עצרו את הכל, אני מאוהב. כן, בשעון, אלא מה.

אבל רגע, למה להתחיל את סיפור האהבה מהסוף? איך הייתה אומרת סבתא שלי, ראשון ראשון, אחרון אחרון.

אז קיבלתי השבוע את השפהאוזן (כך יכתב מעכשיו, כדי לא לעבור כל פעם לפונט אנגלי) אינג׳ניר דואל טיים. אינג׳ניר זה סוג של אנגלוז, כי השפהאוזנים מעדיפים להשתמש בכיתוב הגרמני. ההגייה דומה בכל אופן.

האנג’ניר הראשון משנות השבעים הוא פרי עיצובו של ג’רלד ג׳נטה האגדי, האיש שאמנם עבד אצל החברים מאומגה, אבל קיבל את פרסומו העיקרי כשעיצב את הרויאל אוק של AP, על פי השמועות, בין לילה. בסדרה תצורות רבות, עם כרונו, בלי כרונו, טיטניום, ללא שעה שניה, עם שעה שניה. הדגם שלי נקרא דואל טיים, יעני שעה נוספת ולכן הוא מתהדר במחוג דק נוסף, עם חץ בראשו כנהוג ועם טבעת עדינה בתוך הלוח עצמו ובה ספרות מ-1 עד 24.

אולי זה המקום לגעת בבעיה שיש לי עם שעוני GMT. הפונקציה עצמה חביבה, לא בדיוק החשובה ביותר בעולם, אבל נחמדה, בעיקר לנוסעים המתמידים וגם נותנת ניחוח עסקי מרשים. עם זאת, בשעונים רבים פונקציית הג׳י.אם.טי, מגיעה עם בזל ועליו ספרות ענקיות, מ-1 עד 24. (דוגמה קלאסית: טודור GMT פפסי). למתבונן במבט מהיר, על השעה 10 למשל, נדמה שהשעה שמונה. הרי כתוב שם 20. אני יודע שאפשר להתרגל לזה, ואני יודע שמה שחשוב זה מיקום המחוג ולא הבזל ובכל זאת, אני מוצא את זה מבלבל ומפריע לקריאות של השעון. שפהאוזן מצאו לזה פתרון נהדר. כיוון שלשעון אין בזל מסתובב מסיבי, המספרים העדינים סביב הלוח של השעון לא מפריעים לקריאות. אהבתי מאוד.

תחת מכסה המנוע מנגנון ביתי (35720) המבוסס בעצם על 2-ETA 2893. יש מנגנונים מרשימים ממנו, וכולנו מעדיפים אינהאוס על ETA – אבל כידוע, IWC מעבירים את מנגנוני ה ETA שלהם סדרת שיפורים כדי לעמוד בסטנדרטים המחמירים של חברת שעוני יוקרה. כוונון השעה מתבצע רק דרך השעה הנוספת, כוונון התאריך הוא לא כוונון מהיר, אלא רק בהזזת מחוג השעות. את כל אלה מפעיל כתר של שפהאוזן מרשים וגדול, התנועה שלו חלקה ונעימה ובאופן כללי המנגנון פועל בצורה טובה ועושה כ-3 שניות ביום בבדיקה שלי, ושומר היטב על תקן כרונומטר. במנגנון כנהוג, האקינג ומתיחה ידנית לצד הרוטור האוטומטי. הרזרבה של 42 שעות, סבירה ומספקת בהחלט.

העיצוב והרצועה הם הדובדבנים האמיתיים של השעון הזה. על העיצוב כבר התעכבנו, ג’רלד ג׳נטה במיטבו. זה מרגיש כמו קריצה לרויאל אוק, אבל משהו שם אחר. החורים העדינים, היכן שב-AP יש ברגים מסיבים, הקייס המתומן הוא כמו הרויאל אוק, אבל לא בדיוק, הדהוד של השעון ההוא, המיתולוגי. קריצה שרק המעצב המקורי יכול לעשות לעיצובים של עצמו. כמו להסתכל על כמה מבנים של גאודי, או על כמה גשרים של קלטרבה. אין מכובד מהומאז׳ של היוצר ליצירת פאר של עצמו. אלה גוונים נוספים של אותו סיפור מוצלח ממש.

