אנחנו שומעים עליהן מדי פעם בפעם – פלטפורמות שיתוף שעוני יוקרה. הרעיון נשמע על פניו גאוני. במקום לקנות שעון יוקרה בסכום גבוה, אתם משלמים דמי חבר למועדון ואתם נהנים מהאפשרות להשתמש בשעונים שהמועדון מציע לחברים בו. כמובן שהמועדונים השונים מציעים תנאים שונים, החל מדמי החברות, השעונים שהם מציעים ועד לתקופה שבה אתם יכולים להשאיר כל שעון אצלכם, אבל בסך הכל, רובם מבוססים על אותו רעיון. אבל משום מה, פעם אחר פעם, המועדונים-פלטפורמות הללו נסגרים תוך זמן קצר ובמקרים מסוימים, כמו בדיווח שמגיע אלינו לאחרונה מיפן, הסגירה שלהם מלווה בסקנדל. שיתוף שעוני יוקרה – כישלון ידוע מראש? מוזמנים להצטרף אלינו לסקירה של הרעיון שנשמע כל כך גאוני, אבל משום מה לא מצליח לעבוד בעולם שעוני היוקרה.

כל מי שטס לחו״ל בשנים האחרונות בוודאי השתמש באפליקציית Uber במקום להזמין מונית. אם אתם אוהבים לטייל עם רכב, כנראה שהשכרתם רכב באמצעות אחת מחברות ההשכרה הרבות שפועלות מסביב לעולם. אבל אם ביקרתם בארצות הברית, יכול להיות ששמעתם על אפליקציה בשם Turo – השכרת רכבים מאנשים פרטיים. רעיון גאוני ושימושי מאוד, שמאפשר לאנשים פרטיים להשכיר את הרכבים שלהם. מעלים צילום של רישיון נהיגה לאפליקציה, ממלאים פרטי כרטיס אשראי, ממלאים את התאריכים שבהם אתם מעוניינים להשכיר את הרכב והאפליקציה מציעה לכם מבחר עצום של רכבים. החל מקיה פיקנטו, טסלה או דודג׳ למיניהם ועד לשברולט קורבט, קאדילק אסקלייד ועד לרכבי על כמו למבורגיני, פרארי, אסטון מרטין, מקלארן, בוגאטי, רולס רויס ואחרות. כמובן שעלות ההשכרה של רכב יוקרה היא גבוהה הרבה יותר מאשר עלות ההשכרה של רכב פשוט (לצורך ההשוואה – יונדאי אלנטרה תעלה לכם במיאמי כ-50 דולר ליום, בעוד פרארי קליפורניה תעלה לכם כ-600-700 דולרים ולמבורגיני הורקאן תעלה לכם כבר מעל ל-1,000 דולרים ליום. אם אתם מסתכלים על הפידבקים של בעלי הרכבים, אתם יכולים לראות שפעמים רבות מדובר באנשים שמחזיקים בבעלותם צי רכבים שאותו הם משכירים, כשהם צברו מאות ואפילו אלפי פידבקים ממשתמשי טורו שהשתמשו ברכבים שלהם.

אז אם כשמדובר ברכבי יוקרה או יודעים מה, אפילו אם מדובר ברכב כמו יונדאי אלנטרה, שעולה לא פחות משעון טודור או רולקס, הרעיון של שיתוף רכבים עובד, למה כשמדובר בשעוני יוקרה זה לא מצליח לעבוד? לפני שננסה לענות על השאלה הזאת, תרשו לנו לקפוץ איתכם ליפן ולהכיר את הפלטפורמה Toke Match ז״ל.

Toke Match הייתה פלטפורמה-שירות שהציע שיתוף שעוני יוקרה ביפן. ב-Toke Match בעלים של שעוני יוקרה השכירו את השעונים שלהם לאנשים אחרים, תמורת דמי השכרה שאותם הם קובעים. מי שניהלה את הלוגיסטיקה כולה הייתה Toke Match, ששילמה לבעלי השעונים גם בחודשים שבהם השעונים שלהם לא הושכרו על ידי משתמשים.

בימיה הראשונים Toke Match משכה מגוון לקוחות, מאנשים פרטיים ועד לסוחרי שעונים מקצועיים, על ידי הבטחת הכנסה פסיבית משעוני היוקרה שלהם. על פי דיווחים שונים, לשירות היו 1,500 שעונים במחזור עד 2023 ונדמה היה כי מדובר בהצלחה מסחררת.

