כשאנחנו חושבים על שעוני צלילה אייקוניים, אנחנו נזכרים בשמות כמו הרולקס סאבמרינר, בלנקפיין פיפטי פטומס, אומגה סימאסטר 300 או הרדיומיר של פנריי. מלבד העובדה הברורה מאליה שמדובר בשעוני צלילה, מה שמשותף לכל השעונים הללו ולרבים אחרים, היא העובדה שכולם נוצרו או הושקו ליתר דיוק בשנות החמישים והשישים של המאה הקודמת. למעשה, שנות החמישים של המאה הקודמת היו אולי תור הזהב של עולם שעוני הצלילה, עם שעוני צלילה אייקוניים רבים שהושקו באותם שנים, כשאם תרצו, אפשר להגיד כי מאז לא היו באמת שינויים רבים בעולם שעוני הצלילה. עם זאת, אם אתם מכירים את ההיסטוריה של עולם שעוני הצלילה, אתם בטח זוכרים כי רולקס השיקה את שעון האויסטר שלה, השעון הראשון שהיה עמיד למים, עוד בשנת 1926. פער הזמנים הזה מעלה שאלה מעניינת – למה לקח כל כך הרבה זמן בין המצאת האויסטר ועד לתור הזהב של שעוני הצלילה. בכתבה זו, תור הזהב של שעוני הצלילה, יצאנו למסע בזמן, כדי לנסות ולענות על השאלה הזאת ולהבין את ההתפתחויות והתהליכים באותן שנים שתרמו להשקה של כולם אותם אייקונים שכולנו מכירים עד היום.

תור הזהב של שעוני הצלילה – מלחמת העולם השנייה

הסיבה הראשונה והמשמעותית ביותר, שבגללה שעוני צלילה התפתחו דווקא באותן שנים, היא מלחמת העולם השנייה. במהלך מלחמת העולם השנייה נוצר עניין מוגבר בפוטנציאל הצבאי של האוקיינוסים. העניין הזה הגיע לידי ביטוי בפיתוח יכולות לוחמה תת-ימיות, מעקב תת ימי וכמובן הבנת החשיבות האסטרטגית של השליטה בדרכי הים. אבל לצד השיפורים והשדרוגים מעל לפני הים, מה שהתפתח במיוחד היה התחום התת-ימי.

הצבאות השונים שהשתתפו במלחמה השקיעו רבות בפיתוח ציוד צלילה מתקדם יותר, בעיקר מערכות עם יכולת לנשום זמן רב יותר מתחת למים, מה שאפשר פעולות תת-ימיות ארוכות יותר, חמקניות יותר וכמובן, עמוקות יותר.

מלחמת העולם השנייה הציגה לעולם את יחידות ״אנשי הצפרדע״ (Frogmen) ויחידות צלילה קרביות. אנשי הצפרדע היו יחידות צלילה שהוכשרו לפעולות חבלה, סיור והרס תת-ימי. בין היחידות הללו, אפשר לציין את ה-Decima MAS האיטלקי ואת ה-British Royal Navy’s Special Boat Service (שירות הסירות המיוחדות של הצי המלכותי הבריטי), שהיו בין הראשונים לבצע פעולות מסוג זה.

תור הזהב של שעוני הצלילה - שעון פנריי משנות הארבעים של המאה הקודמת עבור הצי הבריטי.
תור הזהב של שעוני הצלילה – שעון פנריי משנות הארבעים של המאה הקודמת עבור הצי הבריטי.

גם הצבא האמריקאי הקים יחידות מסוג זה- יחידות ה-Underwater Demolition Teams. ה-UDTs היו צוותים שמילאו תפקידים מכריעים בסיור והריסת מכשולים לפני נחיתות אמפיביות. הצוותים הללו מילאו תפקיד משמעותי במיוחד במהלך ה-D-Day – ה-6 ליוני 1944, שבו ביצעו בעלות הברית פלישה אמפיבית לחופי נורמנדי שבצרפת הכבושה, מה שנחשב למבצע הפלישה הימי הגדול בהיסטוריה. הפלישה לנורמנדי מסמלת את הפתיחה של החזית השנייה במלחמה נגד גרמניה ואת ראשית הקץ של גרמניה הנאצית והיא הפכה במרוצת השנים לתסריט לסרטים רבים, בין אם בתור העלילה הראשית או עלילת רקע.

