אחד השעונים המעניינים ביותר שיצא לגורו לקרוא עליהם לאורך השנים, מלווה באחת התמונות המדהימות (שוב פעם, לדעת הגורו) שקשורות לעולם השעונים. בתמונה מופיעים מספר פריטים – סנדלים מרופטות, משקפי ראייה עגולות ופשוטות עם הנרתיק שלהן, צלחת וקערת מרק מנחושת ופריט נוסף שנראה מעט לא קשור לאותם פריטים – שעון כיס שתיכף יתברר כשעון כיס של יצרנית שעוני היוקרה השוויצרית זניט. הפריטים הללו הם הירושה של מוהנדס קרמצ’נד גנדי, מוביל תנועת העצמאות ההודית ואחד המנהיגים המוערכים ביותר במאה העשרים. כשאנחנו חושבים על השם גנדי, סביר להניח כי התמונה הראשונה שעולה לנו לראש היא אחת מהתמונות בהן הוא מופיע במראה המפורסם שלו – עוטה את הדהוטי והגלימה המסורתית ההודיים, שהוא טווה וארג בעצמו, מרכיב לעיניו משקפי ראייה ומשדר פשטות וצניעות אולי יותר מכל מנהיג אחר במאה העשרים. הפריטים שמופיעים בתמונה המפורסמת הם הירושה היחידה של גנדי, שלא השאיר אחריו ארמונות, בתים, מכוניות או תכשיטים כלשהם. בעוד הסנדלים, המשקפיים וקערת הנחושת משדרים פשטות, שלא לומר עניות, שעון הכיס נראה כאמור לא קשור לתמונה וגרם לגורו לחשוב לא מעט מה עשה גנדי עם שעון כזה וכיצד הוא הגיע אליו. לקראת ראש השנה וסוף השבוע הארוך, הגורו יצא לברר את התעלומה מאחורי שעון הכיס של מהאטמה גנדי. 

שעון הכיס של מהאטמה גנדי והפריטים הנוספים שהשאיר. מקור - Wallpoper.
שעון הכיס של מהאטמה גנדי והפריטים הנוספים שהשאיר. מקור – Wallpoper.

מהאטמה גנדי – “הנפש הגדולה” 

מהאטמה (“מהאטמה” בסנסקריט – “הנפש הגדולה”) גנדי נולד ב-2 לאוקטובר 1869 למשפחה הינדואית, בעיר פרובאנדר, ממדינת ג’וגראט בהודו היום. גנדי הגיע ממשפחה שהשתייכה ל”מודה” (Modh) – קהילת סוחרים מפורסמת שהגיעה מהעיר מודהרה בגוג’ראט. אביו, קרמצ’נד גנדי האב, היה ראש הממשלה בנסיכות פרובנדר. אמו של גנדי הייתה אשתו הרביעית של קרמצ’נד האב והייתה חברה במסדר הפראנמי-וישנואי. גנדי גדל עם אמו המסורה, תחת השפעת הג’ייניזם של גוג’ראט. הג’ייניזים היא דת הודית הדומה לבודהיזם, אשר למרות מספר המאמינים הקטן יחסית שלה כיום, נחשבת לבעלת השפעה רבה הודות לעובדה כי המאמינים בה נמנים בדרך כלל עם השכבות האמידות בחברה ההודית. עקרונות רבים שלה אומצו על ידי ההינדים, חלקים רבים מהם מגיעים ממשנתו של גנדי, שהושפע מהדגש של הג’יין על דרך חיים של שלום וחוסר אלימות, כשהיא הפכה לחלק חשוב מתפיסת עולמו ומדרכו הפוליטית. 

במאי 1883, כשגנדי הגיע לגיל 13, הוריו חיתנו אותו לקסטורבה מחנג’י, ממנה נולדו לגנדי חמישה בנים. בנו הבכור נפטר בינקותו, ב-1888 נולד לו הרילל גנדי, ב-1892 נולד לו מנילל גנדי, ב-1897 נולד לו רמאדס גנדי וב-1900 נולד לו דאבאס גנדי. מאוחר יותר, כשיתבגרו ילדיו, גנדי יתכחש לבנו הרילל, שבחר בחיי הוללות על פני דרכו של אביו. 