אבל בינואר 2024, העניינים קצת הסתבכו. קצת? טוב נו, העניינים הסתבכו מאוד. בינואר 2024, התשלומים לבעלי השעונים הופסקו והחברה הודיעה שהיא נסגרת. עד כאן נשמע שהכל תקין. אם השירות נסגר, מחזירים לבעלי השעונים את השעונים שלהם ואף אחד לא נפגע. אבל הבעיה הייתה שרבים מהשעונים לא הוחזרו לבעלים שלהם, כשמקביל, רבים מהשעונים שהופקדו אצל Toke Watch, הופיעו למכירה בפלטפורמות יד שניה, מה שהוביל לחשדות להונאה. חקירה שנפתחה ביפן גילתה כי מייסד החברה, טקזומי קונימטו (Takazumi Konimato) מכר לכאורה חלק מהשעונים שהופקדו אצלו לפני שנמלט לדובאי.

המשטרה ביפן נכנסה לעובי הקורה והחלה בחקירה נרחבת, לאחר מספר רב של תלונות שהוגשו במחוזות השונים ביפן, כשהיא מנסה לאתר השעונים החסרים. הערך הכולל של השעונים החסרים, שכ-90 אחוזים מהם הם שעוני יוקרה שוויצריים, מסתכם בכ-1.9 מיליארד ין, כ-11 מיליון פרנק שוויצריים.

מה קורה באירופה?

חושבים שזה קרה רק ביפן? תרשו לנו לקפוץ איתכם פעם נוספת, הפעם לשוויץ. שירות בשם DIALS שהושק באוגוסט 2019, לווה שעונים בשווי שוק של מעל ל-4,000 פרנקים שוויצריים מהבעלים שלהם והשכיר אותם לתקופה של שלושה שבועות, שלושה חודשים או שישה חודשים. דמי ההשכרה התחילו בכ-150 פרנק שוויצרי לחודש, מהם קיבלו הבעלים של השעונים 40%.

אחד ממייסדי החברה, רובין ווגלסאנג, אמר – ״למה לקנות דברים כשאפשר לחלוק אותם? זה נכון גם למוצרי יוקרה״. עם השקת השירות, התראיינו מספר משתמשים בו וסיפרו למה הם אוהבים להשתמש בו. כך למשל אדם ששכר שעון ברייטלינג סיפר למגזין Tele Züri – ״יש לי שעונים יקרים יותר, אבל אני אוהב לגוון. אני לא רוצה לענוד את אותו שעון במשך 20 או 30 שנה״.

גם כאן נשמע כי מדובר במודל דומה ל-Toke Match, כשלמרבה הצער, גם הוא חדל מלפעול, אם כי ככל הנראה ללא כוונות הונאה כלשהן, אך עדיין עם לא מעט בעיות שהתעוררו לאורך הדרך. ג׳וליאן ווגלסאנג, אחיו של רובין ושותף מייסד נוסף בחברה סיפר למגזין SWISSINFO כי למרות שהלקוחות שהורשו לשכור שעונים עברו תהליך זיהוי קפדני, תמיד היו אנשים שלא החזירו את השעונים ולא ניתן היה לזהות אותם בסופו של דבר, בין אם מדובר באנשים שהתשמשו בזהות פיקטיבית או כאלו שלא היה להם אכפת להיגרר לבתי משפט.

ווגלסאנג סיפר כי החברה נאלצה לפתוח בהליכים פליליים נגד חלק מהמשתמשים שלא החזירו שעונים ושאותם היא הצליחה לזהות, מה שהוביל להוצאות משפטיות גבוהות. במקביל, ככל שהצטברו תלונות על שעונים שלא הוחזרו, פוליסת הביטוח של השירות הלכה והתייקרה. כשאנשי החברה התחילו לשקף את העלויות הגבוהות בעלויות ההשכרה של השעונים, מחירי השכירות הגיעו לרמה לא אטרקטיבית עבור הלקוחות ומספר הלקוחות הפוטנציאליים היה נמוך מדי בכדי להמשיך ולתפעל את השירות.

בינואר 2023 השירות הפסיק את פעילותו, אמנם ללא סקנדל כפי שקרה במקרה של Toke Match, אבל עם לא מעט קווים מקבילים.

זוכרים את Turo? למה ללכת כל כך רחוק? גם אם לא ביקרתם בארצות הברית, סביר להניח שאם ביקרתם באחת ממדינות אירופה, השתמשתם ב-AIRBNB. גם כאן מדובר בשירות שמאפשר לבעלי בתים לשתף את הבתים שלהם ולאפשר לאנשים להשתמש בבתים תמורת דמי שכירות-שימוש שמועברים באמצעות הפלטפורמה.

אז אם השכרת רכבי יוקרה והשכרת בתים עובדת, למה שיתוף שעוני יוקרה קצת פחות עובד?

בשוויץ ישנה פלטפורמה נוספת בשם Sharly המאפשרת שיתוף מוצרים, כשמדובר בפלטפורמה הגדולה ביותר בשוויץ. אבל גם Sharly לא מציעה שעוני יוקרה להשכרה. סמנכ״ל התפעול של החברה סיפר למגזין SWISSINFO כי ״זה ייקח לנו זמן רב מדי לנקות את השעונים לאחר החזרתם״, לכן הפלטפורמה פשוט מעדיפה שלא לאפשר שיתוף שעונים.

