איפה אתם הייתם בנובמבר 1989 כשנפלה החומה? כל אדם שחי אז ועבר את גיל 10, זוכר איפה הוא היה באירוע המכונן, בדיוק כפי שאנו זוכרים היכן היינו ברצח קנדי, רצח רבין, או בפיגועי ה-11 בספטמבר. ייתכן שהנפילת החומה הייתה אירוע גדול יותר, כיוון שסימן את תחילת הסוף של העידן הקומיניסטי ונפילת מסך הברזל שהוצב פיזית, ובוודאי רעיונית, באירופה של אחרי מלחמת העולם השנייה. זה היה עידן של שינויים פוליטיים, תעשייתים, ספורטיבים, כלכליים ולא פחות ממהפכה בעולם השעונים – שובו של הענק הרדום. אבל סדר צריך להיות, הרי אנחנו באתר שעוסק בשעונים, ולכן ראשון ראשון, אחרון אחרון, כמו שצריך. הגורו מביא לכם הצצה אל השענות הגרמנית – שמספקת שעוני יוקרה קצת אחרים.

העיירה גלסהוטה (Glashütte) היתה (ונשארה) עיירה מנומנמת על גבול צ׳כיה גרמניה, באיזור מדינת סקסוניה. 7,000 תושבי העיירה התפרנסו בכבוד ממכרות כסף במשך שנים, עד שכמו הרבה דברים, גם הכסף הלך ואזל, תרתי משמע. כפי שקורה באגדות, אבל גם בחיים, חולם אחד הציל את העיר כולה, וזה לא היה פשוט. אדולף פרדיננד לנגה (ואם השם מוכר לכם, אז אתם לא טועים), היה גלסהוטי צעיר, חובב שעונים וחובב חדשנות. מעבר לכך, הוא היה עקשן לא קטן ובמכתבים חוזרים ונשנים הוא ניסה לשכנע את ממשלת סקסוניה שעתיד האיזור טמון בתעשייה מוזרה קצת – תעשיית השענות. וכצפוי, ממשלת סקסוניה לא ממש הבינו אותו. השנה הייתה 1845,  ועל בית הממשל היה שעון גדול, כפי שהיה נהוג אז בכל מקום. פעמוני הכנסייה דינדנו בכל שעה עגולה, ולא היה סקסוני אחד שלא ידע מה השעה או מצא את עצמו מאחר למהדורת החדשות בטלוויזיה הסקסונית. אבל לנגה היה לא רק דייקן, אלא גם עקשן – ולבסוף הצליח לקבל הלוואה מהממשלה הסקסונית לפתיחת תעשיית שעונים מקומית צנועה. הוא שכר 15 עובדים למפעל ייצור שעוני הכיס שלו, וגלסהוטה לא הסתכלה יותר לאחור. הכסף של המכרות הפך לזהב של שעונים, שבתורו הכניס המון כסף, הפעם במזומן, לכיסי תושבי העיר. 55 שנים לאחר מכן, בפתיחת המאה החדש, היתה גלסהוטה הקטנה לאחת מבירות השענות בעולם. לנגה עצמו הכניס אין ספור חידושים לעולם השענות, נהנה ממוניטין מעולה והתעשייה שיגשגה סביבו.

כמו כל הכלכלה האירופית, גם כלכלת השעונים בגרמניה חטפה מכה לא פשוטה במלחמת העולם השנייה. אמנם המפעלים בעיר, כמו ברוב גרמניה, גויסו למאמצי הרייך השלישי, וחדשנות – או כסף גדול – לא זרמו מהמפעל באותה העת, אבל הדבר החמור ביותר לתעשיית השעונים קרה דווקא בתום מלחמת העולם השנייה – אירופה נחצתה לגוש מערבי ומזרחי והעיר גלסהוטה מצאה את עצמה תחת שלטון סובייטי בתחילה, ולאחר מכן תחת שלטון מזרח גרמני, שזה בערך אותו הדבר, רק קצת יותר גרוע. מעיר בעלת תעשיית שעונים חדשנית, הפכה העיר לעיר בעלת תעשיית שעונים. חדשנות היתה עניין למערביים, במזרח גרמניה ביקשו מהמפעלים לייצר הרבה שעונים, פשוטים, אמינים וזולים. בשביל להפוך את המכה לסמלית וסופית, בשנת 1961, רגע לפני הקמת החומה, לקח וולטר לנגה, הנין של א. פרדיננד, את עצמו ו-116 שנות שענות וברח למערב גרמניה. במקרה או שלא במקרה, כעבור כמה שנים, טילטלה את עולם השענות מהפכת הקוורץ, ולגנה המתוסכל ישב בבית במערב גרמניה, סופר את השעות עד לנפילת החומה.

