איך מתחיל חלום? בקטן. בתחום השענות, רובנו מתחילים בקטן, מתאהבים בתקתוק האינסופי של השעון, ומשם הדרך סלולה למרוץ תמידי לכיוון התקתוק המושלם. זה מתחיל אולי בסייקו “5”, אוטומטי, פשוט ועמיד שקיבלתם לבר-מצווה אי שם בשנות ה-70′, ממשיך לשוויצרי הראשון שלכם, נקרא לו טיסו, לאחר מכן אולי לונג’ין, פרדריק קונסטנט או ריימונד ווייל. מוכר לכם הסיפור הזה? פה מסתיים המסע של מי שאינו “חולה מספיק” במחלת השעונים – אבל מי שכן נדבק בחיידק, ממשיך הלאה. ברייטלינג, אומגה, פנריי או רולקס באין ספור וריאציות שיעשו לכם את החיים הרבה יותר יקרים ויוקרתיים. אלה רק חלק מהשמות שהכרתם, רכשתם, או פנטזתם עליהם. אלו שהפרוטה מצויה בכיסם, או אלו שמתעדפים הורולוגיה מתקדמת על פני דברים אחרים בחיים, ממשיכים הלאה. ופה זה כבר משחק אחר, הליגה של הגדולים: פטק פיליפ, ושרון קונסטנטין, אודמר פיגה – שעונים שמחיר הכניסה לעולמם מתחיל בכמה עשרות אלפי דולרים. אלו שעונים שכל מילימטר קובע, כל תקתוק חייב להיות עם הסנטימנט הנכון, ואתם כנראה תשמרו עליו יותר מעל עצמכם (מכה בגוף תשאיר סימן כחול, מכה בפטק פיליפ תשאיר חור עמוק בכיס).

אבל האם כאן תם החלום? האם אין לאן להמשיך? אז זהו, שיש. אין גבול לאומנות, וטוב שכך.

seiko 5 blue 6119-8600
סייקו 5 משנות ה-70. מי קיבל כזה לבר-מצווה ? (מקור: auctions – Catawiki)

עכשיו בואו נחזור אחורה וניזכר ברגע בו התאהבנו בשעונים. לי, לפחות, צפה ועלתה מול העיניים תמונה של שען שוויצרי, ז’אן מארק שמו, בן 65, אולי יותר, עטוי חלוק לבן מבריק, עינית מורכבת על עינו ובעזרת פינצטה עדינה הוא מרכיב על שולחן שענים את מנגנון השעון. ברקע חלון וממנו נשקפים הרים מושלגים, מדשאות אלפיניות בלתי נגמרות ומספר פרות מסתובבות חופשי ומלחכות עשב.

עם סיום המלאכה רוכן ז׳אן מארק אל השעון ובידיים בטוחות חורט על הרוטור של המנגנון את שמו וחתימתו המבטיחים אחריות לכל החיים. אחריות שלעולם לא נצטרך לממש, כי זה הרי שעון שוויצרי, ושעונים שוויצרים לא מתקלקלים לעולם, ותמיד מראים את השעה הנכונה. בשלב מסוים הבנתי שהחלום שלי יפה, אבל כמו הרבה חלומות (כן, גם החלום שבו אני עף על דרקון וחאליסי מאחורי) – ספק אם יש מאחוריהם אמת או סיכוי ליישום בפועל.

אם נרצה או לא, כל חברות השעונים הגדולות הן חברות תעשייתיות. כן, אפילו פטק פיליפ. נכון, כשמייצרים לא יותר מחמישים אלף שעונים בשנה, אפשר לתת לכל שעון יחס אישי –  לבחון את הגימורים, את הרגולציה של המנגנון והתאמתו לשעון. ובכל זאת, בסופו של דבר מדובר במערכת תעשייתית. מי שיגיע למפעל רולקס יצא המום עוד יותר – אפילו שם, בספינת הדגל של התעשייה השוויצרית, מדובר בסופו של דבר במכונות שעושות את רוב העבודה. ואיפה ז’אן מארק, השען מהחלומות הרומנטיים שלי ? הוא אולי יעבור על השעון בסוף, ירכיב את המחוגים, יבדוק גימורים ויאשר לארוז בפצפצים ולשלוח לרחבי הגלובוס.

