הקיץ הגיע, ים, מסיבות בריכה והרבה מים … עכשיו רק נשאר לדעת האם השעון שלך יעמוד במשימה? ריכזנו עבורכם כמה טיפים על מים ושעונים – מה היא עמידות למים? מה משמעות העומק שכתוב על השעון והאם זה באמת תואם את המציאות?

בואו לא נתבלבל, שעונים ומים לא נועדו להיות ביחד זמן רב מדי. השעון הוא חפץ יקר וזעיר המכיל בתוכו מכונה עדינה הפועלת במיטבה כשהיא יבשה ומשומנת היטב. על מנת ששעון יוכל להיכנס למים יש לבנות סביב המנגנון (המכונה), קייס (קופסת השעון) אשר עמיד למים ואטום, זאת על מנת שימנע את כניסת המים למנגנון. כיצד יכולים לחדור המים אל השעון? קייס השעון מלא במקומות חדירה אפשריים כמו החיבורים של חלקי הקייס, הכתר, הכפתורים, המכסה האחורי וגם חיבורי הזכוכית הקדמית. כדי למנוע את חדירת המים, ישנם אטמי גומי בחיבורים המשמשים חוצץ ומאפשרים אטימה הרמטית של השעון.

אז איך אנחנו יודעים עד כמה עמיד למים השעון שלנו? בשעונים העמידים למים קיים בדרך כלל רישום של Water Resistant או Water Proof עם מדד עמידות למים במטרים (המשקף עומק מסוים עבורו נבחנו) או בלחץ. מידות הלחץ הנפוצות הן ATM (אטמוספרה) או BAR. בגדול, גם אם לא הכי מדוייק, אפשר להתייחס לכל יחידת לחץ של ATM או BAR כשוות ערך ללחץ המתקבל בעומק של כ-10 מטרים מתחת לפני המים.

אם נקח את הנושא קצת יותר ברצינות, ישנם שני תקנים עיקריים העונים לשאלת עמידות למים. ISO2281 עבור עמידות למים סטנדרטית, ו-ISO6425, עבור שעוני צלילה. יחד עם זאת, כאשר אתה עם חברים בבריכה, נהנה ורוצה להיכנס לשחייה קצרה, אתה לא ממש הולך לקרוא תקנים ועמידות לפי ארגון התקנים הבינלאומי. לכן הכנו עבורכם רשימה קצרה עם המשמעות של כל סימון, כדי שלא תלכו לאיבוד …

העדר סימון
אל תתקרבו למים. כל כך פשוט. ככל הנראה אין אטמים כלשהם וברגע שהשעון ייכנס למים הוא ישבוק חיים ואתם תהיו בדרככם לרכוש שעון חדש.

30 מטר או ATM 3 או 3BAR
השעון עמיד לנתזי מים, שטיפת ידיים ומגע חולף ורגעי עם מי בריכה או ים. אם תכניסו אותו ממש מתחת למים, סביר מאוד שתוך מספר דקות יחדרו לתוכו מים.

50 מטר או ATM 5 או 5BAR
ניתן להיכנס לבריכה ואפילו לשחות עם השעון. עדיין לא מומלץ לרדת איתו לעומק של מספר מטרים לראות ריף אלמוגים או משהו דומה. פשוט שישאר קרוב לפני המים.

100 מטר או ATM 10 או 10BAR
מדובר בשעון עמיד דיו בכדי להיכנס למים, ואפילו לצלול מטרים ספורים עם שנורקל.

200 מטר או ATM 20 או 20BAR
שעון צלילה מן המניין, לצלילה ספורטיבית וכיפית. אין ספק שניתן להיכנס לבריכה ולים ולעשות כמעט כל דבר, כולל ספורט מוטורי, כמו כן השעון לא יפגע מנפילות פתאומיות של כמה מטרים לתוך עומק הים.

1000 מטר או ATM 100 או 100BAR
אלו הם שעונים לצלילות עומק, עבודה במעמקים, בנויים כמו טנק ולרוב גם יראו ככאלה. מיועדים לצלילות עבודה ארוכות ועמידה בתנאים קשים.

אז רגע, למה כתוב 50 מטר אם אתה בקושי יכול להיכנס לשחייה קלה עם השעון? האם היצרניות משקרות לנו? 