מהאטמה גנדי בגיל 14. מקור - ויקיפדיה.
מהאטמה גנדי בגיל 14. מקור – ויקיפדיה.

בצעירותו היה גנדי תלמיד בינוני למדי בפורבאנדר ומאוחר יותר בעיר ראג’וקט, כשהוא עבר בקושי את מבחני הקבלה לקולג’ סאמאלדאס בעיר בהוונג’אר בגוג’ראט. 

בשנת 1887, כשגנדי הגיע לגיל 18, בדרבון מצד אמו, גנדי נשלח ללונדון ללימודי משפטים. באנגליה גנדי נתקל בקשיים רבים לקיים את המנהגים המסורתיים ואורח החיים אליו היה רגיל, בין היתר הצמחונות. 

בתמונות מאותן שנים, גנדי נראה שונה לחלוטין מכפי שאנחנו מדמיינים אותו. הוא עוטה לגופו חליפה מחויטת המורכבת ממקטורן ומתחתיו וסט, חולצה מכופתרת לבנה עם עניבה, שערו השחור מסורק בקפידה ושפמו מסודר.

באותן שנים בלונדון גנדי התלבש והתנהג בהתאם למנהגי המקום, כשאחד האביזרים שהיה חלק בלתי נפרד מההופעה המוקפדת שלו היה שעון כיס, פריט פופולרי במיוחד בקרב גברים באותן שנים. 

מהאטמה גנדי בלבוש מערבי בשנת 1906 בלונדון. מקור - ויקיפדיה.
מהאטמה גנדי בלבוש מערבי בשנת 1906 בלונדון. מקור – ויקיפדיה.

בשנת 1893, בגיל 23, גנדי מגיע לדרום אפריקה, כשהוא כבר עורך דין, שם היה אמור לעבוד לפי התכנון שנה. בדרום אפריקה נתקל גנדי באפליה נגד ההודים שחיו במדינה. כשעלה לרכבת בעיר פיטרמריצבורג, גנדי גורש ממנה לאחר שסירב לעבור מקרון המחלקה הראשונה לקרון המחלקה השלישית, זאת בעודו מחזיק כרטיס נסיעה עבור המחלקה הראשונה. בהמשך המסע שלו, גנדי השתמש במרכבת נוסעים, אך גם שם נתקל באפליה קשה. לאחר שסירב לפנות את מקומו לנוסע אירופאי ולעמוד על לוח העמידה של המרכבה, הוא הוכה על ידי נהג המרכבה. קשיים אחרים בהם נתקל היו איסור כניסה למלונות רבים או מקרה בו שופט השלום בבית המשפט בעיר דרבן הורה לו להסיר את הטורבן שלו, הוראה לה גנדי סירב. 

תקריות אלו היוו ככל הנראה את נקודת המפנה בחייו של גנדי, כשהוא מתעמת עם אי הצדק החברתי של אותה תקופה והם עוזרים להבין את האקטיביזם החברתי שלו בהמשך חייו. גנדי, שהתנסה באופן אישי בגילויים של גזענות, אי צדק ודעה קדומה, החל להטיל ספק במעמד של בני עמו בתוככי האימפריה הבריטית ובמעמד האישי שלו בחברה. 

מנהיג נולד 

בסיומה של שנת העבודה המתוכננת, גנדי דוחה את העזיבה שלו בכדי לסייע להודים תושבי דרום אפריקה להתנגד להצעת חוק שעלתה בבית המחוקקים בחבל נטאל, אשר שללה מתושבי החבל ההודים זכויות רבות, ביניהן את זכות ההצבעה. גנדי לא הצליח לעצור את הצעת החוק, אבל המאבק שיזם משך תשומת לב רבה למצבם הירוד של ההודים בדרום אפריקה. גנדי הקים ארגון בשם “הקונגרס ההודי של נטאל” דרכו הוא איחד את כוחם של ההודים בדרום אפריקה לכוח פוליטי-הומוגני. לאחר שחזר מביקור קצר בהודו בשנת 1897 גנדי הותקף על ידי המון זועם של דרום אפריקאים לבנים שניסה לבצע בו לינץ’. גנדי, בהתאם לערכים שלהם הטיף ולימד שנים לאחר מכן, סירב לתבוע אותם בבית המשפט, כשהוא מציין כי אחד העקרונות שלו הוא לא לחפש תיקון של עוולה אישית בבית המשפט. 

