כמה פעמים יצא לכם ללבוש, להשתמש או לענוד משהו כמו של ראש ממשלה? לי יצא, השבוע. פנריי PAM104, אחד השעונים האיקוניים שמסתובבים בינינו עם דובדבן של ניחוח (ראש) ממשלתי. תאהבו או תשנאו את ראש הממשלה, זה באמת לא משנה, יש משהו רומנטי בלענוד שעון של ראש ממשלה, שעון שרבים מאתנו היינו רוצים להחליף אותו ולשבת איתו בישיבות ממשלה חשובות על פרק היד בזמן שמחליטים החלטות הרות גורל.

כפי שציינו בפסקה הקודמת, זה לא משנה אם אתם מעריצי ראש הממשלה או ממתנגדיו, בתור חובבי שעונים אתם חייבים לפרגן לו על הטעם בשעונים. מדובר בשעון ייחודי, בעל אופי. ביחד עם רצועת הקרוק, הופך השעון הזה מחיית צלילה לחיית יבשה, שנותנת לעונד אותה ניחוח שאומר: אני ספורטיבי, אני ייחודי ואל תנסו להכניס אותי לתבניות, או אם תרצו – אני יודע להיות דיפלומט כשצריך, אבל גם להורות על יציאה למלחמה …

זה גם הסיפור של פנראיי (“Panerai”). חברה שעיקר תהילתה מגיע מייצור שעונים לחיל הים האיטלקי. לא מחילות הים המפוארים בעולם, בוודאי לא במאה השנים האחרונות, מצד שני, חיל הים האיטלקי. תגלגלו את זה על הלשון, זה נשמע טוב, זה נשמע עם סטייל, זה הולך טוב עם אמרונה מאיזור ולפוליצ׳לה, חליפה של ארמני ואיזה פרארי נחמדה בחנייה (או לפחות אלפא רומיאו …).

היום, למרות ההנהלה שיושבת באיטליה, שעוני פנראיי מיוצרים בשוויץ, בירת השעונים, וטוב שכך. כיוון שבעוד העיצוב מריח איטליה, האיכות אמורה להיות שוויצרית, וזה הסדר הנכון מבחינתי. עד לשנת 1993 החברה בכלל לא יצרה שעונים לאזרחים פשוטים, אלא רק לחיל הים האיטלקי. כך שמצד אחד מדובר בחברה ותיקה ומצד שני מדובר בשעונים שנמצאים מעט שנים בשוק האזרחי וגם את זה צריך לקחת בחשבון.

פנריי פאם 104 - אוטומטי עם תאריכון ושניות
פרניי לומינור מרינה פאם 104

פנריי 104 ופנראיי בכלל

לפני שנעבור לסקירה מעמיקה של השעון, תרשו לנו עוד כמה מילים על פנראיי ברשותכם. קשה להגזים בייחודיות של החברה. אם תקחו 99 אחוז משעוני החברה ותבחינו בהם על היד ממרחק 20 מטר. כמעט כולם בעלי מוטיב דומה, כמעט כולם בעלי סוגר כתר ייחודי ומרשים וכמעט כולם חולקים את תצורת 6-12 בספרות מאוד ייחודיות ויפות. אמרת פנראיי אמרת לוחות גדולים, קריאות מדהימה ומראה שלא מזכיר כמעט שום חברה אחרת. קשה לשים את השעון הזה ליד רולקס סאבמארינר, למשל, או אומגה סימאסטר, ולהגיד שהוא מתחרה ישיר שלהם. כלומר, כן, הוא מתחרה ישיר שלהם, אבל הוא פשוט אחר …

זה מתחיל מהקייס היחודי, שמתאים כמעט לכל סוג רצועה. בניגוד לכמעט כל שעוני הצלילה בעולם, לפנראיי שלפנינו, כמו לרובם, אין בזל מסתובב ואין סימנים על הבזל. בעצם אין לשעון בזל בכלל, כאילו היה איזה רולקס אקספלורר ולא שעון תת מימי קלאסי. האם זה פוגע בהיותו שעון שמתאים גם לצלילה? אני לא חושב, מצד שני אני לא בדיוק ג׳יימס קמרון. הקייס של השעון הוא קייס ״כרית״ מאוד יפה, שמזכיר קצת את שעוני הזודיאק ומעליו מסגרת עגולה מבריקה ויפה. היא אמנם מבריקה, אבל היא לא צועקת. בכלל, שעוני פנראיי, למרות הלוק המובחן שלהם, הם לא שעונים “צעקניים”. יש להם נוכחות, אבל אין להם רעש מיותר וזה יאמר לזכות המעצבים האיטלקים. תגידו מה שתגידו על האיטלקים, לעשות אוכל ולעצב הם יודעים, ויודעים היטב.