אבל… ישנם עוד מעטים בעולם שחיים את החלום. את החלום שלי – וגם שלהם. אמני שענות אמיתיים, רובם עבדו בעבר בתעשייה הממוסדת, שהחליטו להגשים חלום ולהקים מותגים עצמאיים. מותגים שבדרך כלל כוללים רק את האדם שהמותג נושא את שמו, לעיתים רחוקות עוד מספר מצומצם ביותר של שענים ושוליות, והיקף הייצור שלהם עומד על מספרים מדהימים של בין שעון בודד בשנה, לעשרות בודדות. בקצה הסקאלה ניתן למצוא יצרנים כמו F.P Journe שמייצר כמות של כ-800 שעונים בשנה ממוצעת, מה שאומר שהוא נמצא בדיוק על הגבול שבין יצרן בוטיק אקסקלוסיבי ליצרן סדרתי טיפוסי, אם כי יצרן סדרתי טיפוסי ברמה הגבוהה ביותר שניתן להשיג, ככל הנראה. הכתבה הזאת היא לא תתייחס לז’ורן וחבריו, יצרני ענק בעולם הזה של יצרנים עצמאיים. אנחנו כאן לדבר על הקטנים והמרגשים ביותר, לפחות בעיניי הגורו.

F.P. Journe Chronomètre Monopoussoir
הדגם Chronomètre Monopoussoir של F.P. Journe. יצרן שמתהלך על הגבול בין יצרן בוטיק אקסקלוסיבי ליצרן סדרתי. על F.P. Journe אנחנו לא נדבר בכתבה זו (מקור: אתר F.P. Journe הרשמי)

אצל היצרנים האלה לא תמצאו שעוני צלילה, שעוני טייסים או שעונים צבאיים. פה מדובר על שעוני Dress נטו, רצועות קרוק איכותיות, קייסים מחומרים כמו זהב, פלטינה וזהב לבן, ואטימה לרמות של 30 מטר (במקרה הטוב). ברוב המקרים, הם ימותו לפני שתמצאו בשעונים שלהם חלונית תאריך, אבל ייתכן שתמצאו תצוגת תאריך בעזרת חוגה נוספת על השעון, מעוטרת כדבעי. אפשר גם לשכוח ממחוגי סקלטון או מרצדס. כאן תמצאו מחוגי בריגה, מחוגי מחט או וריאציות שונות של מחוגים עדינים ככל האפשר. גם חובבי השעונים המאסיביים לא ימצאו כאן בשורה – מדובר בשעוני Dress, כאמור, שעוביים נע, לרוב, בין 35 ל-40 מ”מ. מנגד, לכל מילימטר כאן יש משמעות, וכל מילימטר מושקע.

החבר׳ה האלה חיים את החלום האמיתי. הם לא מוותרים על פסיק. בודקים כל קפיץ וכל גלגל שיניים. חורטים ידנית כל חריטה, מדביקים באופן אישי כל מרקר ומעטרים את הקייסים בעיטורים בעזרת אמני מתכת שכבר כמעט חלפו מן העולם.

שלושה כאלה אני רוצה להציג לכם היום, דווקא שלושה מהגדולים יותר בתוך הרשימה הארוכה של יצרני בוטיק אקסקלוסיביים. כאלה שלא מייצרים שעונים בודדים, אלא ממש מפיקים סדרות מהן ניתן למצוא היום במצטבר כמה עשרות או כמה מאות שעונים פזורים ברחבי העולם.

על הגדול ביותר אולי שמעתם, פיליפ דופור (Philippe Doufor) שמו. דופור, שוויצרי חביב, מעשן מקטרת, ורומנטיקן אמיתי של שעונים. כמו רבים מחבריו לאקדמיית השענים העצמאיים, הוא עבד בכמה חברות גדולות ועבד אצל בתי מכירות פומביות בשיפוץ שעונים ישנים. הוא עצמו רואה את הבסיס החשוב ביותר של עבודתו שם, בשיפוץ שעונים ישנים. זו העבודה שהעניקה לו את השכלת השעונים הנאותה, את היכולת להסתכל על שעון כמכלול ולחלום ולתכנן שעון שלם כחלק מהיסטורית שענות של מאות שנים.