בסוף שנת 1914 גנדי חוזר להודו ומתחיל את המסע האמיתי של חייו. בתחילת דרכו גנדי לא החל במאבק בבריטים, אלא בחר בסיוע לקבוצות חלשות בחברה. גנדי יזם מאבקים לא אלימים כנגד גזרות שאילצו איכרים לגדל אינדיגו – חומר ששימש לצביעת בדים ולא הועיל כלל לאיכרים עצמם. בשנת 1918 הוא ארגן סטיאגרה של האיכרים נגד דרישה לא הגיונית לתשלום מסים. מאבק נוסף היה בין העובדים לתעשיינים בתעשיית הטקסטיל. באותן שנים, גנדי לא חדל לתמוך בבריטים ואפילו נעתר לבקשת לורד צ’למספורד בשנת 1918 לגיוס גדוד שישתתף במלחמת העולם הראשונה. 

הכל השתנה באפריל 1919, לאחר טבח ג’ליאנוואלה באג, בעיר אמריטסר שבמחוז פנג’אב, בו הרגו סיפוי’ס הודיים בצבא הבריטי מאות אזרחים. הטבח גרם לטראומה לאומית עמוקה וכעס ציבורי גובר, לצד מעשי אלימות. גנדי מתח ביקורת על הצבא הבריטי אבל גם על מעשי התגובה האלימים. הטבח והאלימות שפרצה בעקבותיו גרמו לגנדי להתמקדות בניסיון להשיג ממשל עצמאי מלא ושליטה בכל מוסדות הממשל ההודי. 

גנדי המשיך את מאבקו לאורך עשרות שנים, בהן שרד מספר ניסיונות התנקשות, מאסר ומאבקים קשים, עד שזכה לראות ב-15 לאוגוסט 1947 את הודו זוכה בעצמאות. סיפור המאבק המלא של גנדי למען עצמאותה של הודו יכול למלא עוד מספר רב של כתבות ומפאת קוצר הזמן נשאיר לכם לקרוא עליו באופן עצמאי אם הוא מעניין אתכם, כי אנחנו צריכים בכל זאת לדבר כאן (קצת …) על שעונים. רק נספר כי ב-30 בינואר 1948, גנדי נרצח על ידי מתנקש הינדואי, שהתנגד להסכמה של גנדי לתשלום פיצויים מצידה של הודו לפקיסטן, כפי שהמליצו הבריטים. 

לאורך כל אותן שנות מאבק, עד לרציחתו, גנדי הטיף לאורח חיים של אי אלימות ואמת, בכל מצב, אותו גם יישם בקפדנות וללא פשרות. בנוסף, גנדי דגל בחיים פשוטים, כשהוא ארגן אשראם שהחזיק מעמד כלכלית בכוחות עצמו. גנדי הכין את בגדיו בעצמו, ניזון מאוכל צמחוני פשוט ומאוחר יותר בחייו מדיאטת פירות. גנדי ערך צומות ממושכים (לפעמים לפרקי זמן של מעל לחודש) למען ההיטהרות העצמית שלו והן כמעשה מחאה כחלק מהמאבקים הבלתי פוסקים שלו. 

וכאן אנחנו חוזרים שוב לשאלה שהובילה אותנו לסיפור חייו של גנדי – אז מה בדיוק עושה שעון כיס של זניט השוויצרית אצל גנדי? 

חשיבות הזמן עבור גנדי

גנדי רכש את השעון הראשון שלו עם רכישת הלבוש שלו בימיו הראשונים בלונדון כסטודנט למשפטים. כדי להיראות כמו ג’נטלמן אנגלי, גנדי הוציא את מיטב כספו. הוא רכש מעיל בוקר, ווסט, עניבה, מכנסי פסים כהים, מגבעת משי, נעלי עור מלאכותיות עם כתמים. להשלמת ההופעה שלו גנדי ענד זוג כפפות והשתמש במקל הליכה כסוף. הפריט האחרון בהופעה המוקפדת שלו היה שעון כיס עם שרשרת מזהב, שהשיג הודות לנדיבותו של אחיו הבכור מהודו. 

