצחנית בלאדי מרי ועוד כמה מלכים ומלכות חשובים יותר או פחות.

מעל כולם, זורח כמובן הנרי השמיני. גאון, מופרע, חולה מין, פילוסוף? תקראו לו איך שתרצו, אבל לאיש היו שש נשים שלכל אחת מהן מגיע סיפור משל עצמה. על מנת להתחתן עם השניה ברשימה, והמוכרת ביותר, אן בוליין, הוא גרם להפרדת הכנסייה האנגלית מהכנסייה הקתולית והותיקן ויצר למעשה את הכנסייה האנגליקנית בה שולטת עד היום, רשמית, משפחת המלוכה הבריטית.

הוא יצא למסעות כיבוש, ניצח המון וגם הפסיד לא מעט, עשה מה שהוא יכול על מנת ליצור לעצמו יורש זכר והצליח בקושי (בנו אדוארד עלה לשלטון כמלך ילד והצליח איכשהו לשלוט 6 שנים עד שנפטר), ובאופן כללי נזכר כאחד המלכים מאריכי השלטון ואדם שמקומו בהיסטוריה מובטח גם אם לא תמיד לחיוב. השושלת כל כך מפורסמת, שחלקים רבים ממשחקי הכס מבוססים עליה, ולמעשה על המלחמה שקדמה להקמתה. מלחמת השושנים.

וזה בדיוק העניין, תשנאו את הנרי השמיני או תאהבו אותו, האיש ראוי שיקראו על שם השושלת שלו שעון. רכישת שעון, בעידן שבו סלולרי במאה שקל מדויק יותר מרולקס במאה אלף, היא אקט אמוציונלי, היא אקט של רומנטיקה ולא של צרכנות חכמה. לכן שעון צריך לזרוק אותנו לחלומות על מלוכה, למרחבים חדשים וצלולים, לשנים של שענות שנובעות משושלת של שענים קפדנים ודייקנים. לא סתם מתגאות חברות השענות בשנות היסוד שלהן. הן לא מוכרות טכנולוגיה, הן מוכרות מסורת.

טודור בלאק ביי כחול

אז נחזור לטודור. שם נהדר, לחברת שעונים מהאהובות עלי ביותר. הרעיון של הנס וילסדורף, מייסד רולקס, היה יפה ואנושי. לייסד חברה נוספת, שתיצור שעונים באיכות דומה, יש שיגידו זהה, אבל במחיר שווה לכל כיס. כך אתה לא פוגע במותג העל, אבל מאפשר את הגדלת השוק.

לא נלאה אתכם בסיפורו של המותג, ששווה כתבה נפרדת, אבל בסופו של דבר טודור גדלה לחברת מופת משל עצמה. לשעונים שלה קו מובחן, שונה במובנים רבים מזה של רולקס, והשפעתה בעולם השעונים גדולה בהרבה מהשפעה של ״סתם״ חברת בת. טודור של שנת 2018 היא חברה גדולה, מרשימה, בעלת הצע יפה של שעונים ודי.אנ.איי ששאוב מהחברה האחות רולקס (למשל, ללא שואו קייס, ללא קומפליקציות מסובכות) אבל גם יודע להתרחק מרולקס כשצריך.

הטודור בלאק ביי בלו (“Tudor Heritage Black Bay Blue”) שהגיע לידי, נוצר בשנת 2012, כהצדעה לדגמים קודמים של החברה. לשם שינוי, לא מדובר בReissue של שעון ספציפי, אלא בהצדעה למספר שעונים.

אגיד כבר מיד, כי חשוב לי להוריד את זה מהלב, התאהבתי בשעון, ברמות שמתאהבים בבחורה. לכן הסקירה הזאת תהיה קצת שונה. תסלחו לי אם היא תהיה רומנטית יותר. גם גורואים מתאהבים, גם גורואים נופלים ומסתבר שהקסם של הנרי השמיני שלח זרועות 500 שנה קדימה גם אלינו.

אז ברשותכם נחזור לסדרה. הסדרה הוצגה עם רצועות עור במראה מיושן, רצועות פלדה כנהוג בקבוצות רולקס-טודור ורצועות נאטו שהיו די חדשניות לתקופה, בוודאי בשידוך לשעון יוקרה. ואל תטעו, טודור היא חברת שעוני יוקרה.