וכאן אנחנו מגיעים ל-1989, נפילת החומה. גונטר בלומיין, המנכ״ל של יגר לה-קולטרה (Jager LeCoultre) ו-IWC בשנים ההן, היה גם הוא אדם עם חזון, וכששמע על נפילת החומה מיהר לחבור לנין של השען האגדי. זה לקח עוד שנה עד שהעניינים הסתדרו וב-7 בדצמבר 1990, רשמו השניים את חברת A. Lange & Söhne כחברה לייצור שעונים. בדיוק 145 שנה לאחר שהסבא של אביו של וולטר, רשם את החברה הצנועה שלו והפך עיר של מכרות כסף לעיר של שענות עילית. זה היה האות לעוד ועוד חברות לחזור ולפתוח סניפים בעיר השענות האגדית, רבים מהם תחת השם גלסהוטה עם תוספות שונות. תתפלאו, לא רק בחומוס זה עובד, וכך תמצאו בעיר גם את מוהלה גלסהוטה (Mühle Glashütte), יוניון גלסהוטה (union glashuette), נומוס גלסהוטה (nomos glashuette) – וכמובן, איך אפשר בלי, גלסהוטה אורגינל (Glashütte Original), כלומר החומוס המקורי.

אבל, גרמניה זה ממש לא רק מזרח גרמניה, ובמדינה הענקית חיה ופועלת תעשיית שעונים מרשימה ואיכותית. בתוך הדיון של חובבי השעונים, האם עילית השענות בעולם נעשית תחת צילו של הר פוג׳י, כלומר ביפן, או בצל הרי היורה, כלומר בשוויץ, יש לגרמנים טיעון לא רע בכלל לטעון שגם הם במשחק. הנה לפניכם חמש חברות שעונים גרמניות, שמהוות תחרות לכל מותג שוויצרי או יפני, פועלות בסטנדרטים מחמירים ומייצרות שעונים שכל אחד ישמח לשים על פרק היד שלו, בין אם הוא אספן ובין אם הוא מנכ״ל של חברת השקעות:

התחלנו עם א.לנגה אנד סונה, כלומר א. לנגה ובניו. מחווה לסבא רבא האגדי. החברה, שהוקמה בשנת 1990 (לאחר שכבר הייתה בת 145, בהמשך למעלליו של וולטר לנגה), לא הסתכלה לשנייה אחת לאחור ומיד החלה לייצר שעוני ענק. וכשאנחנו אומרים ענק, אנחנו מדברים על להסתכל לפטק פיליפ בלבן של המנגנון. קחו למשל את הלנגמטיק פרפטואל. כלומר, קחו אותו אם יש לכם 60 אלף דולר פנויים. זה לא שעון, זו יצירת אומנות שאפשר לבהות במנגנון שלה, החשוף כמובן מגבו, במשך שעות – בזמן שהלגמנטיק שלכם לא מפספס דקה. זו רק דוגמא אחת לחברה צעירה-זקנה, שנחשבת לאחת מחברות השעונים הכי טובות בעולם, נקודה, סימן קריאה.

A. Lange & Sohne Langematik Perpetual 310.025
A. Lange & Sohne Langematik Perpetual 310.025 (מקור: Swiss Luxury)

יקר לכם מדי? גם לגורו זה קצת יקר, ולכן לוקחים את האוטובאן ועוברים לצד השני של גרמניה, לפרנקפורט. שם מייצרים את שעוני SINN. וכן, בהתחשב בכך ש-S בגרמנית נקרא כמו האות ז׳ בעברית, אז כותבים את זה בעברית כמו שאתם חושבים. ובכול זאת, צחוק בצד – החברה מייצרת מפלצות במסווה של שעונים. אני לא יודע איך אומרים טול ווטש בגרמנית, אבל לדעתי אפשר פשוט להגיד SINN וזה יגיד הכל. המשטרה הפדרלית הגרמנית מזמן משתמשת בשעונים האלה וגם אתם מוזמנים לנסות למשל את ה-U1 שתמורת כאלפיים יורו יתן לכם 1,000 מטר צלילה, אבל אמיתיים, כאלה שנמדדו על ידי מהנדסים גרמניים, בזל חסין שריטות, עמידות באינספור לחצים ושדות מגנטיים שונים, ובעיקר שעון שיהיה הדבר האחרון שישאר בעולם במקרה של מלחמה גרעינית. תעיינו קצת בהיצע השעונים של החברה באתרה הרשמי, ותגלו דייברים לא זולים, אבל כאלה שיעבדו ויעבדו לפחות עד שימאס לכם מהם, ומן הסתם גם לאחר מכן.

