תמיד שאלתי את עצמי בשביל מה צריך שעון טייסים. אני מבין למה צריך שעון צלילה: אתה במים, אתה צריך משהו חזק, אטום למים שיאיר טוב בעומק, היכן שחשוך. שעון מרוצים נוסח רולקס דייטונה, אני גם מבין, במידה מסוימת. לא שאני רואה את מיכאל שומאכר מתחיל הקפה ולוחץ על הדייטונה שלו בשביל למדוד את הזמנים, אבל יש הגיון בסוג השעון. שעון צבאי אני מבין: שעונים שנראים מרשים על היד, הולכים טוב עם מדי א׳ של גנרל וגם עם מדי ב׳ של חייל מג׳וייף בחופי ויאטנם. שעונים קריאים, חזקים, מתאימים נהדר לחיילים. אבל טייסים? הרי ברגע שאתה בתוך המטוס אתה מוקף בעשרות שעונים מסביבך. וברגע שאתה מחוץ למטוס? אין לי דרך עדינה להגיד את זה, אבל על הקרקע, למי אכפת שאתה טייס? ואם כבר שעון טייס, אז טייסים לא אמורים לקבל מידע כמו לחץ אוויר, גובה או זווית נחיתה ?

כפי שהבנתם, שעוני טייסים הם בעיקר שם ומסורת. הם שעונים שמשמשים טייסים. למה? אף טייס לא יודע. אפשר באותה מידה להגדיר שעון כדורגלנים (הובלו ביג בנג ספיר או הרויאל אוק אופשור), שעון הייטקיסטים (אפל ווטש) או שעון חופפות במספרה (מייקל קורס).

אבל צחוק בצד, שעוני טייסים אולי לא ממש יעילים בעת טיסה, כיום, אבל הם קלאסיקה אמיתית – ותת ז’אנר מרשים ביותר בעולם השענות. ממש השבוע ספרנו לכם על הקרטיה סנטוס, שעון הטייסים הראשון, עם כמה שקרטיה לא נתפס כיצרן שעוני טייסים ויותר כיצרן תכשיטים. הסנטוס אומנם לא נראה לנו כיום כמו שעון טייסים טיפוסי, אבל הוא היה הראשון.

נושא שעוני הטייסים תפס תאוצה בשנות השלושים, כאשר ברוב המקרים היה מדובר בשעונים גדולים, בהירים לקריאה, בעלי ספרות גדולות, עם כתר ענק ולוח מרשים. חברת זניט היתה אחת החלוצות בתחום וחברת IWC משפהאוזן שבמזרח שוויץ, לא פיגרה הרבה אחריה. כבר בשנת 1936 שיווקה את שעון הטייסים הראשון שלה ובנתה אותו למען טייסי הוד מלכותה. מטוסים באותה התקופה לא היו עטירי אלקטרוניקה כמו היום, ושעוני יד היו כלי עבודה הכרחי בתפעול המטוס.

IWC שפהאוזן פיילוט כרונו IW3706-07

לכן, כשקיבלתי לסקירה את הפילוט כרונו דיי דייט של IWC, התייחסתי אליו בכבוד הראוי למי שהיתה אחת מחלוצות הז׳אנר. החברה, שמתהדרת בהיותה חברת השעונים היחידה ממזרח שוויץ – בניגוד לחונטת ג׳נבה והסביבה – מייצרת שעוני טייסים כבר קרוב למאה שנה ושעוני הביג פיילוט שלה הם שעונים אייקונים. הדגם שלפנינו נוצר בשנת 1996, והוא אנטיתזה למה שנהוג לקרוא שעוני טייסים.

קוטרו 39 מ”מ, כתר רגיל למראה, לוח מלא בפרטים ולא נקי כמקובל בחלק משעוני הטייסים, עליו נמצא גם כרונוגרף. כדי להתחבר בכל זאת לז׳אנר שעוני הטייסים הפופולרי, החליטו מעצבי החברה למקם משולש בראש השעון, בשעה 12, כסימן בינלאומי לכך שלפנינו שעון טייסים פר אקסלנס. מתחת למכסה המנוע פועם קליבר 7922 אוטומטי הפופולרי של שפהאוזן, שהוא למעשה מודיפיקציה של מנגנון ETA 7750. לשעון יש 48 שעות רזרבה מרשימות, והוא עושה את עבודתו בסה״כ בצורה מדויקת. אנחנו מדדנו 3 שניות ליום, אבל מן הסתם עבודת רגולציה יכולה לשלוח את השעון לאיזור 1-2 שניות יפות ביממה. אני לכשעצמי חובב שעונים גדולים, 41 מ״מ זה סף תחתון עבורי ומתחת לכך השעון הולך לאיבוד על היד. עם זאת, בעלי יד קטנה יותר משלי, יברכו את המהנדסים השוויצרים, כיוון שהשעון נראה טוב ומידתי על היד.

