שוקלים לקנות שעון יוקרה ? לרוב תחפשו את המקום הכי משתלם לרכוש אותו. בארץ, בחו”ל, אצל משווק מורשה או אולי אצל משווק מקביל? כל אלה שאלות שמעסיקות את מרבית הרוכשים בעולם שעוני היוקרה וניתן לראות את אותן שאלות חוזרות בפורומים השונים.

יחד עם זאת יש מעט מאוד שיח ברשת העוסק בעלות התחזוקה של שעון. כמה עולים הטיפולים התקופתיים שצריך לעשות כל כמה שנים, כמה עולים חלקי חילוף, למי יש אותם, ולבסוף כמה יעלה לי ליהנות מהשעון שלי לאורך השנים.

התשובות לשאלות אלו יכולות להיות מפתיעות מאוד. הרי עלות הטיפולים תלויה בהרבה משתנים ויכולה לפעמים להיות חלק משמעותי ממחיר השעון. שעון הוא בסופו של דבר מכונה קטנה ומורכבת מאוד, שחלקיה הקטנטנים נשחקים עם הזמן, ונדרשת להם תחזוקה קבועה.

ברייטלינג סופר-אושן סטילפיש X-PLUS, רפרנס A17390 – זו דוגמא לשעון אחד מיני רבים, שאפילו הוספה או הסרה של חוליות מצריכה ידיים מיומנות של שען מנוסה (מקור: Crown & Caliber) 

בעולם השעונים ישנן שתי גישות ברורות ומנוגדות זו לזו כאשר מדובר בתיקונים. הגישה הראשונה הדוגלת בעיקרון “אם זה לא שבור, אל תיגע”: השתמש בשעון כל עוד הוא עובד כמו שצריך, וכשיהיו בעיות – תכניס אותו לתיקון. יש לא מעט הגיון מאחורי גישה זו – שעונים עובדים הרבה מאוד שנים, אנו רואים שעונים בני 100 שנה שממשיכים לתקתק עם מינימום תחזוקה. נקודת החולשה היא שכאשר משהו נשבר, הכשל נוטה להיות משמעותי ומצריך תיקון עם החלפה של לא מעט חלקים.

הגישה השנייה מפצירה בנו לקחת את השעון לטיפולים תקופתיים, ממש כמו רכב. פעם בשלוש או חמש שנים שיפרקו את כל המנגנון, ינקו וישמנו מחדש. זו הדרך הזהירה יותר – פשוט לדאוג שהכשל לא יגיע לעולם ורק לטפל בבלאי שנוצר במשך השנים. חסרונה של גישה זו הוא בראש ובראשונה העלויות של הטיפולים, ולאחר מכן –  יש צורך להסתמך על כישורי השען שאליו אתה ניגש. שען טוב ידאג לשמר את השעון לשנים, שען פחות מיומן יכול לגרום יותר נזק מתועלת.

לכן, אתם חייבים לשאול את עצמכם לפני הרכישה – מי יטפל בשעון שלי, כמה זה יעלה לי והאם מדובר במישהו מקצועי דיו ? בסופו של דבר עלות של שעון יד יוקרתי לא רחוקה ברוב המקרים מעלותו של רכב משומש (מלמעלה או מלמטה), הטיפולים התקופתיים יקרים יותר מטיפול עשרת אלפים סטנדרטי של הרכב וכל תקלה משמעותית יכולה להגיע לתיקון בעלות של אלפי שקלים.

אז למי לוקחים את השעון לטיפול או תיקון? תלוי מי אתם ועל מי אתם סומכים. בתקופת האחריות, כמו ברכבים – התשובה המידית היא לאבא ואימא שלו, למוסך המורשה, למעבדת היבואן. מה היא מעבדת יבואן? והאם כולן אותו הדבר?

כאשר יצרנית שעונים סוגרת על הסכם יבוא במדינה כלשהי, יש סדרה של תנאים המחייבים את שני הצדדים. בין היתר, היבואן המקומי מתחייב לנהל את הטיפול והתחזוקה השוטפת של שעוני החברה.