במקביל, התפתחות הלחימה התת-ימית הצריכה גם פעולות חילוץ ושיקום תת ימי. בין אם מדובר בצוללנים שנפצעו במהלך הפעולות התת-ימיות ושהיה צורך בחילוץ שלהם ובין אם היה מדובר בצוללנים שביצעו משימות בעומק רב או למשך זמן רב והיו צריכים לעבור פעולות התאוששות פיזית והתאוששות נפשית.

המלחמה חייבה הבנה טובה יותר של פיזיולוגיית הצלילה, במיוחד בהתמודדות עם בעיות כמו מחלות דקומפרסיה, מה שהוביל במקביל לשיפור טבלאות צלילה ופרוטוקולי בטיחות הקשורים לעולם הצלילה.

התקדמות טכנולוגית

בפסקה הקודמת במאמר שלנו סיפרנו כי מלחמת העולם השנייה הייתה הסיבה הראשונה והמשמעותית ביותר להתפתחויות בתחום שעוני הצלילה בשנות החמישים של המאה הקודמת. אבל למעשה, כל ההתקדמות הזאת לא הייתה אפשרית ללא ההתפתחות הטכנולוגית בשנים שקדמו למלחמה. למעשה, אחד הפיתוחים הטכנולוגיים הראשונים מגיע עוד לפני מלחמת העולם הראשונה והוא המצאת הסונאר בשנת 1906 על ידי לואיס ניקסון. במהלך מלחמת העולם הראשונה צבאות עשו שימוש במכשירי סונאר פרימטיביים יחסית, כשבשנת 19156 פול לנגווין (Paul Langevin) וקונסטנטין חילווסקי (Constantin Chilowsky) פיתחו את מכשיר הסונאר הראשון שהיה פרקטי לשימוש. במלחמת העולם השניה נעשה שימוש במכשירי סונאר מתקדמים יותר לזיהוי צוללות. בנוסף, הסונאר אפשר לצוללנים לסרוק אזורים שאליהם הם היו צריכים להגיע ולדעת מראש אם יש בהם צוללות אויב או לא, מה שהקל משמעותית על מאמצי הצלילה באותן שנים. פיתוחים טכנולוגיים נוספים קשורים כמובן לחליפות צלילה ובלוני חמצן שהיו יעילים יותר ואמינים יותר, מה שאפשר לצוללנים כאמור לשהות זמן רב יותר מתחת למים וכך גם להגיע לעומק רב יותר.

רולקס סאבמרינר - שעון הצלילה האייקוני בעולם
רולקס סאבמרינר – שעון הצלילה האייקוני בעולם

אבל מלבד ההתפתחות הטכנולוגית בעולם הצלילה, גם התפתחות טכנולוגית או ליתר דיוק תעשייתית, במכונות לייצור גופי שעונים, תרמה להתפתחות שעוני הצלילה באותן שנים. בשנת 1926 הציגה רולקס את הפיתוח של האנס וילסדורף, מייסד החברה – גוף האויסטר (צדפה). האויסטר היה גוף השעון הראשון בעולם שהיה עמיד למים ועמיד בפני אבק. גוף השעון הגיע עם אטימה הרמטית שמנעה כניסה של מים או אבק ועם כתר מתברג שהגן על מנגנון השעון מפני חדירת מים.

משנת 1926, רולקס ויצרניות שעונים נוספות, המשיכו בניסיונות שלהן לשכלל את גופי השעונים ולהפוך אותם לעמידים למים בעומקים גבוהים יותר, מאמצים שנשאו פירות בשנות הארבעים של המאה הקודמת עם גופי שעון עמידים יותר, אמינים יותר וקלים יותר לייצור בהיקפים מסחריים.

מכוני מחקר ימיים

לאחר מלחמת העולם השנייה, אותה תרומה של מלחמת העולם השנייה והפיתוחים הטכנולוגיים שהזכרנו הובילו או ליתר דיוק אפשרו עלייה בסקרנות המדעית ובמחקר התת-ימי באמצע המאה העשרים. כל אותם פיתוחים שהזכרנו – חליפות צלילה, בלוני חמצן, סונאר וכמובן הניסיון הרב שצברו צוללנים צבאיים במהלך המלחמה, אפשרו לחוקרים לשהות זמן ארוך יותר מתחת למים ובעומק רב יותר.

אחת הדוגמאות הבולטות לשיתופי פעולה בין מכוני מחקר תת-ימיים ויצרניות שעוני צלילה היא כמובן שיתוף הפעולה בין רולקס ובין ה-COMEX – Compagnie Maritime d’Expertises, חברה צרפתית שהתמחתה בהנדסה תת-ימית ובצלילות לעומק. בשנות השישים של המאה הקודמת פנתה החברה הצרפתית לרולקס בבקשה לייצור שעון צלילה שיוכל לעמוד בלחצים הגבוהים במהלך צלילות לעומק.