פיסת הניקל הקטנה שתלויה בצד שמאל של מותניו, אותה ניתן לראות בתמונות רבות שלו, הייתה מעין מודד שמווסת את חייו של גנדי. הדבר היחיד אותו שמר מ”לבוש הג’נטלמן” שלו היה אותו שעון, אם כי לא מדובר בשעון הכיס שמופיע בפריטים הבודדים שגנדי השאיר אחריו, אליו תיכף נגיע. 

שעון הכיס של מהאטמה גנדי ומשקפיו. ברקע תמונה של גנדי עם שעון הכיס. מקור - זניט.
שעון הכיס של מהאטמה גנדי ומשקפיו. ברקע תמונה של גנדי עם שעון הכיס. מקור – זניט.

בשנת 1931, בשיא המאבק שלו בבריטים, במהלך השהות שלו בלונדון, הוצמדו לגנדי שני בלשים שהופקדו על אבטחתו. גנדי לא יכול היה לחשוב על מתנה טובה יותר לשלוח אליהם, מאשר שעון כיס עם הכיתוב – “With Love from M.K Gandhi” – “באהבה, מ.ק גנדי”. 

גנדי ניצל כל דקה ודקה מזמנו באופן מכוון. באחד הבקרים, בנו בן ה-12, מנילל, שמע אותו ממלמל משהו בעודו עומד לפני הכיור. מנילל שאל אותו בסקרנות – “אבא, מה אתה עושה, ממלמל לעצמך?”, גנדי ענה לו “אני לומד פסוקים מהגיטה”. 

באפריל 1921, גנדי הוזמן לשאת נאום בוידיאפיט של גוג’ארט (מוסד אקדמי). הרכב שהיה אמור לקחת אותו לשם איחר. גנדי מיהר לקחת את האופניים מידידו, פרופסור מלכני ורכב לשם כדי להגיע בזמן. 

נכדו, קנטילל, עשה פעם טעות קלה של דקה אחת באמירת הזמן. גנדי מיהר לנזוף בו – “אל תלך עם שעון אלא אם כן יש לך תחושת זמן”. ידיד נוסף שלו, לוקמניה טילק, ננזף על ידו בגלל זלזול בזמן. כשהוא איחר לועידה מדינית בגודהרה בכחצי שעה, גנדי אמר – “אם נאחר בחצי שעה בנצחון בסווארג’, האשמה תהיה על ראשו של לוקמניה”. 

פרופסור נירמל קומאר בוס סיפר – “כשגנדי התכונן ללכת לישון, היינו צריכים להכין מראש כל דבר קטן שהוא היה עשוי לדרוש במהלך הלילה או בשעות הבוקר המוקדמות במקום הנכון ובקרבת מקום. הבד היה צריך להיות מקופל. מברשת השיניים שלו הייתה צריכה להיות שקועה בבקבוק רחב בדיוק באותו גובה של מים. שעון הכיס שלו, עם שעון מעורר שהיה מכוון תמיד לשעה 4 בבוקר, היה צריך להיות מונח תמיד מתחת לכרית שלו. הדברים הללו נעשו משום שגנדי לא רצה לבזבז ולו רגע אחד בחיפוש אחר פריט כלשהו”. 

שעון הכיס עם השעון המעורר היה כמובן אותו שעון מפורסם שהיה חלק מהירושה של גנדי. הגיע הזמן להכיר אותו. 

שעון הכיס של מהאטמה גנדי

החל מראשית המאה העשרים, זניט השוויצרית החלה בהתרחבות הבינלאומית שלה. הודו לא הייתה יוצאת דופן עבור החברה מלה-לוקלה, אשר הודות לחברת הבת שלה בלונדון – Zenith Watch Co, החלה לייצא שעונים להודו משנת 1914 ואילך. בשנת 1916, פרסמה זניט בעיתונים ההודיים לראשונה שעון כיס חדש עם קומפליקציית שעון מעורר. אינדירה נהרו, שתכהן מאוחר יותר כראש ממשלת הודו, בין השנים 1966 ל-1977, תעניק לידידה, מהטמה גנדי, גרסת כסף של השעון הזה

פרסומת לשעון הכיס של מהאטמה גנדי- זניט. מקור - WatchPaper.
פרסומת לשעון הכיס של מהאטמה גנדי- זניט. מקור – WatchPaper.

