“כשאב נותן לבנו שעון שעבר דורות בירושה הוא אומר: אני נותן לך מאוזוליאום של תקווה ותשוקה שיתאים לצרכיך האישיים לא יותר משהתאים לצרכיי, או לצרכיו של אבי. אני נותן לך אותו לא כדי שתעקוב אחרי הזמן, אלא כדי שתשכח אותו לרגע מפעם לפעם, ושלא תבלה כל יום מחייך בניסיון להכניע אותו”
את הקטע המדהים הזה כתב “וויליאם פוקנר” הסופר האמריקאי זוכה פרס הנובל.
שמלבד כשרונו הרב, היה ידוע בכך שבכלל יצירותיו הוא שאף ליצור מעין סאגה הנובעת מתולדות משפחתו,עברו ואזור מגוריו.
בקטע “הנ”ל הציג פוקנר את ה”השעון” כחפץ נוסטלגי על זמני, בעל ערך סנטימנטלי עצום, העובר מאב לבן.
שעון פובידא שנות ה 60

שמלבד השימוש בו השעון המועבר הלאה יהיה כסוג של הנצחה וסמל.
אחח שעונים… שעונים…. מה כבר אפשר לומר עוד על האמנות המורכבת הזו..
מי האמין שהצורך העתיק והבסיסי של “לדעת מה השעה” יהפוך במרוצת השנים לתרבות כה ענפה, ו”לדרך חיים” של ממש.
מאות שנים של פיתוחים, יצרנים רבים, חידושים, ובעיקר חכמה…
תחשבו על זה שניה, המון חלקים עובדים יחד בהרמוניה מושלמת.
והכל על מנת להציג את השעה בצורה המדוייקת ככל שניתן.
כחובב שעונים וכאספן שחי ונושם שעונים מגיל קטן, חשוב לי ברמה האישית לדעת את הסיפור שמאחורי השעונים והיצרנים.
להכיר את “הנשמה” של החברות ,כשעוד היו בחיתוליהן.
לפני שהפכו לאמפריות שהן היום, ולתאגידים המפלצתיים המסמלים יוקרה ופאר.
במילים אחרות אני מחפש נוסטלגיה ו”נשמה”.

סייקו 5 לוח כחול שנות ה70

כאספן  האוסף שלי מאוד מגוון, אך רובו דווקא מורכב משעוני “וינטג” ישנים בעלי אופי.

משהו במוטיבים הייחודיים , בהסטוריה ובמראה ,גורם לי ל”התרפק” על העבר ולדמיין מה עבר על השעונים המדהימים האלו בני עשרות השנים.
כאלו שיוצרו בתשוקה גדולה, תוך כדי תשומת לב מוקפדת לפרטים הקטנים.
בהתחשב כמובן באותה תקופה, ביכולת ובחומרים של אז.
שעונים שעברו במשך עשרות שנים ידיים שונות, מסעות, מלחמות ומה לא…
אז נכון.. יש שחיקות בקייס, וזכוכית ההסלהייט הכיפתית נורא שריטה ומספיקה השריטה הכי קטנה בשביל לראות זאת.
הלוח הזקן וסמני החוגה כבר הפכו דהוים, והלומינה הזורחת, כבר נדם ליבה..
אבל כלל האלמנטים הינם פרי עיצובו של המעצב הגדול ביותר.
ולא אני לא מדבר על ג’ראלד גנטה, אני מדבר על “הזמן”.
המנגנונים הביתיים המדהימים, נאמנים ועובדים לתפארת.
וכמו שהשעון שירת נאמנה בשנים עברו אנשים שונים. בין אם זה חייל במלחמה , אמנים,מדינאים,מצביאים, אנשי עסקים,
או סתם איש פשוט שעשה את הדרך מהעבודה הביתה. כך הוא ימשיך לתקתק בכל כוחו ולשרת את אותנו ואת הבאים בתור.

סייקו כרונוגרף שעון מעורר

לכל אחד יש באוסף את השעון של “אבא”/”סבא” בעל הערך הסנטימנטלי.
ולא משנה איזה שעון חדש מתווסף לאוסף.
השעון הישן והאהוב נשאר כחפץ בעל סנטימנטליות עמוקה והערכה רבה. ללא קשר לסוג המותג ולמחיר.