קודם כל, בואו נרגיע אתכם. הן לא ממש משקרות מכיוון שבדיקות הלחץ שהן עושות, הן אכן בדיקות בלחץ התואם לעומק מסוים. יחד עם זאת הבדיקות לרוב נעשות בתנאים יבשים, במצב סטטי ולזמן קצוב. יש חברות רציניות יותר הבודקות את השעונים בתנאים רטובים ואלו יכולים כמובן לעמוד בתנאים קשים יותר. בגדול תמיד נרצה להיות על הצד הזהיר מאשר הצד אשר מאתגר ובודק את מדדים אלו.

אם נחשוב על הבדיקות של היצרניות, נגלה שהדבר דומה לשעון ששוקע ללא כל תנועה לעומק מסומן. אך מה קורה כאשר אתה קופץ ראש לבריכה? לחץ המים בשניות הראשונות של כניסת השעון כנגד התנגדות המים יכול לעלות ללחץ גבוה בהרבה מהעומק הזעיר שבו השעון נמצא כתוצאה מתוספת הלחץ שנבעה מהקפיצה. באותו אופן תנועת היד בשחייה או צלילה מעלה את לחץ המים כנגד השעון עצמו. כל זה מאמץ את האטמים וכתוצאה יכולה להיווצר חדירת מים. לתופעה הזו קוראים לחץ מים דינמי. הטענה הגורסת כי תנועה במים מוסיפה ללחץ בכל עומק נתון, נשמעת הגיונית. יחד עם זאת, כאשר בודקים זאת ברמה טכנית ומחשבים בפועל רואים שיש הבדל של אחוזים בודדים בלחץ המופעל על השעון.

מצד שני מרבית היצרניות נהנות מאי הבהירות סביב נושא העמידות למים, מה שהופך את סימני העומק למרכיב מיתוגי נוסף. כמובן כמו כל תחום שקשור לגברים, זה הופך לתחרות של ממש – כשזה שהכי עמוק, הכי גבר. לכן ניתן למצוא גם שעון של רולקס העמיד ל-12,000 מטר (Deep Sea Challenge) אשר ללא ספק נמדד בלחצים שכאלה, והדבר הוא מרשים מאוד. יחד עם זאת, אין מקום מספיק עמוק בעולם על מנת למדוד עומק כזה. הנקודה הנמוכה ביותר של שקע מריאנה, המקום העמוק ביותר על פני כדור הארץ, עוברת במעט את עומק ה-11,000 מטר.

כעת זה המקום להכניס קצת שכל ישר לדיון עמידות מים, צלילה ועומקים. נתחיל בהכרה הכואבת שרק אחוז קטן משעוני הצלילה יראו בכלל מים בחיים שלהם, לרוב יעסקו בצלילת שולחן (Desk Diving) במשרד ובחדרי ישיבות.

מבין אלו שיכנסו למים עם שעון צלילה, מרביתם יישארו בתחום הבטוח של בריכת הקאנטרי ועד חוף הים. מי שכן צולל באופן רציני, ובעל 3 כוכבי צלילה, מוגבל לעומק מרבי של 30 מטרים, כך שבאופן זה או אחר, אפשר לכתוב על לוח השעון כמה מאות או אלפי מטרים שרוצים. מעטים מהשעונים ירדו ויעברו עומקים מעבר ל 30 מטרים.

אם אתם בכל זאת עוסקים בצלילה מקצועית יותר, סביר להניח שהייתם משתמשים במחשב הצלילה המשוכלל ביותר והעמיד ביותר שידכם הייתה משגת ולא מסתמכים על שעון יד מכאני יוקרתי, תכשיט כמעט, לצורך שימור החיים שלכם במשימה תת מימית …

לצד כל הביקורות והמידע שיש בנוגע לשעוני צלילה, תמיד חשוב לחזק ולחדד דברים מסוימים. כמו למשל איך בונים שעון עמיד יותר למים?

תחילה יש לבנות קייס לשעון שיהיה מאסיבי מספיק לעמוד בלחצים שמופעלים עליו בעומקים שונים, ושיעמוד בלחץ שיוצר האוויר שבתוך השעון השואף לברוח ממנו. שנית יש למזער עד כמה שניתן את נקודות הכניסה/יציאה של גזים ונוזלים. דרך מקובלת בשעוני צלילה לעומק הוא השימוש בקייס מונובלוקMonoblock.