סקר Sharing Monitor Switzerland, שנערך על ידי אוניברסיטת לוצרן, גילה כי המודעות לשיתוף מוצרים עומד על כ-30%, נתון נמוך משמעותית משיתוף זמני של בתים, העומד על 87% או שיתוף רכבים, העומד על 93%. למעשה, רק ל-3% מהמשתתפים בסקר סיפרו כי יש להם ניסיון בשיתוף מוצרים.

אז מה באמת גורם לשעוני יקורה להיות מוצר הרבה יותר בעייתי לשיתוף? התשובה היא די פשוטה – העובדה שפשוט הרבה יותר קל לגנוב שעון יוקרה מאשר רכבי יוקרה או דירות. אתם יכולים לגנוב רכב, אבל סביר להניח שלא תוכלו לנהוג בו יותר מדי לפני שהמשטרה תעצור אתכם. אתם לא יכולים להתנחל למישהו בדירה, כי יפנו אתכם. לעומת זאת, אתם יכולים לגנוב בקלות שעון יוקרה, בטח כזה שאתם משכירים משירות שיתוף שעונים כזה או אחר ואתם יודעים מה? אתם יכולים לצאת איתו למסעדה, למועדון, ללכת איתו לחוף הים או אפילו ללכת לתחנת משטרה להגיש תלונה על שכן שמציק לכם וכנראה שאף אחד לא ישאל אתכם אם שעון הרולקס שעל היד שלכם גנוב או לא. כמובן שכאן גם העובדה שגם אם אתם לא חובבי שעוני יוקרה אתם כנראה יודעים ששעונים של רולקס מבוקשים מאוד ואתם יכולים למכור שעונים רבים של רולקס במחיר גבוה יותר מהמחיר שלהם בחנויות של רולקס. כמובן שגם אם לא מדובר ברולקס וגם אם מדובר בשעון יוקרה ״פשוט״ יחסית, עדיין ניתן למכור אותו בקלות יחסית, בטח בהשוואה למכירה של רכב יוקרה גנוב.

אז האם הרעיון הזה נידון לכישלון מראש ואין לו סיכוי להצליח? לא בטוח. הבעיה המרכזית של הרעיון היא זיהוי ואימות המשתמשים בפלטפורמות כאלו. ככל שאמצעי הזיהוי יהיו מחמירים יותר וקפדניים יותר, אפשר יהיה לצמצם את האפשרות להונאות ולגניבות של שעונים. עם זאת, נדרשת גם התקדמות משמעותית בתחום הזיהוי והרישום של שעוני יוקרה, פתרון שיקשה על מכירה של שעונים גנובים. בתחום זה אנחנו שומעים על לא מעט מאמצים של יצרניות שעוני היוקרה בתחום הזה, בעיקר כאלו הקשורים לטכנולוגיות הבלוקצ׳יין. ככל שיהיה קשה יותר למכור שעוני יוקרה גנובים – כך המוטיבציה לגנוב שעונים תרד.

אבל גם ללא פלטפורמות שיתוף שעונים, התופעה של גניבת שעוני יוקרה הופכת לבעיה עולמית. חברה בריטית בשם Watch Register, חברה שמסייעת לבעלים של שעוני יוקרה, בתי מכירות פומביות וסוחרים לזהות שעונים גנובים, מדווחת כי מספר השעונים שדווחו כאבודים או גנובים בשנת 2023 גדל ביותר מפי שלושה בהשוואה לשנת 2022. לפי Watch Register, בסך הכל, דווח בשנת 2023 על כ-100 אלף שעונים שנגנבו בשווי כולל של 1.5 מיליארד ליש״ט (1.7 מיליארד פרנקים שוויצריים).

אם המספר הזה לא מדהים אתכם, תרשו לנו להזכיר לכם שתעשיית השעונים השוויצרית רשמה שנת שיא במכירות בשנת 2023, עם מכירות בשווי כולל של 26.7 מיליארד פרנקים שוויצריים. חישוב פשוט מגלה לנו כי למעשה מדובר בקצת מעל ל-6 אחוזים מהסכום הכולל של שעונים שמכרה התעשייה כולה בשנה החולפת!

אולי זה יכול לעבוד באמריקה?