sinn U212SE Diver
sinn U212SE Diver. יחזיק מעמד הרבה אחרי שהוא יימאס לעונד (מקור: Timekeeper Club)

ואם אתם לא בעניין של דייברים, אלא בעניין של נוחות ומראה נקי? בואו נחזור למזרח גרמניה לשעבר, לגלסהוטה כמובן, ונכיר את נומוס. שעונים בסגנון באוהאוס (בדומה לעקרונות לפיהם עוצב הפטק פיליפ קלטרבה), שהתעשייה הסקנדינבית מאוד אוהבת: נקיים, שקטים, סולידיים ואיכותיים. קחו את המטרו 38 למשל, לא בדיוק הטעם של הגורו, אבל דרס כמו שדרס צריך להיות. גם הוא לא זול, כ-1,500 יורו, אבל שיש שעוני נומוס במחירים נגישים הרבה יותר.

Nomos metro 38 date
Nomos metro 38 date, דוגמא לעיצוב באוהאוס גרמני (מקור: אתר Nomos הרשמי)

האח האובד המערב-גרמני של נומוס, הוא יונגהאנס (Junghans). חברה שמגיעה משרמברג שביער השחור, עתירת היסטוריה וקרוייה על שם המייסד, ארהרד יונגהאנס. תתפלאו לשמוע שזו במידה רבה סייקו הגרמנית. חברה שעושה שעונים מכל סוג שהוא, כרונוגרפים, דייברים, דרסים אלגנטיים ושעוני יום יום פשוטים. קחו למשל את הפורס מגה סולאר של יונגהאנס, שעון אחר מכל מה שאתם מכירים, סולארי כמובן, ובפחות מאלף דולר יתן לכם על היד שעון שאין לאף אחד אחר. האיכות – גרמנית, כמובן, מה שאומר שהשעון יעבוד עוד הרבה אחריכם.

junghans force mega solar 018/1132.44
יונהאנס פורס מגה סולאר, עוד יצירה גרמנית ייחודית (מקור: First Class Watches)

בצפון גרמניה תמצאו את העיירה מונסטר. שווה לבקר בה בלי קשר לשעונים, כי אזור צפון גרמניה הוא יפה ונעים לטיולים (אבל קחו מעיל). אם אתם באיזור, שווה להכיר יצרן מרתק, מייסטר זינגר (MeisterSinger). יצרן עם קו ברור, עיצוב ייחודי והתעקשות גרמנית על הספרה אפס לצד הספרות הבודדות, כדי לשמור על סימטריה של שתי ספרות בכל המרקרים של השעון. החברה מייצרת כעשרת אלפים שעונים בשנה, רבים מהם היום עם מנגנוני אין האוס, בטווח רחב של מחירים. עוד התעקשות של החברה היא לייצר גם שעונים בעלי מחוג אחד, שבו יש סמנים רבים בין שעה לשעה, על מנת לדעת – בערך, את השעה, בדיוק של כ-5-10 דקות. המייסטר זינגר לונאסקופ הוא דוגמא נהדרת לשעון כזה. רמת גימור של מיליון דולר, לוק בלתי ניתן לשחזור בזכות המחוג האחד וירח יפהפה ברקע. המחיר? פחות יפה, כ-3,000 יורו.

meistersinger Lunascope
מייסטרזינגר לונאסקופ, רעיון מיוחד ושונה בנוף המוכר לנו (מקור: אתר מייסטרזינגר הרשמי)

אז זה היה מסע בין גרמנים, ותאמינו לגורו, יש עוד יצרנים רבים שלא קיבלו במה בכתבה הזאת. בפעם הבאה שאתם מתלבטים בין יפן לשוויץ, תנו קפיצה גם לגרמניה ותבדקו מה יש לתעשייה המקומית להציע לכם בתחום השעונים. מבטיחים לכם שלא תתאכזבו.

  • צוות WatchGuru מודה לא.ש ימי על הכתבה הנפלאה!