גנדי, כפי שכבר הספקנו לגלות, העריך מאוד את מעלות הדייקנות והדיוק, במיוחד בכל הנוגע לתפילות, עשה שימוש יומיומי בשעון הזניט שלו ובמיוחד בקומפליקציית השעון המעורר. למורת רוחו של גנדי, שעון הכיס שלו נגנב ממנו במהלך נסיעת רכבת לקמפור. גנדי היה עצוב מאוד מכך שאחד החפצים החומריים הנדירים והבודדים שהיו חלק מחייו, נגנב ממנו. באחד מהפתקים שלו כמה ימים לאחר מכן, ביום ה-28 במאי 1947, גנדי כותב “אני יכול לוסיף כי היה לו לוח מרודיום. וגם מנגנון מעורר. זו הייתה מתנה עבורי. העלות שלו הייתה כ-40. זה היה שעון של זניט”. 

כעבור חצי שנה, בניו דלהי, שעון הכיס הגנוב חוזר אל גנדי. הגנב, שנודע לו על הצער העמוק שנגרם לגנדי בעקבות אובדן השעון, נתקף חרטה ומחליט להחזיר לגנדי את השעון. הגנב מבקש לראות את גנדי ולהחזיר לו אישית את החפץ הגנוב, כשהוא מתחנן למחילתו. מאז גנדי הסתובב עם השעון עד שהעניק אותו לפני מותו לנכדתו, שהייתה גם העוזרת האישית שלו- אבהה גנדי. 

שעון הכיס של מהאטמה גנדי. מקור - זניט.
שעון הכיס של מהאטמה גנדי. מקור – זניט.

מאוחר יותר השעון הזה הגיע לידי אספנים פרטיים ועבר מספר ידיים, עד שבשנת 2009 הוא הופיע למכירה פומבית, ביחד עם שאר הפריטים המפורסמים מעזבונו של גנדי, בבית המכירות הפומביות Antiquorum. המכירה עוררה זעם רב בהודו שטענה כי הפריטים הללו הם רכוש הודו וחלק מההיסטוריה של המדינה. מי שרכש אותם היה המיליארד ההודי, ויג’אי מליא, אשר שילם תמורתם סכום של 1.8 מיליון דולרים אמריקאיים ואחרי עשרות שנים של נדודים ברחבי העולם, החזיר אותם הביתה … 

הפעם היחידה שבה גנדי איבד את הזמן … 

כפי שציינו, גנדי ראה חשיבות עליונה בדיוק ושמירה על זמנים. הפעם היחידה שגנדי שכח את שעונו, או “איבד את הזמן”, כפי שאנו קוראים לזה היום, הייתה מספר דקות לפני מותו … 

ביום שישי, ה-30 לינואר 1948, גנדי היה עסוק בדיוק חשוב עם סרדאר פטאל, עד לשעה 16:55. נכדתו והעוזרת האישית שלו, שקיבלה ממנו במתנה את שעון הכיס שלו, ידעה כי מפגש התפילה של גנדי אמור היה להתחיל בשעה 17:00. אבהה היססה מצד אחד להפריע לסבה, אך לאור ההיכרות שלה איתו וההקפדה שלו והמחויבות שלו לדייקנות, היא הרימה את השעון מצופה הניקל שלו והצביעה עליו, רומזת לו בכך שהוא מאחר. בדרכם למפגש התפילה, אבהה אמרה לסבה “באפו, השעון שלך בטח מרגיש מוזנח מאוד, אפילו לא הסתכלת עליו היום!”. 

רגעים ספורים לאחר מכן, גנדי, בעודו פוסע על הדשא בדרכו למפגש התפילה ולברך אנשים בית משפחת בירלה, נורה בחזהו למוות. גופתו של גנדי נשרפה בראג’-גהאט על גדת נהר היאמונה בדלהי. מאוחר יותר, לפי בקשתו, מרבית האפר שלו פוזר בין הנהרות הגדולים בעולם, ביניהם הנילוס, הוולגה והתמזה. 

שאריות האפר שלו נשלחו בסרקופג סיני בן אלפי שנים, העשוי מחושת וכסף, לידי יוגאנדה פארמהאנסה, שהקים פארק בלוס אנג’לס, קליפורניה, בשם “פסיפיק פאליסיידס”, שמהווה אתר הנצחה לשלום על שם מהאטמה גנדי.