דופור, כרומנטיקן אמיתי, ייצר שלוש סדרות שעונים. גרנד סונרי, שעון מסובך, עם רפיטר (המשמיע צלצול בתזמון מסויים), דואליטי, עם שני מנגנוני בריחה והפשוט ביותר, סימפליסיטי.

לטעמי זה השעון שמייצג טוב ביותר את דופור ואת היצרנים הפרטיים. כאן מדובר על רומנטיקה נטו. שעונים שנעים בין 34-37 מ״מ, נטולי כל קומפליקציה על פי רוב למעט חוגת שניות קטנה, ועיצובים שלהגיד עליהם נקי זה כמו להגיד על קארים עבדול ג׳אבאר שהוא ״די גבוה״.

Philippe Dufour Simplicity
שעוני Simplicity של פיליפ דופור. עיצוב נקי וקלאסי, שעוני Dress כהלכתם. ומחיר, בהתאם… (מקור: Hodinkee)

הסתכלו על התמונה, ותראו את שעון שהוא בו זמנית פשוט להפליא ומסובך במידה מדהימה. הוא נקי וצנוע, אבל אין בו שום דבר פשוט – הכל מסובך, הכל דורש מאות ואלפי שעות עבודה של אמנים מהשורה הראשונה, על מנת להגיע לתוצאה משביעת רצון מבחינתו של דופור, תוצאה שמבחינתו – שוות ערך לשעון יד כמו שהוא אמור להיות. מחירו של ה-Simplicity הוא ה-50 אלף פרנק שוויצרי, וכדי לשים את ידכם על אחד כזה – תאלצו לשחד את אחד מברי המזל שכבר רכש לעצמו יחידה מדגם זה.

השם קארי ואוטיליינן (Kari Voutilainen) נשמע יותר כמו שם של  נהג מירוצים פיני, מאשר של יצרן שעונים עצמאי שוויצרי. ואוטיליינן, כפי שמרמז השם, הוא אכן פיני במקור, אך היום יצרן שעונים שוויצרי עצמאי. כמו דופור, גם ואוטיליינן עבד בחברה מוכרת יחסית – פרמיג׳איני (Parmigiani) – חברה שבעצמה הפכה כבר ליצרן כמעט סדרתי, ולאחר מכן עסק ברסטורציה של שעונים. הוא משלב בין ידע מדהים של יצור שעונים לפרספקטיבה ייחודית על ענף השענות לאורך השנים.

ואוטיליינן מייצר שעונים שונים מדופור. מתוחכמים יותר, מעוטרים יותר, ובעלי לוחות מדהימים. לאחרונה קנה מפעל לקייסים, וביחד עם 8 שענים שהוא מעסיק בסדנה שלו הם מייצרים כמה עשרות שעונים בשנה. הסדנא של ואוטיליינן ממוקמת במוטייר שבשוויץ, ושם הוא מייצר בין 25 ל-55 שעונים בשנה, ובניגוד לדופור השמרני משהו, ואוטיליינן מתנסה בסוגים שונים ובסדרות שונות. טורביונים, ריפטרים של עשר דקות, שעוני GMT ושעונים שרק הלוח שלהם מהווה יצירת מופת, אותם הוא מייצר עם אמן מקומי. השעונים שלו מתחילים מ-70 אלף פרנק שוויצרי, וגם כאן, נראה אתכם מוצאים אחד במחיר כזה. זה השלב שבו כל ישראלי מתחיל לחשב, 70 אלף פרנק לקונה, כלומר פחות מזה למוכר, כפול נניח 35-40 שעונים בשנה, כשצריך להחזיק סדנא, לקנות מכשירים יקרים, לרכוש חומרים אצילים ולשלם לשענים מומחים, זה לא הרבה מדי כסף. הפיני הוא הראשון שמודה בזה ומספר שמדי פעם הוא מעצב שעונים ליצרנים המסורתיים. כנראה שמיליון דולר בשנה פעם בשנה שנתיים, מאפשרים לו להחזיק את העסקים. זהו לא מסלול יחודי לואוטיליינן. אפילו ג’רלד ג׳נטה האגדי, שבערוב ימיו פתח מותג פרטי, המשיך לתחזק את עצמו עם עיצובים ליצרנים המסורתיים. שעונים אמנם עולים הרבה כסף, אבל ספק אם מביאים הון ליצרנים הפרטיים. הם שם בשביל התשוקה למקצוע ולא בשביל המיליונים.