בחברה החליטו לעשות שימוש במחוגי הסנואו פלייק המיתולוגים של החברה. לא החלטה קלה, כי שעוני הסנואו פלייק, כמו כוסברה וליקריץ, הם צל״ש או טר״ש. כלומר, או שאתם אוהבים אותם, או שאתם שונאים אותם. אישית ? תחילה שנאתי אותם, אחרי זה למדתי לאהוב והיום אני מוכן להירשם במועדון המעריצים. אני מתקשה למצוא עוד סוג של מחוגים בעלי נוכחות כל כך מרשימה כמו מחוגי הסנואו פלייק, ועוד לא דיברנו על כמות הלום שאפשר להזריק בתוך מחוגים כאלה, מספיק בשביל להאיר את רמת גן, לפחות.

ברגעים כאלה, אני קצת מצטער שאני לא מבקר אומנות. זה לא שאני מתעניין גדול באומנות, אני פשוט מצטער שאין לי את הכלים המקצועיים להעריך את העיצוב המדהים של הבלאק ביי. המעצבים של טודור הצליחו בבת אחת לגרום לשעון להיראות חדש, אפילו חדשני, ובאותה נשימה קלאסי ובעל שורשים ברורים בעבר.

אם בכל זאת ננסה להתאמץ, אני חושב שאחראים ליצירה הפלאית הזאת, ארבעה אלמנטים.

הראשון, כבר דנו בו, מחוגי הסנואו פלייק. הם נותנים לשעון מראה קלאסי, על זמני וזיהוי מיידי עם החברה ממנו הוא מגיע. זה לא עניין של מה בכך. ככל שידיעתי מגעת, ספק אם יש עוד דגם של מחוגים שבשימוש אך ורק בידי חברה אחת (טוב, אם אתם רוצים לקרוא לפרניס חברה, אז אפשר להגיד ששתי חברות).

האלמנט השני הוא הכיתוב על הלוח. מעריצי טודור מכנים אותו סמיילי פייס, בזכות דמוי הסמיילי שיוצר הכיתוב בתחתית הלוח שמלמד על רמת האטימה (200 מטר יפים) ועל העובדה שהשעון הוא בעל רוטור מתיחה עצמאית. כן, טודור בחרו להשאיר את הכיתוב הישן על הלוח, במקום לכתוב את המושג המוכר היום: אוטומטי.

הבזל הוא האלמנט השלישי. הוא מודרני במיוחד, בעל קווים עדינים ובעל קווים קטנטנים מסביב לבזל, לצורך הסיבוב. מעבר לזה שהבזל הזה הוא נוח מאוד, הוא יפה וייחודי. הוא רחוק שנות אור מהבזלים הקשוחים של שעוני הצלילה הקשוחים ומציג שילוב נהדר בין שעון ספורט יומיומי, לשעון שבוודאי יכול לשמש לצלילה כמעט לכל עומק מקובל. השילוב הזה בין עדינות לקשיחות מדהים בעיני ומייצג את האופי של השעון כולו. כאילו הבזל עצמו מספר לך על השעון ועל הכוונות של מעצביו.

אבל כל האלמנטים דוהים ומתפיידים למול האלמנט המרשים ביותר בשעון, מה שטודור קוראים ״ביג קראון״. הכתר. זה רק סמלי בעיני ששעון ששמו טודור, על שם שושלת מיתולוגית, יהיה כתר מרשים. ולטודור הזה הכתר היפה ביותר בעולם השעונים. הוא רחב ופחוס מכתרים אחרים, נהנה מאותה חריצה עדינה של הבזל, ובמקום להתברג ישירות אל הקייס, הוא נעצר באינסרט קטן, בצבע השעון, ששומר אותו באופן קבוע רחוק מיליטר או שניים מגוף השעון. על הכתר הזה, שהוא הדבר הראשון שרואים כשמסתכלים על השעון, יש חריטה של הורד (או שושנה, תלוי איך מתרגמים) שמהווה את הסימן של בית טודור. בניגוד לרוב השעונים שאני מכיר, החריטה מצופה ועל כן היא לא בולטת מפני הכתר. היא פשוט מתמזגת בו, כמו שכל הקווים של השעון הזה מתמזגים. כתר מלכות, זה הכינוי הראוי לכתר שכזה.