מבחינתי עם כל הכבוד ל”שעונים” , “השענות” אצלי היא בראש סדר העדיפויות…
כלומר שבשבילי, שעון הוא לא רק פריט יוקרה המשמש כסמל סטטוס ולתמונות באינסגרם.
הוא הרבה יותר מזה.. הוא חפץ נוסטלגי המכיל בתוכו הסטוריה וחוכמה. ונצורים בו
עבר, הווה ועתיד.

שעון west end waches היוצר כמחווה למרגל הבריטי “לורנס איש ערב”

המונח המתאר זאת לטעמי יותר מכל הוא- “קלטרבה”.
המונח ההסטורי קלטרבה יוחס לקו שעונים משנת 1932 שיצאו לאור על ידי חברת פאטק פיליפ.
“הקלטרבה יוחס לפטק פיליפ בגלל סמלו המסחרי הלוא הוא “צלב הקלטרבה”.
המראה של השעונים הושפע רבות מתנועת “הבאווהאוס”,
תנועה אשר נוסדה על ידי האדריכל הגרמני “וולטר גרופיוס” בשנת 1919,

העיצוב מיוחס לפטק בגלל צלב הקלטרבה שפטק השתמשה בו כסימנה המסחרי
אך מדובר על סגנון עיצוב המיוחס לתקופת “הבאוהאוס” בגרמניה.

דוקסא וינטג’ שנות ה 70

סגנון הבאוהאוס נולד מתוך הצורך לשקם את גרמניה במהירות לאחר מלחמת העולם הראשונה. בשנת 1919 הטילה ממשלת גרמניה על האדריכל “גרופיוס” להקים מכון שיסייע בשיקום המדינה מבחינה תרבותית וחברתית.
לכן ה”באוהאוס” הוביל גישה שקראה להתנערות מהסגנון המצועצע, ולהדגשת האדם וצרכיו הפשוטים.
לכן השעונים שיקבלו את הכינוי “קלטרבה”, יהיו בעלי קייס פשוט ולוח נקי ,אשר יופיעו בהם רק ספרות/סימנים על החוגה .
ללא ציורים או צבעים אשר “,יצעצעו” את מראהו של השעון ו”יעיבו” על קריאת השעה, שלשם כך השעון נועד.

כמו כן בשעוני הקלטרבה הראשונים , מחוג השניות מוקם בחוגה נפרדת הממוקמת בספרה 6.
הדבר נעשה בכדי לתת מראה יותר נקי ללוח. שבמקום שלושה מחוגים שיצרו “עומס”, יופיעו רק שניים.

זכוכית האסלהייט. מוטיב וינטג’ מהותי.

ועדיין, עם כל הפשטות, השעונים המדהימים הללו מבוקשים מאוד.
הם משדרים קלאסיות,אלגנטיית,חכמה,על זמניות וכן למרות “פשטותם”, גם מורכבות.
ללא צורך בלוח עתיר קומפליקציות,צבעים,צורות או חוגות מונפשות מטורפות למיניהן.

מספיקה רק חוגה פשוטה וקייס סטנדרטי, בכדי להציג נשמה גדולה ,בשילוב חכמה ומורכבות.

זניט בעל קייס קלטרבה משנת 1940

ישנו משפט יפה מן המסורת היהודית שאומר

“החכמה היא גולם, השולט עליה מעניק לה צורה”

כלומר שלא משנה עד כמה דבר נראה בעינינו פשוט וסתמי.
הכל תלוי בנו ובדרך התפיסה שלנו.
כך שגם אותם שעונים שממבט ראשון נראים “חלודים” מוזנחים וישנים. הם בעצם חתיכת הסטוריה ,תרבות ונצורה בהם חכמה אדירה.

שעונים שנוצרו באהבה ומסירות גדולה למקצוע.
וכשאדם עונד שעון כזה, הוא יכול לומר בגאווה :
“אני עונד שעון שניצח את הזמן”.

“כשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות”.

כל אחד מתחבר למשהו אחר וזה בסדר גמור.
אך הדבר החשוב הוא שנדע לעצור,להתבונן ולהעריך כל חברה וכל יצרן.
ללא קשר למותג או למחיר.

וכמובן שנהנה מן השעונים, ובע”ה נראה בהם רק שעות יפות.

  • הכותב הוא כפיר חדד, אספן וחובב שעונים, מנהל בקבוצה “שעוני יוקרה ישראל” בפייסבוק
  • כל הכתוב לעיל הינו דעתו האישית של הכותב