פעמון צלילה של COMEX.
פעמון צלילה של COMEX.

רולקס הגיבה עם הסאבמרינר רפרנס 5514, שעון שנודע גם בשם סאבמרינר COMEX, בגלל הכיתוב על לוח השעון שנשא את הלוגו של החברה הצרפתית. רפרנס 5514 הגיע עם שסתום שחרור הליום, שמוקם בשעה 9 בגוף השעון. השעון יוצר בהיקף נמוך במיוחד – 150 יחידות בסך הכל, מה שהופך אותו כיום לאחד השעונים המבוקשים ביותר בקרב חובבי שעונים.

בנוסף, גם כן בהשפעת מלחמת העולם השנייה או ליתר דיוק סיום מלחמת העולם השנייה, באותן שנים החל גל משמעותי של הקמה של מכוני מחקר ימיים והרחבה של מכונים קיימים, פתיחה של מחלקות מחקר ימיות באוניברסיטאות נחשבות ותוכניות מחקר בולטות. התוכניות הללו וההקמה של מכוני מחקר חדשים התאפשרו, בין היתר, הודות לשיתופי פעולה בינלאומיים נרחבים. אחד הגופים הבולטים ביותר בתמיכה באותם פרויקטים היה האו״ם. סיבה נוספת היא כמובן משאבים פיננסיים שהיו פנויים עכשיו, לאחר סיום המלחמה ואותם ניתן היה להפנות למקומות חדשים כמו מחקר תת ימי.

סחר בינלאומי ונתיבי שיט

סיום מלחמת העולם השנייה הוביל להתפתחות בתחום נוסף, שתרם גם הוא להתפתחות בתחום שעוני הצלילה – הגלובליזציה וסחר בינלאומי. עם סיום מלחמת העולם השנייה, תחום הסחר הבינלאומי החל להתפתח משמעותית. אוניות, שעד היום משמשות כנתיב ההובלה המסחרית המשמעותי ביותר בעולם, החלו לשוט בין מדינות כשהן חוצות אוקיינוסים וגומאות אלפי מיילים ימיים.

ההתפתחות בסחר הימי והקמת נתיבי שיט חדשים, הגדילו משמעותית את הצורך בהבנה טובה יותר של זרמים ימיים, דפוסי מזג אוויר וסכנות ימיות, כדי לשפר את הבטיחות והיעילות של אותם נתיבי שיט.

משאבים ימיים

סיבה נוספת שקשורה לכל אותן סיבות שהזכרנו לעיל, היא העניין הגובר במשאבים ימיים. סיומה של מלחמת העולם השנייה, תקציבים גדולים שהתפנו, התפתחויות טכנולוגיות, ניסיון של צוללנים צבאיים וכמובן הסחר הבינלאומי שהלך והתפתח, הוביל את מדינות העולם לראות באוקיינוסים כמקור משמעותי למשאבים כמו נפט, גז ומינרלים שונים. כדי להגיע לאותם מינרלים, היה צורך בצלילות רבות באיזורים שבהם היו סימנים להימצאות של אותם משאבים, כשאותם צוללנים היו צריכים ציוד צלילה טוב יותר, בין אם מדובר בחליפות צלילה ובין אם מדובר בשעוני צלילה.

המלחמה הקרה

נמאס לכם לשמוע על מלחמת העולם השנייה בכתבה הזאת? תרשו לנו לעבור למלחמה חדשה – המלחמה הקרה. המלחמה בין ארצות הברית וברית המועצות נשאה צורה בדמות מירוץ טכנולוגי, שהתבטא בין היתר ברצון להיות הראשונים בחלל, אבל גם ברצון להיות הראשונים או ליתר דיוק המובילים בכל הקשור לים ומתחת לים. התחרות הזאת הובילה להשקעות משמעותיות מצד שתי המעצמות הללו במחקר ימי שתרם כמובן גם הוא להתפתחות של שעוני הצלילה.