מאחורי הקייס תמצאו מסגרת בעלת 12 צלעות, מתברגת כמובן כיאה לשעון שאטום לעומק של 300 מטרים, עם הכיתוב פירנצה 1860. אם תהיתם, לשעון יש שושלת יוחסין מפוארת ובפנראיי לא היו רוצים שתשכחו את זה.

וכאן אנחנו מגיעים לסימן ההיכר המובחן ביותר של השעון. הכתר וסוגר הכתר בצורת חצי ירח. מדובר במנגנון שאפשר להתווכח אם הוא יפה או לא, אבל הוא בוודאי יעיל. הסוגר משתחרר בקלות ונסגר בקלות, ומאפשר מיד למתוח את השעון או למשוך אותו למצבים השונים של כוונון התאריך והשעה. זהו אלמנט ייחודי של חברת פנראיי וקשה לי לחשוב על עוד סימן היכר של שעון שבולט באופן כל כך ברור וכל כך איקוני. יש לפנראיי שעונים עם כתר רגיל, ללא הסוגר,  אבל לדעתי דווקא שם הם מפספסים. יש משהו בייחודיות הזאת שמשדרת עבודה בלי חוכמות. מצד שני, זה המקום שבו השעון מפסיק באופן מוחלט להיות שעון שאפשר לקחת לקוקטיילים כשעון דרס. נכון, יש הלובשים אותו מתחת לחליפה וראש ממשלתנו הוא אולי הדוגמא המובהקת ביותר, אבל זה עדיין לא שעון “דרס” קלאסי ואפילו לא קרוב לכך. הקייס לא עבה במיוחד ועם רצועת קרוק, המראה מסתדר איכשהו. מצד שני, אני שייך לדור שעדיין מעדיף מתחת לחפתים של ראש הממשלה פאטק קלטרבה שקט. איכשהו זה מסתדר לי יותר. אולי זה אני…. כך או אחרת, אם אתם צריכים את ההוכחה שהשעון המסיבי הזה יכול בשקט להסתתר גם מאחורי חפתים וז׳קט, יש לכם הוכחה כל יום בחדשות בישראל. יש מתאימים ונכונים ממנו, אבל זה עובד.

הלוח של הפנראיי 104 הוא אחד הלוחות הקריאים והנקיים ביותר שאני מכיר. ספרות 12 ו-6 ענקיות, מרקרים ארוכים ובולטים וזוג מחוגים פשוט. בלילה, עם הלום, זו בכלל חגיגה. תוסיפו לזה מחוג שניות יפהפה ושוב תגלו שהאיטלקים יודעים מה שהם עושים. לא תהיה זו הגזמה להגיד שהלוח של הלומינור מרינה הוא אחד הלוחות היפים והקריאים שראיתי מימי. הוא פשוט עושה את העבודה ומשדר דייקנות ומקצוענות.

מה השעה?

אני רוצה להתעכב כאן על עוד נקודה. שעון, בסופו של דבר, ויסלחו לי בני הדור של ילדיי, נועד לקרוא את השעה. אני רואה לפעמים שעונים מהממים שהסיכוי לקרוא בהם את השעה הוא בערך כמו הסיכוי לקרוא את הספר האדום של מאו בשפת המקור. שעונים עם לוחות סקלטון, שעונים עם 70 קומפליקציות או שעוני רגולטור שלך תבין בהם מה השעה, מה הדקות ולמה לעזאזל צריך את זה. בלומינור מרינה זה לא יקרה לכם. השעון נקי, נוח ותקלטו את השעה עוד לפני שתבינו אותה. ואם לא הבנתם את המשפט האחרון, תקראו אותו שוב ותראו שקלטתם אותו ותוך זמן קצר גם תבינו….

בשעה שלוש של השעון תאריך ברור, בזכות ציקלופ פנימי. בניגוד לציקלופ המוכר מרולקס ומעוד שעונים, פה הציקלופ נמצא בפנים, פגיע פחות ולטעמי גם יפה יותר. הוא גם עגול בניגוד לציקלופים של רולקס ומשתלב מצויין עם המסגרת של השעון. שוב, גאונות עיצובית. השילוב שעון, מחוג שניות ותאריך הוא לטעמי הגיטרה-בס-תופים של השענות. אי אפשר בלעדיו והוא השילוב הנכון ביותר.

