בכפר קטן בפרבריה הציוריים של צרפת , חי לו שען זקן וחביב, שנתן שירות לכלל תושבי הכפר ולאלו המתגוררים בסמוך. אותו שען התאפיין בחיבתו יוצאת הדופן למקצוע השענות כאשר כל אדם שהביא את שעונו האהוב לתיקון, זכה לשמוע מפיו המנוסה , מעשיות וחידושים על עולם השענות, שהיה באותה התקופה, למקצוע שרק יחידים זכו לעבוד בו ולהביא את כשרונם לפועל.

באחד מן הימים כשהערב החל לרדת על העיירה , בעודו שקוע בקפדנות ובאדיקות בעבודתו , הבחין השען כי הערב יורד וכי מתקרבת לה שעת הסגירה. חיש קם השען ממקומו והחל ומקפל את כליו ומחזירם למקומם.

ובעודו מתארגן לסגירה , נפתחה לה דלת העץ וילד קטן נכנס פנימה כשבידו שעון כיס ישן לתיקון, עטוף במטפחת בד. השען שרצה כבר לסגור את חנותו וללכת לביתו אחרי יום עמוס החליט לקבל את הילד טהורה לו להכנס. “זה בסדר ילד אוכל להתעכב כמה דקות, בוא הנה ואמור לי מה רצונך”.

הילד ניגש לשען ואמר לו : ” אבי מסר לידי את שעונו בכדי שתתקן אותו”. השען הוציא את הלופה מהמגירה ולאחר שהרכיבה על עינו הושיט יד ולקחת את השעון העטוף מידיו של הילד. כאשר הסיר את המטפחת התגלה לפניו המחזה המפליא.היה זה שעון בריגה ישן עשוי כולו זהב מעוטר בשלל האלמנטים החזותיים שהיו למושא הערצתם של שלל חובבי השענות בעולם.

השען שהתעשת מיצירת הפאר שידיו אוחזות, החל לחשוב שאולי מדובר באיזשהו תעלול של זייפנים שהרי הילד אינו בן עשירים וכי בן כפריים פשוט הוא. אך מחוגי הירח , המתכת היקרה ושלל האלמנטים הכה ייחודיים מצביעים על כך כי אכן מדובר באחת מיצירותיו של אברהם לואי בריגה הגדול.

וכשפתח את הקייס האחורי ובחן בקפדנות יתרה את המנגנון התגלתה לעיניו גודל ההפתעה.

אכן מדובר בשעון בריגה מקורי למהדרין.

השען שלא ידע כיצד להכיל את גודל ההפתעה שאל את הילד : “אמור לי נא ילדי, מהיכן השיג אביך שעון כזה”. הילד, שלא הבין את פשר השאלה משום שכלל לא ידע מה החזיקו ידיו, משך בכתפיו וענה : אינני יודע, אבל משום מה אבא מאוד מחובר לשעון”. השען בחן שוב את השעון אמר לילד,:  “לך אמור לאביך כי בעוד שלושה ימים בדיוק השעון יהיה מוכן”.

הנער הנהן בהסכמה ונפרד מהשען לשלום. לאחר שלושה ימים הופיע אביו של הילד. האבא פנה לשען ואמר לו כי הוא אביו של הילד שהביא לתיקון את שעון הבריגה. השען שקפץ ממקומו הבחין כי הרבה הינו גם איכר פשוט, ולכן היה נחוש בדעתו לגלות מיניין השיג שעון כה נדיר ומיוחד. חייך האיכר וישב לצידו של השען ואמר :” חשבתי תשאל ידידי בוא שב לידי ואספר לך את כל הסיפור”. “הבט נא על מכסה השעון האחורי” ,אמר לשען. בתחתי השעון היה חרוט השם Louis במין חתימה.

“אבי היה לאחד ממשרתיו של המלך לואי ה 16″, פתח האיכר את דבריו. ” המלך לואי אמנם לא היה שליט אהוב בקרב העם, אך אבי שהיה למשרתו האהוב דאג לו לכל רצונותיו והיה לו לאיש סוד ולמשרת נאמן”, “באחד מן הימים המלך נתן לאבי במתנה את אחד משעוני הבריגה שלו כהכרת תודה על נאמנותו לעבודתו המסורה, ואף הפגיש אותו עם בריגה בעצמו שהיה לאורח כבוד בארמון”.

“אבי שהיה לחובב שענות, התרגש מן המחווה והודה למלך מקרב לב  אך לאחר הוצאתו להורג של המלך וכשהמלוכה התמוטטה, גלו משפחתי לכאן לכפר ורמת החיים שלנו ירדה. אבי נאלץ להתפרנס מעבודות חקלאות ומשק, אך את שעון הבריגה הוא לא העלה על דעתו למכור בעד שום הון שבעולם”.

לאחר שהגעתי לבגרות קיבלתי ממנו את השעון ואבי שכבר היה זקן וחולה, אמר לי כי את השעון הזה אעביר לילדיי כמזכרת לדורות ואשמור עליו מכל משמר”. השען שהיה נפעם מן הסיפור שאל את האיש” אבל  בנך שהביא לי את השעון לא נראה כי הוא ידע מה יש לו ביד וכי איך אתה שולח עימו לבד שעון כה יקר ונדיר.

אמר לו האיכר “בני עוד קטן, בבוא היום אספר לו את הסיפור, ואם הייתי אומר לו השעון יקר במיוחד מבלי היכולת שלו להבין את הסיפור מאחוריו לעומקו, ודאי היה בסקרנות האופיינית לילד. פותח , סוגר מותח ומנסה להבין מה כל כך מיוחד בו. לכן בבוא היום וכשיגיע הזמן המתאים אספר לו. השען קם ממקומו נטל את התשלום על תיקון השעון ונפרד בלחיצת יד חמה מהאיכר כשעיניו עדיין לוטשות מבט אחרון בשעון הבריגה המדהים.

השען חייך ואמר לעצמו “הדרכים הנצחיות שעושים השעונים במהלך השנים רבות מופלאות.

מי האמין כי שעון אצילים יתגלגל לידיו של איכר פשוט בדרך לא דרך.

וכי מה גדול הוא כחה של המסורת, שיכול האיכר למכור את השעון ולהביא לידיו סכום נאה, עדיין מחליט לא לוותר על המזכרת היקרה מאביו הנושאת כוללת את הסיפור המשפחתי”