תור הזהב של שעוני הצלילה – הטלוויזיה

הסיבה האחרונה להתפתחות של שעוני צלילה בשנות החמישים-שישים והשבעים של המאה הקודמת היא סיבה מעניינת במיוחד ולשמחתנו, היא לא קשורה למלחמות. מלבד שעוני הצלילה ואינספור פיתוחים אחרים באותן שנים, תחום נוסף שהתפתח משמעותית הוא התקשורת והטלוויזיה. מגזינים ותוכניות טלוויזיה שונות התחילו לסקר את המחקר הימי בצורה משמעותית יותר, כשתחום הצלילה כולו מושך תשומת לב רבה מסביב לעולם. צוללנים מפורסמים הופכים להיות כוכבי טלוויזיה, כשאחד המפורסמים ביותר הוא ז׳ק קוסטו, שכיכב במשך קרוב לעשור בתוכנית The Undersea World Of Jacques Cousteau (העולם התת ימי של ז׳ק קוסטו). התוכנית שודרה ברשת PBS והציגה את ההרפתקאות האמיתיות של קוסטו, אוקיינוגרף ויוצר קולנוע צרפתי ומי שנחשב לאבי הצלילה המודרנית. התוכנית הייתה סדרה תיעודית פורצת דרך, שהכירה למיליוני צופים את פלאי העולם התת-ימי.

דמיינו לכם עולם עם ערוץ טלוויזיה אחד (או ערוצים בודדים לכל היותר), שבו אתם מתיישבים לצפות בחדשות ביחד עם כל בני המשפחה, כשהתוכנית הבאה שמשודרת לאחר החדשות לא מציגה לכם 20 אנשים זרים לחלוטין שסגורים בבית מרושת במצלמות או תחרויות שירה/בישול למיניהן, אלא צוללנים וחוקרים ימיים שהופכים לכוכבים ומקור לחיקוי לילדים ובני נוער.

תור הזהב של שעוני הצלילה - ז׳ק קוסטו מקבל מדליה מהנשיא קנדי.
תור הזהב של שעוני הצלילה – ז׳ק קוסטו מקבל מדליה מהנשיא קנדי.

מלבד התוכנית של קוסטו, אפשר לציין תוכניות בולטות כמו Sea Hunt ששודרה בין השנים 1958 ל-1961 והציגה את לויד ברידג׳ס בתפקיד מייק נלסון, איש צפרדע לשעבר שהופך לחוקר תת ימי פרילנסר. התוכנית הייתה אחת התוכניות הראשונות שתרמו לפופולריות של עולם הצלילה והיא נחשבת להשראה לדור של חובבי צלילה. תוכנית נוספת, The Aquanauts, שודרה בין השנים 1960 ל-1961 על ידי CBS, כשקית׳ לארסון הופיע בתפקיד דרייק אנדרוס, גם הוא איש צפרדע לשעבר שעובד בתור שולה אוצרות תת ימי. התוכנית הייתה דומה ברעיון שלה ל-Sea Hunt, אם כי היא כללה יותר אקשן והרפתקאות.

עוד תוכנית בולטת באותן שנים הייתה ה-Voyage to the Bottom Of The Sea, תוכנית ששודרה בין השנים 1964 ל-1968, בהפקתו של אירווין אלן. התוכנית, בכיכובו של ריצ׳ארד בייסהארט, בתפקיד אדמירל נלסון, הציגה את העלילות של ה-Seaview – צוללת גרעינית בפיקודו של נלסון שיצאה לחקור את הנקודות העמוקות ביותר באוקיינוסים. התוכנית נעה על ציר שבין מדע בדיוני לסדרת אקשן-הרפתקאות, כשהיא נחשבת לאחת מתוכניות הטלוויזיה הפופולריות ביותר באותו עשור.

תור הזהב של שעוני הצלילה – לסיכום

שעוני צלילה רבים היום הפכו לסוג של סמל סטטוס והרבה פחות ל-Tool Watch, כששעונים כמו הסאבמרינר של רולקס מגיעים עם רשימות המתנה בנות מספר שנים. אבל כשהסאבמרינר או שעוני צלילה אייקוניים אחרים דוגמת הפיפטי פטומס של בלנקפיין או הלומינור של מרינה הגיעו לעולם, הם היו בראש ובראשונה פריט חשוב, שלא לומר קריטי בציוד של צוללנים באותן שנים, שבלעדיהם לא ניתן היה להגיע להישגים צבאיים, מסחריים ומדעיים.

אנחנו מקווים שהצלחנו לעזור לכם להכיר טוב יותר את תור הזהב של עולם שעוני הצלילה ובעיקר להבין למה דווקא שנות החמישים והשישים של המאה הקודמת היו כר פורה לצמיחה הכל כך משמעותית של שעוני הצלילה.