אז סקרנו את הלוח, סקרנו את הפונקציונאליות, סקרנו את ההיסטוריה של החברה ונשארו עוד שני תחומים חשובים עד לגזר הדין.

הנוחיות. ובכן, פה ההפתעה האדירה. איכשהו, לפני שענדתי פנראיי היה נדמה לי שכמו מוצרים איטלקיים רבים מדובר במוצר יפה להפליא ובאותה נשימה לא נוח להפליא. מי שנהג פעם באלפא יכול להבין את זה.
ובכן, דרמה, שלא לומר מהפך. מדובר באחד השעונים הנוחים שענדתי. בחרתי לענוד אותו בתצורת רצועת הגומי המפורסמת עם הכיתוב אופסינה פאנראיי לאורכה. רצועה רחבה, נוחה, שנגמרת בקלאספ שנותן לרצועת הגומי תחושה של צמיד. השעון יושב נהדר על היד, יושב גבוה על המפרק והוא נוח. וואו, כמו שהוא נוח.

גם סוגר הכתר האימתני שהיה לי ברור שיגרום לגירוי ביד, עשה בדיוק את ההיפך. הוא מעוגל ונעים בהרבה מכל כתר אחר שאני מכיר ופשוט לא היה מורגש על היד. רבותיי, וגם גבירותיי כמובן אם אתן בעניין של פנראיי (מותר לכן, זה בסדר …), מדובר באחד מהשעונים הנוחים ביותר שענדתי בחיי, וזה כולל את הקסיו הראשון שנתנו לי בכיתה ב׳. לא ניסיתי את רצועת הקרוק המפוארת, אבל ברור לי כשמש שגם היא משתלבת נהדר עם הקייס הנוח. זו לא רק האומנות העיצובית, זו אומנות ארגונומית וזו רמה אחרת לגמרי. אם יש ספק, הציון פה הוא 10 עגול, לפחות כמו המסגרת המעוגלת של השעון.

אז מה נשאר? המנוע. או המנגנון אם תרצו. ופה יש קצת אכזבה. זה לא שהוא לא טוב. מדובר במנגנון הבית OPIII האוטומטי שמבוסס למעשה על מנגנון ETA או Valjoux אם תרצו, כששורה התחתונה, הוא מנגנון די פשוט. 21 אבנים יש בו, 42 שעות רזרבה ודיוק שמכויל כרונומטר ולי סיפק סטייה של 3 שניות ביום.

לא יודע, בעבור שעון שעולה חדש כשבעתיים אלפים דולר (פלוס מע”מ בארץ הקודש), וקצת יותר מחצי מזה ליד שניה, אני מצפה למנגנון טוב יותר ומרשים יותר. פנראיי מתמחים במנגנונים עם רזרבה של 3,4, ואפילו 8 ימים. לא מבין מה הייתה הבעיה לשדרג קצת את המנגנון של הפאם 104. אולי בגלל זה ויתרו על תצוגת קייס בגב. כנראה שגם בחברה הבינו ששם יש להם קצת פחות במה להתגאות.

בשורה התחתונה

אז מה היה לנו? הפנראיי הוא שעון מופלא, באמת. בשבוע איתו על היד פשוט התאהבתי. הוא מתאים לים, הוא מתאים ליבשה וכמו שראינו, מתאים גם לראשי ממשלות. הוא מרגיש סולידי, נותן תחושה מסיבית אבל יושב נהדר על היד. בשני פרמטרים הוא אחד הטובים שראיתי אי פעם: ניקיון וקריאות של הלוח, ונוחות על מפרק היד. אם תחשבו רגע על המונח ״שעון״ תגלו שאלה שני פרמטרים מאוד מאוד חשובים. מעבר לזה, הוא נותן לכם משהו מיוחד על היד, שונה מרוב השעונים שאתם מכירים, אבל מבלי לצעוק כמו איזה פרנק מולר או ריצ׳ארד מיל. אפשר להתווכח על הערך של השעון ביד ראשונה, אבל ביד שניה זו אחת הקניות הטובות ביותר שיש. 18 אלף שקל, תיקחו שקל, תורידו שניים, שמסדרים לכם שעון אייקוני על היד. לי חסרים 18 אלף שקל, אבל אם היו לי, לא הייתי מהסס לרגע.

לאתר פנריי העולמי