אז על מה עובד השעון שלכם? מנגנון קוורץ? שמש? תנועות היד? מתיחה ידנית? ספרינג דרייב? הכל נחמד, אבל מה דעתכם על שעון שלא עובד על שום דבר? כלומר, ברור שהוא עובד על משהו, רק שאנחנו לא רואים את זה. שעון שמרגע שיצא מהמפעל, למשך עשרות ומאות שנים פשוט עובד. ועובד. ועובד. ועובד. כמו מכונה פלאית שאיש אינו מבין מה מניע אותה.

עכברי השעונים שביניכם כבר בוודאי מזהים את סיפורו של שעון האטמוס. שעון מבית יגר לה-קולטרה (Jaeger LeCoultre), חברת הפאר השוויצרית, שעובד על שימוש מתוחכם בחומצה (אציל כלוריד), מערכת מכוילת ומדויקת, ושימוש בתנאי מזג האוויר הטבעיים של בכדור הארץ. אבל כמו שאנחנו אוהבים להגיד במשרדי הגורו: ראשון ראשון, אחרון אחרון. האמת ששעון שעושה שימוש בשינוי הלחץ של האטמוספרה, הומצא כבר לפני שחברת יגר לה-קולטרה רשמה עליו פטנט.

jaeger lecoultre atmos
יגר לה-קולטרה אטמוס – יצירת אומנות מסוג אחר (מקור:Luxwatch)

ליאונרדו דה וינצ׳י הגדול, כבר הדגים 450 שנה לפני מהנדסי יגר לה-קולטרה, מכונה שעובדת באופן תמידי ללא שום גורם אנרגטי ברור. ההדגמה הייתה בעיקר על הנייר, ומאז הפכה לגביע הקדוש של מהנדסים, ממציאים וחולמים ברחבי העולם. מדובר הרי בעקרון שסותר באופן הזוי את חוק שימור האנרגיה, אותו חוק שטרד את לילותינו בלימודי פיזיקה בכיתה ט׳, ואומר באופן פשוט שהאנרגיה היא קבועה, ופשוט הופכת מצורה אחת של אנרגיה לצורה אחרת. האמת היא שזהו חוק די נהיר ומובן, שכל אחד מאתנו, גם מי שפחות מתמחה בפיזיקה – כמו הגורו, יכול לתפוס. כל ילד בן שנתיים מבין שבשביל שהמכונית על שלט תפעל, צריך להכניס לה סוללות. כלומר, לספק לה אנרגיה. גם האייפד, מבינים ילדי הדור החדש, יפעל רק בתנאי שיטען ויקבל אנרגיה, מהמטען שמחובר לקיר במקרה זה. מאוחר יותר אנחנו מבינים שהאוטו נוסע על דלק, שהופך לאנרגיה, חימום הבית עובד על חשמל או על גז, וכל פעולה שאנחנו עושים דורשת הפיכת אנרגיה אחת לאנרגיה אחרת. אף אחד לא מצפה להגיע למקרר שלו, לנתק אותו מהחשמל ולגלות שפתאום הוא ממשיך לעבוד, כך סתם מטוב ליבו.

גם בשעונים, כבר אמרנו בהתחלה, החוק ברור. יש קפיץ קטן, או גביש קוורץ, שצריכים לקבל אנרגיה. דרך מתיחה, דרך תנועות היד, דרך תאים פוטו אלקטריים או דרך בטרייה עגולה ופשוטה. לכן, שעון שעובד על אוויר, פשוטו כמשמעו, הוא חלום אמיתי.

קורנליס דרבל (זכרו את השם הזה) היה ממציא הולנדי שחתום על המצאות רבות. מעטות גרמו לו גאווה כמו ההמצאה שהמציא בשנת 1604, השעון התמידי. לא ברור על מה עבד בדיוק השעון של דרבל – אם היו אלו שינויי טמפרטורה או שינויי לחץ, אך ברור שהוא היה אב-טיפוס ראשוני של השעון התמידי, שהרשים מאוד את מלך אנגליה – וזה, בתורו, הזמין 18 כאלה מהממציא המוכשר. עוד מספר שעונים תחת עקרון פעולה דומה נבנו במהלך השנים, כאשר המוכר שבהם הוא שעון בברלי, הנמצא בניו זילנד. שעון אורלוגין, שפועל על עקרון דומה של שינויי לחץ ומזג האוויר, ולמעשה פועל ברציפות משנת 1864 מבלי שמישהו מתח אותו אי פעם.

220px-Drebbel-Clock
אחד מהשרטוטים העתיקים לשעון שהמציא דרבל (מקור: ויקיפדיה)

סטיב ג׳ובס היה זה שקבע את הסלוגן של אפל שמתבסס על המילה Reinvent . כלומר, לא המצאנו שום דבר, אלא המצאנו מחדש. כך הוא לא המציא את הטלפון, לא את נגן ה-MP3 ולא את השעון החכם. חברת אפל מתגאה בכך שברוב המקרים היא לוקחת טכנולוגיה קיימת והופכת אותה לנגישה, נוחה, קלה לייצור וקלה לתפעול. אמרנו אפל? אמרנו יגר לה-קולטרה, לפחות בשנות העשרים של המאה הקודמת.