שעונים אלו מיוצרים ללא מכסה אחורי. הכוונה היא, שישנה תיבת פלדה מוצקה למדי והשעון (המגנון הלוח והזכוכית) מורכבים אליה דרך החלון הקדמי. לבסוף החלון נאטם ובעצם נשאר כנקודת כשל יחידה, יחד עם הכתר. אך גם בסוגיית הכתר קיימות דרכים להעלות את רמת האטימות.

הכתר הרגיל (הדבר העגול שבעזרתו מותחים ומכוונים שעון) מורכב על צינורית שדרכה עובר המפתח למתיחת וכיוון השעון. מבפנים לכתר יש לולאת גומי/סיליקון החוסמת את פתח הצינורית למים. הפתרון הוא פשוט ויעיל אבל לא עמיד בלחצים גבוהים מידי. פתרון פשוט הוא להוסיף הברגה לכתר. פתרון זה נפוץ ומאוד יעיל. כתר מתברג מבטיח אטימות גבוהה עד לעומקים קיצוניים. ישנם גם פטנטים שונים כמו למשל בשעוני חברת פנראי בסדרת הלומינור או דגם הPloprof-המפורסם של אומגה, בעל מנגנון לחץ ייחודי ללחיצת הכתר כנגד גוף השעון.

לעיתים קרובות עולה השאלה לגבי הרטבת השעון בהקשר של מקלחות, ג’קוזי או סאונות. במצבים אלה העמידות לעומק מטעה ובגדול. זאת מכיוון שקיים הבדל בתגובת חומרי האטימה במים הפתוחים של ים או בריכה, לבין מקלחות וכדומה. במצבים הביתיים המתוארים ישנם שני מרכיבים ששעון אשר נבנה לצלילה לא אמור להתמודד איתם. מעבר בין טמפרטורות קרות וטמפרטורות מים גבוהות במיוחד של מקלחת או ג’קוזי בהרף עין. בנוסף יש את נושא הסבונים שבאופן ישיר מייבשים ופוגעים באיכות האטמים.

כל אלו יכולים לפגוע באטימות השעון. בסופו של דבר נקודת התורפה העיקרית של שעון עמיד למים היא רמת התחזוקה. אטמים מתבלים עם הזמן, חוסר תחזוקה והחלפה בזמן של אטמים היא הסיבה העיקרית בגינה שעונים סובלים מחדירת מים.

לסיום ברצוננו להתייחס לאחד הנושאים היותר שנויים במחלוקת בעולם שעוני הצלילה. שסתום ההליום.

השיח על הליום קשור לצלילות הנקראות Saturation Diving, מדובר בצלילות שבהם הצוללנים נמצאים בלחץ גבוהה לזמן ממושך לצורך עבודות בנייה או תיקונים במצולות. זאת כדי לחסוך את שעות הדקומפרסיה של כל צלילה וצלילה. בפועל הצוללנים מתגוררים ימים רבים בפעמונים בעלי לחץ גבוה בקרבת מקום הצלילה (מתחת למים). האוויר אותו נושמים בפעמון הוא תרכובת של מספר גזים, שונים מהאוויר הרגיל, זאת בכדי שלא תהיה פגיעה במערכת העצבים, ביניהם גז ההליום. אטומי גז ההליום קטנים מאוד ומצליחים לחדור באיטיות לתוך השעון מבעד לאטמים.

במידה וצוללן היה חוזר ללחץ רגיל כשהשעון מלא בהליום, האחרון היה מתפוצץ או מעיף את החלק החלש יותר (זכוכית) בעוצמה רבה לאור הלחץ הגבוה שנוצר בתוך השעון. לכן כאשר צוללנים מקצועיים אלו המבלים ימים שלמים בפעמוני צלילה, חוזרים לקרקע יציבה, הם פותחים את שסתום ההליום, בכדי שגז ההליום יברח החוצה באופן מבוקר ולא יפגע בשעון. חשוב לציין שעוד דרך למנוע את כניסת ההליום היא בנייה טובה יותר של השעון, מה שקורה ברוב שעוני הצלילה של סייקו או האומגה שהזכרנו קודם ולכן אין צורך משמעותי בשסתום שכזה.

אם כך, קל להבין שלשסתום זה אין שום משמעות, אפילו לא הקטנה ביותר עבור מי שאינו מבצע צלילות סטורציה. נותר רק לחדד, שמעבר להיותו של השסתום נקודת כשל פוטנציאלית נוספת לחדירת מים, יש לשסתום הסגולה להפיג את השעמום בישיבות ארוכות בעבודה או לשמש כנושא שיח קוריוז בשיחות חולין ודייטים.