הפיילוט הוא קודם כל שעון מאוד מאוד פונקציונלי. יש בו תצוגת תאריכן בחודש ויום, ובגירסה שאני קיבלתי היום הוא בגרמנית בלבד, מה שמוסיף רומנטיות לעניין. כיוונון התאריך נוח וקלאסי – משיכת הכתר דרגה אחת החוצה, כאשר כיוון לצד אחד מכוון את התאריך ולצד השני את היום. נוח, קל, פשוט ולא דורש ממך שעה בכל פעם כדי לכוון את השעון.

בשעון קיים כרונוגרף של 12 שעות. מרשים, יעיל ונותן מדידת זמנים שנראית לא כמו יציאה ידי חובה, אלא כרונוגרף אמיתי ושימושי. עמידות למים בעומק של עד 60 מטרים (מספר לא אופייני, למען האמת) וזכוכית קריסטל, מסכמות שעון שיכול להחזיק מעמד גם על הקרקע וגם 60 מטר מתחת לקרקע. לא שעון צלילה, אבל שעון שאפשר לעשות איתו הכל בלי חשש, בים, באוויר וביבשה.

לא שאלתי את מהנדסי שפהאוזן, אבל נדמה לי שהשעון הזה מכוון לאוכלוסיה בוגרת יחסית. הקוטר הקטן, שהיה מקובל 20-30 שנה אחורה, המראה הנקי והלא מצועצע, ובמיוחד הרצועה מרמזים על זה. הרצועה הזו נוחה להפליא, אבל מגיעה בתצורה של חוליות קטנטנות, לא הכי מודרניות שראיתי. שעון שאבא שלי היה שמח במיוחד ללכת איתו, בני גילי אולי קצת פחות.

גם הלוח, כמו הרצועה והקייס זועקים פונקציונאלית ותכל’סיות. זה שעון לאנשים שלא מחפשים משהו שינצוץ על היד ולא מחפשים דרמות, שעון לאנשים שיכולים ומוכנים להשקיע כ-12-15 אלף שקל לשעון משומש, שנושא עליו את אחד השמות האייקונים בעולם השענות – אבל עושה את זה בשקט, בלי צלצולים ובלי רעש. הבדיקות שלי מראות שעל כל אחד שרוצה על היד הובלו ירוק מעור נחש, יש לפחות עוד אחד, שירצה על היד IWC שקט וסולידי שיעשה את העבודה ולא יהפוך אותך למועמד פוטנציאלי לשוד שבו יורידו לך את היד עם השעון יחד איתה.

נדמה ש-IWC, שיודעים כשהם רוצים להבליט את הלוגו שלהם באותיות ענק בראש השעון, בחרו במודע להצניע את הלוגו באיזור התאריך, בפונט קטן, כמעט זעיר, ואפילו ויתרו לחלוטין על מיתוג של הכתר, בניגוד למקובל ברוב השעונים – בוודאי בקנה מידה כזה.
אני דווקא אהבתי את זה, יש פה אמירה חזקה ויפה, וניסיון לשדר סולידיות ופונצקיונאליות. כסף ישן לעומת כסף של נובורישים. איכות שקטה בניגוד לאיכות מתיימרת וצועקת. גם הלוח השחור, עם המרקרים הצהובים, שומר על סולידיות. הצהוב שקט, כמעט חרדלי. השחור עדין, לא מתהדר בסימני גלים או סימנים אחרים, אלא לוח פשוט, קריא ונוח. תוסיפו לזה את המחוגים שבדיוק מספרים את אותו סיפור, מחוג שעות רחב ומלא לום, ומחוג דקות פשוט וקריא. אז אם לא אמרנו, נגיד שוב, השעון משדר סולידיות לכל אורך הדרך, שעון לאנשים שבטוחים בכסף שלהם, בטוחים באיכות הפנימית שלהם, ולא צריכים לשדר אותה לכל העולם.

אז מה פסק הדין? די פשוט הפעם. הפיילוט כרונו שלפנינו הוא נצר לשושלת של שעוני טייסים מפוארים. הוא לא הצגה על היד, רחוק מאוד מזה. הוא עבודה על היד. שעון לקחת לכל מקום. לישיבת דירקטוריון, לנסיעה לקריביים או אם ממש תרצו גם לתא הטייס. שעון סולידי, שקט שיעשה לכם עבודה על היד במשך שנים, כשכל מה שתצטרכו לעשות זה פעם בחודש, חודשיים לכוון את התאריך.
במחיר של שליש סאבמארינר, למי שרוצה משהו קצת פחות המוני על היד, יש פה אופציה שפויה, שקטה, עם המון מסורת והמון פונקציונאליות.

לאתר שפהאוזן העולמי