ג׳אן לאון רויטר, שם המוכר בהרבה בעולם השענות מהגאון ההולנדי דרובל, היה האיש שחתום על ההמצאה. המהנדס שעבד בנוישטל השוויצרית, היה זה שהפך את החלום לטכניקה פשוטה שתיתכן ביצור סדרתי כבר בשנת 1928. מאז החברה לא הביטה אחורה. הפטנט נרשם תחת השם אטמוס, והפך מאז לשם גנרי לשעון שעובד מעצמו, מבלי להזדקק לאנרגיה, לפחות לא כזו שאפשר לראות. בניגוד לשעון של בברלי (שהדיווחים מספרים שאמנם הוא פועל משנת 1864, אבל לפעמים מפסיק – בעיקר כששינויי הטמפרטורה לא עוצרים), אצל רויטר הכל הרבה יותר פשוט:

כמוסה סגורה שמכילה גז וחומצה, פועלת כמו אקורדיון היוצר לחץ ומותח את הקפיץ של השעון. האקורדיון הזה רגיש הרבה יותר מאשר כל דבר אחר שהיה מוכר עד אז, ובזכות החומצה הריאקטיבית שבתוכו, יודע להתכווץ ולהתרחב בכל שינוי קטן של הטמפרטורה. שינוי של מעלה אחת בטמפרטורה, משנה את מצב הכמוסה ומותח את הקפיץ ברמה המספיקה ליומיים פעולה של השעון! רק לשם הבנה של הדברים, בישראל בחורף על פי רוב יש שוני של כ-10-12 מעלות בין היום לבין הלילה.  כלומר שעון שיעמוד בבית שיושפע רק ב-50 אחוז משינוי הטמפרטורה החיצונית, יקבל כל יום אנרגיה המספיקה ל-12 יומי פעולה!

Jaeger Lecoultre atmos du millenarie 3000
אטמוס דה-מילינארי 3000 של יגר לה-קולטרה (מקור: Bachmann & Scher)

על מנת להגיע להישג כזה, יש לבנות לא רק את המערכת המניעה את השעון, שהיא כמובן מתוחכמת ואיכותית, אלא להגיע גם לשעון הפועל באופן הרמוני, שקט, יציב ועם מינימום אנרגיה. חישוב שנעשה על-ידי מהנדסים מגלה כי אנרגיה הדרושה להדלקת מנורה בעלת 15 וואט, מספיקה להפעלה בו-זמנית של 60 מיליון שעוני אטמוס!

וכך ברור שהבעיה הקשה ביותר היא לא רק יצירת האנרגיה, אלא שמירה על מכונה, מבחינה מכאנית, שבסופו של דבר מופעלת על-ידי קפיץ וגלגלי שיניים, שלא תישחק ותאבד מקלות פעולתה. הרי כולנו יודעים שגם הרולקס או הפטק פיליפ היוקרתיים ביותר, צריכים אחת לכמה שנים להיכנס למוסך לשימון, ניקוי ואולי החלפת חלקים, מה שלוקח הרבה זמן ועולה המון כסף.
מהנדסי יגר לה-קולטרה עבדו, ועדיין עובדים עד היום, על-מנת ליצור חלקים שהם כמעט בלתי שחיקים. זמן הטיפול המומלץ לשעון אטמוס הוא, תאמינו או לא, אחת ל-600 שנה. תסתכלו על הפלאפון שלכם, שעוד שנתיים לכל היותר יהיה בעל ערך של לבנה, ואולי תתחילו להבין מהו ערכו של מכשיר שמסוגל לעבוד 600 שנה מבלי לאבד מכוחו או מהרלוונטיות שלו. אך אליה וקוץ בה, הימים המודרניים בהם אנחנו חיים, וזיהום האוויר המוגבר, מוריד את זמן הטיפול המומלץ לשעון האטמוס מ-600 שנה מדהימות ל-20 שנה מרשימות. קצת חבל, אבל זה המחיר שאנחנו משלמים על העולם המתועש של המאה ה-21.

כאמור, מאז שנת 1928 הפכה חברת יגר לה-קולטרה את יצור שעוני האטמוס, המגיעים בתוך קובייה סגורה לתעשייה שלמה. השעונים, העוברים כל הזמן שיפורים על-פי הטכנולוגיה הזמינה, מיוצרים עד היום בעבודת יד מלאה, בשביל לשמור על בקרת איכות מושלמת. כל שעון נבנה לאורך חודש שלם של עבודה ידנית על ידי שען אומן, ולאחר מכן עובר 5 שבועות של בדיקה, כיול ומדידה לפני שהוא נארז ויוצא לדרכו ברחבי העולם.

המחיר, המתחיל ב-2,600 דולר צנועים, לא מרתיע את הקונים, והשעון מוצב כדרך קבע בכמה ממשרדי ראשי הממשלות והנשיאים בעולם. כמו כן, בין בעליו ניתן למצוא בהווה ובעבר את המלך חוסיין, הנשיא קנדי, שארל דה גול וכמובן וינסטון צ׳רצ׳יל (אי אפשר לכתוב כתבה על מוצרים איכותיים – כמו אלכהול, סיגרים או שעונים, מבלי להזכיר אותו).

באתר הרשמי של החברה, מתחילים מחירי השעונים החדשים מכ-7,000 דולר ומוצעים בו מספר רב של דגמים. כולם מתאימים להנחה על המזנון בסלון, בתנאי שזה עשוי מעץ מהגוני, דובדבן, בלאק ווד או כל סוג אחר של עץ ששווה את משקלו בזהב.

תניחו ליד השעון בקבוק טוב של קוניאק, XO לפחות, שימו ברקע מוסיקה קלאסית, תציתו את הסיגר שלכם, את המקטרת, ותקשיבו לשקט שבה פועלת המכונה שלעולם לא נפסקת. מובטח שלפחות לרגע אחד תרגישו שאתם באירופה, בשנת 1930 ובחוץ משתוללת סופת שלגים. וזה, רבותיי, שווה הרבה יותר מ-7,000 דולר.