אם אתם חושבים על Turo, יכול להיות שאתם שואלים את עצמכם – רגע, אולי זה יכול לעבוד באמריקה? אז תרשו לנו לספר לכם על Eleven James. בשנת 2013 קם בארצות הברית שירות בשם Eleven James. החברים ב-Eleven James שילמו דמי חבר-דמי מנוי, קיבלו באמצעות שליח שעון חדש אחת למספר שבועות-חודשים, בו הם יכלו להשתמש. לאחר תקופה מוגדרת מראש, הם היו צריכים להחזיר את השעון, כשהם מקבלים שעון חדש במקומו (חשוב להדגיש – לא מדובר בשעון חדש לחלוטין, אלא בשעון שונה מזה שהיה להם). את השעון הם החזירו באמצעות משלוח ששולם מראש במסגרת דמי החבר, כשהם קיבלו תזכורות בדואר אלקטרוני מספר שבועות לפני המועד שבו הם צריכים להחזיר את השעון.

שיתוף שעוני יוקרה - Eleven James
שיתוף שעוני יוקרה – Eleven James

Eleven James שגשג במשך תקופה, כשבין המשתמשים בשירות היו אפילו נשים שהגדירו כי הן מעדיפות לקבל שעוני גברים בגדלים קטנים. ארבע שנים לאחר השקתו, Eleven James גייס מעל ל-30 מיליון דולרים ממשקיעים מתוך מטרה לשדרג את השירות ואת היצע השעונים ללקוחות-מנויים-חברים בשירות. בסך הכל, מאז השקתו ב-2013 ועד לשנת 2017 ולאותו גיוס כספים, גייסו אנשי Eleven James סכום של מעל ל-40 מיליון דולרים. אז אתם בטח שואלים את עצמכם – איך לא שמענו על Eleven James? ובכן, כעבור שנה מאותו גיוס כספים מרשים, בשנת 2018, Eleven James נסגר. עם הסגירה, עובדים לשעבר ב-Eleven James שהעדיפו להישאר בעילום שם סיפרו למגזינים שונים כי בשנים האחרונות השירות עסק בעיקר בגיוס כספים, כשהם מספרים כי כמעט לכל עובד ב-Eleven James, זוטר ככל שהיה, היה ברור מיומו הראשון בחברה כי מספר המנויים בשירות נמוך מדי בכדי להפוך את השירות לרווחי.

בשבועות האחרונים לשירות אנשי Eleven James עסקו בעיקר בניסיונות להשיב לידיהם מספר רב ככל האפשר של שעונים מבין השעונים שהושכרו-נשלחו למנויים בשירות, מתוך הבנה שחלק מהמנויים, ברגע שיבינו ש-Eleven James נסגר, יעדיפו לא להחזיר את השעון שבידיהם מתוך רצון לצמצם את הנזקים הכספיים הצפויים להם.

שיתוף שעוני יוקרה – זה יכול לעבוד?

נו, אז האם לשירותים הללו באמת אין סיכוי? האם פתרונות טכנולוגיים ובידוק קפדני יותר של המשתמשים יהפכו אותם לרווחיים? לא בטוח. הבעיה העיקרית היא ששירותי המנוי הללו פשוט לא משתלמים. אם הם יהיו משתלמים מדי עבור הלקוחות – סימן שהפלטפורמה מפסידה כסף. אם הם יהיו משתלמים עבור הפלטפורמה, כנראה שבדמי המנוי שהמנויים משלמים הם יוכלו לרכוש בעצמם שעון יוקרה אחד אם לא יותר מדי שנה …

הפלטפורמה היחידה שמצליחה להתקיים לאורך זמן בעולם השעונים בשנים האחרונות היא פלטפורמת WatchGang. ב-WatchGang מציעים שלושה מסלולי מנוי, בעלות של 59.99, 119.99 ו-319.99 דולרים, כשבעצם כל מסלול מנוי מאפשר לכם לקבל מדי חודש שעון חדש. בניגוד לשירותי השכרה של שעונים, כאן מדובר בשעון שאותו אתם מקבלים במתנה. אז איפה הקאץ׳? אתם לא יודעים מראש איזה שעון אתם עומדים לקבל, כשאנשי WatchGang מבטיחים כי תקבלו שעון בשווי של עד לפי חמש מדמי המנוי החודשיים.

בנוסף, המנויים נכנסים להגרלה שבועית של שעון יוקרה – שעונים ממותגים כמו טאג הויר, ברייטלינג וכן, אפילו רולקס.

אבל גם במקרה של WatchGang, ישנן לא מעט תלונות שחלק ניכר מהשעונים שמקבלים המנויים במסגרת השירות הם שעוני אופנה או שעונים זולים שלא באמת שווים את תג המחיר המוצהר שלהם, אם כי בסך הכל השירות מצליח לשרוד ורוב הלקוחות-מנויים משאירים ביקורות טובות על השירות.

אז מה דעתכם? אתם הייתם משלמים דמי מנוי על שירות כזה? כמה הייתם מוכנים לשלם? איזה שעונים הייתם מצפים לקבל משירות כזה? מוזמנים לספר לנו בתגובות.