פטק פיליפ קלטרבה, רפרנס 5196G-001
פטק פיליפ קלטרבה, רפרנס 5196G-001. שעון של יצרן זה, שנדרש בתיקון, עובר ישירות ליצרן בשוויץ (מקור: אתר פטק פיליפ הרשמי)

ישנן חברות שעונים שלא מאפשרות לאף אחד מחוץ למעבדות המרכזיות שלהן בשוויץ לטפל בשעונים, כשעל היבואן חלה חובת השילוח וניהול התיקון, על חשבונו בתקופת האחריות או על חשבון הלקוח לאחר תום האחריות. תנאים שכאלה בהכרח מתנים כי הטיפולים יהיו יקרים מאוד וזמן החזרה של השעון המתוקן יהיה ארוך למדי. יחד עם זאת, היתרון הגדול הוא שהשעון מטופל ממש במקום שהוא נבנה, ממנו יצא, על ידי האנשים שייצרו אותו, ואפשר להגיד שאין יותר טוב מזה.

מרבית החברות הגדולות דורשות מהיבואן להפעיל שירות מעבדה ותיקון לשעונים שלהם באופן מקומי על פי הכללים שלהם. מעבדות אלה מקבלות הסמכה של מעבדות רשמיות של המותג, והן פועלות על פי פרוטוקול מאוד ברור שנקבע על ידי חברת האם. לרוב הן גם מבקשות כי אחוז מסוים מצוות המעבדה יעבור הכשרה ספציפית יחד עם השענים בחברת האם במפעל הייצור. ככל שההכשרה יותר מרוכזת על ידי היבואן עצמו ופרוטוקול העבודה נשמר באופן קפדני יותר, כך איכות השירות נשמרת בין מפעל האם למעבדת השירות המקומית בכל מדינה. יחד עם זאת,ייתכנו מקרים בהם דגמים ספציפיים, במידת מורכבות כזו או אחרת, יידרשו להשלח ישירות למעבדת היצרן.

אחד היתרונות של מודל זה הוא איכות השירות ועקביות, יחד עם טיפול מקומי ומהיר באופן יחסי, בלי התעסקות במסירת השעון לחו”ל וזמן המתנה ארוך, אך עם חסרון בולט שהוא מחירון שירותים שלרוב נקבע ברמה בינלאומית לכל מרכזי השירות בעולם – זאת ללא התחשבות מיוחדת בשוק המקומי, דבר שיכול לקומם לא מעט צרכנים, במיוחד כאשר החלפת סוללה יכולה להרקיע למחיר של מאות שקלים.

חברות קטנות יותר עם פחות הון אנושי וגיבוי כלכלי צנוע יותר, לרוב מסכימות עם היבואן כי האחרון אחראי על מתן שירות הולם לשעונים שלהם. דהיינו לגייס באופן מקומי את אנשי המקצוע או הסדר עם מעבדה קיימת בכדי לתת את המענה המקצועי לטיפול בשעוני החברה. מודל זה מאפשר מחירים נגישים יותר ועבודה מהירה יותר, אל מול חיסרון עיקרי הטמון בקושי לשמור על פרוטוקול עבודה עקבי ובקרת איכות מסודרת כמו עם המעבדות הגדולות יותר. מה גם שיכול להיות כי לעיתים נהיה תלויים באנשי מקצוע עם פחות ידע, בהשוואה למה שהיינו מצפים מה-“אימא ואבא” של המותג.

רולקס דייטג'אסט רפרנס 4467
רולקס דייטג’אסט רפרנס 4467. המנגנונים הראשונים של דגם זה, שהניעו את הדגם בין השנים 1945 ל-1954, נחשבו מורכבים ומסובכים מאוד לטיפול, ונכון להיות אפילו רולקס עצמה אינה מטפלת בשעונים אלו. (מקור: Horare Watches)

האופציה השנייה, שנחשבת נפוצה יותר לאחר תום תקופת האחריות, היא מציאת שירות טיפולים עצמאי ולא המעבדה הראשית – לרוב מעבדות קטנות או שענים עצמאיים. זהו לא מקצוע שיש בו עודף בעובדים מקצועיים, ולמעשה ההפך הוא הנכון – השעונים החכמים ופלאפונים פגעו קשות בשוק שעוני היד בשנים האחרונות וכך גם בכמות השענים בעלי השכלה גבוהה בשענות. הכוונה היא לשען במלוא מובן המילה, אחד שיודע לפתוח את המנגנון, לפרק ולהרכיב, לתקן במידת הצורך, ולא באדם שהתמחותו בשענו מתחילה ומסתיימת בהחלפת סוללות במנגנוני קוורץ פשוטים.