הורד של טודור מופיע גם מעל השם של החברה, בניגוד למגן הרגיל של טודור, כחלק מהצדעה לעבר. זה מקסים בעיני ומעלה עוד את הייחודיות של הלוח.

הרצועה של השעון נוחה במיוחד ומסתיימת בבאקל שמזכיר את הבאקל של רולקס. סגירה כפולה, מדויקת וכמובן ממותגת.

אז אמרנו, הטודור הוא שעון מושלם, או כמעט מושלם בעיני. יש לו שני חסרונות ואחד מהם הוא בעצם יתרון. כבר מגיע ההסבר.

לטודור הזה אין תאריך. כן, אני יודע, התאריך פוגע בניקיון של הלוח. מה לעשות, שמבחינתי שעון בלי תאריך הוא שעון נכה. למעשה אני מוצא את עצמי יותר פעמים בשבוע מחפש את התאריך בשעון שלי, מאשר מסתכל בשעה. בשבילי שעון יומיומי חייב לכלול תאריך. חברת טודור, בהחלטה הזויה בעיני, הוציאה את הגרסאות הכי יפות של הבלאק ביי ללא תאריך ובחרה לכלול תאריך דווקא בגירסת הפלדה מלאה (כלומר גם האינסרט הוא מפלדה) ובגרסת הטו טון. דווקא הביצוע של הטו טון יפה, אבל איכשהו נדמה לי שלפני גיל 60 עדיף לשקול פעמיים לפני שאתה עונד שעון טו טון על היד שלך.

אם יחליטו אנשי טודור להוציא סוף סוף גירסא נורמלית של הבלאק ביי, לא פלדה ולא טו טון, אבל עם תאריך, שלוחה להם תודה מהגורו והבטחה לרכוש אחד. לדעתי, דיל ברייקר מוחלט.

הבעיה השניה, הטודור שאני סקרתי הוא בעל מנגנון אטה 2824. ראשית נקדים ונגיד שהבעיה כבר נפתרה. טודור הציגו מנגנון בית לפני כשנתיים, והשעונים החדשים כבר מגיעים עם מנגנון בית, בעל רזרבה של 70 שעות וניחוח של יוקרה שרק מנגנון בית יכול לספק.

שנית, במחשבה שניה, אולי זו לא בעיה כל כך קשה. על פי הבדיקות שלי, המנגנון הקלאסי, שכמובן עובר טיפול בחברה ומכויל ברמה הגבוהה ביותר, הציג סטיה של 0.4 שניות ליום. כלומר לא רק בטווח ה-COSC, אלא ברמות המרשימות ביותר. כמעט מרשימות לשעון קוורץ. מעבר לזה, העקרון שקבע הנס וילסדורף, אי שם בשנות העשרים, הוא למצב את טודור כחברה לכל כיס. טיפול במגננון בית יכול לעלות לעתים אלפי שקלים. טיפול במנגנון אטה סטנדרטי, יכול כמעט כל שען לספק. בטווח של עשר שנים עלות של אחזקת מנגנון בית איכותי, יכולה לעלות כמעט כמו השעון, במיוחד כאשר שעוני טודור מתומחרים ברמה שפויה. היתרון היחיד שאני רואה במנגנון הבית הוא הרזרבה של ה-70 שעות. מעבר לזה, יש יתרונות רבים למנגנון האטה, ובכל מקרה לא הייתי מדרג אותו כחסרון.

אז מה פסק הדין? מדובר באמת בשעון מרהיב. הוא יפה, מדויק, מרשים, בעל מידות נאות (41 מ”מ בקוטרו) מתאים מתחת לחליפה וגם על חליפה גלישה. הוא יפה בצורה מדהימה, מצויד בלום מרשים ובמנגנון מדויק להפליא. ביד שניה אפשר למצוא אותו בסביבות 10 אלפי שקלים, אולי קצת פחות, מה שהופך אותו לדעתי לאחד השעונים שנותנים הכי הרבה שעון, תמורת הכי פחות כסף. אני בכל אופן, מאוהב.

טודור בלאק ביי כחול

לאתר טודור העולמי