אם אם חייבים לעצמכם ואוטיליינן אחד, תבדקו את ה-217QRS. שלושים כאלה נוצרו, יש בהם תאריך ושעה, ותאלצו להיפרד מדי הרבה כסף בשביל לרכוש לעצמכם אחד. אם רכשתם, תרימו טלפון, הגורו ישמח לבוא ולבחון באופן אישי. אגב, בניגוד לדופור שמסתפק במילה אחת בתחתית השעונים שלו SWISS, ואוטיליינן בחר לכתוב על השעונים, כמו רבים מחבריו: HAND MADE. שתי מילים שאומרות הכל.

Kari Voutilainen 217QRS
דגם ה-217QRS של קארי ואוטיליינן (מקור: TimeZone)

אם לא שמעתם על דופור ועל ואוטיליינן, ספק אם שמעתם על האחים גרונפלד. או כפי שהם קוראים לעצמם, אחי השענות. צמד אחים, טים וברט, נצר למשפחת שענים הולנדים, שלאחר לימודים בשוויץ החליטו לקחת את העסק קדימה לחברה פרטית משפחתית. 4 סדרות שעונים מציגים האחים באתר שלהם וכל שעון הוא יצירת אומנות עם שם שמתכתב עם ההיסטוריה של האחים ושל המשפחה. כמו ואוטיליינן, בן גילם בערך, הם מעדיפים לחקור ולבדוק קומפליקציות שונות שמתבטאות בשעונים מיוחדים. 

אחד השעונים המדהימים של האחים הוא ה-1941 רמונטייר. שעון עם מנגנון רמונטייר של 8 שניות. למיטב ידיעתנו, היחיד בעולם. הרמונטייר הוא קפיץ משני הנמצא לפני מעבר הכוח לבאלאנס ושולט בשחרור הכוח של המנגנון. במקרה של השעון הזה, על ידי שחרור של הכוח כל שמונה שניות, מתקבל דיוק יוצא דופן. הקפיץ המרשים נמצא בשעה שמונה על הלוח, ומתאפיין בסיבוב מהיר כל 8 שניות. אפשר להסתכל בו במשך שעות, יש בו איכויות מהפנטות.

האחים מקיימים שיתוף פעולה עם ואוטיליינן בעיצוב הלוחות של השעון, וכהרגלו של הפיני, מדובר בלוחות מדהימים, מיוחדים ומוקפדים. השעונים, שהאחים מתחייבים ליצר רק 188 מהם, מגיעים במספר סדרות וצבעים ועולים מחיר התחלתי של 42 אלף יורו בלבד.

אלה שלושה שענים מתוך עשרות שענים עצמאיים, ואלה עוד הסדרתיים-יחסית מביניהם. באחד הסרטים המדהימים שראיתי ביוטיוב, מלווה יוצר הסרט יצרן שעובד שנה על שעון לתערוכת בזל. תסתכלו פעם על מנגנון של שעון, אפילו על השעון שלכם, אפילו אם מדובר במנגנון סדרתי  שאינו מורכב ממחיר אסטרונומי, ותחשבו מה זה אומר לייצר כזה דבר מא׳ ועד ת׳, לבד בסדנא, יום יום, שעה שעה, מבלי להתפשר על אף פרט.

מעטים מאתנו יזכו לענוד שעון שכזה על היד, אבל מובטח שמי שיזכה ירגיש מקרוב איך משלבים תשוקה, היסטוריה ומקצוענות לפריט אומנות שגם, על הדרך, מראה את השעה.