ואם העיצוב מוכר ואהוב, הרצועה היא השדרוג אמיתי. הקייס של השעון משתפל כלפי מטה למעשה ללא לגס ועל כן הצמיד הוא אינטרגלי. ואיזה צמיד זה! חוליות גודלות מחוברות בחוליות קטנות, פלדה מוברשת מהממת ולבסוף הסוגר שהוא ממתק אמיתי. לחיצה על הסמל של IWC במרכז הסוגר, והצמיד גדל וקטן, כמו שעון צלילה מושקע במיוחד, מה שמאפשר התאמה של 100 אחוז של הצמיד. הקייס, למרות גודל של 43 מילימטר, מרגיש נעים ונוח, ויושב פיקס על היד בזכות המבנה המיוחד שלו והצמיד האינטגרלי.

צריך להגיד, מדובר לא רק בשעון כבד מאוד, כ-240 גרם, אלא גם בשעון עבה מאוד. 13.5 מילימטר, הופכים אותו לשעון מסיבי. לא כל כך ברור למה, כיוון שלא מדובר בשעון צלילה, אלא בשעון שעמיד ל-120 מטר בלבד (מידות מוזרות יש לחברה שם במערב שוויץ, יש להם גם שעונים ל-60 מטר). ובכל זאת, התחושה שלו על היד נהדרת. למי שאוהב להרגיש שעון כבד על היד, ואוהב נוכחות, האינג׳׳ניר עושה את העבודה אבל מפצה בנוחות נהדרת על היד.

הלוח של השעון הוא יפהפה. בשעה שלוש יש תאריכון, המספרים 6 ו-12 מופיעים בגדול בפונט מוקפד ואצילי והסמל של IWC ענק ומרשים באמצע. מוזרה קצת הבחירה במחוגים חלולים בחציים, זו בחירה שעובדת נהדר ברולקס סקיי דוולר, על מנת שלא להסתיר את הלוח האמצעי. אבל כאן? לא ברור. זה רק אומר שיש פחות לום במחוגים. אמרנו לום, הנה עוד בעיה קטנה של השעון. יש לום במחוגים, יש לום במחוג השניות, אבל זהו…. מחוג השעה הנוספת חסר לום והכי חמור, המרקרים חסרי לום. כלומר נסו לראות את המחוגים ולנחש בגדול מה השעה. דווקא מחוג השניות זכה בלום. זה יפה, אפילו מהפנט, לראות את המחוג עושה את הסוויפינג שלו בלילה, כשקצהו מואר, אבל אם מדברים על פונקציונאליות, וזה הרי שעון פונקציונאלי, אז שווה להשקיע קצת יותר מחשבה ולהעביר את הלום דווקא למחוג השעה הנוספת. לכל הפחות. אופציה נוספת היא פשוט להוסיף קצת לום לשעון, זה גם יפה וגם מועיל.

אז מה פסק הדין? מדובר בשעון ספורטיבי אמיתי. חזק, בנוי מרשים, עם נוכחות על היד ועם פונקציות שפוגעות בול במה שבאמת צריך. שעה, תאריכון, שעה נוספת. 120 מטרים של עמידות, גם נותנים בדיוק מה שצריך. מספיק כדי להיכנס לים ואפילו לצלול קצת. יותר מזה רובינו בלאו הכי לא צריכים. יש בו תקלות, ופירטנו אותן, אבל הן בטלות בשישים מול החבילה המרשימה שמציג השעון. מעל לכל מדובר בשעון שעושה מחווה לשורה של שעונים גדולים ומעוצב בצורה יותר ממרשימה. שיחוק אמיתי של החברה השוויצרית, למרות שכבר ראיתי כמה מבקרים ברשת שלא אהבו. עניין של טעם וריח. תמורת כארבעת אלפים דולר ליד שניה ופי שתיים ליד ראשונה, מדובר בעסקה לא רעה בכלל. המון שעון, אבל גם לא מעט כסף.

לצד הטודור בלאק ביי שנבדק כאן לפני חודש, האנג’ניר קופץ לראש טבלת השעונים האהובים על המדור. אם מישהו קורה, זה הזמן לקנות לי אחד, אני מבטיח למצוא לו מקום. בלב ועל היד.

לאתר שפהאוזן העולמי