ריצ’רד מיל, דגם RM53-01. שעון עם מנגנון מורכב מאוד, ומחיר של 7 ספרות בדרך כלל. זה לא שעון ששען שכונתי מנוסה יוכל לתקן, וככול הנראה – גם לא היבואן המקומי (מקור: אתר ריצ’רד מיל הרשמי)

מרבית הצרכנים לא יבצעו אפילו החלפה של הרצועה של שעונם לרוצעה אחרת, שאיננה משערי מפעלו של יצרן השעון. אם זה המצב, האם הצרכנים יעזו בכלל לפנות לשען עצמאי, לצורך טיפול בשעון שעולה עשרות אלפי שקלים ? אומנם התשובה האינסטנקטיבית היא “לא”, אבל האמת היא שכדאי לצרכן מאוד לשקול זאת – רוב השענים העצמאיים הם בעלי הכשרה גבוהה בתחום ולא מעט ניסיון, ומצב שבו שען עצמאי מבצע תיקון או טיפול לא פחות טוב (ואולי אפילו יותר טוב) ממעבדת יצרן – אפשרי בהחלט.

אם נעמיק בשאלה באופן רציני יותר, נגלה שבתחום השענות לא השתנה הרבה במאה השנים האחרונות – 99% מהשעונים פועלים בדיוק כפי שפעלו גם לפני 50 שנה. אם נזכר במאמר על משבר הקוורץ, נזכור שבין שנות ה-80 ועד שנות ה-2000, כמעט כל שוק השעונים הכיל בתוכו מנגנונים מבית ETA, שמהווה קבוצה מצומצמת של מנגנונים שמוכרים לכל שען בעל מינימום ניסיון. ETA עצמה העבירה במשך שנים הכשרות לשענים לגבי אופן העבודה עם המנגנונים שלהם, כך שאין בעיה למצוא שען שמכיר את מנגנוני ETA, והיות ומנגנונים אלו נפוצים כל כך – ישנו שוק חלפים עצום.

מנגנון ETA אוטומטי מדגם 2824 (מקור: Chronometrie)

בשנות האלפיים החלו חברות לפתח מנגנוני אין-האוס – מנגנונים בייצור עצמי, ולראשונה נוצר מצב שיש חברות עם חלקים וטכנולוגיות שאינן שיתופיות כמו שהיה עד כה. שעונים כאלה מומלץ, ברוב המקרים, לשלוח למעבדות היצרן. אחת הדוגמאות הבולטות היא אומגה עם מנגנון הקו-אקסיאל (לא כל קו-אקסיאל, אלא החדשים יותר עם מנגנון אין-האוס) – מנגנון ייחודי ומורכב, שהטיפול בו מצריך ידע, טכנולוגיה וחלקים שניתן להשיג במפעלי אומגה בשוויץ בלבד. בתחילה אומגה שמרה את הקלפים קרוב מאוד לחזה, אבל בסופו של יום הבינה כי הכשרה של שענים עצמאיים תתרום לה במכירות רבות יותר וכך היה. אומגה החלה גם להעביר קורסים לגבי הטכנולוגיה החדשה -הרי,  למכור מאות אלפי שעונים זה נהדר, אבל זה לא שווה הרבה אם בסופו של דבר אין ידיים שיטפלו בהם באופן מיידי.

מנגנון ה-Co-Axial של אומגה (מקור: אתר אומגה הרשמי)

השען העצמאי בסופו של יום יוכל לתקן כמעט כל שעון, ואפילו להשיג חלקים מספקים בינלאומיים, בדיוק כמו בעולם הרכב. כאשר אחד היתרונות הינו מחיר התיקונים וגם היכולת לתקשר ישירות עם השען שעובד על השעון שלך, ללמוד על השעון, לקבל מידע ספציפי על מצבו, איך מתקדם הטיפול ואיך מומלץ לשמור עליו בסיומו. בונוס אחד קטן מסתתר בין השורות – כמו במקרים רבים, כשלוקחים שעון לתיקון אצל שען עצמאי, יוצאים ממנו לא רק עם שעון תקין – אלא גם עם חבר נוסף, שמשוגע על שעונים לא פחות מכם…